שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן סא
ב"ה. שפעת שלום להרב הגדול וכו' מ' ישראל נ"י האבד"ק הערלוי:
מכתבו קבלתי היום ופניתי להשיב לו על אתר ע"ד שאלתו שהיתה חופה בעש"ק וסמוך לכניסת שבת מת אבי הכלה ר"ל ומעלתו התיר הב"מ בליל ש"ק וכנגדו חלק עלי' עפ"י דעת הט"ז סימן (שמ"ב):
א תשובה. יפה הורה כדת של תורה וכבר התירו פרושים הגאון יעב"ץ ז"ל ודודי הגאון מהרא"ז הביא ג"כ דעת היעב"ץ ולא הכריע ולענ"ד נראה להכריע להיתר דהרי הרא"ש במס' כתובות ובפ' ואלו מגלחין הביא שי' הבה"ג והרי"ץ ב"ג ז"ל דע"כ ל"פ בין יש לו פסידא או לא אלא לענין החופה אבל הבעילה שרי ע"ש והרא"ש דפליג עלייהו כ' ז"ל ולא מסתבר כלל דמה תועלת יש למהר החופה ויבוזו המת כו' ע"ש וזה נכון היכי שמת בחול בעת שאפשר לקבור המת טרם שיעשה מעשה ולכן אסור לגרום בזיון להמת להכניסו לחדר משא"כ היכי שמת סמוך לכניסת שבת בעת שאין עוד זמן לקבור את המת בזה לדעתי גם הרא"ש מודה דכיון דאין כאן ביזוי המת דבלא"ה מכניסין המת לחדר דא"א לקברו בשבת ואפי' ע"י עממין שזה הוא בזיון להמת כמ"ש התוס' פ' מרובה (פ"א.) ד"ה אומר כו' ע"ש והתוס' בפ"ק דמס' כתובות (ד.) ד"ה ובועל ב"מ ופורש כו' כ' והשתא מקילינן טפי באנינות דאו' מבאבלות דרבנן ולפי מה דחדית לן התוס' במס' ברכות (י"ח.) ד"ה דהיכי דמתו מוטל לפניו ואין בידו לקברו לא חלה עליו אנינות ע"ש. א"כ א"ש היטב דכיון דרבנן אמרו מכניסין את המת לחדר תו אינו מוטל עליו לקברו בשעה זו ולא חלה עליו אנינות כלל מה"ת אכן אלו הי' נקבר המת מקודם הי' חל עליו אנינות מה"ת שהרי זה יום מיתה וקבורה ומכ"ש בנ"ד שמה"ת אסור לקברו בשבת והארכתי בזה בשו"ת לענין תפילין דהיכי דהמיתה וקבורה אינו ביום אחד לא הוי אונן מה"ת והיכי דא"א לקברו ביום המיתה אף קודם הקבורה לא חייל עליו שום אנינות וכיון דמפני כבוד שבת מכניסין את המת לחדר שפיר מתירין הב"מ ואין כאן ביזוי המת כלל ואין כאן קולא באנינות דאו' ולא בדרבנן דלגבי חתן הוי כרגל ודו"ק:
ב ועוד אני אומר דהיכי דנעשה החופה ואח"כ מת האב סמוך לכניסת שבת לכ"ע יש להתיר הב"מ וחילי דידי מהא דאי' במס' זבחים (ק.) אמר אביי כו' קודם חצות דלא איתחזי לפסח חיילי עלי' אנינות אחר חצות דאיחזי לפסח לא חיילי עלי' אנינות ומנא תימרא כו' דרישא כו' ופרש"י היכי דמת קודם חצות קדמה לה חובת טומאה לפסח כו' והיכי דמת לאחר חצות קדמה חובת פסח ומפקע לחובת טומאה וה"ה לאנינות ע"ש ולפי"ז מבואר החילוק בין היכי דמת קודם החופה ובין היכי דמת לאחר החופה וסמוך לכניסת שבת דבשלמא היכי דמת קודם החופה ובחול להכי אי לאו משום פסידא מן הדין חייל עליו מ"ע כי קבור תקברנו ביום ההוא משא"כ אם מת אחר החופה וסמוך לכניסת שבת נמצא דשמחת החתן חייל ברישא ומכ"ש לפימ"ש הרשב"א בתשו' דאנינות ביום המיתה בלא קבורה ל"ה רק מדרבנן א"כ שפיר אמרינן כיון דשמחת הרגל שלו שבעת ימי המשתה חייל עליו ברישא השמחה והחיוב ב"מ דוחה את האנינות דרבנן שבא אח"כ. ובפרט שיש קדמונים שהתירו לאונן בת"מ אפי' בחול וכ"ש בשבת כמ"ש המרדכי במס' מ"ק ועיין בב"י יו"ד סימן (שמ"א) ועכ"פ המתיר לחתן אחר החופה בליל שבת קודש בכה"ג כדת הורה.
ויש עוד להאריך אבל חשתי להשיב להודיע אותו שלא יחוש להלומד לקנתר כי בל"ס גם שכנגדו ידע שיש לכבודו על מי לסמוך והנני דו"ש ומברכו בכט"ס אלכסנדר שמואל היילפרין: