שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן לא · אות ב
תמי' לי ג"כ על הסוגי' דהכא דתנא עיקר הדין של עוברת ע"ד יוצא וכאן לא איבעי להו כלל אי רשאי הבעל לקיימה. ואדרבה מלשון יוצאת משמע לכאורה שחייב להוציאה כנ"ל רק התם בפרק ארוסה איבעיא להו אי מותר לקיימה והיא לכאורה איבעא שלא במקומה ודאי דהא מלתא טעמא בעי. ולכאורה הייתי רוצה לתרץ על קושיי' זו דהכא בעברת ע"ד דמתני' פשיטא דאין כופין הבעל להוציאה דאל"ה תקשה מה הועילו חכמים בתקנתם במשנה אחרונה סוף נדרים דהאומרת טמאה אני לך אינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באחר דאכתי תקשה כל אשה הנותנת עיניה באחר תהי' עוברת על דת כגון שתערים לומר לבעלה פלוני כהן וחכם תיקן וטהר לי ותברר לה יום מיוחד שתדע בבירור שלא הי' הכהן והחכם בעירם ושוב לאחר המעשה תודה לבעלה שכשלתו. ואזל הבעל ושיילי' ויהי' נודע ששקר אמרה שהרי יהי' נודע ג"כ ע"י עדים שלא הי' אז בעירם ממילא תהי' יוצאות מבעלה ועיין תוס' כתובות ס"ג ע"ב ד"ה אכל ובש"ע פ"ט מה' אישות אלא ע"כ פשיטא להו לש"ס דבמתני' אין כופין את הבעל להוציא והא דתני יוצאות הוא רק למצוה בעלמא וממילא דלא תקשו נחוש דכל אשה הנותנת עיניה באחר תאמר שהיא עוברת ע"ד דז"א דשמא לא יתרצה הבעל לגרשה ותהי' בזולזולה אצל הבעל אבל התם בסוטה דהתם מיירי שנתיחדה שפיר מבעי' ליה דשמא עוברת ע"ד דיחוד הוא חמיר וכופין להוציא ולא תקשה דמה הועילו חכמים בתקנתם דכל אשה הנותנת עיניה באחר תתיר עצמה דנראה לענ"ד דעד כאן לא חשו חכמים לכך אלא היכי שלא עשתה שום מעשה איסור כלל רק שבדיבורה רוצית לאסור עצמה לבעלה בזה יש לחוש שלאחר שתתגרש תאמר שקר אמרתי ומעולם לא עברתי כלום כי גם אם אמרה נטמאתי תחזור ותאמר לאחר שתתגרש לא הד"מ ולא אמרתי רק שיוצאנו וכן אם אמרה פלוני כהן תיקן וכו' תאמר עכשיו שאחר תיקן לה וכן בפלוני חכם טהר וכו' תאמר דם ציפור הי' וכל מה שאמרתי בשקר אמרתי כדי שתתגרש אבל באמת היא כשרה אבל לחוש שמחמת שעיניה נתנה באחר תתיחד עצמה לפני עדים ותעשה מעשה רשע דאף לאחר הגירושין לא תוכל לתקן ולהכחיש מעשה רשעתה לא חשו חכמים כמו שלא חששו שמא תזנה כדי שיגרשנה בעלה כי לא חששו רק אדיבור ולא שמא תעשה מעשה רשע וכעין דאמרינן בגיטין ס"ו דלדיבור חיישינן מעשה לא עבדה כן הי' נראה לכאורה:
אכן המעיין בתשובת מיימני להל' אישות סי' ח' בהמעתיק יראה שס"ל דאפילו להכי חיישי' רבנן ולא ס"ל לחלק בין דיבורא למעשה אדרבה פשיטא לי' דמהאי טעמא שמא עיניה נתנה באחר אפי' בנתיחדה ג"כ אין כופין להוציא דאל"ה מה הועילו חכמים בתקנתם יע"ש וא"נ הדרה קושי' לדוכתי' מ"ש דאבעי' להו בסוטה אי כופין הבעל להוציא והכא בסוגין לא אבעי' כלל: