שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן מד
במס' חגיגה (כ"ג:) נאמן ע"ה לומר פירות אלו לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר פירות אלו הוכשרו אבל לא נטמאו ואינו מובן בטעם מ"ש דנאמן בלא הוכשרו ואינו נאמן לומר לא נטמאו ובס' תפארת על משניות הקשה אמאי לא מהימן במגו דאי בעי אמר לא הוכשרו. והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' ב"ב (קל"ד:) נאמן אדם לומר יש לי בנים לפוטרה מן החליצה והתעוררו בזה מדאמר יש לי בנים משמע דמוחזק שאין לו בנים וקשה דהרי מוכח שם בגמ' דבאומר אין לו אחים והוא מוחזק באחים אינו נאמן ומ"ש זה מזה וכ' המגיד משנה ה' יבום (פ"ג ה"ה) דיש לחלק ביניהם דשאני אחין דלא תליא מלתא בדידי' ואפשר דאית לי' אחין והוא לא ידע שהרי לא ראינו אינה ראי' נגד חזקה אבל באומר יש לי בנים דמלתא דתליא בדידי' ואיהו אמר דאית לי' בכל גונא נאמן ע"ש. ובמס' מכשירין שכל שהוא בחזקת שהוכשר הוא בחזקת טומאה שיד הכל ממשמשין בו כש"ס מכשירין (פ"ו מ"ב) וברמב"ם הט"א (פט"ז ה"ב). ולפי"ז א"ש דע"ה נאמר לומר פירות אלו לא הוכשרו כיון דבדידי' תליא מלתא דהכשר בעי לרצון ניחותא דבעלים לשי' הרמב"ם הט"א (פי"ב ה"א) ואפי' לשי' החולקים וס"ל דניחותא של אחרים מהני נלענ"ד דזה רק מן הסתם דאמרינן דדעת הבעלים ניחא להו בכך מיהא היכי שהבעלים אינם רוצין יתכן היטב דדעת הבעלים מעכבין נמצא דתלוי בדידי' והיא ידע בנפשי' בבירור דמעולם לא רצה בהכשר ולכך נאמן לומר פירות אלו לא הוכשרו אבל באומר פירות אלו הוכשרו אלא שלא נטמאו לאו בדידי' תליא מלתא וחזקה על ע"ה שאינו מקפיד על מגע חברו ע"ה וכיון שהוכשר חזקה שנטמא ושוב אינו נאמן נגד החזקה דאפשר שנטמא והוא לא ידע שהרי לא ראינו אינו ראי' נגד חזקה ואפי' במגו אינו נאמן דאמרינן אף שהוא אומר ברי לי טועה הוא ומעיד בדדמי. איברא דיש לחלק דהמ"מ שפיר כ' דבמוחזק באחין אינו נאמן משום דהחזקה אינו על פיו אבל באומר פירות אלו הוכשרו ולא נטמאו נהי דכל שהוא בחזקת שהוכשר ה"ה בחזקת הטומאה מיהא עד השתא לא ידענו מחזקת הטומאה וכל חזקת טומאה מפירות אלו אינו אלא ע"י אמירתו ובכה"ג יתכן דמהימן במגו כמו בהחזיקה היא מלחמה כתוס' יבמות (קי"ד:) ד"ה מי כו' ע"ש אך י"ל דש"ה דהוי מלתא דעבידי לגלוי' וגם אשה דיקא ומנסבה אבל ע"ה אינו נזהר לאכול בטהרה ודו"ק: