שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן לח
מעשה אשר לא יעשה בא לפני זה לערך שמונה שנים נשא הב' אלי' שווארץ את הבתולה שיינדל פריעד כדת מו"י ולא הצליחו בזיוווגם כי תמיד הי' ריב וקטטה ביניהם לערך חצי שנה עד שעמדו לפני לדין תורה והבעל טען כי אי אפשר לדור עמה שהיא פרוצה ומתיחדת עם ערלים והרבה אנשים ראו ממנה דברי כיעור. והאשה לא הכחישה טענת הבעל רק אומרת שהבעל יחזור לה הנדן שנתנה לו כערך אלף זהובים ואז מרוצה לקבל גט פטורין. והבעל השיב כי מחמת שהאשה יוצאות ומפקרת ואיננה נמצא בביתה ע"כ פרצה קורא לגנב ונגנב כל הסחורה שקנה בעד מעות הנדן ואת כל הנשאר בביתו מכלים וחפצים הנלקח בעד מעות הנדן החזיר לה הבעל. וכאשר ראינו ונתברר לנו שדברי הבעל כנים ואמיתים ואשה זו מצוה לגרשה. כמה פעמים רצוני לפשר ביניהם שיתן לה גט ויתחייב במקצת נדן אך האשה סירבה והחליטה שאינו מקבלת הגט אלא כשיחזיר לה הנדן בשלימות וזה אין ביכולתו שהוא איש עני. ומחמת שבעו"ה גזירה היא שלא לגרש בלתי רשות הממשלה הומשך הדבר כמה שנים אשר נפרדו והופרשו זו מזו בכל אופן וזה ערך שתי שנים קיל רעש נשמע בכל העיר שהאשה הרה לזנונים. ומחמת בושה שלחוה אבותה לפעסט הבירה וילדה שם ממזר והודית שמה לפני שופטי העיר שהוולד הוא מנכרי וכל זה ידוע ומפורסים. והאיש ביקש מהממשלה שיכופו אותה לקבל גט והממשלה הזמינה אותה שלשה פעמים שתבוא מפעסט לדעברעצין ולא מצאו אותה כי החביאה עצמה תמיד וכעת נודע לן באמת כי ברחה מפעסט לאמעריקא. והבעל עומד וצווח הכי יעגן לעולם? ועדיין לא קיים מצות פרי' ורבי'. גם יש לפניו כעת שידוך הגון הגון אשר לא ימתינו עליו יותר:
תשובה הרמ"א באע"ז סי' ק"מ כתב וה"ה אשה שנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר ויש חולקין מהרי"ק עכ"ל ונעתיק דברי המהרי"ק בתשו' סי' קמ"א וז"ל ולא נתישב לי המנהג ההוא (לזכות גט למומרת) דהא פשיטא דלדברי ר' אלפס (דס"ל דלא מהני זיכוי רק שלא יחזיר אבל גיטא לא הוי עד דמטיא לידי') אם נאמר דיש לחוש לתקנת הגאון שלא לישא שתי נשים גם כשראשונה המירה. משום זכיית הגט על ידי אחר לא ניתקן האיסור דסוף כל סוף עדיי' היא אשת איש עד דמטיא גיטא לידה. ומ"מ לא בעיני' למשכונא נפשאי אמנהגא דלמא כרש"י ותוס' ורבינו משה עכ"ל המהרי"ק והקשה הב"ש על הרמ"א דלעיל בסי' א' פסק במומרת דמזכה לה גט ולא הביא דעת יש חולקין ותי' הב"ש דשאני מומרת שכבר נתפשט המנהג כן אבל בנאסרת לא. ופי' מרן בתשובת חתם סופר אבן עזר חלק א' סי' ג' דבנאסרה דלא שכיח שתהי' מזנה והולכת ושיהי' זכות ברור לה בגירושין וכיון דלא שייך מנהג במידי דלא שכיחא לא התיר. אך זה צ"ע מהיכי תיתי נעגן הבעל להצריכו מאה רבנים ולא נסמוך חרוב הפוסקים לזכות לה הגט ע"כ יעיי"ש. ממוצא הדברים אנו למדין דאם נחוש לדעת הרי"ף אין לאיש שנאסרה עליו אשתו תקנה לישא אשה אלא ע"י מאה רבנים:
אמנם הבית מאיר תירץ דלעיל בסי' א' הרמ"א מיירי לענין היתר שתי נשים שאיסורו קל לא חיישי' לשיטת הרי"ף אבל בסי' ק"מ מיירי לענין שתהי' האשה ניתרת לעלמא שהיא איסור א"א דחמיר חיישי' לדעת הרי"ף ע"כ. ולפ"ז צ"ל דהרמ"א חולק על מהרי"ק שהרי כ' המהרי"ק בפירוש שחין חילוק בין איסור שתי נשים בין איסור אשת איש דאפי' לאיסור שתי נשים יש לחוש לדברי הרי"ף. ולולא דברי רבותינו הי' נראה לענ"ד כבית מאיר דהרמ"א בסי' א' מיירי להתיר איסור שתי נשים אך לא מטעמי' דהוי איסור קל ולא חיישי' לדעת הרי"ף אלא דלענין אישור שתי נשים גם הרי"ף מודה דמהני זכייה ע"י אחר דהנה לדעת הרי"ף דאף דקיימ"ל זכות הוא לעבדים ובאומר זכו אינו יכיל לחזיר אבל גיטא לא הוי עד דמטי גיטא לידי' הקשה הרא"ש מהא דאמר ר"מ לרבנן והלא עבד כהן שברח אוכל בתרומה וזה אינו אוכל וקשה אמאי אינו אוכל בתרומה והלא לא יצא לחירות עדיי' עד שיגיע הגט לידו אלא ע"כ מוכח מזה דמיד משעת קבלה נשתחרר העבד ולכן אינו אוכל בתרומה דלא כרי"ף. ותירץ בשו"ת פנים מאירות ח"ח בחידושיו לגיטן דלכך אינו אוכל שמא יקבל הגט ע"כ וצ"ל לפי זה כל מזכה גט שיחרור לעבדו ע"י שלוחו הוי כמו התנה שאם יבוא הגט ליד העבד יהי' מגורשת למפרע והנה לעיל במס' גיטן טית אמרינן דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים אלא באשה דחוב היא לה ולכן יכיל לחזור ובעבד דזכות היא אינו יכול לחזור וממילא גם בהאשה אם יצוייר שיהי' זכות לה ג"כ אינה אוכלת בתרומה אם זוכה לה גט ע"י שליח וכמו שפירש"י דף טית דבכל פסולי דאוריי' שווה שחרר לגט דילפי' לה לה מאשה. ועבד ואשה של כהן שווה בזה דשניהם שאוכלים בתרומה מקנין כספו ילפי' ולפ"ז גם באשתו של כהן אם הבעל מזכה לה גט ע"י שליח היכי דזכות הוא לה אינו אוכלת בתרומה וע"כ מטעם הנ"ל דהוי כמתנה עם השליח שיהי' שליח קבלה על תנאי שיבוא הגט לידה ואז תהי' מגורשת למפרע משעת קבלת השליח את הגט ולכך אינו אוכלת בתרומה שמא תקבל הגט ונמצא מגורשת למפרע וזרה אוכלת תרומה. ובלא זה נמי מוכח דס"ל לרי"ף במזכה גט לאשה במקום דזכות היא לה דהוי כמגרש מעכשיו אם יתקיים התנאי ותקבל הגט משליח אז תהי' מגורשת למפרע משעת מסירת הגט לשליח דאלת"ה אלא דנימא דעתה בשעה שהגיע גט לידה מתגרשת קשה הא הבעל לא עשה שליח להולכה רק לקבלה וא"כ איך תוכל להתגרש בהגיע לידה מן השליח דהרי הוי כטול גיטך מעל הקרקע וכבר כ' רבותינו מובא בטו"ז סי' קמ"א סק"ב דאין אשה מתגרשת אלא מבעלה או משלוחו אבל משלוחה לא מצינו ועי"ש ובשלמא מעבד ל"ק דכבר מוכיח בס' מכתב מאלי' מתוס' מס' גיטן י"ג ד"ה האומר דבעבד כשר טלי גיטך מעג"ק אך בגט אשה קשה אלא ע"כ מוכח דס"ל לרי"ף במזכה לאשה הוי כנותן גט מעכשיו אם יתקיים התנאי ואז מגורשת למפרע וממילא לא שייך טלי גיטך דנתגרשה מיד בקבלת השליח וכן אסורה לאכול תרומה שמא יגיע הגט לידה ותהי' מגורשת למפרע וצ"ל דזה לא הוי בידה שלא ליטול הגט דהרי אפשר שיזרוק לה הגט או יאמר כנסי שטר חוב זה ויודיע לעדים דאי לאו הכי קיימ"ל באע"ז סי' קמ"ג דכל הנותן גט לאשה במעכשיו על תנאי אם בידה לקיים התנאי מותרת לינשא לכתחילה עי"ש א"כ ה"ה הכא נמי הי' לה להיות מותרת לאכול תרומה אלא ע"כ דהכא לא הוי בידה כנ"ל ומ"מ אמרינן שפיר דאם מת הבעל לא יתנו לאחר מיתה משום דהתנאי תלוי בנתינת הגט ליד האשה יאמרו יש גט לאחר מיתה והנה קיימ"ל שם ובסי' ל"ח דהבעל המגרש או מקדש על תנאי יכול לבטל התנאי ואז מגורשת למפרע ומטעם שכ' הרא"ש בתשובה דאמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור ולפי"ז י"ל דס"ל לרמ"א דכל המזכה דהוי כמגרש מעכשיו על תנאי הבעל יוכל לבטל התנאי ותהי' מגורשת לחלוטין כמו בכל תנאי אפשר דביטול בפה לא מהני כאן משום דבמזכה לא הוי התנאי רק דיבור גרידא דנימא בי' אתי דיבור ומבטל דיבור אלא הוי כאנן סהדי דהתנה כן א"כ לא מהני ביטול גרידא בפה אבל אם נושא אחרת אז אמרי' אנן סהדי דלא מעייל נפשי' לאיסור שתי נשים ובוודאי מבטל התנאי ואתי אנן סהדי ומבטל לתנאי שהיא כאנן סהדי וכמו דאמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור ובהכי מיירי רמ"א בסי' א' דבמומרת מזכה לה גט ונושא אחרת דע"י שנושא אחרת מתבטל התנאי הראשון ונמצא מגורשת למפרע ואין כאן נושא שתי נשים אפי' לדעת הרי"ף ודלא כמהרי"ק אבל בסי' ק"מ דמיירי לגבי אשה ולא מיירי לענין נשיאות אשה אחרת ולא שייך אנן סהדי לכן שפיר הביא דעת הרי"ף דאסורה לישא מחמת התנאי כנלע"ד וראי' לדברי מדברי הרמב"ן בחי' לגיטין ל"ב דשליח הנעשה בפני עדים גם ביטולו צריך להיות בפני עדים דלא אתי דיבור גרוע הנעשה בלי עדים ומבטל דיבור יפה הנעשה לפני עדים והכא נמי לא אתי דיבור גרוע בלא אנן סהדי ומבטל דבר אנן סהדי. אבל בנושא אשה כיון דאיכא גם עתה אנן סהדי אתי אנן סהדי ומבטל אנן סהדי וא"ש ועי' בספרי אימר לציון אות שכ"ד ולפי"ז הי' נכון להורות בשאלה זו שלפנינו שהבעל יזכה לה גט ע"י שליח לקבלה וכפסק הרמ"א בסי' א' ובזה אנו יוצאין אף לשיטת הרי"ף:
אמנם עדיי' יש לחקור כיון שידענו שהאשה אינה מרוצה לקבל הגט ואומרת שחוב הוא לה ומתכוונת לעגן הבעל כדי שישלם לה תביעתה אפשר דלא מהני כאן גט ע"י זכייה דהא דאמרינן זכין לאדם שלא מדעתו היינו בסתם אבל לא בע"כ. ונראה דתליא דין זה במה שהביא הב"ש בסי' ק"מ מחלוקת הפוסקים אם מזכה לה גט ע"י שליח ויש עדים שמעידים שבשעה שנמסר הגט ליד השליח היתה מרוצה וניחא לה דלדעת הב"ח לא מהני ולדעת הפרישה הגט כשר ונלע"ד דפליגי אי הודאת בע"ד לחובתו דחשיב יותר מעדים אי עדיף ג"כ מאנן סהדי או לאו דהרי אנן סהדי לעולם חוזרת בו אפי' אם אומרת שמריצות וכמ"ש הר"ן ר' פרק האומר ואנן סהדי שחוב היא לה שתתגרש והיא הורית שהיא מרוצה הרי הודאת בע"ד לחוב נגד אנן סהדי וי"ל דהב"ח בזה לשיטתי' דס"ל ביו"ד בסי' ה' שאם מודה שחייב חטאת ושחט לשם חטאת דאנן סהדי דאיני חייב חטאת מטעם אם איתא קלא אית לה עדיף מהודאת בע"ד ומהרש"ל ס"ל דהודאת בע"ד עדיף והב"ח פה לשיטתו דאנן סהדי עדיף ולהכי מחמיר ועיי' בס' אומר לציון באות ק"י שישבתי דברי הב"ח בטוב טעם ודעת ולפ"ז גם נידן דידן תלי' בזה דהרי אנן סהדי דבנאסרה על בעלה זכות היא לה שתתגרש להצילה מידי עבירות ועונשן והיא צועקת ואומרת שחוב הוא לה לדעת מהרש"ל לא מהני הזיכוי כלל. שוב מצאתי בתשו' שבות יעקב ח"א סי' ק"כ שכתב בהחלט אעפ"י שיוכל האדם לגרש בע"כ מה"ת מ"מ אינו יכול לזכות לה גט ע"י שליח בעובדא דידן. ומעתה נדבר להתיר לו ע"י קיבוץ התרה ממאה רבנים הנה מלבד שלרוב פוסקים ס"ל דבמקום מצוה לא גזר רגמ"ה כמבואר בדבריהם אלא אפי' לשיטת מהר"י מאן שמחמיר אפי' במקום מצוה כבר כ' הגט פשוט בסי' קי"ט ס"ק ל"ג דאם אינה ראוי לדור עמה ע"ז לא תיקן רגמ"ה כלל ועיי"ש ובתשו' מהר"ם פאדאווא סי' א' דבמקום שנוכל לומר דכי האי גוונא לא תיקן רגמ"ה הרשות לדין כן ולא צריך מאה רבנים לזה להתיר כי אין שייך היתר בזו עיי"ש וגם ידוע העיגון שיש בקיבוץ מאה רבנים כמש"כ בשבות יעקב הנ"ל וז"ל דלאו בכל יומא מתרחיש גברא כהאי שיהי' לו יכולת להרבות בהיצאה על נסיעה כזו לקבץ חתימות ק' רבנים להתיר וגם קשה טילטולא דגברא ובפרט לאיש עני ועדיי' לא קיים מצות פרי' ורבי' ולזאת הרי מבואר בכל התשובת דזה מיקרי עיגון לבעל. לכן נראה לענ"ד להתיר לבעל לישא אשה אחרת בלי שום מעשה והתרת ק' רבנים ואף שהמנהג היא להתיר דווקא ע"י רשות ממאה רבנים ענין זה כעובדא דלן הוא שא רלא שכיחא ולא שייך בי' מנהג כלל:
שוב מצאתי בתשו' דברי חיים להגאון מסאנץ בחלק א' סי' ה' במעשה שהיא דומה לענין דידן שהתיר לישא בלי רשות ממאה רבנים. וכן אני מורה להתיר לישא בלי רשות ממאה רבנים אם הסכימו עמי גדולי דורינו יחי'. ובתנאי שלא יהי' דברינו חו"ש נגד חוקי הממשלה. הכ"ד הבעה"ח פה האידא בוסערמיען יום ה' ח' תמוז זמרת לפ"ק:
(תשובה זו ערכתי להרב הגאון מו"ה יהושע אהרן צבי אב"ד ממארגירעטן והסכים עמי)