שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן לט
ב"ה. שוי"ר להרב הגדול וכו' מוהר"ר ישראל נ"י האבד"ק הערלוי
מכתבו הגיע עדי לנכון. וע"ד שאלתו אם יתכן לעשות מקוה משלג ולהפשירו ע"י חום דאמפף מאשיען:
א תשובה. לא אכחד תחת לשוני כי בעת קראתי מכתבו הי' הדבר פשוט בעיני לאיסור האמנם לעשות מקוה משלג לימוד ערוך הוא וש"ס מפורש במס' מקואות (פ"ז מ"א) והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחילה ובפה"מ שם כ' ואשר העידו בו אנשי מדבא אמת והדין מבואר בש"ע יו"ד סימן (ר"א ס"ל) מיהא להפשירו ע"י דאמפף מאשיען ודאי יש חשש שאובין מפני הזיעה. ומ"ש מעלתו דזיעה לא חשיב מים ז"א דזיעה הבאה מכח המים חשיב מים כש"ס מס' מכשירין (פ"א מ"ו) ע"ש ועיין מג"א סימן (תס"ו סק"ה) ואני מוסיף חשש גדול מזה לפי ההלכה דאין טובלין בשלג אלא לאחר שנמס והי' למים א"כ כל הויות המקוה נעשה מכח הדאמפף מאשיען ובזה פסול מה"ת כש"ס זבחים (כ"ה:) מקוה מים יהי' טהור הויתן ע"י טהרה תהא ופרש"י ד"ה הוייתן של מים המטהרים ע"י טהרה תהא כשאתה מהוה אותם להיות מקוה או קידש מהוה אותם ע"י דבר שאינו מק"ט ע"ש. וראיתי למי שהתעורר בזה מהא דאי' במס' מקואות (פ"ו מ"ג) ג' מקואות בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה כו' וירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין והטובלין טהורים וקשה כיון שהמים התגברו ועלו למעלה הוא רק מכח האדם א"כ כל הויות המקואות היא מכח תפיסת אדם. וברמב"ם ה' פרה אדומה (פ"ו ה"ח) כ' הזולף כו' וכן אם שקעו במים כדי שיגברו המים ויעלו כו' זה הכלל דבר שהוא מק"ט אם סייע בו המים כדי שימלא הכלי המים פסולין מבואר מזה דכל שהמים צפו למעלה מכח דבר המק"ט אין זה הויתן ע"י טהרה א"כ לשי' הרא"ש וצבא הקדמונים דגם במקוה פסול ע"י דבר המק"ט ק' אמאי בג' מקואות באין בכל אחד הכשר שיעור מקוה אלא ע"י שירדו לטבול התגברו המים ועלו ונתערבו נימא כיון דסייע בו אדם המק"ט לא חשיב תו הוייתן ע"י טהרה. ועלה ברוחי עפ"י מ"ש הרא"ש בתשובה וכ"כ בפ' התינוקת שנשאל על מקוה שהוליך לתוכה מים ע"י סילונות של מתכת והשיב לעשות הסילונות בענין שלא יגיע פי הסילון של מתכת על אוירו של מקוה או ישים בפי הסילון של מתכת סילון של עץ שיפלו המים ממנו לאויר המקוה ע"ש ולפי"ז א"ש די"ל דגם הרא"ש ס"ל דרק לענין קידוש מי חטאת דבעי מים חיים אל כלי אבל לענין מקוה לא איכפת לן אם התגברו המים מכח דבר המק"ט כיון דעכ"פ באו המים לבור המקוה בהכשר וזה עדיף טפי מסילון של מתכת שלא הגיע לאויר המקוה. ובמס' מקואות (פ"ה מ"ה) תנן נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל כו' דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מק"ט אין מזחילין בו וביאר הרא"ש נוטפין שהזחילן להוליכן לתוך גומא אחת לעשות מקוה ע"ש. ובס' שיורי טהרה הקשה מה בכך דהמעמיד קנה הוי דבר המק"ט לו יהא הזב והזבה חלק מגוף הסילון והצינור עכ"פ גמר ביאת המים לבור אינו מיד הזב רק מן המקל והקנה א"כ אמאי קי"ל כר' יוסי דאין מזחילין בו נימא דלא גרע מסילון של מתכת דמהני אם עשו בפיו סילון של עץ. ואמרתי לחלק דשאני סילון דבשע' שהגיע המים לסילון של עץ שוב אין המים צריכין לסילון של מתכת נמצא דאין כח דבר המק"ט מעורב בהויות המקוה משא"כ בנוטפין שעשאן זוחלין באמצעות המקל או הקנה שסמך הזב עלי' הרי בשעה שהמים באין למקוה מכח האדם הזב בא למקוה ולו יסלק הזב סמיכתו וכחו יפול המקל והקנה ולא יתן עוד מעצר לכח המים ואך בכח הזב המעמיד יבואו ועיין בספרי ראש המזבח חי' זבחים. ולפי"ז הקל"ד בג' מקואות שאין באחד מהם שיעור הכשר מקוה מה מועיל שנתערבו המים למעלה ע"י מה שירדו לטבול הרי כל הויות המקוה הוא רק מכח האדם ואלו לא הי' האדם בתוכו לא הי' המים צפין למעלה ובשעה שמי המקו' מתערב אך באמצעות הטובל בא וזה הוי ממש דומי' דנוטפין שעשאן זוחלין דקי"ל כר' יוסי דאמר כל דבר שהוא מק"ט אין מזחילין בו:
ב והנה הראב"ד בס' בעל הנפש שער המים (פ"א) הק' איך אפשר שהשלג יהי' כמים ולא יפסול משום שאובין ומזה הכריח שהשלג אינו כמים ואין עושין ממנו מקוה לטבול בשלג בעין ואכתי קשה לשי' הרא"ש וצבא הקדמונים דס"ל דטובלין בשלג בעין אפי' לא נמס והי' למים וע"כ דמסתברא להו דשלג חשיב מים ומשנה שלימה שנינו צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחילה משמע שיביאו בכלים. והנ"ל לקיים דברי רבותינו הקדמונים עפ"י מה דאנהיר לן הר"ש והובא בר"ן מס' שבועות דאף דשאובה מדרבנן מיהו בכלים המק"ט פסול מה"ת דבעינן הוייתן ע"י טהרה ע"ש דמבואר מדבריו דכל חשש שאובין, הוא מחשש שלא יבואו לטבול בכלים המק"ט ואנן בעינן שיהי' הוייתו ע"י טהרה וכ"כ המרדכי במס' שבועות דלהר"י דס"ל כלו שאוב דרבנן הא שפסלו רבנן שאובין משום גזרה דכלים דהני ודאי פסולים ומק"ט מה"ת דכתיב וכל משקה אשר ישתה כו' ע"ש וביאור דבריו כיון דמשקין בכלי מקבלין טומאה א"כ בבוא הטמא לטבול בהם הרי נטמאו המים ואי אפשר שהטמא יטהר במים והמים המטהרים יהי' טמא וכן הבין בתשו' אמרי אש חיו"ד סימן (פ"א) ע"ש שהביא כן בשם קדמון אחד. ובת"כ הובא בפרש"י פ"ק דחולין (ט"ז) אשר יבא עליו מים כו' יכול אפי' הן בבורות שיחין ומערות יהי' מכשירין ת"ל כלי אין לי אלא שמלאן בכלי לשתות מנין לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים, ת"ל כו' יכול אפי' חישב עליהן שירדו בבורות שיחין ומערות יהי' מכשירין ת"ל אשר ישתה כו' ע"ש ולפ"ז יתכן היטב ונתגלה לנו טעמה של הלכה זו שהעידו אנשי מידבא דאמר להו צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחילה דנהי דהשלג חשיב מים מיהא אינו מק"ט אלא בחישב עליו למשקה אשר ישתה אבל היכי דמקבלו בתחילה להורידו לבור לא קרינן בי' וכל משקה אשר ישתה ואינו מק"ט וממילא ל"ש בי' לא חשש שאובין ולא משום הוייתן ע"י טהרה ודו"ק:
ג ויען שכבר הורו הגדולים חקרי לב שלא להביא השלג לבור אלא ע"י כלים הנקובים עד שאינם בני קבולי טומאה ולא יהי' בהם חשש שאובין לא באתי להקל על דבריהם מיהו עכ"פ נראה בעיני דלא קפדינן שיהי' הוייתן ע"י טהרה אלא בזמן שהשלג הוא בתלוש חוץ לבור המקוה אכן אחר שהובא השלג בבור זה חשיב הוייתן ע"י טהרה ואימא טעמא דידי עפ"י מה דמבואר בכ"ד בגמ' דרביעית מים שהוא בבור בקרקע חשיב מקוה מים ואינו מקבל טומאה כמבואר בפ"ק דפסחים (י"ז:) וכתבתי בספרי חי' זבחים (כ"ב.) בסוף ד"ה לרביעית כו' דאף דכבר בטלינהו לרביעית לטבול בו מחטין וצינורות מיהו לענין קבלת טומאה אוקמי אדאוריתא. ולא מבעיא לשי' התוס' והרמב"ם דס"ל כלו שאוב מה"ת כשר ע"כ דס"ל דכל שהמים באו לקרקע אפי' הי' בתחילה בכלי בתלוש מ"מ כשהמים באו לבור המקוה קרינן בי' מקוה מים יהי' טהור ותו אינו מקבל טומאה ואין עוד טומאתו בו אלא אפי' לשי' רש"י חגיגה (י"ז.) וצבא הקדמונים דס"ל כלו שאוב פסול מה"ת משום דהוי מתחילה בתלוש זה דוקא היכי דכבר חל עליהו שם משקה מים בתלוש אבל היכי דנתקבל בכלי נקוב דלא חשיב משקה כלל כיון דאזיל לאיבוד וכש"ס יבמות (ט"ו:) ע"ש א"כ כי אתו המים לבור המקוה הוי כאלו מי הגשמים באו למקוה ואליבא דכ"ע אין מק"ט והוייתן ע"י טהרה הוא ודו"ק. ועפי"ז נכון היטב הך משנה דג' מקואות שאין באחד מהם שיעור ארבעים סאה וירדו לטבול ועי"ז גברו המים ועלו ראש וצפו למעלה ונתערבו דמבואר במשנה דהטובלין טהורים וקרינן בי' הוייתן ע"י טהרה דכיון דעכ"פ יש בבור רביעית מים תו אינו מק"ט וקרינן בי' מקוה מים יהי' טהור ודו"ק:
ד ובש"ס מקואות (פ"ב מ"ד) ר"א אומר רביעית מים שאובין בתחילה פוסלין את המקוה וחכמים אומרים בין בתחילה בין בסוף שיעורו ג' לוגין וקי"ל דפחות מג' לוגין לא פסלו אפי' בתחילה ואפי' נטמאו המים בתלוש קי"ל כהר"ש והראב"ד שאינו פוסלו כמבואר בש"ע יו"ד ובש"ך סימן (ר"א ס"ק נ"ט) ע"ש. ועפי"ז יצא לנו כאור נוגה להכשיר המקוה בשלג להפשיר ע"י הדאמפף מאשיען דממ"נ אם מפשיר בתחילה רק מעט מעט פחות מרביעית א"כ אפי' נטמא מעט המים אינו פוסל המקוה אפי' בתחילה דכל פחות מג' לוגין אינו פוסל את המקוה ואפי' לשי' הרמב"ם בכה"ג דבא השלג לבור טרם שנפשר והי' למים חשיב כנפל מאליהן וכל שנפל מאלי' אפי' נטמא מקודם אינו פוסל כמבואר בתוספתא וברמב"ם ואם המאשיען מפשיר ברגע אחת הרבה מים הרי בהגיע לשיעור שלשה לוגין מים כבר יש בו שיעור מקוה מים יותר מרביעית והמים שבבור כה"ג שלא הי' מעולם משקה בתלוש לכ"ע אינו מקבל טומאה וקרינן בי' מקוה מים יהי' טהור דאל"כ לא משכחת רביעית מים לטבול בו מחטין דמיד שנכנס הטמא לטבול נטמאו המים ואי אמרינן דמיד שבאו המחטין והצינורות במים נטהרו מטומאתן וממילא מעולם לא נטמאו המים א"כ מצינו לומר שהטבילה בכלי מטהר ול"ש בזה טעמו של הר"י במרדכי שבועות שכ' שבכלי ודאי פסול מה"ת משום דרחמנא אמר' וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ולא יתכן שהמים יקבלו טומאה והטמא יטהר על יד המים האלו ולהנ"ל אין זה הוכחה כלל לפסול טבילת מחטין בכלי כיון דהמחטין באו בב"א לתוך המים מיהו לפי מ"ש הכ"מ בה' אבות הטומאה (פ"ו הט"ז) ד"ה וכן הזב הנוגע במשכב והוא במים כו' שהטמא לא נטהר אלא בעלותו מן המקוה ולא בהיותו במקוה. וע' בר"ן נדרים (ע"ו.) הביא הת"כ הנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפי' הם בתוך המים ולפי מה שהוכיח הכ"מ מן התוספתא דבעודו תוך המים לא נטהר קשה לי למה הביא הת"כ והנוגע בנבלתם משמע דוקא בנוגע בדבר טמא שאין לו טהרה במקוה הרי אפי' במשכב שיש לו טהרה במקוה נמי לא עלתה לו טהרה עד שיעלה מן המים.
ואסיים ואומר שלום כנפש הכותב. אלכסנדר שמואל היילפרין