שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן ט · ז
שוס האיר ה' עיני וראיתי כי אחרי המחילה מרוממות קדושתו של הרמב"ן ז"ל מעיקרא דדינא פירכא כי נוה שלמד הרמב"ן ממה שאמרו לר' יודא דבעינן ידי' בין עיני' בין השמשות אלמא לא מפלגינן מבדיקה בין המנחה ולמעלה עד שיהי' ידי' בין עיני' בין השמשות ומזה למד הרמב"ן בראתה ביום ראשון שהוחזק מ"פ בעינן ידי' בין עיני' בין השמשות ע"ז אני אומר דאפי' יש להחמיר ביום ראשון להיות ידי' בין עיני' היינו לדינא דש"ס דלא היה חומרא דר' זירא א"כ אין נ"מ לראשון כלל דשבעת ימים תהיה בנדתה וליכא נ"מ רק לענין שאם המתינה עד ימים אחר נדתה ומצאה טמאה לענין שנחזיק ימים שבנתים לזיבות ולפי מה דס"ל לר' יודא דגם בשביעי בעינן הפסקה נון המנחה ולמעלה ואם לא בפסיקה מן המנחה ולמעלה חיישינן שלא פסק מעינה וחייש לזיבה בלילה שמתחיל ימי זיבה א"כ שפיר אמרו לו כיון שחוששת בלא הפסיקה מן המנחה ולמעלה אימור עם סילוק ידי' ראתה אבל לדידן דמחמרינן משום חומרא דר' זירא שתשב שבעה נקיים א"כ בראתה ביום ראשון דניהו דמוחזק מ"פ ביום ראשון מ"מ סגי בבדיקה ולא ס"ל לחוש אימור עם סילוק ידי' ראתה דהא אפי' ראתה עם סילוק הא סגי בנדה דאורייתא בששה והוא דלימי נדות עולה גם יום ראשין דאפי' רואה כל שבעה ימים אם פסקה קודם בין השמשות טובלת לערב וא"כ ממילא דאין מקום לחומרא זו לדידן דהא איכא למימר דאף דהחמירו בנות ישראל ע"ע לספור שבעה נקיים מ"מ לא מחמרינן תרי חומרי דסתרי אהדדי דאם תחשוב לימי נדה הרי לא צריכה להפסק טהרה כלל מן התורה וע"כ אתה מחמיר עלי' לחושבה שמא בימי זיבה היא וא"כ כיון דחזינן דאפי' בשני לנדתה אהני בדיקת שמצאה טהורה להחזיקה בחזקת טהרה א"כ כ"ש בימי זובה שהיא בחזקת מסולקת דמים יותר כמבואר בגמרא דכל אחד עשר יום בחזקת טהרה היא א"כ פשיטא שאין ליתן עלי' תרי חומרי דסתרי אהדדי ולא משכחת לה מקום לחומרת הרמב"ן אלא כשעברו עלי' אחד עשר יום שבין נדה לנדה ושוב התחילה להיות נדה ביום ראשין ועדיין לא טבלה בראשונה והיתה זבה בראשונה ולא טבלה והמתינה לה עד שבאו לה התחלת ימי נדות דאז צריכה לשבעה נקיים ואינו עולה לה יום ראשון ובהא הוה שיירא חומרת הרמב"ן מאחר שהיום צריך להצטרף לשבעה נקיים ואם ראתה בלילה אינו יום שבדקה בו עולה לנקיים ואם בדקה וחיישינן שמא עם סילוק ידי' ראתה וכפי דברינו היה צריך שיהי' ידי' בין עיני' עד שחרית ובדיקה כזו לא מצינו כלל בגמרא א"ו ליתא:
ועוד אני אומר שכמעט הדבר מוכרח דהא ודאי תמוה איך מקשין שמא עם סילוק ידיה ראתה הא בלילה כבר הם מימי זיבה ובימי זיבה היא מסולקת דמים ומה"ת לחוש אלא דמקשין על ר' יהודא דע"כ חייש לזיבות בנתים כל שלא נודע שפסקה חיישינן שמא גם בליל שמיני ראתה והא גופי' קשיא למה ניחוש לימי זיבה שאז בחזקת מסולקת דמים היא אלא הדבר ברור דבטלה להך דמסולקת דמים בימי זיבה כיון שבדקה ומצאה טומאה בימי זיבה הא קמן דאינה מסולקת דמים א"כ ממילא נתחזקו דברים הנ"ל דבבדקה אח"כ ומצאה טהורה אפי' פסקה ביום ראשין לא חיישינן כלל שראתה אחר בדיקת יום ראשון דלא תלינן שראתה בימי זיבה אם לא דמבורר לפנינו הראי' בימי זיבה:
אבן העזר.