שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן כב
נסתפקתי בדין איסור גניבת דעת אם יש בו איסור מדאוריי' או דלא הוי אלא מדרבנן ובעניי לא מצאתי בזה בפוסקים. ונראה לענ"ד להוכיח שיש בו איסור דאורייתא דהנה בחולין צ"ד בתוס' ד"ה טרפה הוי כו' הקשה דמנ"ל לש"ס לדייק דמשום גניבת דפת איקפד שמואל שמא משום גזירה דשמא יתננו לו בפני ישראל ותירצו דאי ליכא גניבת דעת גם גזירה לא שייך דישראל לא יקנה ממנו דשמא לגנוב דעת אמר ע"ש ועיי' ברשב"א וברא"ש דכתבו דעיקר חשש שחששו שיקנה ישראל ממנו היינו ישראלים כשרים דתקנתא לרשיעי לא עבדי' והנה ה"ה בפ"א מהל' אישות הביא ראי' לדברי הרמב"ם דפנוי הבא על הפנויי' חייב מלקות ויש בו איסור דאוריי' דאל"ה האיך אמרי' בכל הש"ס חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וסמכי' על חזקה זו ש"מ דאיסור בעילת זנות דאוריי' היא דאי לא הי' אלא מדרבנן אין זה חזקה טובה דהרי לאו כולי עלמא חיישי אאיסור דרבנן עיי"ש ולפ"ז אי נימא דאיסור גניבת דפת אינו אלא מדרבנן אכתי תיקשי למה תקני דחתוכה לא ישלח לנכרי משום גזירה דשמא יתננו לו בפני ישראל דהרי לא יקח שום ישראל ממנו דשמא לגנוב דעת אומר כן ואי משום איסור גניבת דעת הרי אינו אלא מדרבנן ולאו כולי עלמא זהירי בי' ואיך אפשר לאכול חתיכה זו דשמא עבר המשלח על איסור דרבנן ואי דניחוש לקלי דעת הרי תקנתא לרשיעי לא עבדי' אלא פ"כ מוכח מזה דפשיטא לן דאיסור גניבת דעת דאורייתא וא"ש:
והי' נראה בזה לישב שיטת רש"י דפי' על הא דמסקי' בהא דמכריזן נפל בשרא לבני חילא דפריך והא קאמטעינן להו ומשני אינהו דקאמטעו לנפשייהו ופירש"י דהא דאמרי' לעיל מפני שמטעהו מפני שמוכר לו בחזקת שחוטה וכן הפותח חביות כו' דאמר לו בשבילך אני פותח דודאי גונב דעתו ע"כ. והקשו עליו התוס' ורא"ש דהא בברייתא אלא א"כ הודיעו קתני דמשמע אפי' בסתם אסור ועוד דמאי פריך מר"י דפתח לי' לעולא דהא ודאי שלא הי' מטעהו ר"י כו' עיי"ש:
ונראה לענ"ד לחדש דהא אם שייך גניבת דעת בסתם תלי' אי גניבות דעת אסור מדאוריי' אי מדרבנן דהא בסתם איכא לספוקי אי נחשב לגניבת דעת או לא ולא הוי רק ספק וממילא אם איסור גניבת דעת דאוריי' ממילא הוי ספקא דאוריי' וקיימ"ל דס' לחומרא מדרבנן לכולי עלמא. אבל אי איסור גניבת דעת לא הוי אלא מדרבנן לא הוי בסתמא אלא ספיקא דרבנן ואזלי' לקולא והנה זה דבר פשוט דליכא למימר בנכרי גניבת דעת אסור מדאוריי' אלא אי אמרי' גזל נכרי אסור מדאוריי' אכל אי נימא דגזל נכרי לא הוי אלא מדרבנן פשיטא דגניבת דעת לא חמור מגניבת וגזילת ממונו והנה הש"ך בח"מ בסי' שמ"ט סק"ב מביא בשם רש"י דגזל נכרי אינו אלא מדרבנן ולפ"ז פשיטא דגם גניבת דעת דנכרי ג"כ לא הוי אלא מדרבנן ולפ"ז א"ש דעת רש"י לשיטתו דלכך כתב רש"י בסתם מותר היינו דוקא בגניבת דעת דנכרי וכמו במכירת טרפות וכן הא דכ' רש"י דלא יפתח חביות המכורה לחנווני מיירי ג"כ בנכרי ובזה אינו אסור אלא באומר בפירש דהיא כשירה וגם אומר דבשבילו הוא פותח אבל בסתמא מותר דלא הוי אלא ספיקא דרבנן אבל בישראל דגזילו אסור מדאורייתא י"ל דה"ה גניבת דעתו אסור מדאוריי' וממילא בסתמא לא גרע מספק וספיקו דאוריי' אסור ולכן שפיר קתני אא"כ הודיעו ומיושב היטב הקושית הנ"ל כנלע"ד ומזה ג"כ ראי' דגניבת דעת דישראל אסור מדאוריי' וגניבת דפת דעכו"ם תלי' בדין גזל עכום