שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן ס
ב"ה. כבוד הרב הג' החריף ובקי שפיר יוחסין מ' מתתי' אויערבאך נ"י האבד"ק גוואדזיטץ יע"א
א מכתבו עם העתק מהפס"ד קבלתי ואשר ביקש להשיב לו כדת של תורה עם מי הצדק בזה הקשה לשאול יען שמוע בין אחיכם כתיב אכן משיבין מפני הכבוד ולא אכחד תחת לשוני כי המו מעי וצר לי בשמעי איך הכסא רבנות נעשה מסחר וקנין ועשו עטרת חכמים כמרדעת של חמור כפרה וטלית שדה וכרם לדון בזה דין נעל גדר ופרץ. והנה תורף השאלה שהרב נתן שט"ח על סכום ידוע עבור חזקת הרבנות שהתחייב א"ע ליתן מזומן להא' אלמנת הרב המנוח ע"ה וקבע הזמן לא יאוחר עד שני חדשים ואחר כמה שבועות אשר ישב על כס הרבנות נסע לביתו ובטרם כלה הזמ"פ מהשט"ח קיבל מכתב מהקהל שמזהירין אותו שלא יבוא העירה וכאשר התמהמה בביתו התנחמו אנשי העיר ובקשו אותו שיבא ובתוך כך שלחו הצד שכנגדו אחר דיין א' מעיר קאלימיי והלום ראיתי בהעתק הפס"ד שיצא מהרבנים אשר ישבו על דין זה שהרב אינו מחויב ליתן המעות להא' הרבנית כמבואר בש"ע חו"מ סימן (רכ"ו) במוכר שדה ויצא עלי' עסיקין כל שלא נתן עדיין המעות יכול לחזור בו ובסמ"ע שם (סקי"א) כ' דכל שעדיין לא נהנה הלוקח אף אם בא אחר ואמר יש לי עדים ושטר ולא הראה השטר כלל וכו' ובנה"מ שם כ' דאין כוונתו שמבטל המקח לעולם משום שאחד אומר יש לי עדים ושטר דא"כ לעולם יכול לבטל המקח שיבקש מאחד שיאמר יש לי שטר אלא הכונה דעכ"פ אינו מחויב ליתן המעות עד שהמוכר מבטל הערעור וממילא ה"ה בנידן השאלה הרב אינו מחויב ליתן המעות להא' הרבנית והיא הא' הרבנית אינה יכולה למכור החזקה לאיש אחר כ"ז שלא נתבטל המקח. לענ"ד אין לפס"ד הזה לא שורש ולא ענף ואין הנידן דומה לראי' ושאני התם דיצא עלי' עסיקין דמעיקרא שלא כדין מכר והשדה גזולה היא ביד המוכר ואין אדם מוכר דבר שאינו שלו והאמנם שלא נתברר עדיין אם האמת כדברי המערער עכ"פ הקונה מצי טעין אדעתא דהכי שיהי' עלי' עסיקין לא קנה אבל בנידן דידן העוררין יצאו אחר. גמר הקנין ואחר משך זמן שהרב ישב על כס הרבנות ול"ש לומר דהוי זבינא בטעות אלא היכי דאיגלאי מילתא למפרע כמו בש"ס כתובות (צז.) דאיגלאי מלתא דארבא בעקולי הוי קיימ'. וכבר עמדו התוס' במס' כתובות (מ"ז:) ד"ה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה א"כ הלוקח פרה ונטרפה או מתה אנן סהדי שלא ע"מ כן לקחה ותי' דהתם אנן סהדי שבאותו ספק הי' רוצה לכנוס ע"ש ולענ"ד י"ל עפ"י מ"ש הרא"ם הובא בס' א"ז בהא דקי"ל אין מטבע נעשה חליפין ובמס' ב"מ (מ"ה:) אמר ר"פ משום דדעתי' אצורה דזה רק היכי שמקבל החפץ ואנו דנין שעי"ז שחברו קיבל החפץ יהי' המטבע נקנה בחליפין בזה אמרינן שלא קנה המטבע במה שקיבל חברו החליפין כיון דדעתי' אצורה והוא חושש שמא קודם שיגיע המטבע לידו יבטל המלך הצורה שהרי צורה עביד' דבטלה אכן אם המקבל מטבע לידו וע"י הקנין שקנה המטבע הוא מקנה החפץ לחברו בזה ל"ש לומר שאין זה קנין משום דדעתי' אצורה וצורה עבידא דבטלה דכיון שכבר בא המטבע לידו בצורה שיש בה שיווי הכסף מיד נגמר הקנין. ולפי"ז ה"נ היכי דנולד הקלקול בחפץ אחר שבא ליד הלוקח בזה אמרינן דבשעה שבא החפץ ליד הקונה נגמר הקנין ואם נולד קלקול בהחפץ אחר שנגמר הקנין אין להקונה שום תביעה על המוכר אבל בארוסה שנולד הריעותא קודם הנשואין בזה שפיר אמרינן שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וה"נ בנידן שאלתינו ידוע הוא שכל חכם ורב הבא לעיר נכנס בספק והנכנס בשלום ידע בנפשי' כי מוכן הוא למלחמה בעת ינחם העם כדרך אנשי העיירות הקטנות במדינתינו דשכיח בהו ריב ומדון מצה ומריבה קנאה ושנאה בין הבעלי בתים וישימו את הרב כמטרה לחץ ואם אולי כבר פשתה המחלוקת טרם שנתן הרב הכ"י להא' הרבנית יש לדון בזה ממ"ש הסמ"ע סימן (רל"ב) דאם הלוקח יכול להבחין ולא עשה הבחינה הוי מחילה לאלתר ומכ"ש היכי דאישתמיש במקח ולא בחן כמ"ש הנה"מ שם והש"ך חו"מ סימן (ס"ו ס"ק ל"ד) כ' לענין הקונה השטר אף היכי דהלוקח טוען שלא ידע שהלוה הוא עני לא חשיב מקח טעות כיון דהוי בידו לשאול על הלוה ואם לא שאל סבר וקיבל ע"ש. והמ"ל ה' מכירה (פט"ו) התעורר ממ"ש הרמב"ם שם ה"ג וכן המוכר כו' ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפי' לאחר כמה שנים שזה מקח טעות הוא והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום משמע דאפי' ראה המום ושתק חוזר ומעתה הדברים ק"ו בהי' יכול לבדוק ולא בדק ע"ש ולענ"ד אין דבריו מוכרחין וק"ו פריכא היא דשאני היכי דלא הוי החפץ בידו לראות המום ובשעת הקנין לא היה אפשר להקונה לדעת המום נמצא דהקנין הי' בטעות ונהי דאחר שהי' החפץ ביד הקונה עת וזמן אז נתגלה הקלקול והכיר הלוקח את המום שהי' טרם הקנין וראה ושתק לא נתחייב בזה הלוקח במה ששתק כיון שמתחילה בטל הקנין במה נוכל לחייב את הלוקח חיוב חדש במה שמעולם לא התחייב א"ע משא"כ היכי שהלוקח קנה החפץ והי' בידו להבחינו או לשאול עלי' והוא לא עשה הבחינה שפיר י"ל דסבר וקיבל ובפרט אצל מסחר כסא הרבנות הרבה רבנים נותנין מעות אף שיודעים שיש מתנגדים בתקותם שגם האויבים ישלימו אתם:
ב ובמס' כתובות (נ"ח.) גבי הא דפריך אלא מעתה עבד כהן שלקחו מישראל לא יאכל בתרומה משום סימפון ומשני סימפון בעבדים ליכא דאי מאבראי הא קא חזי לי' ואי מגואי מאי איכפת לי' למלאכה קא בעי לי' כו' מאי אמרת לסטים מזוין או מוכתב למלכות קלא אית להו ופרש"י וסבר וקיבל. ורבותינו התוס' הקשו דהא מבואר במס' ב"ב (צ"ב.) לסטים מזוין ומוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך ע"ש ולענ"ד נראה לקיים פרש"י עפ"י מה דאי' במס' גיטין (ל"ט:) עבד שנשא בת חורין לפני רבו יצא לחירות ופרש"י דאי לאו דשחררי' לא הוי שביק לי' למינסב בת חורין ושם בגמ' (מ) כשרבו השיאו אשה ומי איכא מידי דלעבדי' לא מיעבד לי' איסורא ואיהו עביד איסור ופרש"י ד"ה השיאו אשה דאי לאו דשחררי' לא הוי מיעבד לי' איסורא ע"ש וע' בט"ז אה"ע סימן (ד). והנה גם המ"ל הוא שר המסכים דהיכי דנתן המעות אמרינן דסבר וקיבל וזה גמ' מפורשת בפ"ק דמס' בכורות (י"ג:) ע"ש. ועפי"ז פרש"י נכון היטב דודאי לסטים מזוין או מוכתב למלכות מום הוא ומבטל את המקח והלוקח יכול לומר להמוכר הרי שלך לפניך ואף דהי' יכול לשאול עליו מיהא כל זמן שלא נתן המעות לא דייק כולי האי כפרש"י במס' בכורות שם ע"ש מיהא בהא דמקשה הגמ' במס' כתובות עבד שלקחו הכהן מישראל לא יאכל בתרומה משום סימפון שפיר משני הגמ' סימפון בעבדים ליכא כו' מאי אמרת לסטים מזוין או מוכתב למלכות קלא אית להו ואפי' לא ידע הלוקח מיהא כיון שהי' בידו לחקור ולשאול אך אז הי' נודע לו שהרי קלא אית להו וכיון שלא עמד על החקירה והאכילו תרומה ע"כ דסבר וקיבל דאי לאו דסבר וקיבל לא הוי מיעבד לי' איסורא על ידו והי' זהיר לדרוש ולחקור במה שהי' בידו לדעת ואם בממון הקל דאיתא בחזרה אמרו דאיבעי לי' לעיוני ושי' הש"ך דהיכי דבידו לחקור ולידע אמרינן דסבר וקיבל ק"ו באיסור חמור תרומה לזר בקונה העבד ומאכילו בתרומה אף בלא נתן הכסף מקנתו מיהא כיון דבידו הי' לחקור ולשאול ואז הי' נודע להקונה שהעבד הוא מוכתב למלכות ומום בו ואם לא עמד על החקירה לדעת והאכילו תרומה ע"כ דסבר וקיבל ודו"ק:
ג ובמס' יבמות (צ"ג.) כ' התוס' ד"ה קנוי כו' דהיכי דאמר לו קני בחזקה לאחר שלשים יום לא קנה הואיל ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו אחר שלשים כבר פסקה החזקה אכן בכסף אפי' אינו בעין או בשטר כשהוא בעין ברשות הקונה בסוף שלשים קנה ע"ש. ועפי"ז מקום אתי לחלק דהיכי שהי' מום במקח וראה ושתק והקנין הי' בכסף או בשטר שפיר י"ל דהקנין חל משעה שנודע לו ושתק אכן היכי דהקנין הי' בחזקה או בקנין סודר לא קנה כיון דהקנין סודר שנעשה לאו כלום הוא שהרי הי' מום במקח בטל הקנין מאלי' ובשעה שנודע המום להקונה וראה ושתק לא מצי חייל הקנין שהרי כבר כלתה החזקה וכבר הדר סודרא למרי' מיהא בעבד שנמצא לסטים מזוין שפיר אמרי' דסבר וקיבל והקנין קיים ממ"נ אי בקנין כסף או בשטר אמרי' כיון דראה וידע ושתק ולא החזירו לבעלים ואי דהקנין הי' בחזקה דהיינו שהעבד התיר לו מנעלו או שהרחיצו כדאי' בפ"ק דמס' קדושין (כ"ב:) א"כ פשיט' דהקנין קיים דהיכי דראה או שעכ"פ הי' יכול להבחינו או לשאול עלי' והוא משתמש במקח לכ"ע אינו יכול לחזור בו:
ולפי"ז קשה דהרי מבואר במס' ב"ב בנמצא לסטים מזוין אומר לו הש"ל. והנ"ל בהא דקי"ל דהיכי דאישתמש במקח לאחר שראה המום אינו יכול לחזור כבר כ' הטעם דחזקה שסבר וקיבל דאלו לא מחל א"כ בטל המקח ולא הי' רשאי להשתמש במקח בדבר שאינו שלו דחשיב גזלן והיכי דהמקח בטל נעשה החפץ פקדון אצל הקונה ואם משתמש בו הוי שולח יד וזה ל"ש אלא היכי דהבעלים מקפידין שלא ישתמש איש זר בחפץ שלו אבל בעבד דמבואר במס' ב"ק (צ"ז.) דהתוקף עבדו של חברו ועשה בו מלאכה פטור דניחא לי' דלא לסתרי' עבדי' ע"ש א"כ שפיר י"ל דכל היכי דלא נתן מעות לא בעי לעיוני כמ"ש התוס' כתובות בשם הר"א לתרץ פרש"י. ועפי"ז מקום אתי לומר דלענין קנין חזקת הרבנות אפי' היכי דכבר השתמש בכתר הרבנות ל"ש לומר דכיון דאישתמש במקחו אינו חוזר כיון דהכא לא עשה עולה לרעהו ולא חטא בזה לה' במה שהתנהג ברבנות משך זמן מה:
ד אכן כבר כתבתי שבעיירות הקטנות שכיחי מחלוקת ואעפי"כ הרב נכנס לספק הזה ל"ש בזה לומר אדעתא דהכי לא נתן הכ"י להרבנית ואם הרב לא רצה רק שיהי' בהסכמת כל אנשי העיר הי' צריך להתנות תנאי מפורש וחילי דידי מהא שכ' הרא"ש בפ' אלו טרפות שי' הרמב"ן דטריפות דסרכא מבטל המקח אע"ג דשכיח לא אמרינן דהוי לי' לאתנוי' והביא ראי' מהא דאי' במס' ב"ב גבי מוכר עבד ונמצא גנב או קביוסטוס הגיעו דכלהו הכי איתניהו אלמא אי לאו דכולהו הכי איתניהו הוי מקח טעות אע"ג דלא אתני לוקח וכ"ש בטריפות דמיעוטא נינהו ושי' הרא"ש דטריפות דסירכא אינו מבטל המקח כיון דטריפות דסירכא שכיח הוי לי' להלוקח לאתנוי ושאני עבד שנמצא גנב או קביוסטוס אי לאו דאמרינן כולהו הכי איתניהו הוי מקח טעות אע"ג דלא אתני הלוקח כיון דהמוכר ידע מום עבדו הי' לו להודיע המום להקונה ואם לא הודיע לא בעי הלוקח לאתנוי' דסומך א"ע שארית ישראל לא יעשו עולה אבל בטריפות בסרכא שהמום הזה אינו ידוע להמוכר בזה י"ל דהלוקח הוי לי' לאתנוי ואם לא התנה ע"כ דנכנס בספק וסבר וקיבל ואין כאן מקח טעות ע"ש ולפי"ז בנ"ד כמו שלא ידע הרב הקונה כן לא ידעה הא' הרבנית שמכרה זכות שלה ומה תדע אשר לא ידע הקונה אם ימצא חן בעיני אנשי העיר ואם לא יקומו מתנגדים עלי' ובכה"ג גם הרא"ש מודה דאין כאן מקח טעות והוי לי' להלוקח לאתנוי' ומדלא אתני ע"כ נכנס בספק הזה וסבר וקיבל ודו"ק:
ה ובש"ע חו"מ סימן (ס"ו סל"ד) ואם הי' הלוה עני בשעת מכירה בכלל אונאה היא ואין לשטרות אונאה וכ' הש"ך שם (ס"ק קי"ג) דל"ש בזה מקח טעות מטעם דהוי לי' לשאול עלי' ע"ש. ודע שיש להתעורר בזה א"כ למה הוצרך לומר דאין בזה אונאה משום דאין אונאה לשטרות תיפוק לי' כיון דיכול לשאול עלי' זה הוי כיכול להבחינו ולא בחנו ומחל והנ"ל דיכול להבחינו ל"ש אלא היכי שבידו לבחון הדבר ולידע דבר ברור אבל לדעת מצב ומעמד הלוה אי אפשר שידע דבר ברור שאין אדם יודע מטמנותי' של חברו ויש מתרושש ולו הון רב מיהא עכ"פ אם הי' דורש וחוקר לשאול על הלוה אם יש לו רכוש מעט או הרבה עכ"פ הי' יודע אם הלוה בטוח גדול ואם עכ"פ אינו איש אמוד וספק הוא אם שט"ח שלו בטוח הוא וכיון דעניות שכיח הוי לי' להקונה לאתנוי ומדלא אתני אין כאן מקח טעות ובודאי נכנס בספק הזה מיהא זה מהני רק שאין כאן ביטול מקח טעות אכן לענין אונאה גם בזה שייך דין אונאה שידוע כמה נותנין עבור שט"ח של בטוח גדול שיש לו דהבא פריכא וכמה נותנין עבור שט"ח שאינו ידוע לרבים שהיא עשיר ונכנס בס'. ובתשו' הריב"ש סימן (ת"ג) כ' במכר בשר שחוטה שלא נבדקה הבהמה עדיין והתנה המוכר שבין טריפה בין כשרה יפרע הלוקח בדין זה אין דנין דין מקח טעות אבל דין אונאה יש בה מבואר מזה דאף דהיכי דהי' ביד הלוקח להבחינו ולהמתין עד שתבדוק הבהמה ונכנס בספק מיהא גם בזה שייך דין אונאה כמה שוה לקנות בספק וז"ב ונכון בעזה"י ודו"ק:
והנה אם כה ואם כה לא אוכל להלום את הפס"ד ודבריהם מרפסין איגרא שכתבו שמעלתו אינו צריך ליתן המעות להרבנות ומיהא הא הרבנית אינה יכולה למכור לאיש אחר החזקה ולדעתי אי אפשר לאחוז החבל בשני ראשין אם הקנין הוא בתקפו וכבודו זכה בחזקת הרבנות מחויב ליתן המעות כפי הכ"י שלו ואם יש בזה ביטול מקח עפ"י אומדנא גדולה דאדעתא דהכי לא נתן כ"י ממילא הקנין בטל הוא ויש ביד הא' הרבנית למכור לאיש אחר כרצונה הטוב ומלבד זה אין זה דמיון כלל. לא לשדה שיצא עלי' עסיקין דש"ה דיש בזה טענה על גוף הקנין שמכר שדה גזולה שלא כדין אבל בנידן השאלה שהרבנית מכרה זכותה וחזקתה על זה אין שום ערעור אטו הוא מכרה איזו דבר הלא גם הרב בעצמו לו יחי' אין בידו למכור זכות הרבנות ואין אדם יכול למכור השררה שלו כמבואר בהג"ה ש"ע חו"מ סימן (קמ"ט ס"ל) וע"כ היא לא עשתה מכירה רק מחילה שנגד הלוקח אין לה שום טענה על החזקה שזה בנוי על המנהג של ישראל הנוהגין להעניק ברכה לאלמנת הרב אם נשארה גלמודה בלי משען ומשענה ונוהגין שאין שום רב ומורה בא להעיר עד אשר יתנו הטבה להרבנית אבל אין להרבנית שום זכות לבחור את הרב למי המשרה והרבנות וממילא אינה מקבלת אחריות ע"ז אם אנשי העיר משלימים את הרב או לא וגם אין לדון בזה משום מום במקח שהרי במקח עצמו אינו שום מום ולא חשיב מקח טעות דהרי בנמצא שאינו שלו לא חשיב מקח טעות מה"ט משום דאין מום בגוף המקח כמ"ש הקצה"ח סימן (ס"ו ס"ק ל"ח) ומיהא יש לדון בזה דהוי אומדנא גדולה שלא התחייב א"ע אלא מפני שסבר שיבא על העיר שלם ובטוח והוי כהאי דזבין נכסים ע"ד למיסק לארעא דישראל ושי' התוס' במס' כתובות (צ"ז.) דבאומדנא גדולה בטל המקח אף בלא גילוי דעת וכן הוא בהג"ה ש"ע חו"מ (סימן ר"ז) ואין רצוני עוד להאריך בזה כי כבר גליתי דעתי שאינו כדאי לעשות רבנות למסחר וקנין ודעתי את הרב לגדול בתורה וראוי לאותו איצטלא וציבור לא מעני ויכולים להשלים את אשר יגרע להרבנית ויבצעו תמימים ויתאחדו הלבבות.
כנפש הכותב לכבוד התורה ולומדי' אליכם אישים אקרא הגבירים ויראי ה' הנכבדים שמעו אלי ותחי נפשכם בקשו שלום ויקוים בכם האמת והשלום אהבו.
אלכסנדר שמואל היילפרין: