שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן ל · אות ט
עוד כתב וז"ל כיון דהוא עצמו מחזיר אחרי' לגרשה ולפטר ממנה למה ניחוש שיחליף הגט ע"כ אינם דברים של ממש דהרי לדינא דש"ס הי' מותר לגרש בע"כ א"כ נימא דלא אמרי' דצריכן למקריי' אלא היכי דאפשר לו לפטר ממנו אבל היכי דלא אפשר לו למיפטר ממנה כגון אונס דאינו רשאי לגרש או לדעת הטור דס"ל דבזיווג ראשון גם ב"ה מודו דאינה יכול לגרשה אלא מרצונה בכל אלה נאמר דכשר גם בלי קריאה ונמצא נותן דברי חכמז"ל לשיעורן אתמהא וכבר נתבאר שלעולם חיישי' שיכוון לקלקלה:
והנה יתבונן מעלתו ויתן לב לראות כי צדקו דברי שמעלתו לעיין בתשובתי רק בהעברה בעלמא עבר עליה. דהרי בדין זה אפי' בבית יוסף בסי' קל"ה לא הביט דאלו הי' למראה עיניו תשו' הר"י בן רא"ש שמביא הב"י לא היה משחית נייר ודיו בכתבי. דהרי מבואר שם דאפי' אם קראוה ונתנוה לבעל על דעת ליתנו לה מיד רק שנעלם הבעל מן עד אחד ושוב גירש אותה בפני השני עדים דדוקא לזמן מועט לא חיישי' אבל לזמן מרובה חיישי' כיון דלא קראוהו לפני הנתינה. ואלו ידע זאת לא הי' הרהיב בנפשו לומר בנידן דידן שמעולם לא קראוהו העדי מסירה והגט הי' ביד הבעל יותר ממעל"ע טרם שראו את הגט וכשראו ג"כ לא קראוהו רק נתנו בו סימן במה שחתם אותו הבעל בחותמו כנ"ל שיספיק להתיר אשת איש לעלמא. והנה הב"י שם תמה על תשובה הנ"ל וכתב וז"ל ודברים תמוהים הם דהא דמי קצת לעיילי' בי' ידי' ומידי ספיקא לא נפקא מיהו לכתחילה עכ"ל. ולכאורה תימה על תמיהתו וכמו שהירגש עליו בהגהת מהרלנ"ח שם דהרי מבואר בגמרא דהיכי דעיילי' לבי ידי' לא חיישי' שמא חלפו כו' ומאי קשי' לי' אבל לענ"ד לישב כוונת הב"י דודאי בגמרא מיירי דלא שינה הבעל את מקומו אלא שם במקום שנתנו להבעל הגט עיילי' לבי ידי' ושם באותו מקום גירש האשה וע"ז שפיר אמרי' דלא חיישי' שמא הי' לבעל מזומן שטר פסים והחליפו עם הגט משום דאמרי' כאן נמצא וכאן הי' וחזקה שאותו המכתב שנתן לאשה אותו הוא שעיילי' לבי ידי' ואיכא חזקה דמחזקינן מזמן לזמן אבל בנידן דתשובת הר"י בן הרא"ש דהבעל הלך ממקום הקריאה למקום אחר ליכא חזקה דממקום למקום לא מחזיקינן וכמבואר במג"א סי' תס"ז ולהכי שפיר קשיא לי' להב"י כיון דדמי קצת לעיילי' לבי' ידי' והלך ממקום למקום הי' לו לחוש עכ"פ לכתחילה וא"ש: