אור ברסלב
שות מהראפ סימן ל › אות ה

שות מהראפ· הרב אהרן פריד

סימן ל · אות ה

אות ד

כתבתי דהמה נוגעים בעדותם והבאתי ראי' ממכר לו שדה כו' וע"ז האריך לדחות דברי כאשר יובא לפנינו. הנה בראש אפרש לו דברי בביאור יותר הנה הש"ס מיירי שם שאיש א' מערער על השדה שהיא ביר הלוקח ואומר שהיא גזולה ממנו והמוכר רוצה להעיד לטובת הלוקח שתעמוד השדה בידו וע"ז אמרו שם דאינו נאמן המוכר להיות עד להכחיש את המערער מפני שהוא נוגע ורוצה להעמיד השדה ביד הלוקח וניחא לי' כדי שלא יהי' לוה רשע ולא ישלם ונחלקו בזה הע"ש עם הסמ"ע דדעת הע"ש דודאי אין אנו חושדין את המוכר שיעיד שקד דהיינו שבאמת השדה גזולה מהמערער רק שיעיד בשקר שהי' איננה גזולה ותעמוד ביד הלוקח דאיך נחוש דיעשה עבירה חמורה כעדות שקר כדי להרוויח עבירה קלה דלוה רשע כו' אלא אף דמעיד אמת שאיננה גזולה מהמערער אפ"ה לא מהני עדות המוכח כלל מפני שהוא נוגע דניחא לי להעמידה בפני בעל חובו כדי שלא יהי' לוה רשע כו' ונוגע הוי כקרוב וקרוב פסול להעיד אפי' אם אמת כדבריו וגזירת הכתוב דמשה ואהרן פסולי' להעיד יחד והסמ"ע וש"ך ס"ל דלעולם חשדי' לי' שיעיד שקר ואף שהוא עשה בזה שתים רעות (א') שגוזל את השדה מהמערער וגורם לו להזיקו (ב') שמעיד עדות שקר מ"מ כיון שהוא בסתר ניחא לי' טפי מאשר יהי' לוה רשע ולא ישלם במפורסם נגד הבריות. ומפתה נחזי אנן גם בנידן דידן לדעת ע"ש אע"ג דאין אנו חושדין להני סהדי שיעידו שקר דהיינו שיאמרו על האשה שעברה על דת מה שלא ראו. ובודאי אמת מה שהגידו עליה עכ"פ אינם נאמנים מדינא להעיד עליה משום שהם נוגעים ומוכרחים לומר כן כדי שלא יהי' בנידוי והמה כקרובים ופסולין להעיד וליכא עדות כלל שהיא עברה על דת וכן לדעת הש"ך בנידן דידן חיישי' ג"כ שמשקרים והמה לא ראו כלל מעשה רע של האשה רק שמעידין שקר כדי שלא יהי' בני נידוי ומפורסים בעיני הבריות:

ומעתה נבוא אל מה שהשיב מעלתו וז"ל לטעם הא' שנוגע פסול מטעם קרוב אין ראי' להד"ג כי שם אינו משקר מידי כו' אבל כאן בנידן דידן יעידו שקר גמור כדי לנקות עצמם מנידוי כו' ושתים רעות יעשו כו' עכ"ל אין בדבריו ממש דהרי כאן נמי אומרים אנו שאמת יעידו והמה ראו מעשה רע דאשה ומ"מ פסולין מחמת נגיעה וקורבה וליכא עדים שהיא עוברת על דת ומהיכי נדע שהיא עע"ד וכמו דאמרי' בענין הנ"ל דאף דלא ישקר פסול משום נגיעה וקרוב מגזרת הכתוב. וכן מה שכתב עוד וז"ל לטעם השני אין הנידן דומה ששם אפי' יעיד שקר עכ"פ לא יהי' לוה רשע כו' אבל כאן יעידו שקר וגם יהיו בנידוי ושתים רעות יעשה כולי האי לא חשדי' להו עכ"ל אין בדבריו ממש דהרי התם נמי שתים רעות יעשה אחד שגוזל את המערער ונוטל שדהו ממנו ע"י עדותו שחשיב כגוזלו דהרי קיימ"ל בח"מ דעדים שאמרו שקר העדנו חייבין לשלם למי שהפסידו בעדותן. רעה השניה יעשה איסור עדות שקר והוי ג"כ שתים רעות כמו בנידן דידן וכמו דאמרי' שם דלא איכפת לי' לעבור על איסור גזילה ועדות שקר כיון שהוא בסתר רק שלא יהי' לוה רשע כו' בגלוי לעיני הבריות ה"נ ניחא להו טפי להעיד שקר ולהיות בנידוי בסתר רק שלא יתגלה קלונם ברבים וזה פשוט:

והנה אנכי לא הבאתי בתשובתי טעם הע"ש אבל לא מטעם אשר דימה מעלתו בדעתו דלפי טעם הנ"ל אין ראי' לדברי. כי נהפוך הוא אם נאמר כטעם הע"ש בלא"ה יש מקום לומר דכיון שבטלה מקצת עדות בטלה כולה וכמו דאמרי' במס' ב"ק ע"ב דאם העידו על הגניבה ועל הטביחה בבת אחת והוזמו על הטביחה גם עדות גניבה בטלה דעדות שבטלה מקצתו ב"כ וכן בנידן דידן לדעת פ"ש שנוגע פסול מטעם שהוא קרוב א"כ אם בטלה עדות על האשה שהיא עוברת ע"ד מטעם קרוב ונוגע אז בטלה כל העדות שהעידו בב"א וגם הגירושין בטלין אבל לטעם הש"ך שנוגע פסול רק משום חשד שקר עכ"פ לא שייך לומר שבטלה מקצתו כיון דלא הוי בטיל רק מספק שמא מעידין שקר ולא שייך לומר בזה עדות שבטלה מקצתו ב"כ וסברה זו למדתי מתשו' מחנה אפרים כלל ג' הבאתי דבריו בספרי אומר לציון אות (ר"י) אבל לכך לא הבאתי בתשובתי טעם הע"ש משום דקיימ"ל כדעת הש"ך וטעמו:

תוכן העניינים

שות מהראפ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה