אור ברסלב
שות מהראפ סימן א

שות מהראפ· הרב אהרן פריד

סימן א

פתיחה

ב"ה ביסערמין בחדש סיון תרמ"א לפ"ק שלום לכבוד ידידי הרב המופלג חרוץ ושנון זית רענן כבוד מו"ה משה צבי פ"מ ני' מורה לעדתו יושב האדהאז יע"א:

הנה כמה שבועות עברו אשר קבלתי ממנו שאלה בענין ספר תורה אחת. ולא השבתיו עד כה. אך יאמין לי כ"ת נ"י שלא מחמת מיעוט חשיבות וספינת כבודו ח"ו נתאחר תשובתי רק כי הזמן בוגד בי הן מחמת חולשת גופי והן מחמת טרדות רבות וגם כי לא הודיע לי שהספר תורה זה היא בהאדהאז כי אם הייתי יודע זאת הייתי כותב להקהל דשם שלא יקראו בהספר זה פד אשר אחוה דפתו עליה ונראה מה יהי' דינו:

והנה שאלתו בספר תורה שיש בו הרבה אותיות כמעט ברוב הספר שנתאדמו. וגם יש שם הרבה אותיות שנקפץ הכתב לגמרי וחדשם הסופר והמה שחורים. ונסתפק מעלתו בשלוש ספיקות (א) אי כתב אדומה כשירה. (ב) אי מהני העברת קולמוס. (ג) אם פסול מטעם מחזי כמנומר. והנה אין ספק שיש אתו הספרים השייכים לדינים הללו. רק שבקש ממנו ג"כ לידע דעתי הענוה. והנה בראש הביא תשו' חת"ס סי' רנ"ו שהוכיח מדלא אמרה הל"מ שתהי' כתיבה שחורה כמו רצועות שחורות ש"מ שרצה להשמיענו שאם הי' דיו שחורה בעת כתיבתו אף שנתאדמה קצת מחמת יושנה כשירה וזה לא הוי ידעינן אלו הי' אמרה הל"מ כתיבה שחורה. והוקשה למעכ"ת דא"כ ג"כ נימא דיו שנתישנה בצלוחית ונעשית אדומה נמי כשירה לכתוב ספר תורה מטעם שזהו דיו האמורה בתורה ומה לי שנשתנה על הקלף או בהצלוחית? ע"כ יהא כבודו מחול שלא עיין היטב בחת"ס הנ"ל דהרי החילוק מבואר שם היטב דכל דיו שלא נתערב בו א' מהסממנים אשר משנים מראיתו ממראה שחור לעולם נשאר שחור ואם אנו רואים שנשתנה ע"כ בא לו מחוץ מחמת דבר אחר וזה ודאי תו לא הוי דיו רק צבע בעלמא אבל כל שנשתנה על הקלף מחמת ישנו זה דרכו של הדיו באורך הימים שכתיבה על הקלף מחמת אפיסת הליחות נתהפך מראיתו קצת וכמו שארי דברים שבעולם ושערות אדם מתלבנים באפיסת לחותם. וכדומה. וממילא בצלוחית דיו שיש בו כל לחותו אם נשתנה למראה אחר אין עליו שם דיו כלל והוי כסיקרא ושאר צבעונים. ואני מביא קצת ראי' ודמיון לזה משמנונית הדבוק על הכלי קיי"ל דלעולם אינו נפגם ואפ"ה בנבלע ככלים נפגם לאחר מעל"ע. הרי שיש חילוק בין דבר שהוא בעין לדבר שנבלע בדבר אחר:

ומה שהוקשה שם בגיטין דף י"ט מדוע נקיט לחלק בין דיו על גבי סיקרא לדיו על גבי דיו? ומדוע לא חילק בין דיו גופא. דאם כתב בדיו חדשה על גבי ישנה שהוכה מראיתו חייב. אלא פ"כ מוכח דדיו שנתישנה לא דיו מיקרי רק צבע בעלמא ע"כ ולענ"ד י"ל דלעולם דיו חדשה ע"ג ישנה ג"כ חייב והא דלא נקיט הכא משום סיפא דסיקרא ע"ג דיו דהאיך יאמר דיו שנתהפך לאודם בצלוחית שכתב בו ע"ג דיו שחורה היינו אודם והיינו סיקרא דודאי סיקרא לאו דוקא דה"ה כל צבעונים ואם יאמר דיו אשר יהי' אדומה לבסוף ע"ג שחורה זה לא ניתן לאמור דמהיכן נודע שיהא אדומה ביושן וגם מאי מוחק איכא הלא בשבת לא יהי' אדום ואינו מוחק כלל ולכך הוצרך למנקט דיו ע"ג סיקרא ול"ק:

וביותר הי' לו להקשות משום שנראה לענ"ד פשוט דהא דאמרינן במס' שבת זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ספר תורה נאה בדיו נאה וכו' יעוי"ש ולפי מה שכתב תוס' דמתני' בשבת כתב פ"ג כתב פטור מיירי אפי' בכותב ס"ת נלענ"ד דלא מיירי מתני' אלא בכתב באותו דיו עצמה שכתב הס"ת דאז פטור משום דרתי מתני' כרבנן דר' יהודא דמה שכותב לשמה לא חשיב תיקון אבל כותב בדיו נאה ס"ת שנכתב בדיו שאינה נאה לענ"ד אפי' רבנן דר' יהודא מודים שהוא חייב שעד כאן לא אמרו בס"ת שאינו מן המובחר היינו כיון דבתחילה נכתב שלא לשמה וא"כ בעינן זה אלי ואנוהו כמבואר שם בגיטין ולכן פסול ובשבת פטור אבל בכותב בדיו נאה פ"ג דיו שאינו נאה א"כ גם רבנן מודים דחייב דהרי הספר בלאו הכי הי' כשר ורק תיקן שיהי' מן המובחר ולקיים זה אלי ואנוהו וכיון דתיקון מצוה חשיב מלאכה וכמש"כ התוס' בודאי חייב וכיון שכ"ע מודו בזה הי' לו לר"י לנקט ולחלק בין דיו גופא שהמעביר דיו ע"ג דיו שנכתב הספר בו מעיקרו פטור ודיו נאה חייב אלא ע"כ צ"ל דסיפא לא מתוקמא בכך דלא שייך מחיקה כיון שהוא דיו ע"ג דיו כמעיקרא ואפשר לא הוי ג"כ מקלקל כיון שעכשיו ג"כ כשר הס"ת והנה נכונים דברי החת"ס אך כמה קשה להבחין בזה אם נתאדם מחמת הטבע או מחמת הוויטריאל שהי' בה שמודה החת"ס שהוא פסול וקשה להורות בזה רק למי שבקי בזה להכיר במראות הללו:

ומעתה נבוא לספק השני שנסתפק מעלתו אי כשר בהעברת קולמוס הנה ס"ת ותפלין שכתבו בשאר צבעונים והעביר עליהם קולמוס בדיו דעת האלי' רבה סי' ל"ב סק"ה שהמה פסולין. והקשה עליו הפר"מ ס"ק ל"ח דהרי מוכח מגיטין י"ט דכתב עליון הוי כתב בדיו ע"ג סיקרא והחת"ס בתשובה סי' רנ"ו תפס על הפר"מ וכתב ששינה בזה דהרי ר' יוחנן בעצמו אמר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ופירשו דאפי' לענין שבת לא היינו מחייבין אותן ולענין גט פסול וא"כ גם לענין ס"ת פסול מספק והיינו כאלי' רבה ע"כ:

