שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן כג
שוי"ר לכבוד הרב המאה"ג החריף ובקי ידיו רב לו בהוראה כדת של תורה שמו נאה לו מ' אהרן מו"צ דק' בוברקא (ז"ל)
רגע זו קבלתי מכתבו עם שאלתו שאלת חכם בכלה שבדקה א"ע ביום שני של ספירת ז' נקיים בעד הבדוק והניחתו במקום המשתמר ובבוקר בדקה את העד ונמצא עלי' כתם קטן הנוטה קצת לאדמומית אכן הכלה אומרת שהיא יודעת בבירור שבשעה שבדקה א"ע בעד הזה סירטה בצפורנה בא"מ ויש לה צפרנים גדולים והיא הרגישה שסירטה סרט גדול וכ"ת פלפל בזה וביקש ממני להשיב על אתר והנני למלא רצון שוחרי התורה וההוראה בעזה"י:
תשובה. לדעתי הדין פשוט נאמנת אשה לומר מכה יש לי בא"מ והתורה האמינתה וספרה לה לכן אם יודעת הכלה בנפשה שהכתם הנוטה לאדמומית בא מכח סרט הצפורן אין מקום לפלפל וטהורה היא. ומ"ש כבודו לפלפל בזה נידון כתם תוך ג' ימים הראשונים ימחול כבודו לעיין במס' נדה (נ"ז:) בגמ' ובמגעות כו' ושם כ' התוס' ד"ה כו' ונראה דקאי על נמצא על חלוקה וקאמר דאם קודם מציאת הכתם רוב ימי' טמאין טמאה ואע"ג דעברה בשוק של טבחים כו' מבואר מזה דס"ל להתוס' דתוך ג' ימים לא תלינן בשוק של טבחים והיכי שהי' רוב ימי' בטהרה טהורה היא אעפ"י שהיא בתחילת ימי ספורין. ולפי"ז קשה לי במ"ש התוס' במס' נדה (ס.) ד"ה תולה כו' מספקא לר"י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל ולא טבלה תולה בלא ספרה כלל כו' ע"ש משמע דס"ל להתוס' דאפי' בסופרת מקצת היינו תוך ג' ימים יכולה לתלות כמ"ש המ"ל (הא"ב פ"ט) וקשה דהשתא בעוברת בשוק של טבחים לא מקלינן לתלות בתוך שלשה ימים הראשונים בספירתה מכ"ש דלא תלינן בחברתה דיש לנו לומר איפכא דודאי אין זה מחברתה אומדנא דמוכח וחזקה כאן נמצא וכאן הי' כדאי' בגמ' מ"ד האי דאישתכח כתם גבה כו' ע"ש. והנ"ל בזה כיון דדם שלא בהרגשה לא הוי רק מדרבנן ומדאו' אינה טמאה עד שתרגיש בבשרה כמבואר בגמ' נדה ונהי דנקיים בעי מדאו' מ"מ מבואר בגמ' נדה (ל"ז:) דכל הגורם סותר ואת שאינו גורם אינו סותר ע"ש ממילא הדין נותן דהדם הבא שלא בהרגשה אינו סותר מה"ת ואף דרבנן גזרו על הכתם קי"ל דבדרבנן אמרינן שאני אומר ותלינן הקילקול במקולקל אכן כיון דנ"מ נמי לגבי הבגד דהוי טומאה דאו' אפי' בדם הבא שלא בהרגשה ממילא גם האשה טמאה כיון דהספק בא לענין טומאה דאו' שוב מחמירין אפי' לגבי איסור דרבנן כמבואר בחי' הר"ן וכ"כ הנ"ב בתשו'. וזה נכון היכי דעברה בשוק של טבחים דהספק נוגע גם לענין חלוקה דעברה בשוק של טבחים ואולי הדם זה טהור הוא שזה הדם לא בא מן האשה כלל ואולי הדם בא מן האשה ואפי' בא שלא בהרגשה דהאשה טהורה מה"ת עכ"פ הבגד טמא מה"ת כמ"ש התוס' נדה משא"כ היכי דאנו דנין אם תולה בחברתה אם כן לגבי הבגד אין שום נ"מ דממ"נ הבגד טמא כיון דהדם טמא מה"ת אפי' שלא בהרגשה ואין לנו לדון בזה רק על האשה שמצאה הכתם בזה שפיר אמרינן בדרבנן אזלינן לקולא שאני אומר שתולין הקילקול במקולקל וספק דרבנן לקולא ודו"ק:
ועפי"ז יש מקום להקל באשה שמצאה כתם על הכר ששכבה עלי' בימי נדתה דתולה שפיר שזה הדם הוא מעת שהיתה טמאה נדה ואף דעי"ז מוכרח לומר שהי' שלשה ימים הראשונים מספירת ז' נקיים ובתוך ג"י לא תלינן אפי' במכה שבגופה כמ"ש הש"ך יו"ד (ס' ק"צ ע"ש) ש"ה דיש מקום לומר דהדם בא מן המכה וממילא הבגד טהור וא"כ הספק נמי בדאו' אבל היכי דהיא תולה בדם נדתה א"כ אין לנו להסתפק שיהי' נוגע לספק דאו'. אך י"ל דעכ"פ יש לנו נ"מ לענין אותו היום שנמצא הכתם דגם לגבי האשה יש ספק דאו' דנהי דהדם הבא שלא בהרגשה אינו סותר מיהו אפשר דאינו עולה למנין שבעה נקיים. איברא דהרמב"ם כתב להלכה דלידה אינה סותרת ועולה וע' בתשו' זכרון יוסף מ"ש בשם זקני הגאון מהר"י תאומים ז"ל. ומהא דאי' במס' נדה (נ"ב:) ופעמים שהכתמים מביאין לידי זיבה כו' או שראתה ב' ימים וחלוק אחד כו' ופרש"י או שראתה ב' ימים ראי' ממש מגופה ובשלישי לבשה חלוק הבדוק לה ומצאה עלי' כתם נראה דאפי' בג' ימים הראשונים תולית בימי נדתה דהרי מפורש בגמ' ובפרש"י דאף שראתה ב' ימים והחזיק מעינה פתוח אפ"ה אינו מביאה לידי זיבה רק היכי שלבשה חלוק הבדוק לה משמע אלו היתה לבושה החלוק בימים שראתה תולה הכתם בימי ראיתה ואין זה חשיב כתם טמא כלל ודו"ק.
הנלענ"ד כתבתי וחתמתי. אלכסנדר שמואל היילפרין:
בשולי המכתב. והנה הרדב"ז כתב בתשו' והובאו דבריו במג"א סימן (קפ"ד) בשם מהר"ש חיון דאיסור של דבריהם הבא ביחד עם איסור דאו' כיון שמחמירין בספק דאו' מחמירין גם בדרבנן ושארי הנוב"י בתשו' חלק יו"ד סימן (נ"ב) כ' דלהכי גזרו על הכתמים אף דלא הוי אלא ספק דרבנן דמה"ת אין האשה טמאה עד שתרגיש מיהו כיון דהבגד טמא מספק של תורה דקי"ל מקור מקומו טמא להכי גזרו גם על האשה לבעלה ואם הבגד אינו מק"ט ולא נשאר רק הספק לגבי האשה הוי ספק דרבנן וטהורה היא והגאון מהרש"ק ז"ל בס' מי נדה הק' ע"ז מהא דאי' במס' נדה (ס"ב:) דמקשה שם למ"ד בלוע שאינו יכול לצאת אלא ע"י הדחק טמא ממשנה דהטבילו כו' והעביר עלי' סממנין טהורות ומשני הנח לכתמים דרבנן הרי דגם לגבי הבגד אין הכתם מטמא אלא מדרבנן והנ"ל עפ"י מ"ש בתשו' להוכיח דאפי' למ"ד מקור מקומו טמא דם הבא שלא ע"י הרגשה אינו מטמא אלא במגע כטומאת שרץ אבל לא במשא וע' תוס' נדה (ע"א.) ד"ה מקור כו' וע' בסדרי טהרה בחי' על נדה (נ"ד:) אמנם דם הבא בהרגשה מטמא במשא כמבואר במשנה מס' כלים ובגמ' ריש פ' דם הנדה ובש"ס שם (מ"ב:) שרץ בקומטו טהור נבלה בקומטו טמא שרץ בנגיעה הוא דמטמא ובית הסתרים לאו בר מגע הוא נבלה נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהו מטמא. ולפי"ז א"ש דבשלמא כשהדם בעין על הבגד ודאי טמא הבגד מה"ת דקי"ל מקור מקומו טמא בנגיעה כטומאת השרץ ואפי' הדם בא שלא בהרגשה מיהו בהעביר עליו ז' סממנים א"כ נהי דיכול לצאת ע"י הדחק לא חשיב בלוע עכ"פ בית הסתרים הוא ולאו בר מגע הוא כיון דהדם אינו בעין וא"כ גם הבגד אין בו טומאה מה"ת כלל דנהי דרבנן החמירו ואמרו אימר ארגשה ולאו אדעתה כמ"ש בפרש"י נדה (נ"ח.) מיהו מה"ת סמכינן על החזקה דאשה מרגשת כש"ס פ"ק דנדה (ג.) נמצא לפי הס"ד שפיר מקשה הגמ' דעכ"פ דם הנדה הבא בהרגשה מטמא במשא ואי נימא דבלוע שיכול לצאת ע"י הדחק לא הוי בלוע א"כ אפי' בהעביר עליו סממנין אמאי טהורות הא אפשר לצאת ע"י צפון ומשני הנח לכתמים דרבנן דמדאו' אוקמ' אחזקה דאשה מרגשת ומדלא ארגשה אפי' אי נימא דהדם בא מן האשה ומקור מקומו טמא מיהו כיון דאינו מטמא במשא וכי העביר עליו ז' סממנין עוד אינו בעין ואין הבגד מטמא במגע והנושא הבגד שנבלע בו הדם טהור הוא ודו"ק: