שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן ד
שמעתי שאלה אם מותר ליתן בערב שבת אפערט על דבר שיהי' יום מחר שבת קודש הגמר ויוכל להיות שיוחלט לו ונמצא הוא קונה קנין בשבת. לענ"ד יש להתיר. איבעית אימא סברא ואי בעית אימא גמרא. סברא דהנה מבואר בספר מנחת כהן בשמירת השבת בשער שני פרק חמישי וז"ל דע שמן התורה מותר להתחיל מלאכה בערב שבת אפי' סמוך לחשיכה אעפ"י שהיא נגמרת בשבת כמו ליתן אונין של פשתן לתוך התנור וצמר ליורה וכמתני' דלעיל וכן מותר מה"ת להניח קדירה על גבי אש או בשר בתנור ואפי' ע"ג גחלים והם מתבשלין והולכין בשבת ואוכלין אותן בשבת אבל חכמים אסרו בקצת דברים כדי שלא יעשו איסור דאוריי' בשבת בידים שיחתו בגחלים או יגיסו בקדירה פ"כ הרי היוצא מזה שלא הקפידה התורה על המלאכה שלא יהי' נעשית בשבת רק הקפידה שלא יעשה הישראל מלאכה בשבת ולפ"ז נראה דהא דגזרו ואסרו בשבת כעין דאורייתא תיקנו ולא אסרו מקח וממכר בשבת אלא לעשות בידים אבל היכי דביום השבת אין הישראל פושה כלום רק שעשה דבר בע"ש והמקח נגמר בשבת ונקנה אין בכך כלום דהרי מקח וממכר אינו אסור בשבת אלא משום גזירה שמא יכתוב ומדאורייתא כל מלאכה לא נאסר אלא אם נעשה בשבת אבל לא בעושה ערב שבת והקנין נגמר בשבת:
ואב"ע גמרא מהא דאמרי' במס' ע"ז פ"ק דאין מוכרין להם בהמה גסה גזירה משום נסיוני דהיינו שמא ימכור הבהמה לנכרי סמוך לשבת ויאמר לו הישראל תנסה אותה אם תלך בטוב והישראל יצעוק עליה בקול ונמצא שהוא מחמר בשבת וכ' הר"ן דהקשו סה למה לי טעמא דמחמר תיפוק לי' משום שביתות בהמתו ותי' הר"ן כיון שמדרך העולם הוא שהנכרי מנסה הבהמה ואם לא ישרה בפיני הלוקח מחמת שמצא בה חסרון מחזירה למוכר ואם רוצה לקנות אותה קונה כל כי האי גוונא ברשות לוקח היא עד שיחזירה הלכך אין כאן משום שביתת בהמה כיון שאין בהמה זו שלו אלא של הלוקח ואף שביד הלוקח לחזור ולהחזירה מ"מ כיון שעכ"פ מכר לו אינו שלו אבל משום מסמר חייב גם בשל נכרי ע"כ:
ויש להבין איך רשאי הישראל למכור הבהמה שיהי' הקנין חל בשבת ונגמור אז המכר דהרי כל עוד שלא רצה הגוי לקנות לא חל הקנין ונמצא קונה קנין בשבת וצ"ל כיון שמכר כבר בע"ש הוי כאילו התנה עם הגוי שאם ירצה יהי' הבהמה ניקנה לו למפרע מערב שבת נמצא עיקר הקנין נעשה בע"ש רק התנאי יתקיים בשבת וזה מותר בשבת ואין לומר דא"כ אם לא ירצה הגוי לקנות נמצא שהבהמה למפרע ברשות ישראל עומדת וממילא הדר איכא משום שביתת בהמתו ומדוע כתב הר"ן דליכא משום שביתת בהמתו לא קשה מידי דעכ"פ בשעה שעשאה הבהמה המלאכה היתה מכורה לנכרי ולא עבר אשביתת בהמתו אף שאח"כ יתגלגל הדבר ע"י רצון הנכרי שיהי' למפרע שלו זה לא מזיק מידי. (דומה למה שכתבתי בספרי אומר לציון אית קפ"ג) דבשחט קדשים בפנים ואח"כ נשאל לחכם על הקדישו כיון שבשעת השחיטה הי' באמת קדשים אף על גב שעתה נעשו חולין למפרע על ידי השאלה לחכם מ"מ לא עביד איסורא ולא עבר על חולין בעזרה והבאתי שם ראיי' לדברי יעויי"ש והכא נמי דכוותי'. וממילא בנידן דידן נמי הכי אמרי' כיון שהלוקח נתן אפערט על המקח והקנה אותו לעצמו בתנאי שאם ירצה המוכר יהי' שלו ממילא אם רצה הוי למפרע שלו מערב שבת ולא הוי קונה קנין בשבת כנלע"ד