וראיתי למעלתו שירד לתרץ דברי הפר"מ שראייתו היא מדברי התוס' ד"ה דיו שס"ל דכל היכי שמתקן בכתיבתו כגון שכתב הראשון הי' שלא לשמה והעביר קולמוס לשמה שפיר חושב כתב עליון כתב א"כ ג"כ כ"ש כשהעביר דיו ע"ג סיקרא דחשיב כתב ע"כ דבריו אינם מובנים לי והלא להלכה אנו קיי"ל כרמב"ם וכשו"ע בכותב לשמה ע"ג כתב שלא לשמה אע"פ שמתקן אפי"ה הגט פסול משום דקיימ"ל כרב חסדא וכרבנן עיין א"ע סי' קל"א ס"ק ה' ואפילו לדיעה השניה ג"כ חוששין לחומרא והוי ספק אבל איך אפשר שיבוא פר"מ להקשות על האליה רבה ממה דלא קיימ"ל כן להלכה. עוד כ' מעלתו וז"ל ומה שאמר ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה היינו משום שס"ד השתא דדוקא לענין שבת להתחייב אמרינן הך סברא דכל היכי דמתקן בכתב שני הוי כתב ולא לענין גיטין להכשיר הגט אבל למסקנא דאמרינן דמהני כתב שני בגט היכי דמתקן כ"ש היכי דהעביר דיו ע"ג סיקרא דמהני בגט וה"ה בס"ת ע"כ נעלם ממנו במחכ"ת דברי המהרש"א במקומו דכתב דאיבעי' דס"ל לר"י מגיטין אזלא כשיטת רב חסדא דלקמן ואליבא דרבנן דס"ל דלעולם דיו ע"ג דיו אין חשיב כתב אפי' בכותב בדיו לשמה ע"ג דיו שלא לשמה רק איבעי' להו בדיו ע"ג סיקרא דאיקרא תרתי למעליותא חדא שהוא דיו ע"ג סיקרא ועוד שהוא מתקן ואפ"ה השיב ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וחשש לחומרא ואיך יהנו מס"ת ושפיר הוקשה לו לחת"ס אפר"מ

וראיתי להגאון אמיתי מהר"מ שיק חיו"ד סי' רנ"ו שהוקשה לו הגאון מו"ה חיים סופר דהנה הרמב"ם פוסק בהלכו' שבת דדיו ע"ג סיקרא מחייב שתיים וע"כ פוסק דלא כר' יוחנן שאמר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכמו שפירש"י דאפילו לענין שבת הוי ספק וכבר קדמוהו בקושי' זו הגאון מהר"י פיק בהגהותיו לרמב"ם והנה המהר"ם שיק כתב דרמב"ם סובר דלא כפירש"י רק כפי' רשב"א דכך השיב ר' יוחנן אע"ג דבשבת חייב משום כותב אין ללמוד גט ממנו ואיכא סברא לחלק ביניהם ומש"ה אע"ג דפוסק הרמב"ם בשבת כר"י אפי"ה לענין גט הוי ספק עיי"ש ולדעתי פי' זה דחוק מאוד דהרי אי איכא שום סברא לחלק בין שבת לגיטין א"כ כך הי' ר"י משיב שאני שבת לגיטין דאין דומין הענינים זה לזה אבל ר' יוחנן שאמר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה זה מורה בפירוש שהסברא באמת היא שדומה גט לשבת רק ממנ"פ יש לחוש למעשה ולעשות מעשה הוא קשה לסמוך על סברא אבל לעולם אין חילוק בין שבת לגט ובאמת כי לקמן בגיטין ל"ז ג"כ אמר ר"י הך לישנא וכי מפני שאנו מדמין עי"ש ע"כ הפי' כמו שפירש"י כן וכמו שפירש"י שם והקושיא חמורה מאוד מכיון שאמר ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולא סמיך עצמו לענין שבת ולענין גט איך פוסק הרמב"ם בשבת דהוי פוסק וכן מובא שם קושי' זו בשם קדושת ישראל עיין במהר"ם שיק הנ"ל:

אבל מה שנראה לענ"ד בעזהשי"ת ליישב תמיה זו על הרמב"ם ואני אומר משה אמת ותורתו אמת כי איתא במס' ב"ב ק"ל אמר לי' רב אסי לר' יוחנן כי אמר לן מר להלכה למעשה היכי נעבד א"ל לא תעבידו עד דאמינא לכו הלכה למעשה וכתב שם הרשב"ם בד"ה עד וכו' וז"ל אבל אפסק דגמ' סמכינן דכולה הוי הלכה למעשה אלא שר' יוחנן לבדו הי' מחמיר לעצמו ואמר לתלמידיו שלא יעשה דבר עד שיאמר להם הלכה למעשה. והיינו טעמא דדילמא הדר בי' מהאי פסק הלכה שפסק ויראה לו טעם אחר בעיניו מיהו לאחר פטירתו יש להם לעשות מה שפסק להם דהא כל ימי חייו לא הדר בי'. עכ"ל הרשב"ם:

ובזה א"ש דמה שאמר ר"י על המעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת וכו' מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכמו שפירש"י. דאפי' בשבת לא הי' עושה מעשה לחייבו חטאת ר' יוחנן לשיטתו בזה דכל פסקי הלכותיו שפסק לא הי' סומך על עצמו לעשות מעשה כל ימי חייו וכמו שפי' רשב"ם הנ"ל. ולכך כשבעי ר"ל מני' בעדים שאינם יכולים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא שאפשר הי' הלכה למעשה לא הי' סומך על הוראתו לעשות מעשה ולהתיר משום דכתב עליון הוי כתב לענין שבת ולהכי שפיר השיב ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. אך אחר פטירת ר' יוחנן ולא שמענו שחזר בו מהך דינא שהמעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת דחייב שתיים ודאי דהלכה כמותו וכמו שכ' הרשב"ם הנ"ל ואין שום חילוק מהך דינא דהמעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת שאמר ר"י ובין שאר פסקים והלכות שאמר ר"י מסברא דנפשי' דבכולהו אמר ר"י לא תעבידו עובדא ואפ"ה לאחר פטירתו פסקינן כוותי' כיון דלא חזר בו בחיים להדיא אלא שלא רצה לסמוך על עצמו למעשה כדרכו ושפיר פסק הרמב"ם להך דינא דהמעביר דיו כר' יוחנן וזה נכון בעזהי"ת:

אך מ"מ דברי הפר"מ קשים דאפי' אי מעביר דיו על צבע לגבי שבת הוי כתב וחייב היינו משום דכן פסק ר' יוחנן ולא חזר בו אבל לענין גט לא אמר ר' יוחנן כלום ולא נפשט האבעיי' בודאי לא הוי אלא ספק גט עכ"פ אבל לענין ס"ת מדוע נדמה ס"ת לשבת ולא לגט דאמר ר"י בפי' שאינו כתב אך הנראה לענ"ד בזה דהנה כבר הזכרתי לעיל דהמהרש"א הוקשה מאי מיבעי' לר"ל מר' יוחנן דעדים, שאינם יכולין לחתום הרי אפי' בדיו ע"ג דיו כשבא לתקן הוי כתב וכשר לרב חסדא אליבא דר' יהודא ולר' אחא אליבא דכ"ע מכ"ש דיו ע"ג סיקרא דמתקן וכשר ומה שתי' המהרש"א דאבעי' קאי דוקא לרבנן דר' יהודא אליבא דרב חסדא דחוק מאוד. עיין מהר"מ שיף. ולענ"ד נראה דאיבעי' דר"ל לר"י אזלא אליבא דכ"ע ואפי' אליבא דר' אחא. דגם רבנן מודו דהיכי דמתקן הוי כתב ואפי"ה שפיר איבעי' לי' דהנה בגיטין י"ח אמרינן באומר לעשרה כולכם חתומו דפליגי ר"י ור"ל אי כולם משום עדים או שנים משום עדים וכולם משום תנאי והכי ס"ל לר"י וקיימ"ל כוותי' ולפ"ז י"ל דהכי איבעי' לי' ר"ל מר"י דמיירי דאמר לעשרה כולכם חתומו וחתמו עצמן שמונה ראשונים והשנים הנותרים צריכין לחתום שמם אך אינם יודעים לחתום ואיבעי' לי' אי יכולין עדים החתומין כבר לכתוב חתימת שנים הנותרים בסיקרא לשמה כדי שיהי' יכולין להעביר חתימתן בדיו משום דקיימ"ל גבי שבת דכתב עליון הוי כתב א"כ ה"נ הוי כתב עליון כתב ונמצא חתומים כל העדים וכשר הגט ליתן. או דלמא כתב עליון לא הו' כתב כלל ונמצא עדיין לא חתמו עצמן השנים ולא נתקיים התנאי ואין רשאין ליתן הגט. וממילא לא תיקשי קושית המהרש"א מגט שנכתב שלא לשמה דשאני התם כיון דהגט היא פסול מחמת שלא לשמה א"כ הוי כתב עליון תיקון גמור ולהכי חשוב כתב אבל הכא הגט לא הי' פסול מעולם דהרי החתימת הללו אינם נצרכין לגופו של גט דהכי הגט כשר רק מחוסר קיום התנאי אם לא יחשב כתב עליון לכתיבה וכיון שאין בגט גופו שום פסול לא חשב כתב עליון תיקון כלל. ושפיר איבעי' לי וזה באמת לא נפשט. ולפ"ז נראה דגם הטור וב"י באבן עזר סי' ק"ו מיירי ג"כ בכה"ג ולהכי כתבו דכתב עליון הוי ס' גט וכן בדיו ע"ג דיו וכתב עליון הוי לשמה ג"כ לא חשיב תיקון גמור והוי ג"כ אינו גט כמבואר בשו"ע סי' ק"ו סעי' ל' אבל ס"ת שכתבו בצבע שהוא פסול גמור דהרי בגט בעי' דיו והוא כשלא לשמה וגם הוי שינוי בטבע שזה דיו וזה צבע דהוי תיקון גדול כ"פ מודו דחשיב כתב עליון כתב וכמו גבי שבת ושפיר כתב הפרמ"ג דמהני העברת קולמוס ודלא כאלי' רבה ומיושבין כל הקושיות שהוקשה מהר"מ שיק ומה שהביא מהרמש"ק עוד ראי' מירושלמי דהקשה והלא כתב ע"ג כתב פי' דהוי חק תוכות והוסיף המהר"ם שיק דלא גרע מדיו ע"ג סיקרא. ע"כ. היא פלא הרי הוא בעצמו מביא בתשו' רס"ה ד"ה והנה דעת גט פשוט דדיו ע"ג חק תוכות גרע משום דגוף האות לא נעשית כהלכתה ואפשר בזה פליגי הש"ס דידן וס"ל דכל מה שהתחתון יותר פסול יותר ראוי שיהא כתב ע"ג כתב כיון שמתקן יותר:

והנה מה שרצה נ"י להשוות המ"א עם הפרמ"ג ולפרש פי' אחר במחבר ולפרש כוונתו אותיות ותיבות שנמחקו קצת היינו שנשאר רושם דק והאריך בזה. אלו הי' לפניו ספר תרומת הדשן אשר ממנו מקור דין זה לא הו' כותב דבריו לפרש כן מפני ששם מבואר שמיירי שנמחקו קצת והוכה מראיתו ושחריתו כמי לובן וזה מותר להעביר דיו ולהאירו וכתב שם אע"ג דכתב התחתון לא יהא נראה כלל וכו' עיי"ש. ובזה שפיר שייך הכרת תינוק אבל מאודם לא מיירי המחבר רק הפר"מ מחולק עם המג"א בזה. והנה מה שכתב לפסול הס"ת מחמת שהוא ממנור הדין עמו כפי מה שכתב אך קשה עלי לאסור ולפסול ס"ת עד שאראה אותה בעצמו עם מעלתו ני' כי כבר כתבו לגנוז ס"ת הקדוש ג"כ יש איסור היכי דהוא אפשר להכשיר אך עכ"פ הא פשיטא דכל זמן דאיכא ספרים אחרים שלא להוציא הס"ת זה לקרות בו ואני כותב ביחוד לראש הקהל שיצוה על השוחט שלא יקרא בס"ת זה הכ"ד ידידו דו"ש:

והנה אתמול קבלתי שאלה מהשוחט הרבני מו"ה ניסן ני' אודת שקנה פרה מנכרי וילדה אצלו. אבוא בקיצור ידבר מעלתו ני' עמו אם ידוע לעידי ישראל שהיתה הפרה חולבות קודם שילדה הולד זה וגם הגוי מסיח לפי תומו שכבר ילדה הבהמה. אך צריך שלא יהא האמירה זו להשביח מקחו דהיינו או שגוי אחר אשר הפרה אינני שלו יאמר כן או בענין אחר שיתברר שלא להשביח מקחו אמר כן הנכרי. אז אפשר יש להתיר הוולד זה. אבל בחסר התנאים הללו אפי' רק תנאי אחד הרי הוא ספק בכור וליכא שום היתר לדעתי ופשיטא דאסור למכור הפרה עם הוולד שכ' לי מו"ה ר' ניסן. אלה דברי הנ"ל

תוכן העניינים

שות מהראפ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה