אור ברסלב
שות מהראש סימן לא

שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין

סימן לא

סימן ל

ב"ה. דרוש לשבת הגדול

א בפ' כל שעה (כט.) בגמ' האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל מאן י"א לא מעל רנבה"ק כו' וכ' הבעה"מ פי' ודכ"ע כריה"ג דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה והצל"ח הק' ע"ז א"כ ליפליגו בחמץ של הדיוט. ובתוס' ד"ה מאן כו' הקשו לרבי דס"ל הזיד במעילה במיתה אמאי פוטר כרת מתשלומין הא גלי קרא דבהקדש לא אמרינן קלב"מ דא"כ איך משכח' מעילה ותי' דבמיתה גלי אבל בכרת דלא גלי לא גלי והקשו ע"ז מהא דאי' לקמן האוכל חמץ של תרומה בשוגג במועד משלם קרן וחומש ואוקים כרנבה"ק ואפ"ה חייב בתשלומין בשוגג משום דכי היכי דלא מיפטר משום חיוב מיתה של תרומה ה"נ לא מיפטר משום כרת דחמץ:

והנלענ"ד עפ"י מה דאי' במס' כתובות (ל.) אמר ר"ח הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס ולאפוקי מדרנבה"ק כו' ופרש"י מתני' דמחייב תשלומין לבא על אחותו דמחויב כרת מפקא מדרנבה"ק וק' מדוע נטה מדרך הפשוט דהך ולאפוקי קאי על ר"ח דאמר הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס אף שחייב כרת מפקא מדרנבה"ק וכבר התעוררו התוס' בזה שם ד"ה הכל כו' ע"ש. ולענ"ד פרש"י מוכרח עפ"י מה דאי' בירושלמי פ' אלו נערות (ה"א) רנבה"ק אומר יוה"כ כשבת לתשלומין ר' שמעון בן מנסיא אומר מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתת ב"ד מה ביניהון נערה נדה איכא ביניהון כו' על דעתא דרנבה"ק מה שבת אין לה היתר אחר איסור' כו' ע"ד דרשב"מ מה שבת יש בה כרת כו' ע"ש הרי מבואר בירושלמי דרנבה"ק ס"ל דבא על הנדה משלם קנס לכך מוכרח פרש"י דהא דאמרו בגמ' בבלי ולאפוקי מדרנבה"ק לא קאי על ר"ח דאמר הכל מודים בבא על הנדה אלא דקאי על המשנה דקתני הבא על אחותו משלם קנס לאפוקי מדרנבה"ק דס"ל כרת דאחותו פוטר מתשלומין וז"ב בעזה"י לקמן בפ' כל שעה (ל"א:) האוכל תרומת חמץ בפסח במזיד פטור ומוקי לה כרנבה"ק אף דחמץ לאחר הפסח מותר באכילה מ"מ לרנבה"ק כרת דחמץ פוטר מן התשלומין ולא דמי לנערה נדה דיש לה היתר להמתין עד מלאת ימי טהרתה משא"כ חמץ במועד עובר עליו בבל יראה ובל ימצא ומחויב לבערו ובמועד לא מהני הביטול ואפי' אי נימא דלריה"ג דס"ל דמותר בהנאה א"כ יש לו זכות בגוי' ויכול לבטל מיהו כל ענין הביטול הוא מדכתיב תשביתו ואנהיר מוהרי"ק בתשו' שורש' (קמ"ב) דלפרש"י הביטול אינו מטעם הפקר רק שמבטלו וחושבו עפר וכדאי' בגמ' עירובין (ע"ח.) תבן וביטלו כו' וכיון דנחשב כעפר תו לא חשיב היתר לאיסורו כתוס' מנחות (כ"ב:) ד"ה מכאן כו' דמשקה לכי מסרחי אין שם משקה עלי' ע"ש מיהא אפי' חמץ של הקדש דאינו עובר עליו בב"י ויכול להשהותו אפ"ה לרנבה"ק כרת דחמץ פוטר מן התשלומין דחמץ הוי ממש דומה לשבת ויוה"כ ורנבה"ק אינו ממעט רק נדה משום דיש היתר לאיסורה היינו דבנדה גם לאחר שבעה נקיים היא בנדתה אפי' מלאת ימי טהרתה באיסור נדה היא ויש לה היתר ע"י טבילה ובגמ' יבמות (ע"ה.) יולדת הותרה מכללה שרואה דם וטהור' לבעל' ובמס' נדה (לה:) רב אמר מעין אחד היא התור' טמאתו והתור' התירתו הרי אף דהדוה בנדתה מ"מ מכי טבלה טהורה היא וזה מכוון בלשון הירושלמי אחר איסורה יש לה היתר משא"כ בחמץ נהי דאין איסורו איסור עולם מיהא לא משכחת בי' היתר לאיסורו דבתוך המועד חייב לבערו ועכ"פ אסור לאכלו ואחר הפסח כלה זמן האיסור ודומה ממש לשבת ויוה"כ שאיסורו משעה שקידש היום לא משכחת בי' היתר לעשות מלאכה בשבת או לאכול ביוה"כ ואם לאחר יום השבת ויום הכיפורים אז כלה זמן האיסור ואין זה היתר לאיסורו ועיין ש"ס פסחים (מ"ד:) מבואר שם בגמ' דיש היתר לאיסור ואין איסורו איסור עולם המה שני ענינים וחשבינן להו בשתים. ולפי"ז א"ש דאוכל חמץ של הקדש לרנבה"ק כרת דחמץ פוטר מן התשלומין ולא קשה מה שהקשו התוס' דנימא דגלי רחמנא דבהקדש לא אמרינן קלב"מ דאל"כ לא משכחת מעילה דהזיד במעילה במיתה דז"א דהא קדושת דמים יש היתר לאיסורו דאי בעי פריק לי' ובידו לפדותו ובקדושת הגוף הקרב אל המזבח יש היתר לאיסורו דקדשי קדשים לאחר זריקת הדם אין מועלין בבשר והיכי דיש היתר לאיסור לרנבה"ק נמי אין הכרת פוטר מן התשלומין דמה"ט ר' נבה"ק מחייב בבא על הנדה ואין הכרת פוטר מן התשלומין וממילא ל"ש לומר דהואיל וגלי גלי אמנם זה רק בהקדש בחמץ במועד אכן בתרומת חמץ במועד דגבי תרומה אין היתר לאיסורו דאי אפשר שהתרומה תהי' חולין ואף דבידו לשאול הא כ' התוס' פסחים (מ"ד:) ד"ה והא כו' דאי מיתשל אין זה היתר לאיסורו שהחכם עוקר הנדר מעיקרו ע"ש וגם על ידי חרטה החכם עוקר הנדר למפרע כמ"ש הר"ן במס' נדרים (כ"ז.) וגם בתרומה אם ישאול עלי' הרי חוזר לטבלו ואם יפריש ממקום אחר א"כ מעולם לא חל איסור תרומה ואין זה היתר לאיסורו וע"כ דגלי רחמנא דגבי תרומה לא אמרינן קלב"מ ואין החיוב מיתה של תרומה פוטר בשוגג מן התשלומין ממילא גם שגגת כרת דחמץ אינו פוטר את התשלומין מהתרומה ואמרינן הואיל וגלי גלי ודו"ק:

ולפי"ז ממילא א"ש דלא קשה מה שהקשה הצל"ח ליפלגי בחמץ של הדיוט אליבא דריה"ג דיתכן דכלהו תנאי מהך בריתא ס"ל דכרת פוטר מתשלומין ואדרבא התם ס"ל דכל חייבי כריתות פוטרין כרשב"מ דס"ל אפי' נערה נדה דיש היתר לאיסורה אפ"ה הכרת פוטר מתשלומין ומכ"ש בחמץ של הדיוט דהכרת פוטר מן התשלומין וכי פליגי בחמץ של הקדש דת"ק ס"ל כל חייבי כריתות כמחויבי מיתת ב"ד ואפי' יש היתר לאיסור וא"כ לא משכחת מעילה בהקדש דכיון דהזיד במעילה במיתה ממילא כל השוגגין פטורין וע"כ דגלי רחמנא דבהקדש לא אמרינן קלב"מ וכיון דגלי רחמנא דבהקדש לא אמרינן קלב"מ גם כרת דחמץ במועד אינו פוטר מתשלומין דאמרינן הואיל וגלי גלי אבל לרנבה"ק דס"ל נערה נדה משלם קנס דכרת אינו פוטר אלא דומי' דשבת ויוה"כ דאין היתר לאיסורו א"כ בהקדש שיש היתר לאיסורו לא אמרינן בעלמא קלב"מ א"כ ל"ש בזה לומר הואיל וגלי גלי ודו"ק:

ב ובפרש"י ד"ה מעל כו' חמץ הקדש בר דמים הוא כר"ש כו' והק' המהרש"א מדוע לא פרש"י כפי' הבעה"מ דכ"ע כריה"ג דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה. והנה כבר התעוררו לרנבה"ק אמאי לא מעל נימא מכי אגבה קני' לי' כדאי' במס' כתובות (ל:) וע"ש בתוס' ד"ה ולאביי ולענ"ד י"ל עפ"י מה דאי' בפ' הכונס (נ"ו:) הוציאוה ליסטין ומוקי לה בירושלמי בהוציאוה לגזלה אבל לאבדה פטורין וה"נ י"ל בחמץ שלקח לשרפו ולכן על ההגבהה פטור אכן לי קשה להיפך לרבנן אמאי מעל נימא מכי אגבה קני לי' ונעשה שלו ואסור בהנאה והך חמץ אין לו דמים ובש"ס ע"א (נ"ט.) אמר רב אשי האי נכרי דנסכי' לחמרא דישראל אע"ג דלזבוני ומשקל דמי אסור משקל דמים מהאי דנסכי' שרי משום דמקלי קליא ולאו דמי יין נסך שקל אלא דמי ההיזק ע"ש בר"ן וזה נכון אצל הדיוט אבל בהקדש דהמזיק להקדש פטור כדאי' בפ' כל שעה (ל"ב:) א"כ אמאי חייב בתשלומין מיהו לק"מ דהגבהה לגזלן אינו קנין רק לאונסין ולא נעשה שלו אלא דאוקמי רחמנא ברשות הגזלן להתחייב באונסין כדאי' במס' סנהדרין (ע"ב) וע' תוס' חולין (מ.) ד"ה היתה ובמס' כתובות שם בפרש"י ד"ה ולאביי כו' כיון דאגבה קניא וחייב בתשלומין ואפי' אם תישרף כו' ע"ש וזה יתכן בתרומה דמזיק חייב עכ"פ הקרן כתוס' מס' גיטין (מ"ט.) ד"ה שור כו' אבל בהקדש דהמזיק את ההקדש פטור אפי' מן הקרן כמ"ש התוס' שם תו ל"ש לומר אוקמי רחמנא ברשותי' דגזלן להתחייב באונסין שהרי אפי' מזיק בידים פטור וכיון דלא קני כלל להתחייב בתשלומין אם תישרף באונס ממילא קאי ברשות ההקדש וממילא לא נאסר בהנאה ושוב אית בי' חיוב תשלומין ומכי אכלה אית בה מעילה ודו"ק:

איברא דהדבר צריך התבוננות דהרי מצינו בכ"ד בגמ' גבי הקדש דקאמר מכי נטלה מעל וקשה הא לא הוציאה מרשות ההקדש דגזלן לא קני כלל בהגבהה אלא לענין אונסין ובהקדש אפי' מזיק פטור וא"כ אין כאן קנין כלל ולכאורה י"ל עפ"י מ"ש התוס' במס' מ"ק פ' ואלו מגלחין (י"ז.) וכ"כ הר"ן שם דהיכי דעומד למכירה ונותן דמים לא חשיב גזלן א"כ בקדושת דמים דעומד לפדות ההגבהה היא קנין ונעשה שלו ממש ומש"ה מעל מכי נטלה שהרי הוציאה מרשות ההקדש והביאה לרשות ההדיוט ובקה"ג דאינו עומד לפדות יתכן דלא מעל בהוצאה אא"כ נהנה כתוס' קדושין (נ"ד:) ד"ה קרבן ובד"ה לא וע' שם במהרש"א ובשער המלך ה' מעילה. מיהו ז"א דבשלמא גבי הדיוט היכי דעומד למכירה אמרינן ניחא להו לבעלים שכל מי שירצה יאכל וישלם הדמים משא"כ גבי הקדש אדרבא התורה הקפידה שלא יהנה שום אדם עד שיפדה את הקדשים כתוס' ב"ק (כ"א.) ד"ה כהדיוט כו' דדעת שכינה איכא שלא יהנה כו'. ונ"ל עפ"י מה דאי' בש"ס מעילה (י"ט.) נטל אבן או קורה של הקדש כו' בנאה בתוך ביתו ה"ז לא מעל עד שידור כו' ובגמ' אמר שמואל והוא שהניחה עפ"י ארובה ופרש"י ולא קבעה בבנין והקשו התוס' במס' ב"ק (כ:) ד"ה כי קבעה נמי לא קנה דשינוי החוזר לברייתו הוא כדאי' בהגוזל קמא האי מאן דגזל ליבני ועשאן עפרא ע"ש ודודי זקני התורת חיים הוסיף להקשות ממשנה מפורשת ועל המריש הגזול מפני תקנת השבים הא לא"ה הדר בעינ' וכתבתי בחבורי ראש המזבח לתרץ עפ"י מ"ש התוס' מס' סוכה (ל:) ד"ה ולקניוה דשינוי מעשה עם שינוי השם החוזר לברייתו מהני לקנות קנין גמור שיהי' חשיב שלו ע"ש ובפ' מרובה (ס"ז.) פריך הגמ' והא מריש דאיכא שינוי השם ותנן על המריש הגזול מפני תקנת השבים הא לא"ה הדר בעינא ומשני אר"י מריש שמו עליו כו' רז"א שינוי החוזר כו' ושם בגמ' הגנב והגזלן הקדישן הקדש התם איכא שינוי השם כו' מעיקרא חולין והשתא הקדש ומזה דן אנכי דכמו דחשיב שינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש מה"ט נמי היכי דמעיקרא הקדש והשתא חולין ג"כ חשיב שינוי השם. ולפי"ז א"ש פרש"י דשאני מריש הגזול דשמו עליו ואין כאן שינוי השם רק שינוי מעשה החוזר ולא חשיב שינוי לקנות אבל בקורה של הקדש שבנאה בתוך ביתו נהי דבנין הוי שינוי החוזר מיהו אי נימא דקנה א"כ הרי מעל בהקדש ויצא לחולין ואית בי' שינוי השם דמעיקר' הקדש והשתא חולין והקנין עם שינוי השם באין כאחד כמו גנב וגזלן שהקדישו הקדישן הקדש מה"ט דאמרי' דשינוי השם והקנין באין כאחד כמ"ש התוס' והרשב"א שם:

איברא על מה דחדית לן התוס' סוכה דגבי לולב הצריך אגד איכא שינוי השם עם שינוי מעשה ומהני אפי' בשינוי החוזר תמוה לרבים דזה סותר גמ' מפורשת מהך דגזל ליבני ועשאן עפרא דלא קנה משום דהוי שינוי החוזר והרי שם יש ג"כ שינוי מעשה עם שינוי השם ואפ"ה לא קנה והנ"ל דשאני גזל ליבני ועשאן עפרא דאין כאן שינוי בעצמותו ורק שינוי הצורה ושינוי התואר משא"כ לולב חל עליו שם שמים ונאסר בהנאה כפרש"י סוכה (לז:) ד"ה אסור להריח וע"ש בר"ן ואיסור הנאה חשיב שינוי מעשה בגופו כמ"ש התוס' במס' שבת (נ"ח) ד"ה אעפ"י כו' וכיון דנאסר בהנאה שפיר כ' התוס' בכה"ג דאיכא שינוי מעשה עם שה"ש בשינוי בעצמותו אפי' בשינוי החוזר חשיב קנין והשינוי והקנין באין כאחד וכיון דחדית לן התוס' דהשינוי מהיתר לאיסור הנאה חשיב שינוי מעשה ממילא ה"נ היכי דמעיקרא הי' אסור בהנאה ועכשיו הוא מותר נמי חשיב שינוי מעשה בגופו. ועיין מ"ש בתשובה (סימן ב' סק"א) ולפי"ז א"ש דבהקדש מכי נטלה לאכלה מעל דהגבהה הוי קנין בהדיוט ואוקמי רחמנא ברשותו להתחייב באונסין דגזלן לא גרע משואל כש"ס סנהדרין (ע"ב.) וכ"ת שאני הקדש דפטור מן האונסין ואפי' מזיק בידים פטור ז"א דאדרבא נהי דבהדיוט גזלן לא קני שיהי' שלו וכי אגבה לא קני רק להתחייב באונסין מיהא בהקדש הגזלן מכי נטלה קונה קנין גמור כיון דאי נימא דמעל ונפיק לחולין איכא שינוי השם דמעיקרא הקדש והשתא חולין ואיכא נמי שינוי בעצם שינוי מאיסור הנאה של הקדש והשתא יצא לחולין ושרי בהנאה דקי"ל אין מועל אחר מועל כדאי' בפ' הנהנה (י"ט:) ושינוי השם ושינוי מעשה בגופו אפי' בשינוי החוזר קני שיהי' שלו בקנין גמור והרי המעילה ושינוי השם ושינוי מעשה בגופו באין כאחד כנ"ל. אכן בחמץ במועד בשל הקדש לרנבה"ק ודאי לא מעל דהכרת פוטר מן התשלומין ול"ש לומר מכי אגבה קני לה להתחייב באונסין דהרי גבי הקדש אפי' מזיק בידים פטור ול"ש לומר דמעל משום קנין דקני לי' לגמרי ע"י שינוי השם ושינוי מעשה דמעיקרא הקדש והשתא חולין דז"א דהא דכל עיקר דמהני בעלמא שה"ש וש"מ החוזר הוא רק משום דהוי שינוי בעצמותו דמעיקרא הי' של הקדש ואסור בהנאה והשתא כי נפיק לחולין שרי בהנאה אכן חמץ במועד אפי' אי נימא דנפיק לחולין אכתי אסור בהנאה מכח איסור חמץ בפסח א"כ אין כאן שינוי השם ולא שינוי מעשה בעצמותו וממילא ל"ש לומר מכי נטלה לאכלה מעל דהגבהה בכה"ג אצל הקדש לא חשיב הוצאה מרשות הקדש. וכל זה נכון אליבא דר"ש דס"ל תוך זמנו אסור בהנאה אבל לריה"ג דס"ל חמץ במועד מותר בהנאה אפי' לרנבה"ק חייב בתשלומין משום דכי אגבה לה קניא דקי"ל בעלמא נטלה לאוכלה מעל דחשיב קנין דאית בי' שינוי מעשה עם שינוי השם והקנין והש"מ עם שינוי השם באין כאחד ודו"ק:

תוכן העניינים

שות מהראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה