שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן ח · אות א
הנה בראש יצא לתמוה על קצות החושן שכתבתי שבשלשה מקומות חידש דין דהיכי דיש טענה על הפקדון מיקרי דבר שאינו ברשותו וכ' מעכ"ת דזה מבואר ברי"ף בסוגי' דמסותא וגם גבי אנן יד עניים אנן וביותר ביאור בנוב"י מ"ת חלק יו"ד קנ"ד. ומה חידושו של הקצות החושן בזה. ומעכ"ת מסיים שם וז"ל וא"כ בנידן דידן דהספק הוא אם יזכה בדין כלל הכל מודים דאינו ברשותו ע"כ לענ"ד דבר זה שאנו דנין עליו לא למדנו רק מתורתו של הקצות החושן ולא ממקום אחר דהנה שם בריף ובנוב"י מיירי דוקא בפקדון דכפרי' כגון שכופר ואומר שאין לך בידי כלל או שאומר אמת שיש לך בידי אך איננו מחזור לך בשום אופן וזה לשון הנוב"י שם דאין חילוק בין פקדון דכפרי' או שאני רוצה להחזיר אף שאינו כופר דינו ככופר ע"כ אך דוקא היכי שהטענה הוא על גוף החפץ דאין הנפקד רוצה להחזיר בשום אופן אין המפקיד יוכל לסלקו ברובו או בדבר אחר אבל הקצות החושן חידש דאפי' היכי שאין הטענה על גוף החפץ כגון שמודה שזה הוא פקדון רק שיש לו עליו טענה ממקום אחר ואם יסלק אותו על הטענה מוכן להחזיר הפקדון או היכי דהוא טועה וסובר שהוא שלו ולכשיהי' נודע לו טעותו יחזירנה בכל אלו חידש הקצות חושן דלא נימא כיון דיכול לסלקו בדבר אחר דפקדון כל היכא דאיתא ברשותו איתא והו"א דיכול להקדישה לזה חידש דאפי"ה אין יכול להקדישה וסברא זו לחלק בין יכול לסלקו או לא מצינו בתוס' פסחים וי"ו בסוגיא דבהמת ארנונה בתוס' ד"ה התם וכו' דהיכי דהדבר הוא של ישראל ומצי לסלקו בזוזי חשיב ברשותו. ובחידושי אמרתי שסברת התוס' זו מוכרחת. דהנה ידוע פלוגתת אביי ורבא בסוגי' דהרהינו אי למפרע גובה או מכאן ולהבא גובה ויש להבין באותה סברא פליגי ועיי' באחרונים והגאון הקדוש בס' דברי חיים הקשה לאביי הרי קיימ"ל דאגמ"ל לא אמרי' ומדוע נימא למפרע גובה ונראה לענ"ד בעזה"י עפ"י דברי התוס' הנ"ל דמבואר יוצא מדבריהם היכי דהגוף הוי של הבע"ח לא מהני סברת כיון דמצי לסלוקו בזוזי להוציא מרשותו ולכך מקבל צאן ברזל כיון שהבהמה הי' של נכרי פטורין הוולדות מבכורה והיכי דהוי הגוף של הנפקד שפיר אמרי' דמהני הך סברא כיון דמצי לסלוקי בזוזי לא יצא מרשותו והנה התוס' ורשב"א כ' במס' גיטן דף מ' דאביי לא ס"ל הך דרבא דהקדש וחמץ וכו' מוציאין מידי שיעבוד דס"ל דאלים לי' לאביי הך שיעבוד כמו קנין הגוף ולכך אינו מפקיע הקדש וחמץ כיון שהוא קנין ולא שיעבוד ומיד שהלוה לו מתחיל הקנין ונגמר בשעת הגבייה ואמרי' למפרע הוא גובה ובזה א"ש דאביי דסבירא לי דבע"ח קני לי לנכסים קנין הגוף הוי כאילו הוי נכסים והגוף שלו ולא מהני הך סברא לאפוקי מרשותי' וכמו בצאן ברזל אבל רבא דס"ל דאין כאן אלא שיעבוד ולא קנין ולהכי הקדש וכו' מפקיע ממנו ושפיר מהני לי הך סברא כיון דאלו הוי לי זוזי שיהי' חשוב כאלו ברשותו כמו בהמת ארנונא ובהקדמה זו אמרתי ליישב שיטת הרמב"ם דפסק בנכרי שהלוה לישראל על חמצו צריך שיעשה תנאים הרהינו ומעכשיו והגיע זמנו קודם הפסח והקשה הרא"ש קושי' גדולה דהרי לאביי אמרי' בגמרא דכיון דס"ל למפרע גובה שפיר מותר בהנאה דחשוב ברשותו דנכרי וחשוב שפיר כקנוי לנכרי קנין גמור וברשותו וגם לא חיישי' לומר הואיל ואי בעי פדה אותו הי' ברשותי' ושמא עובר עליו מכ"ש לרבא היכי דאמר מעכשיו דקני לי' למפרע קנין גמור וגם לא חיישי' להואיל ולמה התנה הרמב"ם שיגיע זמנו קודם פסח ובדברינו א"ש דהנה הה"מ חודש לנו סברא זו דלהכי צריך שיגיע זמנו קודם פסח דאי לא הגיע עובר עליו בפסח מטעמא דאי בעי הי' מסלק לנכרי ופודה החמץ וצריך לבער מטעם הואיל וצריך להבין דהרי כתבו תוס' בסוגי' דהואיל דבהקדש אין סברא לומר שיהי' עובר מטעם הואיל אי בפי פריק לי' דא"כ הוה קונה אותו. אטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל אי בעי קני לי' ומדוע כ' הה"מ דעובר מטעם הואיל וצריך לחלק דדוקא היכי דהחמץ הוא של נכרי לא אמרי' דאי בעי קני לי' ולא שייך הואיל אבל אם החמץ של הישראל שפיר אמרי' הואיל והשתא א"ש דבשלמא לאביי דאיהו לשיטתו ס"ל דהבע"ח קונה החמץ והשיעבוד חשוב לי' כקנין ולהכי לא מהני לי' דאי בעי מסלק לי' בזוזי ושפיר אמרי' דלא שייך אי בעי פריק דא"כ כקונה חמץ חשוב וזה לא אמרי' וכסברת התוס' הנ"ל אבל לרבא דלא חשוב אלא שיעבוד וגוף החמץ של הישראל שפיר אמרי' הואיל אי פדה והיינו כסברת התוס' הנ"ל בבהמת ארנונה ושפיר הוצרך הרמב"ם לרבא דהלכה כמותו שיגיע זמנו קודם הפסח דאי לאו הכי עובר מטעם הואיל דאי בפי מסלקי לנכרי בזוזי וכיון דהחמץ לא נקנה לנכרי אלא בשיעבוד והוי חמצו של ישראל וחשוב סברת הואיל דאי הוי לי' זוזי ופריק כאילו הוי ברשותו ועובר עליו וא"ש. הרי נראה דפקדון דכל היכי דאיתא ברשותי' דמריה איתא ויכול לסלק למרי' בזוזי חשוב ברשותו כיון שהוא שלו ושפיר הי' לן לומר כמו דהוא ברשותו לעבור עליו בחמץ והוי ברשותו לחייב בבכורה כבהמת ארנונא כמו כן נימא דהוא ברשותו למכרו ולהקדישו וזה אשמיעינן הקצות חושן חידוש דין דאפ"ה כיון שיש להנפקד איזה טענה עליו אינו יכול להקדישה ולמכרו וזה אינו מבואר בשם פוסק אחר. ומעתה בנידן דידן כיון שהי"ש הנלקח בערכאות יכול לסלקו במעות אם יתן מה שהשר טוען הזיקו שפיר אמרתי דרק עפ"י דעת הקצו"ח הזה אינו יכול למוכרו: