אור ברסלב
שות מהראש סימן ל

שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין

סימן ל

סימן כט

ב"ה. להרב וכו':

אשר הציע לפני שאל' מאיש עשיר ירא וחרד לשמוע חוקי התור' והמצו' והן בא אליו איש קונה בנינים ישנים להרוס אותם וכל הלבנים והאבנים וכל הנמצא שם יהי' שלו אך מחויב לפנות מקום הבנין עד זמן הקבוע אשר נעשה ביניהם וכשיגיע הזמן מחויב הקונה למסור המקום נקי שיהי' ראוי לבנות עליו בנין חדש ועתה רוצה הקונה שהאיש העשיר יתן לו מעות שיהי' ביכולתו לקנות בתים כאלו ויחלקו שניהם עם הריוח והקנין יהי' על שניהם ויען שהקונה ידוע שאינו שומר שבת לכן שאל אותו איש העשיר מה יעשה בשבת והשיב לו למה זה ישאל בדבר שאינו נוגע לו הוא אין בידו לשבות מן המלאכה בשום אופן ואם אינו רוצה לקבל חלק ריוח שיהי' בשבת מה טוב:

א תשובה. אם קרוב הדבר שהקונה לא ישיג מעות מאיש אחר ודאי יש בזה לאו לפ"ע לא תתן מכשול ואם ידע בנפשי' שישיג מעות מבלעדו נהי דאינו עובר משום לפ"ע כדמשני הש"ס בפ"ק דמס' ע"ז (ו) דאית לי' בהמה לדידי' ופרש"י ואי לא מזבין לי' ישראל אפ"ה פלח לי' בדידי' מיהו בנידון שאלתינו עכ"פ יש בזה משום נותן יד לפושעים ומסייע ומחזיק ידי עוברי עביר' ובש"ס גיטין (ס"א) ולא תטחון עמה ופרש"י שאסור לסייע בידים ובמס' נדרים (ס"ב:) רב אשי הוי לי' ההיא אבא זבני' לבי נורא א"ל רבינא לר"א הא איכא לפ"ע כו' וכ' התוס' שם מכאן יש ללמוד שאסור להלות מעות לצורך בנין עכו"ם כו' ע"ש ומדלא כתבו התוס' לחלק בין אם ישיגו מעות אצל אחר או לא משמע דאפי' ישיגו מעות מבלעדו דאין בזה משום לפ"ע מיהו אסור משום מסייע דמסייע הן בגופו והן בממונו מחזיק ידי עוברי עבירה ובמג"א סימן (קס"ג סק"ב) כ' אסור להאכיל כו' אם הפרוסה של האוכל רק שהוא מושיטו שרי דהא אם לא הי' מושיט לו נוטלו ממילא ואפשר דמ"מ הרי מסייע ידי עוברי עביר' ע"ש. ובמס' ב"מ (ס"ח:) בני רב עיליש נפיק עלייהו האי שטרא דהוי כתוב בי' פלגא באגר ופלגא בהפסד אמר רבא רב עיליש גברא רבה איסורא לאינשי לא הוי ספי כו' אי פלגא בהפסד תרי תילת' בריוח כו' ע"ש והקשו הקדמונים אמאי לא אמר רבא רב עיליש גברא רבה ואיסורא לא עביד וכ' הרשב"א בתשו' סימן (תתקל"ח) והנמ"י בפ' זה בורר דמהכא שמעינן דאבק ריבית אין איסור על הלוה רק משום לפ"ע ועיין במ"ל ה' מלוה (פ"ב) ולכאורה ק' לי לפמ"ש התוס' ב"מ (ע"ה:) ד"ה ערב כו' לא תשימון פסיקא לי' אבל לפ"ע זמנין דלא עברו כגון שהי' מלוה בלא"ה ע"ש וא"כ איך הכריח רבא דע"כ או פלגא באגר תרי תילתי בהפסד דרב עיליש גברא רבה ולא ספי לאינשי איסורא דלמא ידע רב עיליש שאם הוא לא יקח ממנו בעיסקא באבק ריבית פלגא באגר ופלגא בהפסד הי' מלוה מעותיו בריבית קציצ' ובכגון זה ל"ש לפ"ע כלל דאדרבא הרי הרים ממנו המכשול והצילו מאיסור דאו' אך ז"א דמן הסתם אין לנו לומר דרב עיליש ידע שהי' מלו' מעותיו בר"ק דאחזיקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן ונהי דאפשר שימצא לוה בר"ק דכמ' רשיעי איכא בשוקא וכמ"ש התוס' ב"מ (קט"ז:) ד"ה והא כו' ע"ש מיהו המלו' יש לו חזקת כשרות ואוקמי' אחזק' דודאי לא יעש' כזאת בישראל ליתן מעותיו בהלוא' בר"ק והא דנתן מעותיו בעיסקא בפלגא באגר ופלגא בהפסד. אף דהוי אבק ריבית ועביד איסור דרבנן י"ל עפ"י מ"ש הרב המגיד בה' א"ב (פ"א) דהא דאמרינן חזק' אין אדם עוש' בעילתו ב"ז מוכח שגם הפנוי' באיסור תורה דאם לא הית' הפנוי' שאינ' מופקרת באיסור מן התור' לא הי' סומכין על חזק' זו דאיסורא דרבנן כולהו אינשי לא זהירי בי' ע"ש ואף אי נימא דגם באיסור דרבנן מהני החזקת כשרות היינו מן הסתם אבל היכי דאנו רואין הריעותא לפנינו כלשון השטר אין בידנו להוציא השטר ממשמעותו בפשטות ואמרינן בדרבנן לא זהירי אינשי. אך אכתי קשה א"כ ברב עיליש נמי אמאי הוציא רבא משמעותו של השטר מכח חזקה דרב עיליש גברא רבה ואיסורא לא ספי לאינשי דלמא ידע רב עיליש שאם הוא לא יקבל המעות בעיסקא ילו' לאחר באבק ריבית ובזה ל"ש לפ"ע כיון דבלא"ה יעש' האיסור וחזקת כשרות של מלו' ל"ש בזה דהא חזינן שנתן המעות בעיסקא על פלגא באגר ופלגא בהפסד ורב עיליש המקבל העיסקא לא עשה שום איסור דבאבק ריבית אין האיסור על הלו' כמ"ש הרשב"א כנ"ל. ולפימ"ש דאפי' היכי דליכא משום לפ"ע אפ"ה איכא איסורא משום מסייע ידי עוברי עבירה א"כ שפיר קאמר רבא דרב עיליש גברא רבה ואפי' ראה וידע שאם הוא לא יקבל בעיסקא ימצא אחרים באופן דליכא משום לפ"ע אפ"ה גברא רבה איסורא לאינשי לא ספי וחלילה לו לתת יד לפושעים להיות להם למסייע והא דאמר רבא רב עיליש גברא רבה לא ספי לאינשי איסורא משמע אבל אינש אחרינא דנין כמו שכתוב בשטר וכן הוא בש"ע יו"ד סימן (קע"ז סכ"ה) וק' אטו חשידי ישראל דספי איסורא לאינשי יהי' מוכח מזה דלאו כל אינשי זהירי באיסור דרבנן ואפי' נימא דמן הסתם זהירי אפי' באיסור דרבנן מיהו אין בידינו להוציא ממשמעות השטר אלא בחזק' ברור' ובאומדנא הידוע לכל ודו"ק:

ב והנה מעלת כבודו דעתו להקל עפ"י מ"ש הש"ך ביו"ד סימן (קנ"א סק"ו) להתיר במומר שאין מחויב להפרישו מאיסורא וזקני הרמ"א שם כ' ג"כ דנהגו להקל אם יכולים לקנות במקום אחר ולענ"ד אין הנידן דומה לראי' דהנה במה דחדית לן הש"ך לחלק בין ישראל למומר לכאורה דבריו תמוהין דהרי מפורש אומר בתוס' פ' אין מעמידין (כ"ו) ד"ה אני כו' לרבות המומר כו' ואעפ"י שאסור ליתן להם ריבית משום ל"ת ומשום לפ"ע כו' ע"ש וגמ' מפורשת בפ"ק דמס' ע"א (כ"ב.) רשב"א אומר לא ישכור אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו כו' תיפוק לי' משום לפני עור ע"ש מבואר מזה דאפי' כותים דגריעי מן המשומדים שייך איסור לפ"ע וע' מ"ל ה' מלו' ולו' (פ"ה ה"ב). אמנם נכון היטב דודאי היכי דקאי בתרי עברי דנהר' וא"א להשיג האיסור במקום אחר בזה עובר על לפ"ע אפי' במומר דאעפ"י שחטא ישראל הוא מיהו היכי דבלא"ה יעש' האיסור דבזה אינו עובר משום לפ"ע דכ' הר"ן דאסור מדרבנן ע"ז שפיר כ' הש"ך לחלק דדוקא ישראל מחויב להפרישו מאיסו' ומכ"ש דאסו' להושיט לו איסור או למכו' לו איסור דעוד תקותו בו אולי ישיב אבל המומר לע"א כל באי' לא ישיבון ומה יועיל אם יפרישו מעבירה זו ושרץ במוחו והוא עובד אלילים וז"ב בעזה"י. והנה זקני הגאון בתשו' הרא"ם סימן (נ"ג) חדית לן דלא מקרי מסייע ידי עוברי עבירה אלא אם מסייע בגופו או בממונו משלו דרך שאלה אבל במכרו לגמרי לא מקרי מסייע דהרי קיבל דמים ומוכרו לגמרי וברשותו של הלוקח קאי דהרי לא אמרו לא תמכור נפה וכברה רק לא תשאיל ובכ"מ שאסרו משום לפ"ע קתני לא ימכור פרה חורשת וכדומה ע"ש בדברי' הנעימים:

ולפי"ז הש"ך שפיר כ' דלמכור למומר אם יכול לקנות אצל אחר גם להר"ן אין איסור בזה כיון דאינו מחויב להפרישו מאיסור ולפ"ע ל"ש בזה כיון דיכול לקנות אצל אחר ומשום מסייע אין כאן כיון דהמוכר לו לגמרי ובשעה שהלוקח עוש' האיסור כבר יצא מרשות המוכר וקאי ברשות הקונ' ואין כאן לא מסייע בגופו ולא בממונו משא"כ בעובדא של רב עיליש שקיבל העיסקא שהוא מחצ' מלוה ומחצ' פקדון הרי הוא מסייע בגופו כפרש"י שם דקטרח בפלגא דפקדון ועל ידו מחזיק עוברי עביר' באבק ריבית שהוא אסור מדרבנן ואפי' היכי שהנותן העיסקא בלא"ה הי' נותן לאחרים ולא עבר משום לפ"ע עכ"פ לא נפיק מאיסור מסייע ומה"ט נמי בנידן שאלתינו לענ"ד יש בזה משום לפ"ע או עכ"פ משום מסייע דאם הרשע לא ישיג השותף על אופן שיחלל שבת בזה איכא משום לפ"ע ואם אפי' יהי' אחרים שיתנו לו מעות מיהא הנותן המעות לא פליט מן איסור מסייע בממונו והרי הוא שותף עמו בבתים שיקנ' ונותן יד לפושעים ומחזיק אותו בממונו ואיכא משום מסייע ומחזיק ידי עוברי עביר' ומוזהר ע"ז מדרבנן. ובפ' אין צדין (כ"ד:) נכרי שהביא דורן לישראל ביו"ט אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ופרש"י כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט והתוס' שם ד"ה ולערב הקשו ע"ז א"כ המבשל בשבת בשוגג אמאי יאכל הא נהנה ממלאכת שבת א"ו אין זה הטעם אלא הטעם שמא יאמר לנכרי ביו"ט ראשון לך והביא כו' ע"ש ובמס' שבת (קכ"ב.) כ' התוס' ד"ה ואז בשביל ישראל אסור כו' ואע"ג דישראל המבשל בשבת בשוגג יאכל התם לא חיישינן אי שרי' לי' לאכול דלמא אתי לבשולי במזיד דהא איכא איסור סקיל' וחמיר עלי' ע"ש ולפי"ז בנ"ד ל"מ לשי' רש"י דאסור ליהנות ממלאכת שבת ויו"ט אלא אפי' לשי' התוס' נראה דאסור ליהנות מן הריוח של שבת כיון דהרשע מחלל שבת בזדון שוב דינו כנכרי ואי שרית לעשות עמו שותפות יש לחוש שיעש' גם לטובת השותף ואוהב כסף לא ישבע ויצוה להרשע לעבוד עבוד' בשבת ואם האיש הירא לא יאבה לקחת הריוח ממה שיהי' ביום השבת בזה יש איסור טפי דמחזיק הרשע בממונו וזה ברור בעזה"י:

ג בפ"ק דע"א (ו:) ד"ה גרסינן כ' דאפשר שאין ב"נ מוזהר כו' אלא לישראל גופי' אזהר רחמנא אבל כה"ג אפי' מדרבנן לא מיתסר כיון שאין הישראל משביעו בע"ז אלא שהגוי הוא שנשבע מאליו וחזינא לגדול אחד שכ' להוכיח מזה דאינו עובר בל"ע רק היכי שעוש' מעש' אבל במה שאינו מונע אינו עובר בל"ע ובמח"כ לא הבין כונת הר"ן דאדרבא מוכח מדבריו להיפך דאלו הי' הנכרי מוזהר ע"ז הי' אסור לישראל לקבל השבוע' מהנכרי והי' עובר משום לפ"ע אבל הנכרי אינו מוזהר והא דכתיב לא ישמע ע"פ לישראל אזהר אבל לא ניתנה תורה לנכרים מיהא א"ל דעכ"פ מדרבנן אסור כיון דהישראל גורם להזכיר שם אלילים והישראל בעצמו מוזהר על כך ולכן כ' הר"ן כיון דהישראל אינו עוש' כלום ואדרבא הישראל רוצה שהנכרי ישלם לו ולא ישבע ומה שהנכרי נשבע אדעתי' דנפשי' קאי עביד אבל אין זה ענין כלל לאיסור לפ"ע שהרי הנכרי אינו מוזהר על כך וכן מבואר בתוס' מס' סנהדרין (סג:) ד"ה אסור כו' ואעפ"י שמשתתפין ש"ש ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך ע"ש. אכן בנידן שאלתינו הדבר ברור דאעפ"י שחטא ישראל הוא וכל מי שגורם שע"י הרשע מוסיף חטא ופשע עובר בזה משום לפ"ע מה"ת והמסייע מוזהר מדרבנן ולכן לעצתי ישמע תוחלת הרשע תאבד ומארת ה' בביתו ונוה הירא וחרד לתור' והמצו' יבורך ברכת ישרים ברכת ה' ולא יוסף עצב עמה בחילול שבת יבטח בה' וישכיל בכל אשר יפנה הגדתי היום אשר עם לבבי.

הנלענ"ד. אלכסנדר שמואל היילפרין

מ"ש לעיל (אות ב') לענין נהנה מן הריוח שנעש' מלאכה בשבת האמנם י"ל דאין נ"מ בזה להישראל אם נעש' המלאכה בשבת או בחול ואין זה דומה למדליק הנר שנהנה שצריך בשבת להנר אכן כאשר שאלתי את השואל מדוע עוש' המלאכה בשבת והשיב לי שיש בזה ב' טעמים שמוכרח ע"ז הראשון שנותן ערבון להמוכר הבית הישן שמוכרח ליתן לו החלקה נקי ראוי לבנין עד זמן ידוע ומלבד זה מוכרח יען שיש לו פועלים ידועים ואי אפשר להשיג יותר פועלים ועי"ז הוא מוגבל כמה בתים שיקנה ואם לא יעשה המלאכה בשבת אין בידו לקנות הרבה בתים עי"ז שהוא לא יפסיק העבודה ועושה מלאכתו בשבת ובזה ירבה הקנין ובידו לגמור המלאכה ולקנות עוד בתים כאלו. ועפי"ז כתבתי שיש לו ריוח ממלאכת שבת ודו"ק:

תוכן העניינים

שות מהראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה