שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן יב
נסתפקתי בהא דקיי"ל בש"ע יו"ד סי' א' סעי' י"ב דאם עדים מעידים שהשוחט שחט בהמה והשוחט מכחישם כי לא שחטה אינו נאמן ומיהו לדידי' אסורה דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא והנה הא פשיטא לי אם אח"כ הי' לו בשר מבהמה זו בקדרה אחת ועוד הי' לו קדירה של בשר היתר ונפל איסור לאחת מהן וא"י לאיזה והוא בענין שנתבטל מה"ת בכל אחת כמו שמבואר בסי' קי"א דהשתא לכולי עלמא שניהם אסורים דהא כולן היתרם וכמבואר שם ס"ק קי"א אבל לדידי' כיון דכבר נאסרה עליו בהמה זו ממילא שפיר יוכל לומר דאיסור לתוך איסור נפל והקדירה השנית מותר דתולין קלקלה במקולקל דפשיט לענ"ד דגם בדבר שאינו אסור כי אם לדידי' כגון קונמת ג"כ אמרי' תולין קלקלה במקולקל וראי' מתרומה שעיקר דין שאני אומר נלמד ממנה ותרומה מותרת לכהנים וכן אפשר בשאלה ומה"ת לא יקרא קונמת מקולקל. וא"כ גם בדין איסור דשוי' אנפשי' חתיכה דאי' שייך דין זה אפי' אי נימא כשיטת הסוברים דשויא אנפשי' ח"ד הוא מטעם נדר ומכ"ש לדעת הסוברים שהוא מטעם הודאה ואיסורו איסור עולם. עכ"פ זה הקדירה כבר נפשה עליו איסור ושפיר תולין הקלקלה בו ולכך השנייה מותרת לו אף שאסור לכל העולם. והא נמי פשיטא לי היכי דהי' כאן שתי קדירות ונפל איסור לאחד מהן וא' אומר על אחת הקדרות שהי' אסורה ושני עדים מכחישים אותו דודאי אינו נאמן להתיר השנית לדידי' כיון שעדים מכחישים אותו לא מבעי' לשיט' הסוברים דשוי' אנפשי חתיכה דאיסורא הוא מטעם נדר א"כ אפי' אי נאמין לו על האיסור אינו מתחיל האיסור אלא משעת אמירתו ואין שייך לומר על שעת נפילתו תולין הקלקלה במקולקל כיון שאז לא הי' אסורה אלא אפי' לסוברים מטעם הודאה מ"מ אינו נאמן למפרע ואפי' אי נאמן למפרע עיי' בשערי תורה מ"מ אינו נאמן לטובתי להכשיר הקדירה הב':
אך בהא איכא לאסתפוקי. אם השוחט מעיד שהבהמה כשירה ועדים מעידים שלא נשחטה כלל רק מתה ונתנבלה ואח"כ קרה שבשלו מבהמה זו בקדירה אחת ועוד קדירה של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן ובאופן שנתבטל מדאוריי' כנ"ל מי נימא כיון דנתברר עפ"י עדים שהקדירה אחת הי' וודאי איסור א"כ מותרת השנייה דתולין כו' או דלמא כיון שהוא העיד בעצמו שהי' כשרה ושניהם היתר א"כ עכ"פ לדידי' שוי' אנפשי' חתיכה דאסורא ושניהם אסורים. ואפי' אי נימא דכיון דשעת נפילת האיסור הי' הקדרה אסור לכל העולם וגם לדידי' א"כ אכתי שייך לומר תולין הקלקלה במקולקל והשנייה מותרת מ"מ איכא לספוקי אי מותר לשחוט בנו אחריו דהא לפי דבריו האש כשר הי' ושוי' אנפשי' חתיכא דאיסורא או דלמא כיון שהעדים מעידם שנתנבלה האם מותר לשפוט בנו אחריו:
ונראה לענ"ד לפשוט ספקן. דהנה הב"ח באבן עזר סי' קנ"ב הקשה דהטור סותר א"ע דבריש הסימן כ' דאשה שאמרה גרושה אני ויש עדים שהיתה אשת איש ונשאת ובא בעלה והוא מכחישתו תצא בלא גט מבעלה השני והי' אינה נאמנת כלל ובתוך הסימן כתב דחוששת לדבריה לחומרא ואסורה לכהן וליבם אחר מיתת בעלה. ועיי' מה שתי' בזה הט"ז ובית שמואל לענ"ד שני התי' צריכי' להדדי ושניהם דבר אחד וב"ש מפרש דברי הטו"ז. והכלל הוא דלא אמרי שוויא אנפשי' חתיכה דאיסורא אלא באחד משני אופנים או דיש איסור מוחלט מחמת דיבורה בשעת הדיבור מיד כגון אשה שידועה שהיתה אשת איש ואומרת גרושה אני דאוסרת עצמה לכהן וליבם או אומר לאשה קדשתיך שאוסר עצמו בקרובתיה מיד או פ"פ מצאתי דהאיסור נולד מיד בשעת הדיבור ואז אפי' אי באמת אינם נאמנים לן בדיבורם מ"מ מה שהיא לחובתם אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים או מטעם נדר. ויש עוד אופן אחר שווי' אנפשי' ח"ד אף אם עדיי' אין כאן שום איסור בהחלט בשעת הדיבור רק שהאיסור נולד אח"כ או כהאי עובדא דתשו' צמח צדק סי' ק"ד שפנויה טענה שמפלוני פנוי נתעברה והוא הכחישה אף שלא עלה על דעתו בשעת הכחשה שישאנו ותהי' נאסרה עליו בתוך כ"ד חודש מטעם מעוברת ומינקת חבירו מ"מ אמרי' בי' שווי' אנפשי' ח"ד. אך צריך להיות דוקא באופן שאנו מאמינם לו הדיבור הזה שמשים עליו חתיכה דאיסורא דעכ"פ יש לדיבור זה מציאות עתה אף שעדיי' אין כאן איסור בשעת הדיבור מ"מ כשיתגלה האיסור אהני דיבור קמח להיות אסור עליו אבל במקום שאינו נאמן בדיבורו עתה וגם אין איסור מוחלט בשעת הדיבור מחמת הדיבור לא מהני הך דיבורא לכשיולד האיסור אח"כ ולא אמרי' שווי' אנפשי' ח"ד דכיון שאין לדיבור זה מציאות בשעת הדיבור כיון שאינו נאמן איך יעשה איסור אח"כ ע"כ. כן נראה לענ"ד בפי' הב"ש. ודומה לזה מצאתי בר"ן קדושין גבי הא דאמרי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דלכך אמרי' בהקדש דוקא פדאו כו' אבל בדיבורא בעלמא כיון שאין הדיבור חל בשעתו אי אפשר שיחול אחר זמן עי"ש. ולכן א"ש באומרת גרושה אני כיון שאין אנו מאמינם לה דאיכא סהדי דהיתה אשת איש נמצא אף דלפי דברי' נאסרת לכהן וליבם מיד מ"מ אם נשאת אח"כ תצא בלא גט דלא מהני דיבורא קמא שבטיל מצד שאינה נאמנת לשווי' נפשה ח"ד אחר שנשאת וא"ש:
ובזה יש ליישב מה שהקשה כבוד גיסי בס' שערי תורה כלל ה' פרט י"א מהא דאמרה נאנסתי ונבעלה לישראל דאסורה לכל כהן אחרי מיתת בעלה דהתם שאני דדיבורא קמא קיים שנאמנת לומר נאנסתי ממילא מהני דיבורה אחר מיתת בעלה ובזה כ"ע מודו גם מה שהקשה בס' הנ"ל בפרט ד' על הטו"ז דהא עדיי' גם אחר שבא בעלה מכחישתו ואומרת גרושה אני ונימא עתה שווי' אנפשי' ח"ד ותהי' צריכה גט מבעלה הב'. לענ"ד לא ק"מ דהא כבר כ' הרא"ש בתשובה דלכך אינה נאמנות מטעם דאשה אינה מעיזה פניה בפני בעלה דמפני שלא תפשה זונה היא מוכרחת להחזיק דבריה הראשונים ולפ"ז י"ל דכל היכי שהיא מוכרחת לטעון משום גנאי וכדומה לא אמרי' שוויא אנפשי' חתיכה דאיסורא וכן מצאתי בתשו' חכם צבי סי' מ"ד ואנכי בעניי הבאתי ראיי' לזה מהא דפריך הש"ס על ר"א דאמר האומר פ"פ מצאתי נאמן והא ס"ס היא. וקשה הא מיירי במכחישתו ואומרת פתחה סתום וכמש"כ הפוסקים ואמאי לא נימא כיון שהיא מודית דלא נבעלה באונס גם לא באינו תחתיו תהי' נאמנת בזה וכמו דקיימ"ל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ושווי' אנפשה חתיכה דאיסורא אע"כ צ"ל כמש"כ התוס' ד"ה ואב"א דמדלא טענה מוכת עץ כו' שאינה גנאי לה כמו באונס דגנאי לה בכך ועיי' במהרש"א שם דאף דמכחישתו מ"מ אינה מחשבת למודות דגנאי לה פ"ש הכא נמי כיון דגנאי לה לחזור מדברי' ולשווי' זונה לא שייך שווי' אנפשי' ח"ד וא"ש. עכ"פ היוצא לן דכל היכי דאין הדיבור מתקיים עתה ואין האיסור מתגלה מיד בשפת הדיבור לא שייך שווי' אנפשי' ח"ד על מה שיתגלה לעתיד ממילא בנידן דידן כיון דמיד שאמר שהבהמה כשירה נתבטל דיבורו כיון דאיכא עדים המכחישים גם לאחר זמן לא מהני ולא שייך שוי' אנפשי' ח"ד והקדירה הב' מותרת גם לדידי' וכן מותר לשחוט בנו אחריו באותו היום כיון דהאם לא נשחטה ונתנבלה עפ"י העדים. כן נלפע"ד ועיי' בדגול מרבבה ביו"ד סי' נ"ז