אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן י › ב

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן י · ב

א

אלא דהדבר גופא תמוה שאם תמצי לומר שיוכלו לתרץ דבריהם באמרם שבאו על ידי גמלא פרחא א"כ אנו מחזיקין זאת שהוא באפשרי המציאות עד שהם מצילין מחיוב מיתה בזו הטענה וא"כ יפלא אף באין אומרים כן אך יומתו ע"פ עצמן אטו אם יכולין לילך מצפרא לפניא והם אומרים שישבו במקומן היעלה על הדעת שיומתו בשביל שאין מפרשין ההתנצלות זהו דבר שאינו עולה על הדעת כלל. וזהו נראה שהכריחו להרב מהרי"ט ולא סגי לי' בהך חילוק דהתם אין העדים טוענין כן דאי הוה משכחת לה בשיטענו שלא יהרגו בשביל שאין טוענין לא יהיו נהרגין שאפילו אם כי יבא אדם לב"ד ואומר שהרג הנפש בעדים והתראה וכי יהרג ע"פ עצמו. עכ"פ למדנו דהרב מהרי"ט ס"ל בפשיטות דלא מהני אפי' ברי אם לא האב שנתנה לו התורה נאמנות וכיון שהרב מהרי"ט גופי' הביא דברי הרא"ש חלילה לחשוב לגדול ורב כמוהו ששכח תכ"ד ואיך לא הקשו להרב דברי הרא"ש דאפילו לא טענו אנן תלינן שבא ע"י שם אף מבלעדי אמירתה וא"כ תקשי לי' הך דמסכת מכות כנ"ל. ומזה מבואר דיתכן לפרש בלשון הרא"ש דהיינו כשהבעל והאשה אומרים כן דסתמא דמילתא שיילינן להו ועיקר הטעם משום נאמנות האב כדברי מהרי"ט. ובאמת שאין הכרח מדברי הרא"ש שסובר דאנן תלינן שבא אף בלי אמירתה ומה שהקשה ממיעוט שהלכו בעליהן למדינת הים היינו משום דמשמע דבהלכו בעליהן למדינת הים משמע שמחזיקין לממזר בודאי ואם דעכ"פ כשטוענין שבא ע"י שם הוה טענה א"כ גם באילו משכחת כשרים כשבאמת בא בצנעה דכיון דעכ"פ מהני טענה רק דיראה שלא יאמינו לה השליכתו וא"כ יתכן שיהי' הולד כשר אלא שכבר כתבתי שיש לגמגם בסברתו של מהרי"ט וגם לדבריו דדוקא משום נאמנות האב הוא וא"כ בסתמא מחזקינן לי' לממזר ודאי כמו שהביא מעדים זוממין רק דגזירת הכתוב להאמין לאב כמו שהוא נאמן להוציאו מחזקת כשרות כך יכול להוציאו מחזקת ממזרות וא"כ כל שאין האב אומר כן בפנינו הרי הוא בחזקת ממזר בודאי וא"כ לא הוה מקשה הרא"ש מידי אבל אם נימא דעכ"פ בעינן שתהא היא טוענת ואם אינה טוענת הוה ממזר אפילו נימא דהוה ממזר בודאי היינו משום דמדלא טענה מסתמא לא בא בצנעה לא קשי' על הרא"ש די"ל שפיר דמשמע לי' מדחזינן דעכ"פ מהני טענתה להכשיר הולד ע"כ צ"ל דמן הסתם עכ"פ יכנס בגדר הספק שמא בא בעלה דאם לא יהי' אפילו ספק ונחזיקו בסתם לממזר ודאי איך תועיל טענתה להכשירו ובגמרא משמע דמיעוט שהלכו הם ודאי ולכן לא ניחא לי' בתירוץ התוס' אבל מודה הרא"ש דעכ"פ בלא טענה ענה שאין הולד כשר וחם היא לפנינו וטענה שלא בא י"ל דהוה ממזר ודאי אף אם אין האב כאן ועפ"ז נ"ל עיקר דברי הפרישה כדעת הטור שכתב שאינו בחזקת ממזר דעכ"פ ספק ממזר הוה ולא תקשי מדברי הרא"ש דהרא"ש מיירי בטענה נאמנת להכשירו כיון דבלא טענתה עכ"פ הוה ספק טענתה מועלת להכשירו שיהי' כשר בודאי:

ודברי [ה"ג] הנ"ל לא נאמרו רק בטענה כן דסתמא דמלתא הכין הוא ואף שבח"מ וב"ש כתבו דברא"ש משמע דבלא טענה נמי דינא דהולד כשר אן דבריהם מוכרחים דהא בלא"ה רך דינא דהנ"ל חידוש הוא והבו דלא ליסיף עלה:

מיהו כפי פשטא דש"ס דמס' מכות משמע דבסתמא לא תלינן כלל בשם או בגמלא פרחא וגם בחדושי רשב"א בשם הראב"ד כתב דהני טעמי דגמלא פרחא וקפיצה אינם אלא סניפין בעלמא דהא בעדים זוממין לא תלינן בגמלא פרחא וכ"כ הנ"י ואולי גם בחדושי הרמב"ן כמדומה שהוא כן וא"כ הרי מצינו להרשב"א וראב"ד ונ"י דחולקין אפיסקא דבה"ג וכן נראה מתירוץ ר"ת שבת ספ' אלא דבה"ג ס"ל כהך תירוצא דאי אזלא בגמלא פרחא הוי טענה וכבר הקשיתי לעיל ע"ז. ונ"ל לפרש בכונת התוס' דאין ר"ל דהוי טענה השתא דמה תועיל להם טענה דהשתא דאי בלא טענו חייבין מיתה ע"כ טענה אן מצילתן ממיתה כנ"ל רק כונתם כיון דהעידו בב"ד סתם שהיו שם באותו ומן ואם איתא דהיו שם באותו זמן (ואם איתא דהי' שם) ע"פ סיבה ע"פ שם או בגמלא פרחא א"כ כשהגידו עדותן בב"ד הרי ידעו שאפשר שיבאו לידי הזמה שהעדים שראו (אותה) [אותם] שמה לא יתלו בגמלא פרחא וא"כ הי' להם להקדים ולהגיד בב"ד שהיו שם ע"פ סיבה משונית שאין לתלות בה ומדלא אמרו כן בשעת הגדה ש"מ בשקר הם מעידין דהוה כאילו פירשו (שהי') [שלא הי'] שם ע"פ סיבה משונית (לא) רק ע"פ טבע ולא ע"י סיבות שונות וא"כ אין מקים למה שהקשיתי מעדות שאי אתה יכול להזימה ואף גם למה שהקשית לעיל והוא מובן ולפ"ז אפשר שאין סתירה לדברי בה"ג שסובר דתלינן שע"י שם בא מעדים זוממין דעדים זוממין שכבר היו בב"ד הי' להם לפרש אז בשעת הגדה כיון שהוא מציאות רחוק והוה כאילו העידו בפירוש שראו והיו שם ע"פ טבע הפשוטה וא"כ בשקר העידו וע"ז נתחייבו בדין הזמה שלמה היו משקרין משא"כ באשה אין תולין בזנות ותולין אפילו בחשש רחוק כמ"ש בתשובת ריב"ש (סימן תמ"ו):

וכפי זה אפשר לומר שאפילו בסתמא נמי תולין שע"י שם בא והולד כשר לגמרי וא"כ אפילו אמרה בפירוש שלא בא י"ל דאינה נאמנת לפוסלו כיון דבסתמא מחזקינן לי' בכשרות:

ואין להקשות על דברי בה"ג ממ"ש התוס' בגיטין (דף יח) שהקשו למה תיקנו זמן בזמן הזה ותירצו דחיישינן שיחפה על בניו שהם ממזרים ולמה יצטרך ליתיב גט הא בלת"ה מצי לחפית ולומר שבא והוא ממנו די"ל דאינו רוצה שיהי' בחזקת בנו רק לחפות עליו [מפני[ שהיא בת אחותו. ועוד דע"כ חששו שם לזנות בעדים שהרי אמרו שמא יחפה על בת אחותו להצילה מחיוב מיתה וע"כ איירי בעדים והתראה ובודאי בזינתה בעדים וילדה ממזר לא יאמר בה"ג שהולד כשר וא"כ יצטרך לחפות על בניו כשיהיו עדים שזינתה:

ועוד עלה בדעתי ליישב דברי בה"ג שלא תקשי מעדים זוממין דלא תלינן בגמלא פרחא די"ל הטעם דתלינן בגמלא פרחא וע"י שם היינו משום דלא מחזקינן (לדבאשת) [לה באיסור דבאשת] איש תלינן בבעל כדי להחזיקה בחזקת כשרות ולכן תלינן אף במידי דלא שכיח משא"כ בעדים זוממין לא שייך לתלות במידי דלא שכיח כדי להחזיקו בחזקת כשרות ואיכא למימר אדרבה אוקי להנידון בחזקת כשרות והעדים הם משקרין:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה