אור ברסלב
שות מהראש סימן נט

שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין

סימן נט

סימן נח

א ב"ה. לכבוד ידידי הרב וכו'

מכתבו מיום א' שבוע זו קבלתי וע"ד שאלתו אודות השו"ב שנפסל בהוראת גדולי הדור וגם אנכי הוא מן הנמנים לאסור שחיטתו עבור מעשים המכוערים וביחוד כי הוא מטריד את דעתו ולבו בל עמו לפקח בענין שו"ב ועתה בשאלתו יען שיש תקנה בדעתו שכל עניני השו"ב יהי' רק עפ"י שנים ולכן מבקש עצתי עפ"י התורה אם הנפסל יכול להיות השני ויצטרף עם עוד שו"ב. ידע כבודו לענ"ד הדין ברור שחלילה לעשות כן וזה גרע מאלו איש אחד ירא שמים מרבים הוא לבדו עוסק בענין השחיטה והבדיקה וחילי דידי מהא דאי' בפ' שבועת העדות (ל':) מנין לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו כו' ופרש"י שלא ישיב כו' לישא וליתן בדין עמו שלא יטעהו ומכ"ש בעסק שו"ב אשר בקל יכול להטעות גם השו"ב השני ובכל התורה קי"ל עד אחד נאמן באיסורין ושי' הטור דאפי' אינו מוחזק לנו בכשרות אפ"ה נאמן דמן הסתם כל ישראל בחזקת כשרות ואעפי"כ מבואר בגמ' מס' ע"א (ל"ט) דאין לוקחין בשר מן הטבח אלא מן המוחזק בכשרות וכ' הש"ך ביו"ד סימן (קי"ט) הטעם דדיני שחיטה מרובים ובקל יכול לעשות שהייה או דרסה או אחד משאר פסולים. ונראה בעיני דמה"ט החמירו גדולי ישראל ועשו תקנה שיהי' עסקי השחיטה והבדיקה עפ"י שנים וטובים השנים מן האחד דנהי דהשו"ב הוא צריך להיות ירא שמים מרבים ונאמן בעדותו וקי"ל כרבנן דשונא כשר לעדות דלא נחשדו בני ישראל להעיד במזיד שקר וכדאית' במס' סנהדרין (כ"ט.) מיהא זה רק היכי דמעיד בדבר התלוי בחוש הראות ואי אפשר לשנות בזה אבל היכי דתלוי הדבר בהרגש הלב בטעם בחכמה ובינה ובסברא אז בקל יכול לטעות ע"י נטי' בלב ומה"ט אוהב פסול לדון כמבואר בגמ' סנהדרין שם ומה"ט שנינו כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו ובתוס' מס' בכורות (ל"א.) כתבו בד"ה דהא חזי לי' בימי טומאתו תימה ותרומה טמאה דלא חזיא לי' וכי לא יהי' נאמן וכן בשאר כל איסור והיתר ובהדיא אמרינן בריש פ' הדר האי צורבא מרבנן חזי לי' לנפשי' ובר"ש פ"ב דמס' נגעים כ' דשאני היכי דאיתחזיק איסורא באמת אינו יכול להורות לנפשי' ובתוס' מס' יבמות (קט"ו:) ד"ה וקאמרו סימנים כ' דוקא סימנים אבל ע"י טביעת עין לא מהימן דאמרי בדדמי ע"ש וברא"ש שם מבואר דבשני עדים מהימנא משום דדייקו טפי ולא יעידו בדדמי ע"ש ולפי"ז בשחיטה ובדיקות הריאה דצריך מתינות וישוב הדעת להבין היטב החמירו הגדולים ותקנו תיקון גדול שיהי' רק עפ"י שנים דדייקו היטב:

ב ובמס' חולין (ב'.) וכולן ששחטו ואחרים רואין כו' וכ' הר"ן ז"ל ד"ה וכולן כו' אבל לכתחילה אין מוסרים להם לשחוט אפי' באחרים עומדין על גבן כיון שהם מועדין לקלקל חוששין שמא ישהו או שמא ידרסו מעט ולאו אדעתיהו דהני אחרים שרואין אותן ובתוס' שם (ג':) ד"ה דליתא כו' תימה דמשמע הא איתא קמן ולא ידע אין שחיטתו כשרה אע"ג דאחרים רואין אותו דשחט שפיר ולקמן בפרקין גבי הא דאמר ר"נ ראה אחד ששחט מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור פריך אי דידע דלא גמיר פשיט' ופרש"י פשיט' דראה מותר ולא ראה אסור ע"ש ולענ"ד נראה לתרץ תמיהת התוס' עפ"י מ"ש הר"ן ז"ל בריש מס' חולין דהיכי דאינו יודע הלכות שחיטה לא מהני אפי' באומר ברי לי משום דמלתא דלא רמיא על אינש לאו אדעתי' ולא ידע להיות נזהר ואומר ברי לי ומעיד בדדמי שנדמה בעיניו שבודאי לא עשה שום פסול וסברא זו מבוארת בכ"ד ולפי"ז החילוק מבואר היטב דהגמ' פריך שפיר על ר"נ אי דידע דלא גמיר פשיט' דלא ראה אסור וראה מותר דכיון דידע דלא גמיר א"כ הרואה ידע היטב בנפשו להיות נזהר ולדקדק היטב אופן השחיטה ועדותו ברור וכן גבי חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן הרי הרואין יודעין שחש"ו מועדין לקלקל וע"כ ראו ודקדקו לראות בעין פקוחה ומעידין בבירור ששחיטתן היה יפה עפ"י הלכה משא"כ היכי דהרואה אינו יודע ומכיר מהות השוחט וצריך למיבדקי' אם יודע הלכות שחיטה או לא והש"ס פריך ונישיילי' ומשני דליתא קמן דמשמע הא איתא קמן ולא ידע אין שחיטתו כשרה דין זה שריר וקיים להלכה דאע"ג דראה אותו ששחט מיהא כיון דהרואה לא ידע להיות נזהר היטב לדקדק אחריו אם שחט כראוי והוי מלתא דלא רמיא על דעתי' לדקדק היטב שהרואה סמך א"ע על חזקה רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ממילא אם השוחט לפנינו ובדקנוהו ונמצא שלא ידע ה' שחיט' אפי' הרואה אומר ברי לי ששחט כהלכה לא מהני עדותו משום דמעיד בדדמי כמ"ש הר"ן ז"ל ודו"ק

את זה ראיתי להשיבו ואחכה כי ישמעו לדברי להיות מן הנזהרין לבל יבא בשר פיגול בפיהם וישפיקו דברי אלה ליראי ה' ולחושבי שמו כנפש הכותב.

אלכסנדר שמואל היילפרין

תוכן העניינים

שות מהראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה