שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן ל · אות ז
כתבתי לפי הנראה בגביות עדות לא קראו עידי מסירה את הגט כו' והגט פסול השיב ע"ז וז"ל במחילה א"פ ממעכת"ה כי שם עשו עלילות דברים כי אי' אפוא נזכר בגביות עדות ששמעו מאחרים אדרבה לשון גביות עדות משמע שהיו יודעים וראו בעצמם הגט כי ז"ל הגב"ע ר' שמואל מאיר כתבו לו גט כו' ומאחר שידעו כל פרטי דברים ודאי או שראו הגט תו שהיו בשעת כתיבת הגט עכ"ל. קשים הדברים לשמוע וכי על עדים הללו סמך שוודאי ראו או הי' בשעת ובמקום כתיבת הגט כיון שאמרו וסיפרו המעשה. הרי אפשר ששמעו כן מפי הבעל או מאחרים ואם הדין דין אמת שהמה בעצמם צריכם לקרות הגט איך נסמוך פל דברים בעלמא שאפשר לפרשם על כמה אופנים. עוד כתב וז"ל וכן הגידו לפני שיש להם סימן בגט ולא שאלתם מה סימן יש להם כי מה איכפת לי יהי' הסימן מה שיהי' אם הם אומרים בתו"ע שיש להם סימן עכ"ל תמה אקרא עליו איך יוכל פה להוציא כן שלא איכפת לי' אם הם אומרים שיש להם סימן הרי בעצמו כתב לעיל וז"ל ולפ"ז צריכן אנו לומר שהעדים הללו מופלגי תורה המה שהרי צריכים לידע כמה דינים כו' דאסיר לגרש בע"כ כו' ואני נשבע שחלו ב' עדים לא ידעו מאומה עכ"ל הרי נשבע שאינם בני תורה כלל ואיך הי' יכול לסמוך עליהם במה שאומרים שיש להם סימן בהגט שמא נתנו סימן במה שמתחיל אות ראשון בגט בבי"ת ואם הי' הדבר נחוץ לו להתיר האשה לעלמא מדוע לא חקר ודרש אותם היטב האיך ראו הסימן ומה סימן יש להם. והנה עתה נתגלה ונודע במקום כתיבת הגט ובדעברצין שהעדים הללו לא הי' במקום כתיבת הגט כלל ולא ראו את הגט עד שבא הבעל המגרש לדעברצין עם הגט ומשם קרא את העדים שילכו עמו למקום האשה והגט נכתב ביום ב' והמה באו למקום האשה ליל ד' ושם הראה להם הבעל את הגט ושם עשה בו סימן וכן מבואר ג"כ בגב"ע ולפי דברי עדים היה הסימן שחתם אותו הבעל כרוך בנייר בחותמו והי' כן עד שנתנו להאשה. אבל יהי' הסימן מה שיהי' אפי' נקב הי' בצד אות פלוני מה מהני הסימן שעשו במקום מסירה לאשה כיון שכבר הי' ביד הבעל מיום ב' עד יום ד'. הכי אפשר לעקור דין מפורש בש"ס ובש"ע דעידי מסירה צריכן לקרות את הגט קודם נתינה ולאחר נתינה. הכי יכולין אנו לסמוך על עדים עמי ארצים שאינם בני תורה כלל שאינם יודעים אפי' לקרות את הגט ולהאמין להם שהמה נתנו סימן או שראו ולהתיר אשת איש לעלמא על ידו זה. אתמהא?
והנה אביא ראיי' ברורה דלא מהני שום סימן בגט לעידי מסירה רק דוקא צריכן שיקראהו אותו כולה דהרי תנן במס' ב"ב קכ"ז כותבין גט לאשה אעפ"י שאין אשתו עמו ופריך וליחוש דלמא כתבו לאיתתא דלא דילי' ומגרש לה ועיי' בגירסת התוס' ופי' רשב"ם ופי' המהרש"א דקושית הש"ס הי' דלמה צריך להכיר דוקא שם האיש ולא שם האשה מדוע לא ניחוש שמא יכתוב הבעל בגט שרוצה לגרש בו את אשתו. שם אשה אחרת ויתנו לאשתו ורוצה לקלקל אותה ותמה התוס' דהרי עידי מסירה צריכן למקריי' וא"כ יראו העדים שאין זה שם האשה ולא יוכל לגרש כו ע"ש שהניחו בתימה. ואם נימא דסימן ג"כ מהני ולאו דוקא צריכן למקרייה א"כ מאי קושיא דאכתי איכא ליחוש שמא לא יקראו את הגט כלל רק יעשו בו איזה סימן וימכור לה ושפיר פריך הש"ס אלא ע"כ מוכח מזה דפשיטא לי' לש"ס דלא מהני שום סימן אפי' יעשו אותו הסימן בגט במקום הכתיבה וכן לא מהני שום ידיעה ושמיעה מפי אחרים רק שצריכן לקרות הגט בעצמן מרישא ועד גמירא ולכן שפיר הקשו התוס' דליכא שום חשש דהרי יראו שאין זה שם האשה והן הן הדברים אשר כתבתי בתשובתי לרבותא שאפי' העדים שמעו מאחרים שנכתב הגט להבעל במקום הכתיבה לא מהני מידי כיון שלא קראוה: