אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן לח › א

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן לח · א

סימן לח

תשובה טענה זו לית בה מששא דאיברא ודאי במתנת שכ"מ לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח שאפילו כתב שטר לא מהני ואפילו יש בו זמן וזה מוסכם והטעם שכתב בשם ס' ש"מ לב"ב דכתב הזמן לריעותא כתבוהו הנימוקי יוסף בפרק מי שמת. ולדידי קשה על טעם זה שהרי אפילו לא היה כותב בה זמן אם רוצה לחזור אח"כ יוכל לצוות לכתוב זמן באחרון ומספיקא נוקמה לנכסי בחזקת זה חיש לו שטר עם זמן ותלינן שזה שאין כחוב בשטרו זמן היה מוקדם כדאיתא בש"ם כתובות (דף צד) ואיתא בח"מ (סימן מג' סכ"ג) באם בשטר אחד כתוב ה' בניסן והשני כתוב בו ניסן התם מוקמינן לנכסי ביד של זה שכתוב בו ה' בניסן ותלינן בהשני שהוא מאוחר וגם אינו טורף מלקוחות שמא שטרו מוקדם ודוחין איתו אלמא דלעולם תפסינן הודאי וא"כ קשה אמאי כתב זמן בראשון ואם ירצה לחזור הרי יכול לכתוב זמן בשני ואפשר היה לומר איפכא די"ל דלכך כתב הזמן דשמא כבר כתב לאחר קודם שכתב לזה ונכתב הזמן ליפות כח לומר שזה אחרון וביטל את הראשון אלא דקשה לי על זה א"כ איך אמר רבי יוסי בגט זמנו של שטר מוכיח הא לפמ"ש הרמב"ם (בפ"ו מגירושין דין ב) דקודם הגט יאמרו לו כל הדברים שמסרת כו' וא"כ נ"מ טובא שאם לא היה כתוב ומן בגט ובאו עדים על מסירת מודעא שמסר על כל גט שכתוב עד כ' יום כמ"ש הרמב"ם שם וא"כ אהני זמן הגט לומר שהוא לאחר הכ' יום שמסר מודעא עליהם משא"כ אם לא היה כתוב בו זמן הוה מוקמינן לה בחזקת אשת איש ודוחק לומר דמדינא דש"ס לא חיישינן למודעא ולא צריך זמן משום הכי ובזו היה אפשר ליישב מה שפסקו הרי"ף והרמב"ם בגט דלא כר' יוסי וי"ל דאנן מחמרינן לחוש למודעא בסתמא א"כ י"ל שלכך כותב הזמן לבטל המודעא שכבר נשלם זמן המודעא דזה דחוק ורחוק. ועוד אם נעמיד בכונת הזמן דברים רחוקים י"ל גם במתנה ניחוש שלכך צוה לכתוב הזמן פן יופסלו העדים בתוך כך בגזלנותא ואהני הזמן שחתמו בכשרות ועדותן נאמנה ע"י עדים שראו שחתמו אז או שהוחזק כתב ידן קודם שנפסלו וצ"ע ואי לא דמסתפינא לומר דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם הייתי אומר דבלא"ה תמוה כיון שכתב נכסיו ופירש בשטר לאחר מיתה מה הוכחה מן השטר שכיון להקנות לו מיד הלא אין דרך הנותן לצוות על הזמן אלא שאומר כתוב שטר שיקנה פלוני לאחר מיתה ואיך נשפוט הוכחה שכיון להקנות מיד. וראיתי למרן הב"י (בסימן רנ"ח) שכתב בשם תשובת הרשב"א דזמנו של שטר היינו בכתב השטר בעצמו או שציוה לעדים לכתוב בו זמן וזכור אני שכן קבלתי ממורי הרב ז"ל ואפילו ת"ל שאפילו לא צוה לעדים אלא שכתבו הם הזמן מעצמם היינו שצוה לעשות שטר ומן הסתם יש לו לדעת שיכתבו בו זמן אבל כאן שאינו אלא מזכרת כו' עכ"ל ובעניותי דברים הללו קשים לשמוע דמ"ש דלא אמרינן זמנו של שטר רק בצוה לעדים לכתוב בו זמן קשיא לי דבגיטין (דף פה:) איתא מיומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר כו' ופרש"י שתיקן כן להרגיל לסופרים אף בגט שכ"מ משמע לר' יוסי לא צריך כלל מן יומא והרי אפילו לרבי יוסי צריך כשהשכיב מרע מצוה סתם ולא פירש לכתוב בו זמן ולא אמר זמנו של שטר מוכיח עליו וא"ת שגם מן יומא דנן אין לסופר לכתוב בלי המלכת הבעל זו קשה מן הראשונה שהרי מעשים בכל יום שאין הבעל מצוה רק לכתוב גט (ואין כותבין ונותנין) וכותבין מן יומא ואין מי שישאל לשכיב מרע אם מצוה לכתוב כן ואפילו על הזמן אין דרך לשאול לשכ"מ שמצוה לכתוב גט אם ימות. ותו קשי' דא"כ בגט שכתב בו אם מת ולא נוד אם צוה לעדים על הזמן בפירוש אף ר' יוסי לא יאמר זמנו של שטר מוכיח עליו דהא יש לחוש שמא לא צוה על הזמן בפירוש שאין דרך לשאלו על כך וכן בשחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי ודאי כותבין [הזמן] בכלל שופרא דלישנא אף שאין דעתו מסתמא אלא אם ימות וכותבין הזמן מעצמם א"כ גם ר' יוסי לא יתיר אלא בנודע שצוה על הזמן וא"כ בלא נודע גם לר' יוסי מידי ספיקא לא נפקא שמא לא צוה על הזמן וזה רחוק שנאמר מה שאמרו ורבותינו התירוה לינשא הוא דוקא באופן שהיה ידוע שצוה על הזמן ועוד דא"כ מאי דחיק בש"ס גיטין (דף ע"ב) על רב הונא דאמר חולצת וכי תימא מספקא ליה לרב הונא כו' ופריך ארב הונא דס"ל בודאי כר' יוסי הא איכא למימר דהא דאמר חולצת היינו בלא נודע שצוה על הזמן וגם מ"ש שאפילו תמצא לומר גם בכתבו מעצמם אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו וכן נראה שתפס רמ"א לעיקר סברא זו (ס"ס רנ"ח) מ"מ מ"ש שצוה לעשות שטר ויודע שיכתבו בו זמן קשה ג"כ טובא דא"כ מאי הוכחה יש מן הזמן שהרי עיקר הוכחה דא"כ למה כותב בו זמן וכיון שיודע שכתבו הסופר מעצמו שדרכו בכך וכי יש לו להקפיד על (יחוד) [דרכו] של הסופר ושופרי דשטרא שכותב הסופר מעצמו עד שנבנה יסוד על זה ועוד אטו אם הנותן אדם שאינו בקי בטיב שטרות כלל לא נימא זמנו של שטר מוכיח ולכן היה נלענ"ד לפרש טעמא דמילתא דודאי אם צוה לכתוב נכסיו לבנו הרי ראינו שחפץ ליתן לבנו מסתמא דעתו שיכתבו באופן שיועיל לקיום המתנה וכמו בכל שטרות שמסתמא דעתו לכתוב כראוי לפי הדין אף אם אינו יודע כיצד לכתוב דיועיל ע"פ הדין וכדאיתא בח"מ (סי' סא ס"ה) אלא דמ"מ הך דכתב נכסיו לבנו מיירי שמקנה לו הנכסים ע"י השטר. וא"כ צריך שיהיה משמעות השטר שקונה מחיים וכיון שבשטר כתב לאחר מיתה ולא כתב מהיום א"כ אין כת בשטר שיקנה על ידו דאין כאן ספר מקנה מאחר שאין שטר לאחר מיתה וממה שדעתו של נותן להתחיל במתנה מעכשיו לא יועיל לקנות דאפילו דברים בלא שטר לא מהני ולזה כיון דהזמן נכתב בשטר גם השטר משמעותו שיקנה מיד והיינו בצירוף שאנו יודעין שדעתו שיוכתב באופן שיועיל וכיון שאין שטר לאחר מיתה לא אמרינן שאין לו דין שטר מאחר שאינו מבורר בו קנין המועיל אמרינן זמנו של שטר מוכיח שיחול הקנין מזמן השטר ויש כח בשטר שיקנה על ידו דהזמן מוכיח שיקנה מיד מאחר שאנו דנין כן מסברת עצמינו שנתכוין הנותן שיהיה קנין וכן בגט כיון שרוצה לגרש אשתו מסתמא דעתו שיהיה גט כריתות שיועיל אלא דבלא כתב בו זמן הרי אין הכריתות מבואר משא"כ בכתב בו זמן מקרי שפיר כריתות שמורה שמזמן הכתוב נתגרשה וכן בההיא דגיטין (דף עו:) באמר ה"ז גיטיך לאחר יב"ח ומת תוך יב"ח דרבותינו התירוה לינשא הטעם ג"כ כיון דחושש על עיגון שלה מסתמא דעתו שלא יתבטל ע"י מיתתו אלא שלולי הזמן לא הי' כח בגט לכרות אבל כיון שכתב הזמן שפיר כורת כיון שדעתו ג"כ שיהיה גט באופן המועיל:

ובהכי ניחא ליישב דעת הרמ"ה שהביא בטור ח"מ (סימן רנ"ח) דבהקנה לאחר שלשים יום ומת תוך שלשים לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח שהיה צריך לכתוב הזמן לידע מתי כלין השלשים יום ותמה עליו בב"ח דבס"פ מי שאחזו (דף עו:) באומר אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש אמרינן ג"כ דלר' יוסי זמנו של שטר [מוכיח] עליו. ולפ"ז י"ל דודאי שם שבא לגרש בשביל העיגון א"כ דעתו לגרש באופן המועיל וכיון דלא ניחא ליה שתזקוק ליבום מסתמא דעתו שאם לא יבא מחמת סיבת המיתה ג"כ יהיה הגט משא"כ באמר סתם לאחר שלשים יום שפיר י"ל שלא היה ניחא ליה להקנות כי אם אחר ל' יום דוקא ואף שלשון רמ"ה דחוק לפ"ז מ"מ נראה בזה נכונים דברי המגיד משנה שכתב ליישב דברי הרמב"ם (פ"ו מאישות הלכה ט"ו) שכתב וכן הדין בגיטין ובממונות בשעה שיתקיים התנאי הוא שיהיה גט או שיתקיים המקח ותמה במ"מ [פ"ח מהל' גירושין] דקיי"ל בדיני ממונות כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו א"כ חל מזמן השטר וכתב המ"מ שהוא סבור ולענין דינא לא אמרה רבי יוסי אלא במזכיר מיתה כיין שידוע שאין שטר לאחר מיתה וכיון שכן שלא לפסול השטר לגמרי אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אבל כשאינו מזכיר מיתה אלא שתולה דבריו בתנאי או שאמר לאחר זמן פלוני כיון שאפילו בלא מעכשיו היה אפשר שיתקיים הענין בקיום התנאי או בהגעת זמן בחיי המגרש לח מצינו שאמר ר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו:

והב"י (בסי' רנח) כ' ואין דבריו נוחי' שהרי עיקר הטעם דא"כ למה כתב זמן בשטר א"כ גם בתנאי שייך זה ולפמ"ש לק"מ דדברי המ"מ ברורים דעיקר הטעם שמסתמא דעתו כן ואין הענין תולה ביד עת הבעל מן התנאי. וגם הך דס"פ מי שאחזו נמי ניחא דמאחר שעושה כן לטובתה שלא תתעגן א"כ אפילו מת דעתו שיהיה הגט בכל אופן ואף שאין משמעות הגט אלא אחר יב"ח כיון שיש בו זמן נוכל לפרש משמעות שיחול מעכשיו ושפיר כורת אם נתכוין לכך אבל בשאר תנאי שי"ל שלא נתכוין כלל כגון שהי' בביתו וגירשה לאחר שלשים שאין לנו טעם ברור שעושה כן בשביל עיגון שלה לא אמרינן שיהי' הוכחה מן הזמן שנכתב בשטר מאחר שלא נתכוין לכך. ולכן בדיני ממונות שי"ל לכמה טעמים ואמתלאות רוצה שתחול דוקא לזמן שקבע או בתנאי שהתנה אין לומר כלל זמנו של שטר מוכיח עליו ולק"מ ובזה נדחה מ"ש בש"ך (סימן רנ"ח) דבאה"ע (סימן קמ"ד ס"ב) מוכח דלא כרמ"ה ולמ"ש לק"מ:

ומעתה לפ"ז א"צ לדחוק כמ"ש המפרשים דבצוואת שכ"מ לא שייך זמנו של שטר דודאי כן הוא כיון דעיקר צוואת שכ"מ קונה לאחר מיתה אין הוכחה מן הזמן כלל שאין הזמן מורה שיהיה קנין משעת הזמן רק כשאנו דנין שבודאי נתכוין לכך:

וא"ת לפ"ז איך איתא בב"ב (דף קנ"ב) במתנת שכ"מ שכתב בה קנין דשמואל ס"ל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה נימא זמנו של שטר מוכיח עליו שהקנה מיד י"ל דכיון דסתם מתנת שכיב מרע לא אהני לה הזמן וסתמה לאחר מיתה א"כ גם בזה אנו אומרים שרוצה שיקנה ובקנין אלים לאחר מיתה ולא שיהיה מתנת שכ"מ ונ"מ לענין מלוה ע"פ ומזון אשה ובנות שגובים ממתנת שכ"מ ואין הוכחה גמורה שנתכוין למתנת בריא רק שיקנה לאחר מיתה בקנין וכן צ"ל גם לתירוץ המפרשים שלכך כתב הזמן כדי שיוכל לחזור ולדעת מי אחרון וא"כ קשה ל"ל הקנין אלא ודאי ע"כ הקנין בא שאם לא יחזור יקנה המתנת שכיב מרע בקנין אלים לאחר מיתה וא"כ י"ל כמ"ש משא"כ בריא וכותב נכסים לאחר מיתה כיון דאין שום מציאות למתנת בריא לאחר מיתה מסתמא דעתו שיקנה מיד שיהי' באופן המועיל אבל בשכיב מרע שכ' קנין כיון דיש מציאות מתנת שכיב מרע לאחר מיתה י"ל שכיון שיקנה המתנת שכיב מרע ע"פ הקנין וזה אי אפשר ולא נעמיד שמתכוין למתנה שאינה נהוגה בשכ"מ מאחר שעיקר מתנת שכ"מ היא לאחר מיתה משא"כ בבריא שכותב נכסיו לאחר מיתה שאין ענין זה נהוג בבריא מסתמא אמרינן שכיון למחנת בריא המועלת וא"א שתועיל אם לא מחיים אמרינן שפיר זמנו של שמר מוכיח עליו:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה