שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן ב
נדרשתי בשם בני תורה ויראי השם וחרדים על דברי יושבי ק"ק מישקאלטץ ני' לחוות דעתי עפ"י דת תורתינו הקדושה אם ישראל כשר מותר להתפלל בטעמפל הנקרא בפי המון קאהרשוהל או אסור לו. וזה תשובתי.
והנה אמת כי לא נודע לי פרטי נימוסי הטעמפל ומעשי ההולכים ומתפללים בתוכה במה נשתנה משאר בתי כנסיות הקדושות שבישראל אשר מנהגם ונימוסיהם יסודם על מבוע התורה ויראה כדי שאוכל לדון עפ"י התורה על כל פרט ופרט אכן משמע אוזן דאבה נפשנו תצלינה אזנינו בשמוע כללת נימוסיהן ומנהג אנשיה המתפללין בתוכה ונתברר אצלינו כי על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לו אשיבנו:
הראשון בענין צורת הטעמפל ותבניתו הפנימית שמעמיד הבימה סמוך לארון הקודש ומשנין מנהג אבותינו שהנהיגו מקדמת דנא להעמיד הבימה באמצע בהכנ"ס זה אסור והעושין כן עוברין באיסור אל תטוש תורת אמך הלא מבואר בש"פ או"ח סי' ק"נ ספי' ה' ברמ"א ז"ל עושין בימה באמצע בהכנ"ס ע"כ וכבר נשאלו ע"ז בדור שלפנינו הגאון מאוה"ג אדמו"ר בתשו' חתם סופר חלק או"ח סי' כ"ח והגאון בעל אמרי א"ש בסי' זין אם מותר לשנות ולהעמיד הבימה בבהכ"נ סמוך לארון הקודש. והסכימו לאסור. ובחתם סופר שם מסיים וז"ל הכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום עכ"ל ובאמרי אש שם מסיים ז"ל מי ימלא לבבו לשנות מאומה מאשר הנחלנו אבותינו הקדושים צורת בהכנ"ס ותמונתו מאשר הציל ה' עליהם עכ"ל והנודע ביהודה מה"ב סי' י"ח הביאו בשערי תשובה סי' קנ"א סק"ז כתב וז"ל אף שאין מוזכר בשום מקום תמונת בנין בהכנ"ס אם רוצים לבנות כדי לדמות להיכלי שרים קורא אני עליהם וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות. וסיים שם לכן אין לשנות דבר ממנהגי ישינים פכ"ל. ובחתם סופר חלק או"ח סי' כ"ז נשאל על שרצו המערערים לבנות בית הכנסת שיהי' פתח הפרוזדר מול פתח הבהכ"נ מכווין נגד ארון הקודש. והשיב וז"ל אבל כיון שבאו לדקדק על ככה ורוצים המערערים לבנות דוקא מכוונים זה מול זה יש להקפיד שלא לעשות רצונם כדי שלא יחקה את המינים ומביא ראי' לדבריו יעי"ש. ואם הגאונים הללו הוכיחו לאסור לשנות בנין תכונת בהכנ"ס שלא נזכר תמונתו בשום מקום קו"ח שיש לאסור מלשנות תמונת הפנימית של בהכנ"ס ולעקור הבימה מאמצע ולהעמידה סמוך לאה"ק אשר נזכר אופן בנינה בש"ע ברמ"א ז"ל:
הביטו וראו מה שכתב הרמ"א באו"ח סי' תרי"ט וז"ל ואל ישנה אדם ממנהג העיר אפי' בניגונים וכו' עכ"ל והשתא הדברים קו"ח ומה ניגונים דאיכא תורת לריעותא חדא דאינו אלא מנהג עיר זאת ובעיירות אחירות שניגון אחרת על פיוט זה. ועוד שנית שלח נמצא כתיב שום תואר על הנוגין שיהא זה דוקא מאחד לפיות זה ואין כאן ראי' אלא שלא שמעט ניגון אחרת על פיוט זה ואפ"ה אמרי' דחשב מנהג בעיר זאת ואסור לשנות. כ"ש העמדת בימה באמצע בהכנ"ס דאיכא תרתי למעליותא חדא דבמדינה זו לא נמצא מקודם שום בהכ"נ אשר לא הי' הבימה באמצע בהכנ"ס ועוד שנית שתכונת בנינו באמצע מובא בש"ע מכ"ש דחשיב מנהג ישראל ואסור לשנותו:
וכבר נתבאר בח"מ סס"י ל"ז ובש"ך שם ס"ק ל"ח ובב"ש סי' מ"ז סק"א וכן בש"ך יו"ד ססי' מ' דבמנהג אמרי' דלא ראינו ולא שמענו הוי ראיי' וכיון דבמדינה זו לא ראינו שיהי' הבימה סמוך לארון קודש הוי ראיי' שכן נהגו אבותינו ואפילו יהי' דבמדינה אחרת כך הי' נוהגין אין ראי' למדינתנו דהרי מבואר מדברי רמ"א הנ"ל דאפי' מעיר לעיר אין משנין מנהג וכן הוא מבואר בפ' מקום שנהגו. ומעתה נתבאר דשלא כדין עושין אלו האנשים העוקרים את הבימה מאמצע בהכנ"ס או שמשנים ובונין אותה מתחילה שלא באמצע בהכנ"ס וכל המשנה ידו על התחתונה:
שנית המה מקפידים שהתחנות ובקשות ואמירת פיוטן וענית אמן יהא שמי רבא יהי' נאמרים בלחש ובקול דממה דקה ולא ישמע קול בטעמפל זולת קול המשוררים הנערים גם זה אסור ועוברין על דין מפורש בש"ע או"ח סי' נ"ז סעי' א' דצריך לענות יהי' שמי רבא בקול רם ובאליהו רבה סי' ק"א סק"ו כתב בשם מי"ט אבל נוהגין בכל אלו הארצות בפיוטין וכיוצא בהן שמגביהם קולם וצועקים בקול רם עד שהנערים מלעוגן על זה ונצטערתי על זה מימי מאין בא זה המנהג כי מנהגן של ישראל תורה הוא עד שהאיר ה' את עיני וראיתי ברמב"ן על פ' בא שכתב בזה הלשון וכוונת רוממת הקולות בתפלתינו כמו שנאמר ויקראו על אלקים בחזקה ואמרו חכז"ל מכאן שתפלה צריכה קול עכ"ל. ומאמר זה נמצא לחכמינו בירושלמי דתענית בפרק סדר תעניות כיצד ומסיים שם חצופא נרצח לבישא יעי"ש הרי מבואר מקרא ומתלמוד ירושלמי ומרמב"ן ומש"ע שתפלה צריכה קול:
ועוד הרי בקדושה אנו מדמין עצמינו למלאכי מרום ואומרים נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום ואנו מדמין עצמנו למלאכים וצבא מרום וכמו שהביאו ג"כ ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שהש"ץ אומר קדוש ק"ק ה"צ וא"כ אותן החדשים מעידין עדות שקר בעצמן שאומרים נקדש את שמך כשם שמקדישין ומדמין עצמן למלאכים והרי אומרים אז בקול רעש גדול משמיעים קול ואיך יאמרו המה הקדושה בלחש הרי זה שקר גמור וכן הוא באמת מבואר במגן אברהם סי' קנ"ה סק"ב שצריך לומר קדוש קדוש בקול רם:
הביטו וראו מה שכתב הרמ"א באורח חיים סי' תר"ץ סעי' י"ז על מה שנהגו שמכין המן כשקוראין את המגילה בבית הכנסת וז"ל ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבע עכ"ל. ואם על מנהג כזה שהוא קצת כעין קלות בבהכ"נ הזהיר הרמ"א שלא לבטלו ושלא ללעוג עליו מכ"ש במנהג להתפלל בקול שמוזכר ומובא בש"ע כנ"ל איך ירצו החדשים אלו לבטלו יען שכבר נהגו כן להתפלל בקול רם בכל ארצות אלו וכמוזכר לעיל:
שלישית המה מקפידין על הקאנטאר ומשורריו בעת עמדם לפני התיבה שיהא מלובשים בגדים עשויין בתבנית בגדים של משוררי אומות בשעת תפלתן הס מלהזכיר הנה אם תבנית הבגדים אלו המה מחוקי אומות אסורין לן מן התורה ללבשם בכל זמן וכ"ש בשעת התפלה הרי נאמר בפ' אחרי ובחקותיהם לא תלכו ואיתא בתורת כהנים כגון אם חקקו להם חוק שהמתפלל לבש בגד אדום או לבן או עשויים בתמונה ידועה לאתחוקקו לכם כחק זה אפילו לבכם לשמים עיי"ש.
הגם שאמת ויציב מקובל בידינו מרבותינו הגאונים ז"ל וכתבו ג"כ בספריהם שכל השמות הבזויים וכל המלות המוזכרין בתלמוד ושאר ספרי קודש על עכו"ם הכוונה על האומת הקדמונים אשר כפרו באלקי עולם ועבדו לצבא השמים והוליכו בניהם למולך ועשו כל התועבת שבעולם כמבואר בתורה. אבל האומות שאנחנו חוסים בצלם ודרים עמם ומקיימים שבע מצות שנצטוו בני נח כחסידי אומת העולם יחשבו ויש להן חלק לעוה"ב ומחויבים אנחנו לדרוש שלומם וטובתם ולכבדם ולהתפלל בעדם ואסור לנו מלגנוב או לגזול את ממונם מדאוריי' אפי' שוה פרוטה וכמבואר ברמב"ם בה' גזילה ואבידה ואפי' גניבת דעת שלהן אסור וכמבואר ברמב"ם רפי"ח מהל' מכירה וגם מצוין אנו להלות להן בשעת דחקן ולעשות עמהם צדקה כמובא בראשונים ז"ל וכבר האריך בזה בקונטרס כסות עינים להגאון תשובה מאהבה ח"א. אך עם כל זאת אנו מצווים ועומדים להיות מובדלים מכל העמים אשר על פני האדמה מובדל בגופינו חתום באות ברית קודש. לא תקיפו פאת ראשיכם לא יגלחו פאת זקנם ובמלבושים לא תלבש שעטנז. גדילים תעשה. לך בדירתינו וכתבתם על מזוזת ביתך. במאכלינו נבילה וטרפה לא תאכלו ובשתייתנו לא ישתו יין נסיכם. בכל מלאכתינו ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת קודש. וכדומה אסור לן לדמות להן כמבואר ביו"ד סי' קע"ח וברמב"ם ואין אומות העולם חושבין זה לעולה מאתנו אם אנו שומרים דת תורתינו ומנהגינו. הלא כתבו בספר הברית וכן בחתם סופר ח"ס סי' ק"צ שגם הקירה ושרי המליכה חפצים הם בנו שנהיה מחזיקן בדת תורתנו ובנימוסינו ומנהגינו ושנהלך בדרכי אבותינו י"ש גם הכל הישר מחייב כן שאם חו"ש נניח דתינו ונבטל נימוסינו ומנהגינו אז לא נהי' לא עברים ולא מצרים:
ולא עוד אלא אפי' אם לבושים הללו שמלבישן את הקאנטאר ומשורריו אינם דומין לגמרי בתבניתם לבגדים אשר המה מחוק העמים מ"מ כיון שאין דרכן של בני ישראל להקפיד שיהי' העובר לפני התיבה מלובש בתמינת בגדים מיוחדים. והחדשים אלו מקפידין אסורין הן לעבור לפני התיבה וכמו שאבאר:
דהנה תנן במס' מגלה כ"ד ע"ב האומר אינו עובר לפני התיבה בצביעין אף בלבנים לא יעבור. בסנדל אינו עובר גם יחף לא יעבור ואמרי' בגמרא מ"ט שמא מינות נזרקה בו ופירש"י דהמינית עובדי אלולים מקפידין בכך ע"כ והר"ן מביא לשון רש"י וכתב עוד וז"ל אי נמי כיון שאין דרכן של ישראל להקפיד חוששין שמא הרהורין של שטות עלה בו ונזרקה בו מינות עכ"ל. והנה הנפקא מיני בין שני הפירושים הללו הוא דלפירוש ראשון דוקא נקט במתני' צביעין. וסנדל משום שהיה ידועה שהמינים מקפידין שלא להתפלל בה הלכך כיון שאנו רואין שזה ג"כ מקפיד לפיכך חוששין לו אבל האומר שאינו עובר לפני התיבה במלבוש שאין המינים מקפידן אין חוששין לו כלל:
אבל לפירוש השני שכ' הר"ן אפי' אם מפקיד שלא לעבור לפני התיבה באיזה מלבוש אפי' אם אין המינים מקפידין על מלבוש כזה מ"מ חוששין לו שמא מינות נזרקה בו כיון שמקפיד בדבר שאין מדרכי ישראל להקפיד. וע"כ צ"ל לפי זה דצביעין וסנדל דנקט במתני' לאו דוקא אלא ה"ה כל מלבוש שאין מדרך ישראל להקפיד עליו. וכן כתב בטורי אבן גם הריב"ש סי' רכ"ד הביא שני הפירושים הנ"ל וז"ל הענין הוא כך דרך המינים בימים ההם שלא להתפלל בבגדי צביעים כי אם בלבנים וכן שלא לנעול סנדל בשעת התפלה ולכן חוששין לזה שיאמר שאינו עובר לפני התיבה בצביעים שמא הוא מהם ולזה אף אנו לא נניח אותו לעבור לפני התיבה. או אפשר שאף אם לא הי' מדרך המינים להקפיד בכך מ"מ כיון שהוא מקפיד בדבר זה שאין ישראל מקפידין חוששין שמא איזה רוח מינות נזרקה בו ובעבורו מקפיד מה שאינו ראוי להקפיד ומ"מ אחרי שאין זה אלא חששא דעת הרמב"ם שאין חוששין לו לעולם ודי לחוש לו לאותו תפילה אבל לא נחזיקהו למין לעולם כיון שבתפילה אחרת לא ראינו אותו שהקפיד עכ"ל הריב"ש. למידן אנו מדברי הריב"ש שלא מיירי מתני' אלא דוקא בלא הוחזק לכך לדקדק היא דלא נפסל רק לאותו תפילה אבל אם הוחזק שלשה פעמים להיות מקפיד שלא לעבור לפני התיבה במלבושים הללו אז אמרינן דחשיב מין ופסול לעולם ובהכי נתישב לי קושיות טורי אבן שם שהקשה לפירוש הר"ן השני הנ"ל דמתני' לאו דוקא נקיט צביעין וסנדל א"כ למה תני במתני' שני פעמים דין אחד דהרי הא די אי הוי תני המקפיד שלא לעבור במלבוש ידועה אין עובר כלל בשום מלבוש. דלנ"ל י"ל דאשמיענין מתני' דוקא בשני פעמים דלא אתחזק עדיין בתרי זימנא הוא דאמרי' דרק לאותו תפלה פסול אבל לא נפסל לעולם. אבל אי הי' מקפיד שלשה פעמים לא מבעי במלבוש אחת אלא אפי' במלבושים שונות כמי צביעין וסנדל כיון דהוי הקפדה בתלתא זימנא הוי חזקה ואיתחזק דהוא מקפיד בדבר שאין מדרכי ישראל להקפיד הוי מין ואסור לו לעבור לפני התיבה לעולם:
והנה המחבר באורח חיים סי' נ"ג סעי' י"ח כתב וז"ל האומר אינו עובר לפני התיבה בצביעין אף וכו' לא יעבור משום דדרך אפיקורסים להקפיד בכך עכ"ל ולכאורה קשה על המחבר איך לא שת לבו לפירוש השני שכתבו הר"ן וריב"ש וכן מביא התוס' י"ט שם דאפי' בדבר שאין המינים מקפידין אם הוא מקפיד לא יעבור לפני התיבה כלל וצריך לומר כיון שהר"ן והריב"ש כתבו בלשון אי נמי ובלשון או אפשר ש"מ דלהר"ן וריב"ש גופייהו מספקא להו איזה פירוש אמת במתני' ולהכי ס"ל לרבינו המחבר כיון דלכל אדם מישראל יש לו חזקת כשרות אם מקפיד בדבר שאין המינים מקפידין אין מוצאין אותו מחזקת כשרות שלו ואמרי' לקולא שמא פירוש הראשון אמת ולכן התנה המחבר דאין חוששין לו לפסלו מלעבור לפני התיבה אלא אם מקפיד בדבר שהמינים מקפידין עליו אבל ודאי האיש אשר כבר אבד חזקת כשרות שלו ונתברר לן שכבר עבר על איסורין דאוריי' ודרבנן או שביזה דברי חכז"ל ודאי דמודה המחבר שחוששין לדעת הר"ן והריב"ש ותוסי"ט דאפי' אם מקפיד שלא לעבור באיזה מלבוש אשר אין מדרכי ישראל להקפיד אפי' אם אין המינים מקפידן בכך שחוששין לו ומכ"ש אם הוחזק בכך שלשה פעמים דודאי אסור לו לעבור לפני התיבה לעולם וכדעת הריב"ש:
ומעתה אותן הקאנטורין ומשורריהם שמקפידין בכל התפילות שעוברין לפני התיבה ללבוש דוקא בגדים מיוחדים לכך ושלא ללבוש בגד אחר רק הנעשים בתמונה ידועה והמה כבר אבדו חזקת כשרות שלהן מפני שעברו על דברי חכז"ל בשינוי סדר התפלה בבהכנ"ס ובעבור על מנהגיהם וכאשר מובא לעיל פשיטא שאף אם אין המינים מקפידין בכך חוששין להו למינות ואסורין להן לעבור לפני התיבה ולהתפלל וממילא כל הברכות והתפלות שמתפללים באיסור המה מצוה הבאה בעבירה ובוצע בירך ניאץ ה' ואסור לישראל כשר להתפלל עמם ולענות אמן ברכו וקדושה אחרי ברכות שלהם וממילא דאסור להתפלל בטעמפל וכבר הזהירה התורה ואמרה אל תקרב אל פתח ביתה ואמרו חכז"ל שאני מינות דמשכא:
והנה כבר אמרתי שתחת שלש אלו רגזה הארץ ואמנם על ארבעה לו אשיבנו כי כל מי שיש לו לב להבין ועינים לראות יבין ויראה כי צדקו ונאמנו מאוד דברי הגאון בעהמ"ח אמרי אש זצלה"ה בספרו סי' זין וז"ל כי אלו החדשים לא את הבימה באמצע בהכנ"ס ירצו לעקור אבל מגמתם לעקור את הכל אחת לאחת. ואני אפרש דבריו כי כבר נודע שבשנת תקע"ט רצו בהאמבורג לסדר התפלות בכל יום בלשון נכרי ולהשמיט כל עניני קיבץ גליות וגאולת ישראל מתוך התפלות וכדומה שנאספו ועמדו עליהם גאוני הדור במספר ארבעים ובטלו דבריהם כמבואר בספר דברי הברית ודברי הקדושים אז פעלו ישועת בקרב הארץ כמובא בחתם סופר ח"מ סי' קל"ב אחרי הדברים האלו בשנת תקפ"ו רצו להנהיג את בית ישראל שיתפללו בבהכנ"ס בפריע ראש באמרם כמו שדרך לעמוד לפני המלכים ושרים בגילוי ראש כן ראוי לעמוד בבהכנ"ס ומובא זה בחתם סופר ח"מ סי' קצ"א ונתבטל דבריהם בעזהי"ת שוב הסכימו להנהיג להעמוד התורה בביהכנ"ס כמנהגי עממין ונמנו עליהם בחתם סופר חלק אע"ז סי' צ"ח ובאמרי אש סי' טית וסי' יוד ובטלו דבריהם ואסרוה אחרי כן התירו בברוינשווייג בפומבי החיתון לישראל עם אומת העולם ובאמרי אש מובא בסי' ק' שעמד נגדם והראה להם מדינא וזה הי' בשנת תרט"ו הרי אנו רואים שכל מגמתם לעקור כל יסודי דתינו שרשים עם ענפים לכן אחינו החרדים על דבר ה' לכו ונתחזקה בעד תורת ה' ובעד עמו ואל נבהל ואל נחרד מדבריהם ואל ימס לבבינו ומחלוקתם כבר נאמר כי תצא למלחמה על אויבך וראית עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך. נביטה ונראה ואל יזיז מנגד עינינו מה שכתב החבר הספר הכוזרי מאמר שלישי פרק י"א וז"ל ואיש הישראלי כשיעברו בילבולי מחשבות על לבו מאורך הגלות ופיזור האומה ומה שהגיע אליה מדלות וממיעוט ניאשנו שטנו לאמור התחיינה עצמות אלו? לגודל מה שנכחדנו מגוי ונצח זכרנו. וכמו שנאמר יבשו עצמותינו ואבדה תקוותינו נגזרנו לנו יחשב ביציאות מצרים ובכל מה שנאמר בכמה מעלות למקום עלינו ולא יהי' רחוק בעינינו איך נשוב לקדמותינו אפי' אם לא ישאר ממנו אלא אחד וכמו שאמרו אל תירא תולעת יעקב כי הוא הנשאר מן האדם בקברו ששב לתולעת ע"כ דבריו מתקו מדבש ונופת צופים בהא נחתי ובהא סלקי דאסור לכל ישראל כשר להתפלל בטעמפל וסחור סחור אמרי' לא תקרב אל פתח ביתה