אור ברסלב
שות מהראפ סימן נ

שות מהראפ· הרב אהרן פריד

סימן נ

סימן מט

שפעות שלומים משמי מעונים לידידי הרבני המופלג בתורה חרוץ ושנון זית רענן כש"ת מו"ה צבי הרש קליין ני' שו"ב ומורה צדק לעדתו ישוב אויווארוש יע"א.

מכתבו הגיענו והנני להשיב על שאלתו. אך יומא קאגרים. לקצר באמרים. והנה זה לשונו במכתבו בקיצור. שומן אווז שהסירו מן האש לחוץ ועמד שם כמו ח' רגעים או יותר ושוב עירו את השומן לקדירה שיש בה חמאה קרושה מחמת הקור כמו קרח ומיד כשהרגישו שפכו את השומן לחוץ ונטלו בכדי נטילה ויותר מן החמאה. ובחמאה הנשאר לא נראה שום היתוך והוא קרוש וקשה כמקדם אם יש תקנה להחמאה הנשארת להכשירה. וכבוד מעלתו ני' הביא דברי הטו"ז בסי' ק"ה דהמערה שומן איסור חם על קר כולו אסור. ורצה לחלק בין קר פשוט לקר מחמת שהי' לקרח ונקרש מחמת קרירות. והביא ראי' דהרי הד"מ כ' הטעם משום שמחמת החמימות נימוס כולו והרי זה לא נימוס כלל ע"כ דבריו. והנה לפי הבנתו לא אוכל להבין דברי הד"מ כל דאם מיירי דנימוס שומן ההיתר כולו ונתערב. א"כ מה שאלה הוא זה מי עדיף איסור חם שנתערב מאיסור צונן שנתערב כוון שנימוס ונתערב ואי אפשר להפריד האיסור מן ההיתר פשיטא דאסור. ואיך ס"ד דנימא כאן תתאה גבר כיון דהאיסור והיתר מעורבין לפנינו דאפי' בשניהם צוננים אסורים. וכבר ראיתי בפמ"ג שם דהרגיש בדברינו אלו אך לא תיקן כלל. אכן הנראה לענ"ד לאחר שעירו שומן איסור על שומן היתר עדיין לא נימוס כולו רק נשאר בתוכו עדיין שומן היתר קרוש וקשה שאפשר להפריד משם לעצמו והוי ס"ד לומר דהשומן קרוש יהי' כשר מטעם תתאה גבר כיון שהוא נימוח עדיין ויהי' מותר בקליפה על זה שפיר כ' הד"מ דלא כן הוא דבשומן רותח שנשפך על השמן לא אמרי' תתאה גבר אלא אמרי' כולו אסור. ובין הצלול ובין הקשה כולם אסורים דמחמת חום אמרי' דהכל נתרכך וחשוב כמעורב וע"ז שפיר הביא ראי' מעכבר בשומן ודו"ק. הרי לפנינו דהשומן הקשה ג"כ נאסר וא"כ איך נוכל לחלק בין קשה קצת לקשה מחמת קור דהרי בנקרש מחמת קור ג"כ איכא אופן דהוא נקרש קצת וכן נקרש מאוד. וע"כ צריכן אנו ליתן שיעור עד כמה יהי' מדת קשיותו וקרושו שלא יהי' נאסר. וכללא הוא דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורי' כיון דקבלו דמחמת חמימות נימס אין חילק בין קרוש מעט לקרוש הרבה שהכל נחשב כנימס ונתערב ואסור. ואין לומר דקרוש מחמת הקור שאני מפני שהוא כאבן גם הא ליתא דהרי הרבה פוסקים ס"ל בנשרה איסור כתוך היתר או להיפך ונקרש מחמת הקור אף שהוא קשה כאבן כיון שעמד שם מעל"ע נאסר ואמרי' דמבליע ומפליט כשאר משקים עיי' בפרמ"ג בסי' ק"ה סק"א עכ"פ קשה להתיר עפ"י חילוק זה. וכן מה שכ' מעלתו נ"י דלמא לא הי' רותח ג"כ אין להתיר עפ"י ספק:

אכן הנראה לענ"ד להתיר החמאה הוא משום דאפי' אם נתערב ודאי בחמאה זו שומן וליכא שישים נגדה מ"מ אין כאן איסור דאוריי' בשום אופן חדא דקיימ"ל הלכה מרווחת דבשר עוף בחלב רק מדרבנן אסור. שנית דהרי עירו קיימ"ל דאינו מבשל אלא כדי קליפה ואפי' מפליט ומבליע אינו מבשל רק כדי קליפה ובבשר בחלב קיימ"ל דלא נאסר מה"ת רק בבישל וממילא לפ"ז אינו אסור מה"ת רק הקליפה אבל שאר החמאה אין בו אלא איסור דרבנן ולפי"ז יש להתיר החמאה דהרי אפי' בספק דרבנן אזלי' לקולא וכש"כ דהכא איכא כמה ספיקות ספק א' שמא לא הי' השומן רותח שהיס"ב ואין לומר דמוקמי' אחזקה ראשונה שהי' רותח דז"א דבאיסור דרבנן אין מחזיקין ממקום למקום כמבואר במג"א סי' תס"ז ועוד דהרי חזקה זו עשוי להשתנות ועוד אפי' אי נבלע קצת שומן דלמא איכא ששים נגדה דהרי בס' דרבנן בנשפך קיימ"ל דמותר כמבואר בסי' צ"ח ועוד אפשר דבקרוש כמו אבן לא שייך בלוע וכמו שהסכים הפמ"ג בסי' ק"ה שם ולפי"ז יש להתיר החמאה הנשאר אך השומן והחמאה שהוסר אסורין באכילה ומותרין בהנאה ולמוכרו לעכו"ם ואפשר דגם הכלי שהי' בו חמאה נאסר שאי אפשר שלא יהי' ניתז עליה שומן רותח כנלע"ד להלכה. אלה דברי ידידו דו"ש

תוכן העניינים

שות מהראפ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה