אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן מ › ז

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן מ · ז

ו

ומזה אני תמיה על מ"ש הרא"ש בתשובה (כלל פא) הובא בטח"מ וש"ע (סימן רמא סי"א) בנתן מתנה לשני בניו וריבה לא' ומיעט לא' והתנה ע"מ שלא ימכור עד הי"ת הקטן בן ך' ועמד הגדול ומכר שנתבטלה המתנה ותמיה לי שאם אין במכירתו כלום הרי לא ביטל התנאי כלל שהרי אין ממש במכירתו וראיה לזה במקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים והלכה אצל חכם והתירן דקיי"ל דמקודשה כיון דחכם עיקר הנדר מעיקרא נתקיים התנאי ואף דשם בנודע לו קודם נחבט הקדושין לרוב פוסקים התם היינו טעמא דהא מתחילה התנה על כך דהא ידוע דנדרים נתרין אלא שאינו רוצה ליכנס בספק הלזה אבל כאן אין כוונתו כי אם שלא ימכור לאחר וכשאנו מוציאין מיד אחר הרי נתקיים תנאי מיהו למאי דמיירי הרא"ש בכפל בהדיא ופירש אם ימכור תחזר המתנ' א"ש כיון שהתנה בהדיאודאי נתכוין שלא ימכור אף בדרך מכירה אבל לענ"ד א"צ כאן לכפילות והתנאי מתקיים מעצמו כמו בע"מ שאין לרב רשות בי דלענין זה לא זיכה לו כלל וכאן נמי התנה ע"מ שלא יהיה לו רשות למכור לאחר וזה תנאי המתקיים לשעתו שהנאה לכל הדברים ולענין זה אין רשות בידו למכור וכאמור לעיל באריכות:

ומצאתי להרב מל"מ (בפ"ג מהל' זכיה דין ו) שכתב לסייע לזה מדברי ה"ה (בפ"ה מהל' גירושין) בע"מ שנא תנשאי לפלוני וניסת לו דעברה על תנאו כיון שניסת לו בדרך נשואין והתוס' (פ' המגרש ד"ה ועמדה) ס"ל דע"מ שלח תנשאי דוקא אחר מיתת המגרש קאמר דבחיי המגרש אין כאן נשואין ואני אומר דמדברי ה"ה ליכא סייעתא ומתוס' ליכא תיובתא דמדברי ה"ה בע"מ שלא תנשאי י"ל ושם ליכא לפרושי שנתן הגט לכל הדברים רק כח זה שייר לעצמו שלא תנשא לפלוני דא"כ הוה שיור בגט ואינו כלים וע"כ צריך לפרשו בדין תנאי ומסתמא לא אמרי' שנתכוין לאחר מיתו א"כ ע"כ ההנה על דרך נשואין. אבל בעובדא דתשובת הרא"ש י"ל שלא נתן לו לענין זה כלל ומדברי התוס' ליכא סייעתא דהתם יש לקיים התנאי כפשוטו ע"מ שלא תנשאי בנש אין גמורין לאחר מיתת המגרש ולכן מפרשי' ליה בנשואין גמורין אבל כאן א"ל במכירה גמורה שלעולם התנאי מבטל המכירה וע"כ לא נתכוין אלא לדרך מכירה אלא שלענ"ד העיקר כמ"ש שא"צ כפל וגם בע"כ צריך לקיים כתנאי שאין מכירתו כלום שלענין זה אין לו רשו' וכן משמע בגמ' בפ' יש נוחלין דאמרי' גבי כור זה נתון לך במתנה ע"מ שהחזירהו והקדישו אם אמר לי אינו קדוש וכ"כ הרמב"ם (פ"ג מזכיה) וטוש"ע (ח"מ סימן רמ"א ול"כ רבותא טפי דאם הקדישו נתבטלה מתנתו מעיקרא ונ"מ שצריך להחזיר הפירות או אם קידש אשה בהנאת שימוש וכה"ג טובא אלא ודאי כיון שאין בהקדשו כלום לא נתבטלה מתנתו שלא ביטל תנאו בזה וכן מסתבר נמי גבי מכירה ומ"ש הרשב"ם (בב"ב דף קנז:) ד"ה ואם לאו אלא מכרו אי אכלו תידוק מיני' דס"ג דגם במכרו נתבטל' המתנ' די"ל שם מיירי כשא"א להחזיר המכר שלא החזירו כגון שמכרו לנכרי או כה"ג טובא אבל כשיש להחזיר המכר פשיטא שלא נתבטלה המתנה. הנה זאת תורת העולה מתוך מ"ש בנ"ד שכתוב שהיה תנאי מפורש שלא יעסוק במחי' תנאו קיים לענין זה שא"ל רשות ויכול למחות בו. אבל מ"מ אם כבר עסק במחי' זמן מה לא נחבטה המכירה למפרע רק של ענין זה דוקא לא מכר לו ויכול למהו' בו ולא מתבטל התנאי מחמת שלא נכפל כדפרישית באריכו' ודלא כהך דינא דתשובת הרא"ש בהתנה שלא ימכור וא"צ לכפול בזה:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה