אור ברסלב
שות מהראש סימן יא

שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין

סימן יא

סימן י

שאלה. אשה אחת שדרכה למצוא בימי ליבונה בעד שבודקת עצמה אחר הטלת מי רגלים כמין קרטין וכן נמצאו הקרטין אלו גם במ"ר והקרטין המה שחורין קטנים שא"א לבדוק אותם אם נימוחו והאשה מרגשת הכאב בגבה במקום הכליות:

תשובה. כבר ישבו על מדוכה זו גדולי המחברים ואנן מה נענה אבתרייהו אך אמרתי חלקי אמרה נפשי מה שנראה בעיני דרך הלכה ולא למעשה. הב"י סימן (קצ"א) הביא תשו' הר"ן לענין חצץ אדום וכ' עלי' ונ"ל דבלא"ה שריא דבהדיא תניא בפ' המפלת א"ר אלעזר בר"צ ב' דברים אלו העלה אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת קליפות אדומות כו' וטעמן של רופאים בזה מפני שאין דרך אשה להטיל כמין קליפות אדומות או כמין שערות אדומות לפיכך אמרו שאין ספק שממכה או שומא שבמעי' הן באין כו' ע"ש. והד"מ תמה על הב"י דהא אמרינן בהדיא בגמ' דלא סמכינן על דברי הרופאים לחוד אלא בעינן גם כן בדיקה במים פושרין וא"כ הוצרך הר"ן לכל הני טעמים ע"ש. והנ"ל לתרץ דברי הב"י עפ"י מה דאי' בסוף מס' נזיר (ס"ו.) אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת ש"ז ספק מחמת ראיה כיון שנזקק לטומאה ספקו טמא ופרש"י לא תימא דהאי ספקו דאמר שמטמא דקא בעי למימר ספק חזא ספק לא חזא דמש"ה לא מוקמינן עליו טומאה כו' אם כבר התחיל למנות ימי ספורו כו' ע"ש. ובפ' הרואה כתם (נ"ז:) אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עלי' ומצאה דם עלי' טהורה שנא' בבשרה עד שתרגיש בבשרה ובארו הפוסקים דמה"ת אינה טמאה עד שתדע בבירור שדם זה מגופה ממקורה שנפתח הוא בא וע' תשו' מהרמ"ל וכל שאינה יודעת אם בא מן המקור מוקמינן לה בחזקת טהרה. ולפי"ז דברי הב"י הנ"ל נכון היטב דבשלמא בהנך ב' דברים שהעלה ראב"צ מטבעין ליבנה שהמעשה הי' שהאשה היתה מפלת כמין קליפות אדומות ושאלו לרופאים ואמרו אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' א"כ בידוע הי' דכל הקליפות והשערות שהטילה מן המקור באו והיא ודאי חזאי אלא דאכתי הי' ספק אם זה דם טמא לח ונתיבש או אולי בריה בפני עצמו עפר או גלדי מכה ובזה הוצרכו לברר אם נימוחו הרי זה דם טמא ואם לא נימוחו ידעו שזה ברי' בפ"ע וטהורה היא משא"כ בנידן שנשאל עלי' הר"ן דיש לתלות שהחצץ בא מן הכליות ובזה אין נ"מ אם זה דם או לא דאפי' אם נימוחו והוי דם אכתי הוי ספק חזאי ספק לא חזאי והיכי שהתחילה למנות ימי ספורים בחזקת טהרה עומדת שפיר כ' הב"י דהר"ן לא הוצרך להנך טעמים ודו"ק:

ב ובפ' יוצא דופן (מ"א:) אר"י מקור שהזיע כשתי טיפי כו' ודוקא תרתי אבל חדא אימא מעלמא אתי ופרש"י מן הצדדין הרי מבואר דהיכי דיש לתלות שבא מן הצדדין ואימא לא חזאי תלינן לקולא. איברא דקשיא לי מדקאמר אימא מעלמא אתי משמע דעכ"פ איכא ספק אימא מן המקור א"כ אמאי אזלינן לקולא הא קי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב וע' תוס' פ' כל היד (י"ז:) ד"ה ואין כו' וא"ת וכיון דלא ילפינן מסוטה נוקי אשה בחזקתה כו' וי"ל משום דדמי החדר מצויין ביותר כו' ולא חשיב חזקה כו' ע"ש וכבר דקו בזה על התוס' שבמס' ב"ב (כ"ד.) מסיק הגמ' דאפי' היכי דהרוב אינו מצוי ומכ"ש לשי' הפוסקים דאפי' בקרוב דמוכח אזלינן בתר רובא וע' תוס' ב"ב שם ד"ה ואע"ג כו'. והנ"ל עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל בהאי חמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה וה"מ כו' אבל ענבי מצנעי אפי' למ"ד רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפי' כי איכא קורבא דמוכח הכא אסרינן הענבים דאמרינן כאן נמצאו וכאן הי' כדאמרינן במס' קדושין כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו אסור וטעמא דמלתא לפי שדרך הגננים למכור על פני גנותיהם והוי מקומו ממש. ולפי"ז א"ש דבשלמא היכי שראתה דם כשיעור שתי טיפי א"כ אין לנו ספק על הצדדים דל"ש דם מן הצדדים ואין לנו ספק אלא אם בא מן העלי' או מן החדר לכך אף דהעלי' קרובה יותר אזלינן בתר רוב דם מן המקור ואפי' היכי דמוכח שבא הדם מן העלי' משא"כ בטיפה אחת דהספק שמא בא מן הצדדים וכאן נמצא וכאן הי' שלא בא ממקום קרוב אלא כאן מקומו ממש תו לא אזלינן בתר רוב.

ג אולם יש להעיר בזה שאין הדמיון עולה יפה דבשלמא בהאי חצבא דחמרא וכן בכרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו שפיר כ' הרמב"ן ז"ל דהוי מקומו ולא אזלינן בתר רובא דעלמא שאין זה מקומו דהירק דעלמא נמכר רק על פתח גנות בעליהן ולא על פתחו של כרם זה משא"כ לענין דם הנמצא בפרוזדור הגם דיתכן לומר שזה מקומו הוא והדם בא מן הצדדים מיהא כיון דרוב הדמים באים מן המקור והדם מן המקור ג"כ דרך ביאתו מן החדר לפרוזדור נמצא דבית החיצון הוי נמי מקומו של דם המקור. וראיה לזה מהא דאי' בש"ס ע"א. ובש"ס בכורות (נ:) אר"א כו' וירושלים רובא דעלמא כו' הדרינא ופירש"י ז"ל אלו הי' מטבעות של ירושלים ורובן של אלו באו מירושלים לכאן וקשה נהי דרוב מטבעות אלו בירושלים מ"מ הא מקומו הוי חולין ונימא דכאן נמצאו וכאן הי' וכאן מקומו ממש א"ו כיון דרובן של אלו באו מירושלים לכאן תו אזלינן בתר רוב דכאן נמי מקום המטבעות של ירושלים:

ובמס' ביצה (י:) במשנה בתוך הקן נמצא לפני הקו ופרש"י לפני הקן כו' ושם היונים יוצאים לאויר ונוחים שם כו' ובגמ' לימא מסייע לר"ח דאר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב וקשה דהא זה הוי רוב ומקומו ודמי ממש לכרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו דחדית לן הרמב"ן דכיון דדרך הגננים למכור על פתח הגן זה הוי מקומו ממש וה"נ כיון דדרך היונים לצאת לאויר לפני הקן ונוחים שם א"כ הוי מקומן א"ו כמ"ש לחלק דשם אין דרכם של גננים אחרים למכור על פתח כרם הזה משא"כ ביונים הנמצאים לפני הקן נהי דדרך היונים שיוצאים לאויר ונוחים לפני הקן מיהא גם יונים הבאים מעלמא דרכם לבא לכאן:

ד אמנם כאשר אתבונן לענ"ד הדבר נכון היטב דנהי דהפרוזדור הוי גם מקומו של דם המקור ואין זה דומה לכרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו דשם מיוחד פתח הגן רק לירק הכרם הזה מיהא כיון דחדית לן הרמב"ן ז"ל דמקומו ממש עדיף מרוב ואסברא לן משום דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' ממילא אמרינן דכל שאפשר לתלות הדם שבא מן הצדדים בבית החיצון אזלינן בתר מקומו ממש דכאן נמצא וכאן הי' מעת הולדו ולא בא ממקום אחר אף לא ממקום קרוב לא כן הדם הבא מן המקור ל"ש בו לומר כאן נמצא וכאן הי' מעולם דע"כ לא הי' מתחילה מקומו כאן משא"כ ביונים שלפני הקן דל"ש בהו לומר כאן נמצא וכאן הי' מעולם דזה ודאי אינו שהרי דרכם להיות תוך השובך וכן במטבע שהולכת מיד ליד עובר לסוחר ול"ש בזה לומר כאן נמצא וכאן הי' וגם ל"ש בהו לומר שזה מקומו כמו בכרם הנטוע ירק דזה אינו כיון דיונים הבאים מעלמא וכן מטבעות הבאים מירושלים ג"כ מקומן כאן ולא נשאר אפס ההוכחה יען שקרוב יותר לקן שבתוך השובך ולהכי מסייע שפיר לר"ח דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב ודו"ק:

ה ולפי"ז בחצץ הנשאל לפני הר"ן הנמצא במי רגלים שפיר י"ל דזה דומה להאי חצבא דחמרא ולהך דכרם הנטוע ירק כיון דמקום של מי רגלים אינו מקום של דם המקור ומיוחד רק למי השתן הבא דרך הכליות ויש לנו לומר דבכה"ג מקומו עדיף שמיוחד רק לזה וכן בדם הנמצא ויש לתלות במכה הבא מן הצדדים יש לנו לומר שבא ממקומו ממש וכאן נמצא וכאן הי' מעולם ויען שהקרטין ידוע שדרכן לבא מגלדי המכה עד מוכיח הוא שזה מקומו שלא בא ממקום אחר ודו"ק:

ו ובפ' האשה שלום (קט"ו.) יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי אזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב שלחו מהתם מי חיישינן לתרי יצחק אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן וכ' הרמב"ן ז"ל דרבא ס"ל דלא חיישינן דחזקה כאן נמצא וכאן הי' ואין חוששין ממק"א בא לכאן ואותו יצחק שהוא מכאן הלך לו למק"א ובנמ"י שם הק' הלכתא אהלכתא דקי"ל בהא כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק מוכח מזה דסמכינן על חזקה דכאן נמצא וכאן הי' ועיקר דבר זה בפ' המדיר ושם לא קי"ל כרבא דס"ל כאן נמצא וכאן הי' ע"ש. ולענ"ד לק"מ דבפ' המדיר (ע"ה.) תנן הי' בה מומין ועודה בבית אבי' האב צריך להביא ראיה שמנתארסה נולדו בה מומין הללו נכנסה לרשות הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה הי' בה מומין אלו והי' מקחו מקח טעות ורבא טעמא דמתני' קאמר רישא כאן נמצאו וכאן הי' סיפא נמי כנ"מ וכה"י ורב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך. ושם טעמא רבה איכא הא דרב אשי לא ניחא לי' הך טעמא דכאן נמצא וכאן הי' דמבואר בכ"ד בש"ס דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דכאן נמצא וכאן הי' ורבותינו בעלי התוס' הרגישו בזה שם (ע"ו.) ד"ה על כו' אבל בבית אבי' אימר קודם לכניסת רשות זה הי' כמו שהיא עתה ואינו נראה דדוקא משום חומרא דקדשים הוא דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן ע"ש. ולענ"ד מקום אתי לתרץ קושיתם דהאמנם בפ"ק דנדה מוכח דחזקה דהשתא אינו אלא משום חומרא דקדשים זה רק היכי דאיכא חזקת טהרה דטהרות כמבואר בחי' הר"ן ריש מס' נדה (ב.) והיכי דחזקה דהשתא סותר את החזקה דמעיקרא בזה אמרינן דחזקה דמעיקרא עדיפא וע' ברשב"א בחי' חולין (י.) מ"ש לענין נשבר הגף וזקני הרמ"א כ' להטריף בספק במים בראש וזקני התב"ש החזיק דבריו דשאני בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן נקובים דסמכינן ע"ז דרוב בהמות בריאות ומהיכי תיתי נימא דבהמה זו יצאה מן הרוב אבל בנמצא מים בראש עינינו רואות שבהמה זו איתרע לה חזקה דגופה וכבר שלטה בה חולי הראש והיא אינה מן הרוב הבהמות הבריאות ע"ש. עכ"פ מקום אתנו לומר דלענין מומין בבית אבי' ס"ל לרבא דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' כמו שהוא עתה כן הי' טרם שנתארסה וחזקה דגופה לא מהני כיון דחזינן דגופה איתרעי והדבר ברור שהיא אינה מן הרוב הבריאות וכבר שלט בה החולי שהוליד בה מום והא דרב אשי פליג על רבא שם בפ' המדיר יתכן דס"ל דאפי' היכי דאיכא ריעותא בחזקה ואיתרע לה גופה אמרינן השתא הוא דאיתרע ואזלינן בתר חזקה דמעיקרא אפי' היכי דאיכא ריעותא מגופה ורק משום חומרא דקדשים הוא דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן:

אכן בהאי עובדא דפ' האשה שלום גבי יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי שהלך מקורטבא לאספמיא ושכיב שפיר י"ל דאפי' לרב אשי לא חיישינן לתרי יצחק ומסתבר טפי דכאן נמצא וכאן הי' והוא הוא יצחק ר"ג שהלך מקורטבא לאספמיא דאי ניחוש שמא יצחק ר"ג עזב דרכו והלך למרחוק ואיש אחר הנקרא יצחק ר"ג בא תחתיו לכאן א"כ אנו סותרין לא לבד חזקה דהשתא כאן נמצא וכאן הי' אלא אתה סותר גם החזקה דמעיקרא שהרי החזיק מכבר מה שראו וידעו בבירור היטב שהאיש יצחק ר"ג ב"א דר"ב הלך מקורטבא לאספמיא ושם הי' וקנה מקומו. ותהי להפך אם לא ניחוש לתרי יצחק ר"ג בזה אנו מקיימים חזקה דהשתא כאן נמצא וכאן הי' וחזקה זו מתאים עם החזקה דמעיקרא שהוחזק מתחילה שיצחק ר"ג ב"א דרב ביבי הלך מקורטבא לאספמיא והי' שם וז"ב ב"ה:

ועפי"ז אני דן דבקרטין יש לנו לומר שבודאי באו מן הצדדים וכאן נמצאו וכאן הי' שנולדו כאן בפרוזדור דאם באנו לחוש דלמא מן המקור באו אתה סותר לא לבד חזקה דכאן נמצאו וכאן הי' מעודם אלא אתה סותר גם חזקת טהרה ומהיכי תיתי להחזיק ריעותא שנשחת מקורה להזקיקה לטומאה והרי עדיף טפי לומר שקרטין אלו ברי' בפני עצמו עפר או גלדי מכה מן הצדדים וכאן נמצאו וכאן הי' ובזה מקיימים חזקה דהשתא יחד עם חזקה דמעיקרא חזקת טהרה ודוק:

ז ובפ' האשה בתרא (ק"כ.) אין מעידין אלא עד ג' ימים ופרש"י אם ראוהו תוך ג' ימים למיתתו מעידין עלי' אבל אם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים חיישינן שמא נשתנו מראית פניו ואין זה שהם סבורים ובתוס' שם ד"ה אין מעידין כו' היכי שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים ובפ' מי שאחזו (ע"ו.) כתבו ונתנו לאחר י"ב חודש אם הגט קודם כו' ואם אינו יודע זו שאמרו מגורשת ואינו מגורשת והק' הר"ן ז"ל נוקמ' בחזקת חי ונימא השתא הוא דמת ותי' כיון דהשתא מת מספקינן לי' דלמא מקמי הכי מת בעוד שהי' תוך י"ב חודש ועיין בט"ז יו"ד (סימן שצ"ז). והר"ן שפיר קאמר לשיטתו שכ' בתשובה דספק מתי נהרג אין מעידין עלי' וחיישינן דלמא מקמי הכי מת לפני שלשה ימים אכן לשי' הר"ת דס"ל דספק אם הוא תוך ג' ימים מעידין עליו ותולין שהוא תוך ג' ימים מבואר מזה דהר"ת אלים לי' חזקה דמעיקרא חזקת חי אפי' היכי דמת עכשיו ולא חיישינן שמא מקמי הכי מת לפני שלשה ימים אלא אמרינן השתא הוא דמת א"כ קושית הר"ן בפ' מי שאחזו עמדה וגם נצבה אמאי אם אינו ידוע מגורשת ואינו מגורשת נוקמא בחזקת חי ונימא השתא הוא דמת דהא מה"ט בנמצא מת ואינו יודע מתי נהרג מעידין עליו. והנ"ל דשאני נמצא מת ואינו ידוע מתי נהרג מלבד חזקת חיים איכא חזקה שלא נשתנה צורתו ונהי דכל חזקת חי אית לי' ריעותא מגופי' דסוף כל אדם למות וההעדר כרוך בו ועלול לכך שיהי' צורתו משתנה אחר מותו כדאמר בירושלמי כל תלתא יומא נפשא טייסי על גופא וסברית דהוא חוזרת לגוה כיון דחמיתי' דאישתני זיווהי דאפי' שבקית לי' מיהא בספק מת תוך ג' ימים ס"ל לי' להר"ת דאזלינן לקולא ומעידין עליו ממ"נ אי אזלינן בתר חזקה דמעיקרא העמידנו בחזקת חי ועכשיו הוא דמת ואי אזלינן בתר חזקה דהשתא א"כ ל"ש לחוש שמא אישתני צורתו דאדרבא כל הטומאות כשעת מציאתן וכמו שהוא עתה כן הי' צורתו מקודם והוא הוא וז"ב בסברא בעזה"י. ולפי"ז מבואר החילוק דגבי גט אנו דנין אם הבעל מת תוך י"ב חודש או לאחר י"ב חודש ובזה החזקה דהשתא סותרת החזקה דמעיקרא אבל בנמצא מת אין נ"מ מתי איש זה מת אלא אנו דנין אם זה הוא בעל אשה שהעד מעיד עליו להתיר את אשתו או אם הוא איש אחר וע"ז שתי החזקות מתאימות זל"ז ודו"ק:

ח ובמס' שקלים (פ"ז מ"ג) בשר הנמצא בעזרה אברין עולות חתיכות חטאות וזה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השרפה ושם בגמ' בשר כו' ר"א בשם ר' הושעיא הסה"ד טעון עובר צורה כו' א"ר יוסי ויאות לאכלה אין את יכול שמא נתקלקלה צורתו וקשה לי נהי דמצינו חומרא בקדשים לענין זה דלא סמכינן על חזקה דמעיקרא וחיישינן לחזקה דהשתא ואמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן זה מהני דלא סמכינן על חזקת חיים לומר השתא הוא דנשחטה אבל אכתי קשה אמאי לא אזלינן בתר חזקה דהשתא שלא נשתנה צורתו ובודאי כמו שהוא עתה כן הי' והרי לשי' הר"ת אפי' באיסור אשת איש החמור והיא בחזקת איסור אשת איש ואפ"ה בספק אם מת תוך ג' ימים מעידין עליו בחזקת שלא נשתנה צורתו אמנם הדבר נכון היטב דשאני נמצא מת דיש עד המעיד שגוף המת לפנינו יש בו צורת איש פלוני ולפי עדותו האשה היא מותרת במיתת בעלה ואם באנו לחוש שמא נשתנו מראית פניו ואין זה שהם סבורים ע"ז אנו סומכין על חזקה דהשתא דכמו שהוא עכשיו כן הי' מקודם משא"כ גבי בשר הנמצא בעזרה כפי שהוא עתה לפנינו ספק השקול הוא אם הוא נותר או לא ואין כאן שום הוכחה להיתר ע"י חזקה דהשתא אלא אי נימא דאוקמי בחזקת חי והשתא הוא דנשחטה ובקדשים לא סמכינן ע"ז ואמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן והרי שור שחוט לפניך ושמא נשחטה מאתמול ודו"ק:

ט ובריש פ' המפלת (כ"א.) המפלת כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים כו' ובגמ' שם (נ"ד:) ותו הא דתנן המפלת כמין קליפה כמין שערה כו' ופרש"י ה"ה מין שערה אדומה וכבר דקו רבנן בזה על התנא ומכ"ש על פרש"י מדוע הוצרך לפרש שערה אדומה פשיט' דבעי עכ"פ מראה דם טמא דמראה הטהור אפי' דם ממש טהור ולא עדיף כמין שערה מדם ממש. ושם (י"ט.) שחור אדום הוא אלא שלקה ת"ר כו' ושחור זה לא מתחילתו הוא משחיר אלא כשנעקר הוא משחיר ופרש"י כשנעקר מן הגוף לוקה ומשחיר עי"ש. והתעוררו בזה על לישנא יתרה שבגמ' דמה קמ"ל ומה נ"מ אם מתחילתו הוא משחיר או אם כשנעקר הוא משחיר. ולענ"ד י"ל דדבר גדול שמענו מזה דנקט התנא כמין שערה כו' ופרש"י שערה אדומה לאפוקי כמין שערה במראה השחור כנידן שאלתינו במצאה קרטין שחורין דיש נ"מ אי נימא דמתחילתו הוא משחיר דין הקרטין השחורין כמו קליפות ושערות אדומות דבעי בדיקה בפושרין אם נימוחו הוי דם טמא ואם לא נימוחו ברי' בפ"ע הוא אכן כיון דידוע הי' לחכז"ל דשחור זה לא מתחילתו הוא משחיר אלא כשנעקר לפי"ז י"ל דנהי דתנן במשנה חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור כו' זה רק בידוע שהיא דם ובא מן המקור וחזקת דם מן המקור דם טמא הוא לכן אמרינן אדום הוא אלא שלקה משא"כ אם הפילה כמין שערות שחורות דצורת השערה מוכיח שאינו דם אם באנו לחוש שמא דם טמא הוא הרי אתה סותר לא לבד חזקה דמעיקרא חזקת טהרה וחזקת הגוף שהי' לה עד עתה מקור נאמן שלם בבריאות ואורח בזמנו ככל הנשים הבריאות אלא שגם חזקה דהשתא סותר דהרי יש לנו חזקה דהשתא לומר כמו שהוא עתה כן הי' מתחילתו ומראהו עמד בו כמאז כן עתה והוא ברי' בפ"ע כמין עפר. או גלדי מכה וכי"ב לא כן אי ניחוש שמא דם הוא מוכרח אתה לומר שנשתנה מברייתו דמתחילה הי' דם לח ואדום וכעת שינה צורתו בתואר קרטין או שערות וכי"ב ולקה ונעשה מראהו שחור וכיון דכבר העידו הרופאים שצורה כזו מוכחת שאין זה דם שפיר אמרינן אחזוק' ריעתא לא מחזיקינן ובזה אנו סומכין על החזקה דהשתא כמו שהוא עתה כן הי' בלי שום שינוי מברייתו ובודאי ברי' בפני עצמו הוא דלא מן המקור בא אלא מן הצדדין וטהורה היא ודו"ק:

הנלענ"ד כתבתי וחתמתי. אלכסנדר שמואל היילפרין:

תוכן העניינים

שות מהראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה