שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן יח
שאלה. ת"ח שמת קודם שלשים למועד אם מותר להספיד אותו תוך שלשים למועד:
תשובה. דין זה מבואר בש"ע או"ח סימן (תקמ"ז) וביו"ד (סימן שמ"ז) מי שמת לו מת לפני שלשים יום הסמוכים לרגל לא יספידנו משיכנסו שלשים יום הסמוכים לרגל כו' כגון שמת לו מת בתוך שלשים שמותר להספידו. ומקור דין זה הוא מש"ס מס' מ"ק (ח'.) לא יעורר כו' ולא יספידנו כו' ומבואר בירושלמי הדא דתימא בישן אבל בחדש מותר איזו חדש תוך שלשים איזה ישן לאחר שלשים. אולם רש"י מפרש במשנה בגמרתינו ולא יספידנו אם מת לו מת תוך שלשים לרגל. וזה נראה מתנגד להירושלמי ולכן יש מגדולי הפוסקים שאמרו דהירושלמי פליג על גמרתינו. ולפענ"ד נראה להתאים הש"ס בבלי עם הירושלמי וסברת הירושלמי מוכרח בש"ס דילן דבפ"ק דמס' שבת (י"ט) בסוגי' דאין מפליגין ג' ימים קודם השבת כ' הרי"ף הטעם משום דהוא מבטל עונג שבת וה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר והפ"מ או"ח סימן (רמ"ח) התעורר בזה כיון דעונג שבת הוא מדברי קבלה איך משום מצוה דרבנן יבטל עונג שבת ולענ"ד לק"מ דכבר חדית לן הרמב"ן בריש פ' ר"א דמילה (קל"ד:) לענין אם נשתפך חמימי מותר למול בשבת דאין למצו' אלא שעתה וא"כ ה"נ לענין להפליג לדבר מצו' שרי כיון דעכשיו מוטל עליו לעשות מצו' אזלינן בתר השתא ואח"כ ממילא מבטל עונג שבת ומה לי עונג שבת ומה לי שמחת יו"ט כיון דחוב מוטל להספיד את קרובו ומכ"ש ת"ח שמת הכל קרוביו ומצו' עביד בשעתה אין לבטל מצו' בשעתה משום חשש ביטול שמחת יו"ט העתיד לבא ומכ"ש שאין זה דבר ברור שיבטל בזה שמחת יו"ט ויש סברא להיפך שההספד יפקח את צערו ושמח הוא לאחר זמן. ודעת בעל המאור דהיכי דאישתפיך חמימי דוחין את המילה והביא ראי' מש"ס ביצה (ב.) בה"א לא ישחוט כו' ושוין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ואם איתא דמל בשבת על סמך שאח"כ יהי' מותר לחמם המים א"כ ה"נ ישחוט מפני שמחת יו"ט ולאחר מכן כ"ע מודו שיחפור בדקר ויכסה וכ' עלי' הר"ן ז"ל דאין זה ראי' שאין שחיטה ביו"ט מצוה קבוע כמילה בשבת ע"ש. ולפי"ז א"ש היטב ומבואר חילוקו של הירושלמי בטוב טעם דמת חדש תוך שלשים יום לרגל א"כ עת ספוד הוא לו ואין למצוה אלא שעתה כיון דקבוע לו זמן שלשים יום ואף דרז"ל אמרו שבעה להספד כבר כתב הרמב"ן דלחשובים וגדולים שלשים להספד אבל במת ישן אחר שלשים נהי דעושה לכבוד המת ויש בזה יקר' דשכבי ויקר' דחיי מיהו כיון דעברו השלשים יום שוב אין הזמן קבוע על קודם הרגל דוקא וזה גרע משחיט' ביו"ט דעכ"פ הוא עושה זאת לצורך שמחת יו"ט ואפ"ה אינו רשאי לשחוט היכי שאין לו דקר נעוץ מבעוד יום והשחיטה ביו"ט חשיב אין זמנה קבוע:
ובמס' שמחות (פ"ד) במעשה דיוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח ולא רצה לטמאות וטימאוהו בע"כ ובתוספתא מס' אהלות (פ"ג) הובא בתוס' מס' כתובות (ה':) מעשה באחד שמת בערב הפסח ולא רצו לקברו כו' ולערב עשו הפסח ולכאורה קשה אהדדי אולם הדבר נכון היטב דבשלמא בדין של התוספתא באחד שמת בעה"פ אין המצוה מוטלת דוק' על האנשים לכן שפיר עשו שקברו אותו ע"י נשים למען יהי' ביד האנשים לעשות הפסח כהלכה במועדו משא"כ במעשה דיוסף הכהן שמתה אשתו וקבורתה מוטלת עליו ולה יטמא מצו' לכן טמאוהו בע"כ דאין למצו' אלא שעתה וברשות מצוה עביד ואין אנו אחראין אם עי"ז לא יכול לעשות אח"כ את הפסח במועדו:
אמנם נראה הדבר מבואר עפ"י מה דאי' במס' זבחים (ק'.) אמר אביי כו' קודם חצות דלא איחזי לפסח חייל עליו אנינות אחר חצות דאיחזי לפסח לא חייל עליו אנינות ומנא תימרא כו' דרישא כו' ופרש"י היכי דמת קודם חצות קדמה לה חובת טומאה לפסח כו' והיכי דמת לאחר חצות קדמה חובת פסח ומפקיע לחובת טומאה וה"ה לאנינות ע"ש ולפי"ז נראה שרש"י מפרש להירושלמי במה דמוקי למתני' הדא דתימא בישן אבל בחדש מותר איזה חדש תוך שלשים אין הכוונה תוך שלשים לרגל דא"כ איך אמר ישן לאחר שלשים ולא יתכן כלל לפרש דהאי אחר שלשים מרגל לכן מפרש רש"י דהאי תוך שלשים קאי על עת מיתה שרי להספידו וה"ט כיון דמת קודם שלשים לרגל מותר להספידו תוך שלשים יום של היום המיתה הגם שהוא תוך שלשים הסמוך לרגל כיון דקדים לי' חובת ההספד אכן אם מת תוך שלשים הסמוך לרגל א"כ קדים חובת כבוד הרגל דיש בזה משום ביטול כבוד המועד וביטול שמחת יו"ט בזה שנו חכמים ולא יספידנו וזה מכוון בלשון רש"י שכ' בד"ה ולא יערער כו' חודש או חדשים קודם המועד וקשה מדוע לא פי' רש"י בקיצור ישן קודם שלשים לרגל אכן להנ"ל א"ש דכוונת רש"י בזה דדוקא חודש או חדשים לפני המועד אסור להספידו תוך שלשים לרגל כיון דכבר עבר זמן שלשים עת ההספד שוב אין הזמן קבוע קודם הרגל אבל במת קודם שלשים סמוך לרגל והוא רוצה להספידו תוך שלשים ליום המיתה בזה שרי להספידו כיון דקדים הזמן שחל עליו חיוב ההספד והזמן קבוע על קודם הרגל טרם יעברו ימי ההספד הראוי לגדולים וחשובים בזה אמרינן אין למצו' אלא שעתה ודו"ק: