שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן לב
באה לפני אשה אחת במר תבכה תזעק בעניה עם בניה ובנותיה לפטור אותה מבעלה מומר שהמיר פה דתו זה איזה חדשים. והנה העיר הזה פה שמה דאראג ועדיי' לא נכתב בה גט מעולם. והנה הא לא מבעי' לי דכיון דליכא פה שום נהר דיהי' חשיב לעיכובא לכתוב פה גט פטורין כמבואר בב"ש סי' קכ"ח ס"ק י"ח בשם הד"מ דהרי תברא בצידו שכ' שאם הוא במקום עיגון אינו מעכב ובנידן דידן שהמגרש מומר וכמה טרחות אנו צריכי' לטרוח עד שנשיג ממנו פה גט ואין לך עיגון יותר מזה וגם כבר כתב בבית מאיר דכותבין ומסדרין גיטן בכל יום אף במקום שאין שם שום נהר כי אם מי מעיינות דכל שעת הדחק כדיעבד דמי וכן העיד הגאון בס' קובץ על יד על הרמב"ם בסוף פ"ד מהל' גירושין דהמנהג לסדר בהרבה מקומות אף דליכא שום נהר משום דלדידן תשוב הכל מקום עיגון. ולדעתי הענייה יש לצרף לזה סברת תשובת מהריק"ש ורדב"ז בכ"י מובאין בספר גט פשוט סי' קכ"ה, ס"ק ע"ש דכתבו דהשתא בכל אתר איכא עיגון להחזיר את הגט לשולחו כדי לקיימו ומביא ראי' מהא דאמרי' המביא גט ממדינה למדינה במ"ה צ"ל בפ"נ רשב"ג אומר אף המביא מהגמוני' להגמוני' כו' ובדין הוא דלבעי תרי רק משום עיגונא אקילו בה רבנן ואמאי תסגי שם במביא מהגמוני' להגמוני' באמירת בפ"נ דהרי המקום קרוב ויחזיר השליח הגט למקומו ויקיימוה ולמה סגי באמירת בפ"נ דליכא כאן חשש עיגון אלא ע"כ מוכח מזה דכל שמחזירין הגט הוי מקום עיגון על כן מהני בפ"נ דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים וגדולה מזו כ' ר"ת דהשתא צ"ל בכ"מ בפ"נ משום דניידו ע"כ. וראיתי בספר גט פשוט שם שכ' לתמוה על הרדב"ז הנ"ל וזיל ואחרי נשיקות כפי רגלו איני מכיר ראי' זו דמייתי להוכיח דהשתא בכל אתר אית עיגון ממאי דחזינן דהאמינו לשליח שיאמר בפ"נ והלא אם נרצה לומר דלית כאן מקום עיגון דכיון דשיירות מצויית יכולה לקיימו בעדים א"כ א"צ השליח שיאמר בפ"נ כיון דעדים מצויין לקיימו ומה שאנו מחמירין לומר שיאמר בכל דוכתא היינו משום דחשבינן לי' כאלו אין עדים מצויין לקיימו וחשבינן לי' הכי להחמיר שיאמר בפ"נ ואי אמרת דיצטרך קיום ממש ולא יהי' השליח נאמן הוי תרתי דסתרן דלא ראינו שתיקנו חכמים בשום דוכתא שיצטרך הגט קיום ממש בב' עדים אלא חדא מתרתי אמרי' אם עדים מצויין לקיימו אצ"ל בפ"נ ואם אין עדים מצויין לקיימו צ"ל בפ"נ ולהחמיר הוא דאמרי' דהשתא בכל מקום אין עדים מצויין לקיימו וצריך לומר בפ"נ כו' עכ"ל גט פשוט. ובאמת כי לא ירדתי לסוף דעתו של גט פשוט דהרי ראיית הרדב"ז ברורה כשמש מהא דאמר רשב"ג אף מהגמוניא להגמוניא שמקפידים זה על זה צ"ל בפ"נ ופירש"י במתני' שמקפידין שלא ילכו בני הגמוניא זו להגמוניא שנית דצריך לומר בפ"נ וא"כ פשיטא דאין עדים מצויין לקיימו ותיקשי על זה קושית הש"ס דלבעי תרי וע"כ צריך לשנויי דמשום עגונא אקולו בה רבנן וקשה ע"ז דמאי עגונה שייך במקום קרוב כזה דהרי מסתמא השליח זה הורשה לילך למקום האשה שבהגמוניא אחרת כדי לגרש האשה ואם נאמר דצריך קיום יחזור ויקיימו וא"כ ליכא עגונה ותיקשי לבעי תרי ואין לומר שלא הורשה השליח זה אלא לילך פעם אחת ולא לחזור ולהביא פעם שנייה דזה דוחק גדול דמסתמא מי שהורשה להיות שליח לגרש כ"ז שאין בגירושין ממש מסתמא יש לו רשות לחזור ולעשות שליחות. ועוד אפי' אי נוכל לחלק בזה עכ"פ הי' לן לפרש במתני' במד"א שמהני בפ"נ היכי דאין השליח יוכל לחזיר ולקיים הגט אבל במקום שיוכל לחזיר ולקיים הגט לא מהני בפ"נ כיון דיוכל לקיים. אלא ע"כ מוכח מזה דלעולם החזרת הגט ממקום למקום אפי' למקום קרוב חשיב עיגון ולהכי לעולם סגי באמירת בפ"נ דאי לא תימא הכי בשני הגמוניות שמקפידין דלא מצויין עדים לקיימו הי' צריך להחזיר השליח והגט כדי לקיימו ושפיר הוכיח הרדב"ז דלעולם החזרת הגט ממקום למקום הוי עיגון ול"ק קושית הגט פשוט וא"ש. עכ"פ יש ראי' לדברינו דאפי' אי היינו יכולים לכוף את המומר לילך למקום שכותבין גיטין כדי לגרש מ"מ עכ"פ מקום עיגון מיקרי דמה לי החזרת הגט ומה לי החזרת כל ענין סידור הגט למקום אחר לעולם מיקרי שעת עיגון כנלע"ד:
והנה אין כאן בעיר זאת רק בארות ולא שום מעיין רק יאור אחד הנקרא (טייך) והנה אם הי' משמשים המיעוט מטייך והרוב מבארות או להיפוך הי' תלי' בפלוגתא שבין מהר"ם ומהרי"ק מובא בבית שמואל סי' קכ"ח ס"ק י"ב ויש לחקור במאי פליגי ונראה דתלי' בשני תי' שהביא הפרי חדש בסי' ק"י על הא דהקשו הקדמונים בסנהדרין אמאי לא נימא דין קבוע ותי' הר"ש בס' הכריתות דכיון דידעי' הרוב והמיעוט ניכרין במקומם אנו הולכין אחר הרוב דשאני דיבור דניידי. וא"כ בנידן דידן שאנו מסופקים איזה מהן להזכיר דומה לסנהדרין ולתי' הראשון נקטי' הרוב ושבקי' המיעוט ולא שייך קבוע ולתי' השני הכא דלא שייך ניידי הוי קבוע וצריך להזכיר שניהם:
עוד י"ל לפי מה שכתב הב"י ביו"ד בשם בעל העיטור בסי' ל"ט אם האומה והאונה נסרכה בסירכה אחת לדופן אם הרוב מהאונה כשירה ואם מהאומה טריפה אלמא אפי' היכי דיוכל להיות שניהם מהרוב ומהמיעוט ולא סתרי אהדרי כלל אפ"ה אזלי' בתר רובא ולפ"ז גם בנידן דידן יש לנו לילך אחר רוב התשמיש לכתוב אותו בגט אך הל"מ בפ"ט מנדרים כ' דלא אזלי' בתר רובא אלא היכי דהמיעט סותר לרוב אבל היכי דיכול להיות שניהם אז אזלי' בתר כולה עי"ש ואפשר לפ"ז גם הכא כותבין שניהם אך באמת בנידן דידן אין משתמשים כלל ממי היאור מפני שהמים סרוחים ומאוסים וליכא כאן ספק בענין זה:
אך מה שנסתפקתי הוא דשם העיר נקרא דאראג ובלשון העמים נקרא דאראגה ויש לספק כיון דבלשונם נשתנה הלשון בה"א לבסוף אי לכותבו או לא וצ"ע כעת בזה