שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן סז
ב"ה. (א) הרמב"ם ה' נזירות (פ"ז ה"ב) כ' ואלו טומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהן כו' ועל השדרה כו' ועל הגלגולת כו' וכ' הכ"מ ודע שבגמ' נזיר (נ"ב.) איבעיא לן שדרה וגלגולת תנן או דילמא או שדרה או גלגולת ולא איפשטא ויש לתמוה למה רבינו מני להו בתרתי והנ"ל עפ"י מ"ש התוס' שם ד"ה איבעיא כו' וה"ה דאמתני' דאהלות (פ"ב) נמי מבעיא לי' וכן משמע בסמוך דמייתי אמתניתין דאהלות למיפשט בעיין ע"ש ובירושלמי מס' סנהדרין (פ"א ה"ב) אית תניי תני אין מעברין מפני הטומאה ר' יוסי אומר מעברין שכן מצינו בחזקי' שעיבר מפני הטומאה שנא' כי מרבית העם כו' ואתי' כיי דמר ר' סימון בר זביד גלגלתא של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח וכ' הפ"מ ואתי' האי דאמר מפני הטומאה עיברה כהאי דא"ר סימון כו' ע"ש והתוס' במס' סנהדרין (י"ב.) הביאו את הירושלמי ע"ש והמ"ל ה' בה"ב (פ"א הי"ב) כ' על הירושלמי ופשטן של דברים נראה שהגלגולת היתה טמונה תחת המזבח כו' שהיתה טומאה רצוצה דקי"ל בוקעת ועולה כו' ע"ש ע"כ מבואר מזה דהירושלמי פשיט לי' דגלגולת לחודא מטמא באהל וידוע דרך הרמב"ם להורות הלכה כשי' הירושלמי היכי דבגמ' בבלי מספקא לי'. איברא דקשה לי דהא מרי' דשמעתא דאמר מעברין מפני הטומאה שכן מצינו בחזקי' שעיבר מפני הטומאה ר' יוסי הוא וא"כ איך אמרו בירושלמי דאתי' כר' סימון בר זביד גלגלתא של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח דקי"ל בוקעת ועולה הא בפ' העור והרוטב (קכ"ה:) מקשה הגמ' ותהוי כטומאה טמונה בוקעת ועולה ומשני קסבר ר' יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת ועולה ע"ש. ובפ' חלון (ע"ט.) כתבו התוס' ד"ה ה"ה כסתם עפר וביטלו וא"ת והא ר' יוסי קסבר טומאה טמונה אינה בוקעת כו' ואומר ר"י דמ"מ מהני הביטול שלא יבוא טומאה לכלים שבצדו ע"ש ובמזבח ע"כ ביטלו העפר שמלאוהו כש"ס זבחים (נ"ח:) מזבח אדמה כתיב שיהי' מחובר באדמה א"כ לר' יוסי כי נמי מצאו טומאה טמונה תחת המזבח טהורים הי' דלר' יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת ועולה ואפי' מן הצדדים אינו מביא את הטומאה כיון שביטלו העפר שמלאוהו מן הצד נמי טהור. ובפ' חלון שם כ' התוס' והא דאמר ר' יוסי בפ' הישן (כא.) במקומו הי' עומד וממלא מפני קבר התהום היינו דוקא בקבר דכתיב בקרא או בקבר שהמאהיל על הקבר טמא אבל בעלמא קסבר ר' יוסי דאינו בוקעת וטהור. ודברי התוס' סתומים שלא כתבו לבאר החילוק בין טומאת התהום דמקרי קבר ומ"ש בית שיש בו מת ומלאוהו עפר וביטלו דלא מקרי קבר וטהור ואין לומר דמסתבר להו להתוס' דלא חשיב קבר אלא היכי דמתכוין לקבור המת והניחו במקום ע"ד לקברו אבל היכי שהי' מונח המת מעצמו והבית לא הי' מיוחד לקבר ומלאוהו עפר וביטלו לא חשיב קבר דז"א דהא אמרו בגמ' פ' כיצד צולין (פא:) איזו טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם כו' מצאו טמון בתבן ובעפר ה"ז טומאת התהום ופרש"י ד"ה טמון כו' שמא גל אבנים או עפר נפל עליו ולא הכירו בו בני אדם מעולם ע"ש מבואר מזה דאפי' שלא בכונה חשיב קבר ור' יוסי דחייש לקבר התהום וס"ל דמטמא באוהל ממילא גם בבית שיש בו מת ומלאוהו עפר מכ"ש דחשיב קבר ואמאי כ' התוס' דלר' יוסי טהור היא. והנכון בעיני לבאר כונת התוס' עפ"י מה דמבואר בכ"ד בגמ' דסתם קבר יש בו טפח על טפח ולשי' התוס' הא דאמרו בגמ' רוב ארונות יש בהם פותח טפח אות' הקברים הי' פתוחים מן הצד ואם אין ביציאתו פותח טפח מקרי קבר סתום ומטמא באוהל דמרבה לה מדכתיב או בקבר מיהא דוקא היכי שיש בו טפח על טפח אך אז מקרי קבר סתום ומטמא כל סביביו הצדדין אבל באין בו טפח על טפח זה לא מקרי קבר סתום רק חשיב טומאה רצוצה ודברים אלו מבוארין היטב במס' אהלות (פ"ז) ובתוס' מס' נזיר (נג:) בד"ה סתום ובד"ה דאמר כו' ע"ש וברמב"ם הט"מ (פ"ז ה"ד) וע"ש בכ"מ ועפי"ז כ' התוס' לחלק דבטומאת התהום חייש ר' יוסי דאולי יש בו טפח על טפח ומטמא באוהל אפי' לר' יוסי דכתיב בקרא או בקבר אבל בית שמלאוהו עפר וכן במזבח שמלאוהו אדמה בלי שום שיור חלל כמבואר במ"ל הלכות בה"ב שם דאם הניחו חלל טפח מיפסל ע"ש א"כ אין זה קבר רק טומאה רצוצה ובזה ס"ל לר' יוסי דטומאה טמונה אינ' בוקעת ועולה ואם ביטל העפר גם מן הצדדים טהור וא"כ הקל"ד דלא יתכן דר' יוסי דס"ל דחזקי' עיבר מפני הטומאה אתי' כר' סימון בר זביד דנטמאו מחמת גלגלתא של ארונה הנמצא טמון תחת המזבח:
אמנם התוס' במס' ב"ב (ק':) כ' בד"ה ורומן כו' שהקשו שם גבי מגדל שיש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח ר' יוסי מטהר לפי שיכול להוציא לחצאין ואמאי לא אמר טומאה בוקעת ועולה ותי' דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטל' והרש"ל בח"ש ציין בא"ד בוקע ועולה דאין מבטל' פי' להיות שם קבר ולא חשיב קבר סתום משא"כ בבית וביב שהם מחוברין שם קבר עלייהו ע"ש ולפי"ז גלגולתא של ארונה אף שהי' טמון תחת המזבח שמלאוהו אדמה ובטלו אפ"ה בוקע ועולה:
ב אך אכתי קשה הא המזבח הי' מגולה תחת הרקיע בלי שום מכסה כמ"ש הרמב"ם בפה"מ מס' אבות (פ"ה) וכ"כ כל המפרשים א"כ ל"ש טומאת אהל במזבח ונהי דהכהנים בעבודתן יכולין להאהיל בגופן מיהא הזר לא קרב לגבי המזבח וא"כ מן הנמנע שנטמאו רוב הקהל בטומאה הטמון תחת המזבח ובגמ' הביא הכתוב כי מרבית העם כו' ודא קושיא רבתא. והנכון בעיני מה שיש לקיים דברי המ"ל דכיון דהר הבית הי' מקורה כדאי' בירושלמי מס' תענית (פ"ג ה"ט) וכיון שמצאו גלגלתא של ארונה נטמא מרבית העם בטומאת אהל משום סוף טומאה לצאת. אך לפי"ז הקל"ד דלא יתכן לאוקמי ר' יוסי כר' סימון שנטמאו מחמת גלגלת של ארונה דאכתי קשה הא לא הי' מכסה על המזבח וזר לא קרב אל המזבח להאהיל ע"ג הקבר ואי משום סוף טומאה לצאת הא ר' יוסי לא ס"ל סוף טומאה לצאת כדאי' בפ' העור והרוטב (קכ"ה.) דר' יוסי ס"ל טומאה בבית טהור משום שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה ע"ש. והנ"ל בזה עפ"י מה שפירש"י שם דאפי' רבנן דס"ל סוף טומאה לצאת מיהא זה רק מדרבנן ותמוה לרבים דבמס' ביצה (ל"ז.) גבי המת בבית מוכח בגמ' שם דהוי מה"ת ע"ש. ולענ"ד לק"מ דשאני התם גבי המת בבית דמיירי במת שלם דמ"ע לקברו וחוב על הקרובים במ"ע כי קבור תקברנו א"כ ע"כ סוף הטומאה לצאת אכן בפ' העור והרוטב דמיירי בכזית מן המת כמ"ש התוס' שם ד"ה יכול כו' ע"ש דאינו מחויב לקברו כמ"ש המ"ל בה' אבל (פי"ד) ע"ש שהביא הירושלמי תקברנו אינו נעשה מת מצוה עד שיהי' ראשו ורובו ע"ש וכן מצינו במס' נזיר יגלחנו כו' (מ"ב.) ושם (מ"ד.) לאביו כו' ע"ש, ובזה י"ל כשי' רש"י ז"ל דאפי' לרבנן דס"ל סוף טומאה לצאת זה רק מדרבנן כיון דמה"ת אינו מחויב להוציאו אמנם זה רק בטומאת כזית מן המת בבית בעלמא אבל בכזית מן המת הנמצא בעזרה דאית בו מ"ע וישלחו ואפי' למ"ד כלי חרס טמא לא בעי שילוח לפי שאין לו טהרה במקוה במת כ"ע מודו דבעי שילוח הואיל ויש במינו טהרה כמ"ש התוס' פ' המפלת (כ"ח:) ד"ה פרט ע"ש וקי"ל כר' עקיבא דכל מקום שחייב על זדונו כרת מוציאין אותו משם כש"ס עירובין (ק"ד:) א"כ כזית מן המת הוי כמת שלם דע"כ סוף הטומאה לצאת מה"ת ואפי' לר' יוסי דס"ל טומאה בבית טהור ולא סוף טומאה לצאת זה רק בטומאה בבית דיכול להוציאו לחצאין אבל בטומאה בעזרה ע"כ סוף הטומאה לצאת דאינו יכול להוציאו לחצאין דאסור להשהות את הטומאה בעזרה. אך אי נימא דס"ל כר' יהודה שהויי טומאה עדיף ונוח לשהות את הטומאה ושלא להרבות בטומאה כש"ס עירובין שם א"כ שפיר יכול להוציאו לחצאין והכי עדיף טפי דאם יוציאו שלם אפי' אם יוציא בפשוטי כלי עץ יהי' הכהן המוציא טמא בטומאת המת ע"י טומאת משא ואם יוציאו לחצאין לא יהי' בזה טומאת גברא אכן זה נכון בכזית מן המת דפחות מכזית בשר המת אינו מטמא במשא אבל בגלגולת ל"ש לומר שיכול להוציאו לחצאין כיון דאסור להשהות את הטומאה ובזה ל"ש לומר דעדיף להשהות הטומאה ולא להרבות דז"א דהרי עצם כשעורה מטמא במגע ומשא א"כ אפי' יוציאו לחצאין נטמא הכהן המוציאו בטומאת משא וע"כ דמחויב להוציאו שלם בפעם אחת ולא לשהות את הטומאה וא"כ ע"כ סוף הטומאה לצאת. אך ז"א דאכתי י"ל דעדיף טפי להוציאו לחצאין דאם יוציאו שלם ירבה בטומאה ע"י טומא' אהל ומפיש בטומאה דהגלגולת כשהוא שלם מטמא באהל וכנ"ל ואם יוציאו לחצאין אינו מטמא בטומאת אהל אך ז"א דאם יוציאו לחצאין א"כ הרי מרבה בטומאת הלוכו שנטמא גופו בפעם הראשון שהוציא וחוזר והולך להוציא הנשאר ואפושי טומאה בטומאת גברי חמיר מאפושי טומאה בכלים כש"ס מס' נגעים (פי"ד מ"ט) ובירושלמי סוף מס' עירובין ע"ש מיהא אכתי י"ל דבידו להוציא לחצאין בפעם אחת ולא ירבה לא בטומאת הגוף בהילוכו ולא בטומאת אוהל ונוח להשהות ולא להרבות אכן זה נכון אי אמרינן אין מאהיל וחוזר ומאהיל אבל ר' יוסי דס"ל יש מאהיל וחוזר ומאהיל כש"ס חולין (קכ"ה:) וכן מבואר בתוספתא הובא בר"ש מס' אהלות (פ"ג מ"א) דטומאה חלוקה האוהל מצרפן וכסת"מ במס' אהלו' שם ע"ש א"כ אפי' יוציאו לחצאין אפ"ה כיון שהוציאו בפעם אחת היא מטמא באוהל וא"כ עדיף טפי להוציאו שלם שלא להשהות את הטומאה בעזרה וא"כ אפי' לר' יוסי ע"כ סוף הטומאה לצאת מן העזרה מה"ת הוא ושפיר קאמר הירושלמי דר' יוסי דס"ל מעברין מפני הטומאה שכן מצינו בחזקי' מ"י שעיבר מפני הטומאה שנא' כי מרבית העם כו' אתי' כר' סימון בר זביד דאמר גלגלתא של ארונה מצאו תחת המזבח ודו"ק: