שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן נד
ב"ה. (א) במס' עירובין (ז:) בתוס' ד"ה בעירבו כו' השתא ס"ד אסור משום מפולש כו' זקני מהרש"א כ' אין זה מדוקדק דהא לתירוצא מצי קאי כולה מלתא כדקס"ד ולענ"ד נראה דהתוס' דקו היטב דבשלמא בס"ד דרב יהודה מתיר משום מפולש אף בצדי רחבה והי' קשה ע"ז א"כ הוי תרתי לריעותא והי' מההכרח לומר דנראה מבחוץ נידון משום לחי א"כ חזינן דהיכי דאיכא לחי לא חשיב מפולש א"כ נהי דרב פליג וס"ל דאין נידון משום לחי ולכך המבוי אסורה משום מפולש מיהא החצר מותרת דהא יש לה פס מצד אחד משא"כ למסקנא דרב יהודה מיירי באמצע רחבה אבל בצדי רחבה אסור שוב אין לנו הכרח לומר דלחי מהני שלא יהיו מפולש ואדרבא מצד הסברא לא מהני אלא לרב יהודה כמ"ש התוס' ולכך לא יתכן לפרש דרב אוסר המבוי משום מפולש דא"כ גם החצר אסור כיון דליכא גיפופי לחצר דהא הוי מצדי החצר ולא נשאר רק פס אחד לא מהני דהא דמסיק אבל מצדי הרחבה אסור גם החצר אסור כמו שפי' המהרש"א לקמן בפרש"י (ח:) וכן הוא שי' הרבה פוסקים ואף להנך דס"ל דבחצר מותר אף בזה כנגד זה כשי' הרש"ל היינו דוקא היכי דנשאר גיפופי משני הצדדים אבל בפס אחד נראה דגם הרש"ל מודה בזה ולהכי הוכרחו התוס' לדקדק השתא ס"ד אבל לפי המסקנא גם התוס' מפרש' כפרש"י ז"ל דמיירי באמצע חצר והא דנקט ונפרצה חצר רק משום שריותא דחצר נקט וכן מוכח מהרא"ש שהביא פי' התוס' וסיים בזה כפרש"י ודו"ק.
ב שם (כג:) בפרש"י ד"ה אבל כו' ואע"ג דמקום זריעה הוי קרוי קרפף כו' ע"ש. בט"ז או"ח סימן (שנ"ח סק"ד) כ' ומשמע דבנזרע מיעטו עכ"פ מקום הזרוע אסור דאין שם דירה עליו ולפענ"ד דברי' תמוהין דרש"י לא כתב אלא בנזרע רובו דהוי מקום חשוב בפני עצמו אבל בנזרע מיעוטו דבטל לגבי רוב כמ"ש רש"י להדיא לקמן וכ"כ התו' ד"ה לא כו'. (עיין במג"א שם ס"ק י"ד) והגם דשי' הטור נוטה לכך מיהא מפרש"י מוכח להיפך שדקדק לפרש ד"ה דלא הוי כו' דלא חשיב כו' ולהקרות לו שם לבדו וזהו כשי' המרדכי וצ"ע:
ג שם ד"ה כדתנן כו' דבית וקרפף שתי רשויות הן ואפי' דחד גברא וכ"כ התוס' לקמן (ע"ו:) ד"ה ובלבד כו' ע"ש ושי' הרמב"ם אינו כן עיין במג"א סימן (שע"ב סק"א) ונעלם ממנו לשעה שהב"י כ"כ להדיא בשם הריטב"א והרמב"ם סימן (שנ"ח) ע"ש: