שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן יא
נר העשוי' משומן שנתבשל בכלי חלב בן יומו שנאסר בהנאה ונתערב בנרות של חנוכה אי מותרים להדליק בהן דבטיל חד בתרי או לא וצדדי הספקות המה לדעתי דלפי המבואר בתשו' שער אפרים הביאו האחרונים בהל' חנוכה דנר האסור בהנאה מכח בליעת בב"ח אסור לנר חנוכה משום דכתותי מכתת שיעורא ודלא כבאה"ט עיי"ש ואני בעיי אמרתי ראי' לדבריו מהא דאמרי לר"ה שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקן בהן בשבת אין מדליקן בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת משום דס"ל כבתה ז"ל ומותר להשתמש לאורה והקשה הפני יהושע תינח בכל השמנים איכא למיגזר הנך גזירות אבל בשמן שרפה מאי א"ל והלא לא שייך שום גזירה עיי"ש ולהנ״ל א"ש דבחנוכה בלא"ה אינו יוצא בשמן שריפה דכתותי מכתת שיעורא ושאני נר שבת דאין צריך שום שיעור ולכך לולי טעמא דש"ס הי' מותר להדליק בש"ש בשבת וא"ש. ולפי המבואר בת"ה הביאו הרמ"א באו"ח סי' תרע"ג דנר חנוכה אף דנמכרי' במשקל מ"מ אחר שהודלקו למצוה הוי דבר שבמנין ולא בטיל אם נתערב באחת של חול וכבר האריכו הפנים מאירות ושבות יעקב הביאם הפרמ"ג יו"ד סי' ק"ח ולכך דברי הת"ה ולהצילו מהשגת הט"ז. ולפ"ז למה שכ' התוס' הראש והר"ן בחתיכה בשר בחלב שאיננו בטילה אם הי' ראוי להתכבד אף שעתה א"ר להתכבד מ"מ כיון שאם תתבטל תהי' ראוי' לא בטיל דאזלי' גם בתר בתרא עיי' בפר"מ וא"כ בנידן דדן כיון דלאחר הביטול יהי' חשובת לנר חנוכה ודבר שבמנין לא בטיל ואינו יוצא בו ואפשר דאסור להדליק כל התערובת דהיינו אם הם ג' לליל ג' דבנר האסור אינו יוצא וארבע נרות אי אפשר להדליק בליל ג' או דילמא נימא דיש לחלק וחד בתרי שפיר בטיל:
תשובה גרסי' ביבמות פ"א חתיכה חטאת טמאה שנתערב בחתיכות חטאת טהורה וכן פרוסה לחם הפנים טמאה שנתערב בפרוסת לחה"פ טהורת תפלה ר"י אומר לא תעלה אבל חתיכה חטאת כו' שנתערבה במאה חתיכת חולין וכן פרוסה של לחה"פ טהורה שנתערב במאה פרוסת חולין טהורה לא תעלה ובתוס' ד"ה ככרות כ' דלכך לחה"פ טהורה בסיפא אינו בטיל משום דחמירי כו' והקשה הפרי מגרים בסי' ק"א בממנ"פ אי לחה"פ הוי ראוי' להתכבד משום דחמירי מצד חשיבתן וחביבתן א"כ אמאי טמא בטהורה בטיל הא לכשיתבטל תהי' ראוי' להתכבד ואי לחה"פ לא חשיבי טהור בחולין אמאי לא בטיל הא לא הוי ראוי להתכבד בין אי בתר מעיקרא ובין אי בתר בתרא אזלי' והוא קושי' חמורה:
ואמנם הנראה בעזה"י דיש להבין סברת התוס' ורא"ש שכ' בפשיטות דאזלי' בתר בתרא דלכשיתבטל ואם אז יהי' ראו' להתכבד ולא בטילה דמה לנו בכך מה שתבוא לה החשיבות אחר הביטל והיתר והלא הרא"ש מובא בטור י"ד סי' ק"ט ס"ל דחד בתרי בטיל והאיסור נהפוך להיות היתר א"כ מה בכך שתהי' לאחר שתתבטל ראוי' להתכבד והא אז הוי היתר גמור ואין שם איסור עלי' וקודם שתבטל והי' אסירה אינה ראיי' להתכבד וממיל' תתבטל ודומה לזה כ' הר"ן בפ"ר דפסחים דכל דבר שאין לו היתר בעיני' אף שאחר שתתבטל יהי' לו היתר לא חשוב דבר שיש לו מתירין דאזלי' כתר מעיקרא ומ"ש הכא דאזלי' בתר השתא:
והנראה בעזה"י דודאי כל דברים חשובים כמו ג' דברים חבילי תילתן ואגוזי פרך ורימוני כדן כיון שהן חשובין במינם אין מזיק להם ואינו מגרע חשיבותם מה שהן אי' הנאה דאין כח בחסרון זה לגרוע מעלתם וחשיבתם המפורסם על פני תבל. שהרי זאת היתה עיקר גזירת חכמינו ז"ל דאגוזי פרך ודומיהם כיון שהוא חשוב וספק במינו אם הוא של ערלה ואיסור אינו בטיל בהיתר מצד חשיבותם. אמנם גבי בב"ח וחתיכת נבילה שפיר הוקשה ולהתוס' וראשונים ז"ל הא חתיכה זו בעצם אין לה שום חשיבות רק מה שהי' ראוי' להתכבד לפני אורחים ובאמת חתוכה זו הי' בבשר בחלב כבר נתבטל חשיבת זו כיון שאי' בהנאה. וא"כ אם נתערב תבטל וע"ז תי' דמ"מ המפלה שיש לחתוכה זו מצד שהי' ראוי להתכבד הוא יותר לפי ערך מהחסרון שיש לה שהי' אסירה דהחסרון אינו דבוק בחתיכה זו בעצם שהרי אם תהי' בטלה תהי' מותרת אבל המעלה דבקה בעצם החתיכה שתהי' לעולם ראוי' להתכבד וכיון דהמעלה והחשיבות שבחתיכה זו יש לה קיום יותר מהחסרון ראו חכז"ל להעמיד בה גזירתם שהוא ד"ח ואיני בטיל כמו אגוזי פרך ודומיהם שהחסרון שלהם שהוא האיסור אינה מגרע כח חשיבתם שהוא בעצם כנ"ל. ואמנם כ"ז תינח בחתיכת נבילה ובשר בחלב אבל חתיכת חטאת טמאה שנתערב בטהורים כיון דגם אחר שתתבטל לא תהי' ראוי' להתכבד דלכל בני אהרן כתי' וכמו שכ' התוס' וראשונים וא"כ אין לחתיכה זו שום חשיבת בעצם ולכן בטיל אבל בחולין לא בטיל כמו חתיכת בב"ח וכנ"ל. ואמנם בלחה"פ כיון דאין לפרוסה זו שום חשיבת בעצם רק מה שהוא קודש וחמירי וחביבי וכמש"כ התוס' וא"כ לאחר שנטמא ואיכא לה חסרון המתנגד לתשובתו אמרי' שפיר דבטיל ולא דמי לחתיחת בב"ח דהתם יש להמעלה וחשיבות יותר קיום מהחסרון דגם לאחר שנתבטל תהי' ר"ל אבל בלח"פ אף שתתבטל לא תהי' קודש רק כפרוסת חול דהרי כבר כ' המנחת כהן בחלק התערובת חלק א' פ"א דהיתר שנתערב באיסור חד בתרי אף שאסור מן התורה מ"מ לא נתהפך ההיתר להיות איסור לחייב עליו כרת או מלקות ודוקא במין בשא"מ וטעם כעיקר יש פוסקי' לחייב מלקות משום דהטעם של איסור מתפשט בכולו אבל ביבש ביבש לא וכן כ' המשנה למלך בפ"ז סוף ה"ו בהל' מעילה עי"ש. ולפ"ז הלח"פ טמא שנתערב חד בתרי קודש אף דנתבטל חד כתרי מ"מ הוי כמו חתוכת חולין אבל לא נתוסף על פרוסה זו שום קדושה יתירה ואין מועלין בה כמו בפרוסת חולין או כמו שהי' עדיי' בטומאתו כי לא נימא דנתהפך הטמא להיות קודש כנ"ל דזו לא שמענו א"כ המעלה שיש בה שהי' קודש אין לה קיום יותר מהחסרון שהי' הטומאה ולכן שפיר בטיל ולא דמי לחטאת טומאה שנתערב כו' שהוצרך התוס' לחדש דלכל בני אהרן כתיב דהתם החשיבו' איננו הקדושה רק רמה שהי' ראוי' להתכבד והוצרך התוס' לחדש דאינה ראוי' אבל הכא בלחה"פ אין לה חשיבות יותר רק מה שהי' קדש ולאחר שתתבטיל לא תהי' קדש ולכן בטיל אבל לחה"פ טהור שנתערב אינו בטיל מטעם חשיבתו דאזלי' בתר מעיקרא. וא"ש תבנא לדינא לא מבעי' בנתערב נר של חול שאסור בהנאה בנירות חנוכה דודאי בטיל חד בתרי דאין לנר זה שום חשיבות קודם הביטול ואפי' הי' לה חשיבות לאחר שתתבטל מ"מ כבר נהפך האי' להיות היתר ומה בכך שתהי' אז ראוי' להתכבד כיון דעתה אינו ראוי ועוד גם אחר הביטול אינו נעשה נר של מצוה בביטולו רק נר חול היתר דכמו דהיתר אינו נהפך לאיסור כמו כן חול אינו נהפך לקודש בביטולו וממילא דודאי בטיל אלא אפי, נר חנוכה שכבר הודלק ונעשית של מצוה וכמו שכ' הת"ה הנ"ל ואח"כ נאסר אותו הנר מבליעת הב"ח בהנאה ושוב נתערב בנרות של מצוה נראה לענ"ד דג"כ בטיל דכיון דמתחילה לא הי' אנר זה חשיבות בעצם רק מצד המצוה והקדושה וכיון שנאסר הלכה לה חשיבתה וגם לאחר שתתבעו קודם שתעשה נר מצוה תהיה הנר של חול בראשונה דבביטולו איני נעשה קודש כנ"ל והוי כמו לחה"פ טמא שבטיל. יצא לן מזה שני דברים א' דס' התוס' וראש דאזיל בתר שתתבטיל לא מהני אלא דוקא כדבר שיש לו חשיבת גם קודם ביטול אלא דיש לה חסרון המנגדו אז שפיר אמרי' דכיון דהמעלה יש לה יותר קיום מהחסרון לכשתתבטיל הוי דבר חשוב ולא בטיל אבל בדבר שאין לה עתה שום חשיבת כגון נר של חול אף אם לאחר שנתערב בנרות חנוכה הי' לה חשיבות מ"מ הי' בטיל דמה בכך הא כבר נתבטיל וחזר האי' להיות היתר כנ"ל. ב' יוצא לן דהיכי דהחשיבות הוא המצוה או קדושה היכי דאירע לה דבר המבטל חשיבתו ונתערב ג"כ בטיל כיון דבביטולו אינו נוסף עליו הקדושה רק הוי כנר חול ובטיל כנלע"ד ובדברינו אלה אמרתי ליישב קושית הפלתי בסי' ק"א וכן הק' הפרמ"ג על שיטת הרשב"א והר"ן דהוכיחו דחתיכה גדולה וחי' לא הוי ראוי' להתכבד ובטילה מהא דפריך הש"ס בריש פ' כל הזבחים ולבטיל ברובא ומשני בע"ח חשיבו הא בשחוטין בטילה והלא ראוי' להתכבד אלא פ"כ מוכח דחי' וחתיכה גדולה לא חשיב ראוי' להתכבד ובטילה והשתא קשה דלמא מתה וחי' הוי ראוי להתכבד ומ"מ שפיר פריך דלבטל ברובא והלא סתמא קתני כל הזבחים שנתערבו כו' ואפילו חטאת המתה שנתערב בחטאת ימותו כולן ואמאי הרי כשיתבטל לא תהי' ראוי' להתכבד דהא אינו נאכל אלא לזכרי כהונה או דלכל בני אהרן כתי' וכמו שכ' הראשונים וא"כ בין קודם שנתבטל ובין אח"כ אינו ראוי' להתכבד ושפיר פריך דלבטל ברובא ואמנם לדברינו א"ש דבלא"ה יש לתמוה על קו' הש"ס דלבטל ברובא דפשטות הש"ס משמע דהקושי' הי' להתיר כל התערובת להקריבם למזבח וקשה תינח דשייך ביטול:
להתיר את השור הנסקל וחטאת המתות באכילה אבל עכ"פ לא שייך לומר דע"י הביטול יהי' נעשה מהחול קודש והשור הנסקל וחטאת המתה יהי' נהפך לקרבן דהא אם נתערב שור חולין בקדשים לא היינו מחליטים כל התערובת לכולו קודש למעול בכל א' וא' וכמש"כ המל"מ הנ"ל גבי נזיר שהפריש מעותיו ובמנחת כהן הנ"ל ומכ"ש שלא היינו רשאים להקריב כולן לשם קרבן כיון שבאמת המתערב הוא חולין והוי חולין בעזרה ואיך אפשר להחזיק בשני הפכים ולומר שאינו קודש ואין מועלין בהן ולהקריבו לקרבן וא"כ איך נימא בשור הנסקל וחטאת המתה דלבטל ברובא ולהקריב חולין בעזרה:
אבל הנראה בפשיטות דבלא"ה אי אפשר לומר דקושית הש"ס ולבטל ברובא הי' דמיד יהי' כולם נקרבים על המזבח דהרי מיירי בחטאת ושלמים ואיך אפשר להקריב כולם הא מ"מ יהי' נשאר חטאת א' כלי בעלים ומחוסר סמיכה ואיך אפשר להקריב חטאת בלי בעלים אלא ע"כ קו' הש"ס הי' דלבטיל ברובא ויהי׳ חולין, ומותר באכילה וכיון שאלו הזבחים מותרים למזבח ובהנאה ואכילה לכהנים גם זה השור הנסקל יתבטל ויהי' כמוהם ויבוא א' מי שיהי' נצרך לחטאת ויקח את המעורב מיד הכהנים וישלם להם כדי שיהי' זה המעורב לחטאתו ואז שפיר יקדישנו ויקריבו את כולם כל א' לשם בעלים כמבואר במשנה וברמב"ם דאם נתערב חטאת בחטאת יקריבו כל א' לשם בעלים אף שאין מכירם נמצא לפ"ז עיקר קושית הש"ס הנ"ל דלבטל ברובא ויהי' כמו קדשים שנתערב בחולין שדינם דימכרו כולם לצורכו אותו המין וממילא דלא קשה קו' הפליתי והפרמ"ג הנ"ל דבשלמא בחתיכות חטאת שפיר אינו ראוי להתכבד לכשיתבטל מפני שאינו נאכלים אלא לזכרי כהונה או מטעם שכולם שווים בזה כמש"כ התוס' דודאי אפי' לא נעשה מהחתיכה חטאת טמאה שנתערב חתיכת קודש מ"מ כיון דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה מכח ס' קודש ג"ש אינו ראוי' להתכבד ובטילה אבל בשור הנסקל וחטאות המתות שנתערב הרי לאחר שנתבטל ראוי הוא למכור לכל אדם שיהי' צריך לחטאת או לאותו מין שנתערב בו ולא שייך בו טעם שבחתיכת חטאת ושפיר הוכיחו הראשונים דטעמא דלא בטיל מטעם בע"ח הא לאו הכי הוי בטיל ולא הוי חשוב ראוי להתכבד מוכס דחתיכה חי' וגדולה לא מיקרי ראוי להתכבד וא"ש כנלע"ד
יורה דעה