אור ברסלב
שות מהראש סימן לו

שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין

סימן לו

סימן לה

שוי"ר להרב וכו' מו"צ ויח"ס בק"ק בוסק.

אשר נשאל ממני שהמו"צ הכשיר הרחיים ובדק החיטין ונמצאו שלמים ויפין כשר לפסח וטחנו עם כיס חדש ואח"כ נמצא בהחיטין הנשארים מעט ציבולקוס בכל כרי ואסרו הקמח והכשירו עוד הפעם הרחיים ויען שהי' הזמן קצר וימי החג משמשין ובאין לא הי' פנאי לשלוח לכאן כיס חדש לכן עשו האפשרי לנקות את הכיס וטחנו הקמחא דפסחא ועתה יש מערערים ורוצים לאסור הקמח על פסח:

א תשובה. לאסור הקמח אין שום סברא בזה ודו"ז בתשו' בית אפרים לא החמיר אלא מחמת שנמצא בכל קווארט ערך ששה צובולקוס אבל בנמצא איזו צובולקוס בכל כרי זה מעט מן המעט ותו דלא החמיר אלא מחשש שמא נמצא עדיין בקמח צובולקוס שלמים שלא נטחנו אבל בנידון שאלתינו על כיס הרחיים הלא כבר עשו האפשרי לנקות את הכיס ומדוע ניחוש שמא לא בדק יפה ואפי' אם נשאר מעט מן הקמח שטחנו מקודם הלא כבר נתבטל ביותר מעשר רבבות לכן המורה כדת עשה להכשיר אפי' לכתחילה ובעיקר הדין שנוהגין ליקח כיס חדש הוא משום דאין מבטלין איסור לכתחילה ואף דהטחינה הוא בזמן היתר מיהו חמץ שמו עליו וזה רק אם הקמח שבכיס הוא חמץ מחמת שנשתנו החיטין או שהי' מבוקעים אכן בנידן דידן שהחיטין הי' בעצמם כשרים אלא שנתערבו בו ציבולוס שאין המשקה היוצא מהם מחמץ דהוי מי פירות ואין לנו חשש בזה רק כשיאפה המצות ואז בשעה שיתן המים ויתערבו המים עם מי פירות וממהרין להחמיץ או משום דהצובולוס יש בהם קצת חריפות מיהו עכשיו טרם ניתן מים בהקמח אין בהם שום ספק חימוץ ממילא ל"ש בזה איסור ואין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה דאין כאן שם חמץ ולא שם איסור ודו"ק. ובהיותי בזה מקום אתי לקיים דברי הנחלת שבעה שכ' דהא דבעי ניקור הרחיים זה רק תוך שלשים לפסח אבל קודם שלשים לחג הפסח לא בעינן ניקור ותמהו עליו שאין חילוק בין שלשים לקודם שלשים לענין אכילה בפסח והח"י הביא דברי נ"ש בסימן (תנ"ג) והנ"ל דכבר כתבתי דכל עיקר דבעי ניקור הרחיים אף דידוע שיש בהקמח הרבה רבבות יותר מן המעט הנשאר ברחיים שטחנו מקודם חיטין לתותין יש להחמיר בזה משום דאין מבטלין איסור לכתחילה ואף דאינו מתכוין לבטל כלל ואף דהוי בשעת היתר מיהו חמץ שמו עלי' מיהו גופו של טעם הזה אינו מובן דמה נ"מ אם שם חמץ עלי' או לא סוף סוף עכשיו היתר הוא והנ"ל כיון דמבואר בגמ' דהיוצא לדרך קודם הפסח מחויב לבער את החמץ א"כ חזינן דגם קודם הפסח החמץ שם איסור עליו וחל עליו חובת הביעור וכיון דשם איסור עליו לענין ביעור שלא לעבור עליו בבל ימצא ה"ה לענין ביטול בתערובות חמץ שמו עליו ואין מבטלין איסור לכתחילה וזה נכון תוך שלשים לפסח אבל קודם שלשים לפסח דאין עליו חובת ביעור חמץ ממילא חשיב היתר ול"ש בזה אין מבטלין איסור לכתחילה ודו"ק.

ב ושי' הר"ן בתשובה דבזמן היתר יכול לערב חיטין מבוקעין ברוב חיטין כשרים והרשב"א ז"ל אוסר והביא ראי' מהא דאי' במס' פסחים (מ:) האי ארבא דחיטי דטבעה בחישתא שריא רבא לזבוני' קבא קבא לישראל כי היכי דליכלינהו קודם הפסח ומדלא שריא לערבינהו בששים בחיטין שאינם מחומצין ע"כ דגם קודם הפסח חמץ שמו עליו וחל עליו שם איסור ואין מבטלין איסור לכתחילה ויש פוסקים שהוכיחו מזה דלא מהני הביטול קודם פסח וחוזר וניעור ולענ"ד אין ראיה מזה לשי' רש"י שכ' במס' פסחים (למד.) ובחולין פ' כל הבשר דרבא ס"ל כר' יהודה דמין במינו לא בטל א"כ להכי לא שרי' רבא לערב דאין בזה תועלת כלל דחיטין בחיטין דהוי מין במינו אינו בטל אכן לדידן דקי"ל דמין במינו בטל שפיר יכול לערב חיטין המבוקעין שיהי' בטלין בחיטין הכשרים ול"ש אין מבטלין איסור לכתחילה בזמן ההיתר. איברא דקשיא לי מגמ' מנחות וכי קאמר ר' יהודה מין במינו לא בטל ה"מ היכי דאפשר לי' למהוי כותי' אבל היכי דלא אפשר לי' למהוי כותי' בטל ובהא קמיפלגי דרב חסדא סבר בתר מבטל אזלינן ור' חנינא סבר בתר בטל אזלינן ורב ע"כ לא ס"ל כרב חסדא דהא רב ס"ל במס' חולין פ' גיד הנשה (ק.) דכיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשה נבלה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה אף שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה וע"כ דרב ס"ל דבתר בטל אזלינן והוי מין במינו ומה"ט כ' התוס' מנחות שם ובמס' זבחים (ע"ג:) להוכיח דרב חסדא לא ס"ל כר' חייא ע"ש ולפי"ז קשה לי מהא דאי' בפ' כל שעה (כ"ט:) אמר רב חמץ בזמנו כו' אלא במשהו כו' רב לטעמי' דרב ושמואל דאמרו כל איסורין שבתורה במינו במשהו כו' ע"ש והרי רב ס"ל בתר בטל אזלינן וחמץ אי אפשר להיות היתר בפסח דאפי' כי מיעפשא נמי אסור וחייב לבערו כדאי' במס' פסחים (מ"ה:) וע' ברמב"ם ובראב"ד ואף דלכי מיפסל מאכילת כלב יהי' היתר לא חשיב אפשר להיות כמוהו כמ"ש התוס' זבחים ובמס' מנחות (כ"ב:) ד"ה מכאן כו' דמשקין של תרומה לא חשיב אפשר להיות כחולין כיון דלכי מסרחא אין שם משקה עליהן ע"ש וה"ה ה"נ לענין אוכל בשלמא נבלה אינה בטלה בשחוטה דנהי דאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה מיהו עכ"פ אפשר לנבלה שתעשה שחוטה ורב ס"ל בתר בטל אזלינן והיכי דאפשר שהאיסור יהי' היתר חשיב מין במינו ונבלה מכי מיפסלה מאכילת אדם אף דלגבי טומאת אוכלין קרוי אוכל מיהו לא חשיב ראוי לגר וסר ממנו איסור נבלה ולהכי חשיב מין במינו וחשיב אפשר להיות כמוהו אבל בחמץ דחייב לבערו אפי' בעיפשה אף דבנפסל מאכילת כלב נעשה היתר הרי אז לא חשיב אוכל כלל ואין זה בכלל אפשר להיות כמוהו כיון דלכי נפסל מאכילת כלב אין שם אוכל עלי' ועפרא בעלמא הוא מה"ט דמשקה לא חשיב אפשר להיות כמוהו כיון דלכי מסרחה אין שם משקה עליו. והנ"ל עפ"י מה דאנהיר לן המקור חיים סימן (תמ"ב) הטעם דפת שעיפשה חייב לבער אף דבחמץ אכילה כתיב וכיון שעיפשה הוי שלא כדרך אכילתה אפ"ה חייב בביעור דנהי דלאו ליכא מיהו בעשה דתשביתו לא כתיב אכילה ולהכי אפי' כי מיעפשה חייב לבער ע"ש אמנם זה נכון בשיעור חמץ כזית אבל בכל שהוא דליתא למ"ע דתשביתו ולא לאו דב"י וב"י כמ"ש הח"צ בתשובה ובלא"ה לענין מ"ע כבר כתבו דפחות משיעור ליכא מ"ע כלל א"כ שפיר אמרינן דחשיב מין במינו דהרי אפשר להיות כמוהו דלכי מיעפשא ונפסל מאכילת אדם תו ליכא איסור אכילה כיון דהוי שלא כדרך אכילתו וגבי חמץ כתיב לא יאכל והלכך אינו אסור אלא בהנאה גמורה וכמ"ש התוס' מס' ע"א (מ"ג:) ד"ה אמרו לו כו' ע"ש ומשום חיוב עשה דתשביתו נמי ליכא כיון דהוי פחות מכזית אמנם הא תינח בתוך הפסח כשנתערב בתבשיל כשהמבטל אינו ראוי לצאת בו ידי חובת מצה ואין אנו דנין רק על איסור חמץ להכי חשיב מין במינו דאזלינן בתר בטל דאפשר להיות היתר משא"כ חיטין המבוקעין שנתערבו בחיטין שאינם מבוקעין קודם הפסח בזה יש לנו לדון אם ראוי מזה לאפות מצה לצאת בו ידי חובת מצה שוב חשיב אינו מינו כיון דאותן המבוקעין נהי דבטלו לענין איסור דאין שם איסור חמץ עליהו מיהו לצאת בהן י"ח מצה אינו מצטרף ולא אפשר להיות כמוהו דהתורה אמרה בערב תאכלו מצות והחמץ אינו מצה ובמס' מנחות שם מקשה הגמ' תבלין מי קא הוי מצה ובמס' זבחים (פ:) צלוחית שנפל לתוכה מים כ"ש רא"א יזה שתי הזאות וחכמים פוסלין וכ' התוס' ד"ה תנן כו' חומרא דמי חטאת הוא דמדאו' בטל ברובא ובס' מזבח כפרה שם כ' נראה דאע"ג דאין יכול לאסור מ"מ הוא עצמו אינו נעשה כמבטל כו', ע"ש ולפי"ז שפיר ס"ל לרבא בהאי ארבא דחיטי דטבעה בחישתא דלא אפשר לערב בחיטין ולבטל משום דהוי מין במינו דס"ל לי' לרבא מין במינו לא בטל ואפי' לשי' הר"ת בתוס' מנחות שם שכ' דר' יהודה ס"ל מין במינו לא בטל זה רק בלח אבל ביבש בטל מיהו בחיטין קודם הפסח י"ל דלא בטל כיון דהוי היתר בהיתר לא בטל כמ"ש הר"ן במס' נדרים (נ"ט:) ואינו בתורת ביטול בהגיע זמן האיסור ערב הפסח אחר חצות ואז הוי קמח בקמח דחשוב לח בלח משא"כ לפי מה דקי"ל מין במינו בטל שפיר יכול לערבן ודו"ק:

ג ועוד נראה בעיני דבנידן שאלתינו קיל טפי דכבר כתבתי מ"ש הנ"ש לחלק דניקור הרחיים לא בעינן רק בתוך שלשים לפסח אבל קודם שלשים לא בעי ניקור כלל ואנא אסברא לעיל אות (א) דה"ט משום דכל עיקר דבעי ניקור הרחיים היינו משום דאין מבטלין איסור לכתחילה ואף דקודם הפסח זמן היתר הוא אפ"ה אסור משום דחמץ שמו עליו וחל עלי' חובת הביעור אצל המפרש והיוצא בשיירא תוך שלשים למועד ושי' החולקים עליו נראה דמסתבר להו דחמץ שמו עליו וחשיב איסורא כיון דהיכי דמפרש ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפי' מראש השנה חל עלי' חובת הביעור כש"ס פסחים (ו.) אכן זה רק בחמץ גמור אבל בחיטין שנמצאו בו ציבולוס דאין המשקה היוצא מהם רק מי פירות דקי"ל דמי פירות אין מחמיצין ולשי' הר"ת אין מחמיצין כלל ואפי' עם מים לא חשיב רק חמץ נוקשה וע' ברי"ף וברא"ש ובתוס' פ' כל שעה (ל"ה:) בד"ה מי פירות כו' ע"ש ואפי' לפי מה דחדית לן שארי הנוב"י בתשו' חלק או"ח סימן (כ"א) דאי אמרינן מי פירות עם מים חשיב נוקשה ע"כ ס"ל נוקשה אסור מה"ת מיהו לשי' הר"ת אפי' למ"ד נוקשה דאו' זה רק לאכילה אבל מותר להשהותו כמ"ש התוס' פסחים ריש פ' א"ע (מ"ב.) ד"ה ואלו כו' ע"ש ושארי הפ"י שם כ' דלשי' הר"ת אפי' מדרבנן מותר להשהותו ע"ש ולפי"ז בחמץ נוקשה קודם הפסח לא חל עליו שם איסור כלל וזמן היתר הוא ולכ"ע ל"ש בזה לומר אין מבטלין איסור לכתחילה. וגם אפי' נימא דבנוקשה ג"כ אין מבטלין לכתחילה זה רק היכי דאפשר דניחא לי' כגון מי פירות בעיסה שנילושה בשמן ודבש דעכ"פ ראוי ומחשיב העיסה להיות מצה עשירה משא"כ במי פירות של ציבולוס ידוע שהמשקה רע ומקלקל הקמח והעיסה ולא ניחא לבעלים בהך תערובות פשיט' דלכ"ע ל"ש בזה חשש דאין מבטלי' איסור לכתחילה ומשום חימוץ אין בזה חשש כלל כיון דאין בכיס הרחיים שום משקה של מי פירות ולזה עשו הניקור היטב ומשום מעט הקמח הנשאר זה לא יגיע אפי' לאחד ממאה רבבה.

הנלענ"ד כתבתי וחתמתי. אלכסנדר שמואל היילפרין:

תוכן העניינים

שות מהראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה