אור ברסלב

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן ט

סימן ח

א

ראיתי מבוכה גדולה בין גדולי הפוסקים בענין הבדיקה של הפסק טהרה ואמרתי לברר כיד ה' הטובה עלי ונבאר הדעות מקדמונים ואחר אחרון אני בא שלא להאריך כי כבר האיר רבינו בעל הבית יוסף עינינו יאסף רוח חכמה בחכמתו הגדולה הוא המסביר ומפיו אנו חיים כי חיים הם למוצאיהם (בסי' קצו) שענין בדיקת הפסק טהרה הנה ראשין שבראשון בזמן ובמעלה הוא רבינו הקדוש הרמב"ן וכמו שהביא בב"י מה ששנו חכמים בלשון המשנה על בדקה עצמה שחרית שהביא ב"י לשון הרשב"א שמיקל אפי' בדקה עצמה בראשון שחרית ומצאה טהור אע"פ שלא בדקה עצמה בין השמשות ה"ז בחזקת טהורה וכבר הביא ב"י לשון הרשב"א בת"ה עצמו שפוסק כמ"ד אפי' בראשון ומטו עלי' מכך דאיתא בש"ס (דף סח) נלאיתי להעתיק לשון המשנה כי לא יובן למי שאינו מעיין היטב במשנה וגמרא לכן אחזתי דרך קצרה אהא דאמר ר' יודא במשנה על דברי ת"ק שאמר נדה שבדקה עצמה שחרית ומצאה טהור ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה וכו' ור"י אומר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה ה"ז בחזקת טמאה וחכמים אומרים אפי' בשני לנדתה בדקה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה ה"ז בחזקת טהורה ובגמרא ע"ב ר' יהודה אומר תני' אלמלא ידי' בין עיני' בין השמשות יפה את אומר עכשיו אימר עם סילוק ידי' ראתה מ"ל הפרישה בטהרה בשביעי מן המנחה ומ"ל הפרישה בראשון בראשון מי איכא למ"ד אין והתניא אמר ר' שאלתי את ר' יוסי ואת ר"ש כו' נדה שבדקה כו' אמרו לו הרי זו בחזקת טהורה ששי כו' ה"ז בחזקת טהורה ראשון לא שאלתי וטעיתי שלא שאלתי אטו כולהו לאו בחזקת טומאה קיימי וכיון דפסק פסק ראשון נמי כיון דפסק פסק ומעיקרא מאי קסבר הואיל והוחזק מעין פתוח והנה הרשב"א פסק אפי' בראשון מהני בדיקה והרא"ה בבדק הבית תמה עליו למה פסק נגד המשנה שהרי רבי עצמו סחם המשנה דוקא בשני וכמו שהאריך הרא"ה בספרו בדק הבית (דף קפב) בתחילת שער החמישי ומה שביקש הרשב"א לעשות סנגרין לדבריו במשמרת הבית דשני דמתני' הה"ד לראשון דחד טעמא אית ליה ודברי תימא הם דהא ת"ק בשביעי קאמר שבדקה עצמה שחרית א"כ חכמים שאסרו אפי' בב' לנדתה משמע נמי בבדקה עצמה שחרית וכן פרש"י בהדיא א"כ אפי' הלילה ממעט ליל שני א"כ כ"ש דראשון לא וגם הרשב"א גופי' כתב ויש מחמירין בדבר והנה הרב ב"י כתב ונראה מדבריו שהמחמירי' היינו היכא שבדקה ביום ראשון קודם בין השמשות דאילו בדקה בין השמשות אף בראשון טהורה לדברי הכל וכן משמע דהא אבדקה שחרית קיימו חכמים בשני לנדתה כלו' חבל לא בראשון ודוקא שחרית דיומי' דשני דאיירי בי' מתני' ממעטי' לי' אבל מבין השמשות דלא איירי בי' מתני' לא ממעטי' לי' אבל הרמב"ם בפ"ו מאיסורי ביאה פסק להחמיר כחכמים דסברי דבדיקת ראשון לאו בדיקה היא ולא חילק בין שחרית לבין השמשות ע"כ וכבר העתיקוהו כל האחרונים ונמשכו אחריו דבדיקת בין השמשות דראשון ודאי בדיקה המועלת היא ולא קיהו בדבר כלל ומאד פלא בעיני הפלא ופלא פה קדוש יאמר דבר זה דכי בדיקת בין השמשות המוקדמת וסמוכה לראי' תהא עדיפא מבדיקת ליל שני עד שחרית דכל שהבדיקה רחוקה יותר מן הראי' יצאה מחזקת מעין פתוח והוא דבר המובן בשכל פשוט ומושכל ראשון וא"כ ברישא שהוזכרה נדה שבדקה עצמה שחרית ובין השמשות לא הפרישה היינו בין השמשות של שביעי שנכנס לתחילת ליל שמיני אבל בדיקת בין השמשות של ששי הנכנס לתחילת ליל שביעי פשיטא דלא חהני שהרי הוא סמוך יותר לראי' א"כ ממילא לחכמים דאמרו אפילו בשני לנדתה היינו שבדקה שחרית דשני ובין השמשות דשני שנכנס לתחלת שלישי לא הפרישה בהא הוא דהיא בחזקת טהורה אבל בין השמשות דראשון שנכנס לשני ואפי' כל הלילה לא מהני הבדיקה. דשחרית תנן ולקמן יתבאר בע"ה הטעם בטוב טעם ודברים ברורים הם:

הן אמת כי לא על רבינו ב"י תלונותי אף כי גם על רבינו הגדול הרמב"ן שסובר ג"כ חילוק דבין השמשות וכמו שהביא הרב המגיד בשמו וז"ל ראתה בזמן הזה יום אחד בשחרית ופסקה בו ביום אינה מונה מיום המחרת עד שתחזור לבדוק ויהי' ידי' בין עיני' בין השמשות שחזקת יום הראשון כולו טמא שהוחזק מעין פתוח ודמים חוזרין לה אעפ"י שפסקה בשחרית ויש מיקל בדבר כיין שבדקה ופסק הדם ולאחר זמן מצאה טהור הרי היא בחזקת טהורה עכ"ל הובא בב"י ג"כ וטעמו של הרמב"ן שמצריך ידי' בין עיניה בין השמשות הוא פשיט דאי אפשר שיועיל הבדיקה קודם בין השמשות דהא אחרו לו לר' יהודא אילו ידי' בין עיני' בין השמשות וכו' עכשיו אימור עם סילוק ידי' ראתה א"כ דוקא בהא מקילין רבנן משום דס"ל הבדיקה מועלת לבטל חזקת מעין פתוח לכן סגי להו בבדיקת שחרית אבל לחלק היום לא ס"ל דעד המנחה תהיה מוחזקת אלא להשוות המדות או חזקת מעין כל היום או שבטלה בתחילת היום וא"כ ביום הראשון שהוחזק מעין פתוח כל היום באמת בעונן הבדיקה בין השמשות ושיהי' ידי' בין עיני' שאז יצאה מספק ראי' באותו יום וביום הב' תו לא חשיב מעין פתוח אבל מ"מ יגדל התימא על הרמב"ן מה מועיל הבדיקה בין השמשות כיון שעכ"פ עד שחרית של יום השני מחזקי לה רבנן בחזקת מעין פתוח מדקאמרי חכמים אפי' בשני לנדתה והיינו בשני בשחרית וכמו שפרש"י בהדיא וכן מבואר ברמב"ם בפירוש המשנה דבשני בשחרית קאמר וגם בחיבורו (בפ"ו מאיסורי ביאה דין ב) כתב ז"ל נדה שבדקה עצמה בתוך ימי נדתה ומצאה שפסק הדם ואפי' בשני לנדתה פסק ילמוד סתם מן המפורש בפירוש המשנה וסמך הרב על מה שהתחיל וכתב נדה שבדקה עצמה בימי נדתה היינו הימים וע"ז בא הלשין בשני לנדתה ר"ל יום שני אבל בלילה פשיטא דלא מהני א"כ אפי' ידי' בין עיני' בין השמשות לא מהני דשמא עם סילוק ידי' ראתה והוה עדיין ליל שני ולא מהני עד שחרית א"כ לא תוכל למנות להפסק טהרה מיום השני שחרית והלאה ואינו עולה לשבעה נקיים דיום שפוסקת בו אינה סופרתו וכיון דיש לחוש שראתה בלילה שהוא ג"כ מחזקת מעין פתוח וא"כ לא תוכל למנות הפסק טהרה רק למחר ביום ואותו היום אינו עולה כלל לשבעה נקיים וא"כ לא אהני כלל בדיקת בין השמשות דראשון לענין הפסק טהרה דגם בליל א' השייכא ליום שני לא מחזקינן לה במעין סתום אמנם הרמב"ן נמשך אחר לשון הש"ס דקאמר וראשון מ"ט לאו משום דהוחזק מעין פתוח משום דבלילה השייך לשני תו לא נכלל בראשון ליתא תו לחזקת מעין פתוח אמנם אם כי גדול כבודו של רבינו הגדול הרמב"ן מ"מ נראה דלקושטא הדברים מתמיהים דודאי פשטא דמילתא כדברי רש"י ורמב"ם בפירושו דאפי' בשני קאי אדלעיל אבדיקת שחרית וכמ"ש הב"י ג"כ אלא דמזה מייתי חובה לנפשי' כדפרישית וחזקת יום פתות ג"כ י"ל דבראשון דוקא קאמר והיינו משום דיום ראשון מחשיב לי' חזקת מעין פתוח אלא דמ"מ הוא נגד השכל שאם ראתה ביום א' תחילת הלילה נחשב מעין פתוח עד תחילת ל' ב' שהוא כ"ד שעות פחות רגע ואם ראתה ביום א' סמיך לליל ב' נאמר שבטל חזקת מעין פתות באיזו רגעים והמשך בין השמשות זה דבר שלא יאבה השכל לקבלו דבודאי בזמן תליא מילתא ולא בימים והאיש לא יכזב א"ו כך שיערו חז"ל בשכלם הזך ובקיאותם בטבעיות שאפי' ראתה סמיך לליל ב' שנחשבה הלילה ליום שני לנדתה מ"מ לא יומשך חזקת מעין פתוח יותר מן ליל שני עד יום השני שחרית ואם ראתה בתחילת ליל (שני) [ראשון] הגם שכל יום (שני) [ראשון] נחשב למנין ראשון לנדתה מ"מ לא נמשך חזקת מעין פתות חלא עד כוף הלילה ומקצת מיום השני כפי מה שנכנסה הראי' בזמן מה מן הלילה אלא שדרך חכמים להשוות מדותיהם שאי אפשר לחלק בין הפרקים ליתן גבול לפי שעות הראיה ומיומי מנינן ולא שעות לכן נתנו לה דין מעין פתוח עד יום השני שחרית שאז אפי' הראיה היתה סמוך ללילה לא יומשך חזקת מעין פתוח יותר משחרית של יום השני נמצא לפ"ז שפיר קאמר יום ראשין הואיל והוחזק מעין פתוח לפי הזמן הידוע להם ואם לפעמים בראתה בתחילת הלילה נפיק מחזקת מעין אפי' ביום ראשון אם נכנס זמן מן השחרית פשיטא שאין לחלק בזה שלא ליתן תורת כל אשה בכל ראיה בידה לכן בעינן דוקא יום שני שחרית שאז ודאי נפיק מחזקת מעין פתוח של יום ראשון:

ב

ובזה נ"ל לפרש מה שאמרו לר' יודא אלמלא ידי' בין עיני' בין השמשות יפה את אומר עכשיו אימור עם סילוק ידי' ראתה מ"ל הפרישה בטהרה בשביעי מן המנחה מ"ל הפרישה בטהרה בראשון וקשה אטו בשביל שנראה להם להחמיר יותר יבואו להקל אפי' בראשון אדרבה לנקטו החומרא שיצטרך להיות באמת ידי' בין עיני' בין השמשות ואין לומר שזו דבר שאי אפשר כלל להיות ידי' בין עיני' דהא בגמרא נדה (דף נג) איתא בהדיא כי קאמרינן שנתנה ידי' בין עיני' הרי שהוא במציאות והיינו כמ"ש הב"י שזהו בדיקת בין השמשות שכתב הרמב"ן אלא נראה שזו תשובה נצחת שהשיבו לר' יודא דבודאי הי' מקום לומר דר' יודא ס"ל דגם כל שביעי בחזקת מעין פתוח או מצד הדין או מצד חומרא והנה אם היה מצריך להיות ידי' בין עיני' לא הי' מקום להקשות עליו שהרי אם ידי' בין עיני' בין השמשות דסוף שביעי פשיטא שאין לחוש עוד דבשמיני ודאי ליכא חזקת מעין פתוח אדרבה בימי זיבה מסולקת דמים היא וכדפרש"י שם ד"ה אמר לך שמואל ולא הי' שום חששא אבל מה שתולה מן המנחה ולמעלה ע"כ אין הטעם דמן המנחה ולמעלה בטלה חזקת מעין פתוח דהא אין חילוק בין ראתה אתמול בתחילת לילה שביעי אתה מצריך להפריש מן המנחה ולמעלה ואם ראתה ביום השביעי סמוך למנחה הני נמי מן המנחה ולמעלה וזה דבר שאינו כלל וע"כ סמיכתך על הבדיקה שפסקה לראות מעצמה וא"כ אין לך להחמיר כלל כיון שאינה מחזיקה בטהרה מצד שבדקה ולא מצאה ותשובה נצחת היא:

והנה רבי יהודה שלא השיב להם גם לא הודה להם וצריכין אנו לשום לב ליישב סברת ר' יהודה אמנם הדבר ברור בעיני מאד דודאי י"ל דגם ר' יהודה לא מחזיק לה בחזקת דמים כולי האי ולא פליג ר"י אלא דעיקרא דת"ק דסגי לה בבדיקת שחרית והנה קשיא לי' דאימור עם סילוק ידי' ראתה קשה לחלק ג"כ כיון דבעי בדיקת שחרית א"כ לימרו לי' לת"ק ג"כ אימור עם סילוק ידי' ראתה ואם ניחא ליה לת"ק דמשחרית שפיר בטלה חזקת מעין פתוח י"ל גם לר' יודא דס"ל כן מן המנחה ג"כ והוא קושי' עצומה ג"כ לכן נראה דעיקר פלוגתייהו הוא דודאי לפי האחת ת"ק ס"ל דחזקת מעין פתוח אינו אלא יום א' והיינו י"ב שעות וכחכמים דהא אם ראתה סמוך לערב בשחרית אהני הבדיקה דשחרית יום שני אלא דרבנן קמאי ס"ל להשוות המידה בכל יום מימי נדתה כאילו הי' יום ראשון וביום ראשון בעינן מדינא לאפוקי ממעין פתוח שחרית דיום שני מחמרי נמי ביום השביעי להשוות כל הימים שבעת ימי נדתה אבל הך סברא לחלק היום לחצאין לא מסתבר להו וא"כ י"ל ר' יהודא חושב חזקת מעין פתיח אם ראתה סמוך ללילה עד מנתה של שני לנדתה לכן משוה נמי שביעי מדרבנן ליום ראשון של תחילת נדתה שאין בטל חזקת מעין פתוח אלא מזמן המנחה ולמעלה והאמרו לו לא ס"ל סברא זו שיהיה תולה מעין פתוח יותר מיום שהוא י"ב שעות שהוא סתם עונה וכמ"ש בש"ך (סימן קפ"ג סק"ז) בשם אביאסף אף דפוסקים נחלקו היינו משום בוסתות דרבנן לא חיישינן כולי האי ותלו הזמן ביום בינוני ושלם ממ"ש בחדושי נדה אבל מעין פתוח אינו יותר מיום בינוני של י"ב שפות אבל מן המנתה לא ס"ל להחזיק מקצת עונה חזקת מעין פתוח ובסברא פליגי אם לחשבה חצי היום מעין פתוח וחצי יום השני לא יחשוב חזקת מעין פתוח מעתה לא יקשה עוד לדבריהם עצמן די"ל דס"ל דאין חזקת מעין פתוח רק עונה אחת ולכן סגי בשחרית של יום שני:

ג

והנה רבינו המחבר קבע להלכה בשולחנו הטהור ראתה יום אחד ופסקה בו ביום צריכה לבדוק עצמה במוך דחיק ושיהי' שם בין השמשות ונמשך אתר דבריו הב"י וכתב הש"ך בשם מעדני מלך דנ"מ גם לדידן דמתחילין למנות אחר ה' ימים מ"מ נ"מ היכא דחזרה וראתה בימי הספירה דכיון שלא ראתה רק יום א' בדיקת שחרית לא מהני ומבואר הטעם במע"מ דנשי דידן טועות נינהו ואין יודעות להבחין בין ימי נדה לימי זיבה לכן יש לחוש בראי' אחר הד' ימים שמא תחילת נדות הוא ולי נראה דנ"מ אפי' כשהיא ודאי נדה דהיינו שראתה תחילה כתם ואחר המתנת ה' ימים ראתה נדה דהוה נדה גמורה וחזקת מעין פתוח דהכתם שראתה בתחילה אין בו דררא למעין פתוח לענין שנחשוב שכבר נסתם דלקולא ודאי ל"א דכתמים דרבנן:

והנה התוס' (דף סט: ד"ה אמרו ל) כתבו וא"ת תקשה דר' יוסי דהכא קאמר דסגי לה בהפרשת שחרית אדר' יוסי פ' בא סימן (דף נג) דקאמר ומה אילו נדה שלא הפרישה בטהרה לא תהא בחזקת טומאה אלמא בעי הפרשה מן המנחה ולמעלה וי"ל דהתם מיירי כשהפרישה ביום שראתה בו שחרית והכא מיירי בבדקה שחרית ומצאה טהור ע"כ מבואר מדבריהם דהא דסגי בבדיקת שחרית היינו שלא ראתה עדיין רק בדקה שחרית וקודם שחרית לא היה ראי' ביום והקשה מהרש"א א"כ איך אמר בראשון לא שאלתי וטעות איך אמר שטעה הא בראתה באותו [יום] ודאי לא מהני בדיקת שחרית ותירץ דהיינו בראשון לא שאלתי אם בדקה מן המנחה ולמעלה:

תו כתבו התוס' וקשה דא"כ כי פרכינן לר"י אילו ידי' בין עיני' תקשי לר' יוסי לנפשי' דהא איהו נמי מצריך בפרשה מן המנחה ולמעלה ומה מועיל עיכובא שמא עם סילוק ידי' ראתה וי"ל דלנפשי' לא קשה כיון דהוחזקה רואה שחרית דין הוא להצריכה הפרשה מן המנחה בלא חומרא ואין לספק ולומר שמא עם סילוק ידי' ראתה אבל ר' יהודה שבא להחמיר ולספק אפי' לא ראתה שחרית אלא בבדקה עצמה טהורה מצריך הפרשה (כל שלא בדקה מן המנחה ולמעלה) גם בסיף היום היה לו להחמיר לבדוק שמא עם סילוק ידי' ראתה עכ"ל מבואר מזה היכא דהבדיקה מדינא שעד הזמן הזה הוחזק מעין פתוח י"ל שכך הגבול עד המנחה אבל עד שביעי ודאי ליכא חזקת מעין פתוח ומ"מ מחמיר מטעם חומרא א"כ יש לה להמתין עוד עד בין השמשות שתצא מידי כל ספק ולפ"ז י"ל כפי הבנת ב"י דלא ממעטינן רק בדיקת שחרית ביום ראשון א"כ י"ל חן המנחה ולמעלה לא מצינו חולק על ר' יוסי ועפ"ז הם דברי רמ"א שבדיעבד סגי סמוך לחשיכה דלפי שיטתו שנמשך אחר דברי ב"י כי היכא דלא ממעט יום ראשון רק מבדיקה שלא בין השמשות הה"ד חן המנחה סגי ביום ראשון דלא פרכינן רק על ר' יודא שהי' לו להצריך כל היום מאחר דמחמיר מטעם חומרא אבל כשהבדיקה מדינא לא מצינו חולק על ר' יוסי וליכא מ"ד דבעי בין השמשות לעיכובא רק לכתחילה בעלמא טוב לאחר הבדיקה כן נראה ברור דעת רמ"א שבזה דהבדיקה מדינא לסברת התו' י"ל דסגי מן המנחה ולמעלה שהוא סמוך לבין השמשות דלא מצינו חולק ע"ז לסברתם ודברי רמ"א ברורים לפי הבנת הראשונים ובספרו סדרי טהרה הניח דברי רמ"א בצ"ע גדול ולא הגיע לפלגות ראובן:

אמנם לפי האמת גם דברי מהרש"א במחילת כבודו אינם מובנים וגם דברי רמ"א שנמשך אתר דברי ב"י ורמב"ן וכבר בררנו שא"א לקיים סברא זו ועוד נבאר אי"ה כי לדברי' צ"ל שאמר בראשון לא שאלתי מן המנחה ולמעלה וקודם מנחה פשיטא דלא מהני הואיל וראתה אומר אני לא כן אבי ישראל ולא נהירא כלל אלא פשוט כונת התו' דבהפרישה ביום שראתה בו שחרית דוקא ביום קודם שחרית אבל לא בלילה דבראתה בלילה ובשחרית לא ראתה שפיר י"ל דמהני נמי בראשון רק התוס' ס"ל דכשראתה באותו יום קודם שבדקה שחרית לא מהני בדיקת שחרית רק מן המנחה ולמעלה דכל שראתה באותו יום בבקר הוה כמו מעין פתוח עד המנחה ולמעלה ושפיר היה לו לרבי לשאול בראשון בראתה בלילה רק שבדקה שחרית וביום קידם שחרית לא ראתה וזה ברור בלי ספק אבל דברי מהרש"א שהבין אפי' ראתה מהני הפרישה מן המנחה ולמעלה א"כ תמה ע"ע אם ראתה בבוקר או בלילה לא מהני אלא מן המנחה ולמעלה ואם ראתה רגע קודם מנחה תסגי לה בדיקה בין המנחה ולמעלה זהו דבר שאינו אלא כונת התו' היכא שראתה בבוקר שחרית קודם הבדיקה שחרית ס"ל לר' יוסי דבעינן הפרשה מן המנחה ולמעלה אבל שאלת של ר' הי' בלא ראתה ביום קודם שחרית ובדקה שחרית ונמצאה טהורה שפיר סגי בבדיקת שחרית וע"ז אמר כשלא ראתה בשחרית קודם הבדיקה דבזה לא הוזכר כלל מן המנחה שהרי בשעה מן המנחה ולמעלה כבר עבר כל היום עד המנחה שלא ראתה ותו לא צריך בדיקה טפי:

ד

ועתה פקח עיניך וראה איך נשתבשו האחרונים בעל תפארת למשה ובעל ס"ט שנמשך אחריו לאח"ז בחומרי שניהם דלסברת התו' כל שראתה באותו יום לא מהני בדיקת שחרית והורכבו על זה חומרת הרמב"ן דבעינן בדיקה כל בין השמשות והנה אחזו בחומרי שניהם ובאמת הם תרי חומרי דסתרי אהדדי דהרמב"ן שמחמיר להיות ידי' בין עיני' בין השמשות היינו משום דלא ס"ל חילוק התו' בין שהבדיקה מדינא או מצד חומרא וכשהבדיקה מדינא א"צ כלל ידי' בין עיני' בין השמשות ושפיר סגי מן המנחה ולמעלה:

ולא עוד אלא לפי שבררנו לעיל דאם ניחוש שלא תועיל בדקה ומצאה טהורה ביום ראשין משום חזקת מעין פתוח לא [תועיל] בדיקת בין השמשות של יום ראשון דגם בלילה שאחר יום ראשון לא יצאה מחזקת מעין פתוח עד למחר שחרית א"כ שוויתינהו לכ"ע בני ספק נדות ח"ו שהרי כל העולם נוהגין כשתפסוק מיום שראתה לא יותר מבדיקת בין השמשית ואם מצאה טהורה ותחלת לספור הנקיים וא"ת בכל יום שראתה בו בבוקר תחזיק למעין פתוח עד שיהי' ידי' בין עיני' בין השמשות וא"כ לשיטת התו' דבכל יום שראתה בו מקרי מעין פתוח כשראתה קודם שחרית ולמהרש"א אפי' בלילה א"כ אי אפשר לה לפסוק בטהרה ביום ראשון שראתה שהרי עד שני לנדתה הוא חזקת מעין פתוח וי"ל עם סילוק ידי' ראתה ולא תחזיקנה בטהרה אלא אם לא ראתה גם ביום השני והוא מצורף לנקיים ובאמת אינו רק מיום שפוסקת בו לראות שהרי השני שבא אחר הראיה בראשון אינה מנוקה מעון שהרי לסברת התו' כל שראתה בו בשחרית הוא כמו ראשון לימי נדה וא"כ לא הוה הפסק טהרה רק ביום ב' שתמצא נקיים דבלילה עדיין נקרא חזקת מעין פתוח ושויתינהו לכ"ע ככותאי ובני ספק נדות חלילה רחמנא ליצלן מהאי דעתא:

הן אמת שגם על הרמב"ן וכל הגדולים שסוברים דבראתה ביום ראשון הוה חזקת מעין פתוח ומ"מ מהני ידי' בין עיני' בין השמשות ודבר ברור הוא למאד שאין חזקת מעין פתיח מתבטל בראתה רגע קודם ב"ה ובדקה בין השמשות ולא ראתה דבשעה קלה ודאי הוה טפי מעין פתוח ממה שיהי' מעין כשעבר לילה או יום חן הראי' וכמו שבררנו מלשון המשנה דדוקא בשחרית של שני לנדתה בטלה חזקת מעין פתוח גם על הרמב"ן תלונותי כשפסקה ביום הראשון והפסיקה בין השמשות והיה ידי' בין עיני' כל בין השמשות לא יספיק אם לא שיהי' ידי' בין עיני' עד למחר שחרית ובודאי ליכא דעבדא הכי וא"כ היה ח"ו לעז על כל הקדושים הדורות אשר בארץ המה ולא ניחא להו למרייהו ח"ו לומר כן והדבר ברור מצד עצמו שלא יתכן שנשתכחה ח"ו תורת בדיקה מבנות ישראל שרגילין בה דור אחר דור ומנהג אבותינו מקדם אילו היה צריך בדין הבדיקה שיהי' ידיה בין עיניה מבין השמשות עד שחרית ואם אין נביאין הן בני נביאים הן:

לכן הדבר ברור דהא דנחלקו במשנה דלת"ק לא חשבינן לחזקת טהרה רק ביום השביעי שחרית ולר' יהודה חן המנחה ולמעלה היינו בבדקה ומצאה טמאה אבל בדקה ומצאה טהורה אפי' בדקה בראשון ומצאה טהורה כיון שתחילתה וסופה בטהרה ודאי מוקמינן לה אחזקתה ושפיר הוה הפסק טהרה אבל במצאה טמאה איכא תרתי לריעותא דחזקת טומאה והרי טמא לפניך כדאיתא בריש נדה דתרתי לריעותא הוה כמו ודאי ואף דבדקה ולא מצאה לא מהני רק ביום שביעי דעכ"פ תחילתה טמאה היתה ואיכא נמי טומאה בהא מחמרי תנאי בבדקה ומצאה טמאה אבל בבדקה ומצאה טהורה ושוב בדקה א"ע ומצאה טהורה אפי' מצאה טהורה ביום ראשון שפיר הוה חזקת טהרה כיין שלא נמצאת טמאה גם לאחר זמן וכה"ג מפליג בש"ס בנדה שבדקה ביום השביעי שחרית ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה ס"ל לרב דהוה זבה ודאי ובמצאה טהורה ה"ל ספק זיבה גם לרב א"כ חזינן דבדיקת הטהרה מועיל להקל מן הודאי על הספק וא"כ אחר שמצינו בגמרא דאיכא מ"ד דאפילו בדקה בראשון ומצאה טהורה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה דבבדיקה פעם א' אפי' בראשון שנמצאת טהורה מהני אפי' לאחר זמן נמצאת טמאה וכללא בידינו אפושי פלוגתא לא מפשינן א"כ פשיטא דיש לנו לומר שאפי' מאן דס"ל בשני לנדתה ולא בראשון משום שהוחזק מעין פתוח היינו דוקא במצאה טמאה אבל במצאה טהורה לכ"ע מהני אפי' בראשון לכן לענין הפסק טהרה לעולם מהני כיון שאח"כ צריכה לבדוק עכ"פ וכשתמצא טהורה גם אחר זמן הוה שפיר חזקת טהרה ובדיקה דמעיקרא שפיר מחזקינן ששוב לא ראתה אח"כ וליכא מאן דפליג:

מעתה י"ל אפי' נתפוס תירוץ זה של התו' דר' יוסי דאמר נדה שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה שהיא בחזקת טומאה היינו גם בנמצאת אח"כ טמאה אבל בנמצאת גם אח"כ טהורה גם למפרע היא בחזקת טהרה וליכא מאן דפליג בהא וכבר הוזכרה סברא זו בדברי הרמב"ן שכתב ויש מי שמיקל קל כיון שנמצאת טהורה ולפענ"ד אינו דעת יחיד כ"א דעת תורה ודעת נוטה בגמרא וסברא והלכה ברורה ולא מצאתי דבר מנגד לזה:

ה

אלא שצריך התבוננת בדברי רש"י (דף נג) בד"ה לא תהא בחזקת טומאה ואינה טובלת לערב גרב אעפ"י שהפרישה בטהרה שחרית אלמא יש ראתה כל היום בחזקת חוזרת ורואה עד גמר היום אף זו הואיל ולא בדקה בין השמשות שלם איכא למיחש דילמא בסיף בין השמשות ראתה והוא עולה לשתי ראיות עכ"ל ומשמע מל' רש"י שכ' ואינה טובלת לערב ואמאי אינה טובלת הא יכולה לבדוק קודם טבילה בערב משמע דאפי' מצאה עכשיו טהורה לא אהני לבטל חזקת מ"פ ומפורש שלא הפרישה בטהרה בשביעי:

והנה לרש"י יקשה ג"כ קושית התו' דר' יוסי גופיה מיקל אפי' בדקה בשני לנדתה שחרית וצ"ל ת רוץ התו' (בדף סח) דר' יוסי מיירי שראתה בשחרית של אותו יום וכ"כ מהרש"ל אך לא ידעתי מי הכריחו לרש"י לזה דדבר הלמד מענינו הוא דמיירי ר' יוסי לענין זיבה ג"כ והיינו כשנמצאה טמאה אחר ימים והיא לא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה ואחר ימים בדקה ומצאה טמאה הוה חשש זיבה דשמא ראתה ביום א' ובין השמשות דיש לחוש לזיבה וכהאי דמייתי במצאה כתם בשני גריסין אבל לענין טבילה בלילה לא איירי כלל די"ל שפיר כשבדקה ומצאה טהורה שפיר הוה טהורה וכדפרישית:

ובאמת תירוץ זה דחוק למאד דהיכא רמיזא שבדקה שחרית ומקודם בדיקה ראתה באותו יום שאין רמז לזה כלל:

ולמאי דס"ל להש"ס דבראשון לא שאלתי הואיל והוחזק מעין פתיח י"ל דאכתי לא שמיע לי' דר' יוסי ובתר הכי שמיע ליה דר"י מחלק בראשון דעד למעלה מן המנחה היא בחזקת טמאה ובעינן בדיקה דוקא מן המנחה ולמעלה וכן הי' נראה מלשון רש"י שפי' בראשון ס"ד דתועיל בדיקת צהרים והוא תמוה דהא מצי לפרושי דקאי על כל יום ראשון וצ"ל דעל כל יו"ר א"כ מאי פריך בראשון ס"ד הא ר"י אמר דמן המנחה ולמעל' מהני כקושית התו' וע"כ בראשון מיירי דהא בשני לא צריך בדיקה מן המנחה ולמעלה וסגי בבדיקת שחרית ומה זו שבא בדרך תמי' בראשון ס"ד אלא ודאי בראשון חתמה על קודם מנתה היינו בדיקת צהרים לא ס"ד שיועיל כלל ומייתי דר' אמר טעות שלא שאלתי וע"כ אכתי לא ידע דר' יוסי מפלג ג בין מן המנחה ולמעלה לקודם מנחה שהוא בדיקת צהרים כדמשמע ששאל כדרך תלמיד לרב אבל סתמא דש"ס דמפליג בדרך תמי' בראשון ס"ד והרי כבר ידע הש"ס דר' יוסי דמהני מן המנחה ולמעלה וע"כ בראשון הוא דהא בשני ס"ל לרבנן דאפי' בדיקת שחרית סגי לכן פרש"י הפלגת התמי' על בדיקת צהרים ולפ"ז הנך אמרו לו דאמרו לו מה לי בראשון פליגי עם ר' יוסי ושלש פלוגתות בדבר דחכמים דמתני' ס"ל בשני דוקא ואמרו לו ס"ל אפי' בראשון שחרית ור' יוסי מחלק בין מן המנחה ולמעלה לשחרית א"כ דברי רש"י סותרים (לדף נג) דמפרש לדר' יוסי בשביעי וי"ל דרש"י כשבא לסוגיא זו דר' יוסי גופי' פשיטא לי' בשני ע"כ ר' יוסי בראשון קאמר ומפליג בין המנחה ולמעלה לקודם והדר ביה מפירושו (שבדף נג) ובתרא עיקר דא"צ לדחוק בין שראתה בשחרית ללא ראתה וא"כ לפירוש זה של רש"י דאיירי בראשון א"כ לא איירי לטבול לבעלה ע"י בדיקה זו דהא צריכה להמתין שבעה ימי נדתה וי"ל שפיר דבדיקת קידם מנחה לא מהני אם לא שבדקה פעם אחרת בשני ונמצאת טהורה אבל בבדקה ונמצאת טהורה שפיר מהני אפי' בדקה בראשון שחרית דבהא ליכא מאן דפליג לאחזוקי חזקת טומאה כשבדקה את"כ ונמצאת טהורה ובבדקה מן המנחה ולמעלה י"ל אפי' נמצאת טמאה לא"ז לא מחזקינן לה בזבה וא"צ לדת ק כדברי התו' כלל:

ו

אלא שצריך אני למודמי דלפ"ז גם לר' יוסי יקשה הא דאמרן לעיל דאיך יתכן שאם ראתה בתחילת לילה תצטרך שתהא הבדיקה מן החנחה ולמעלה ואם ראתה קודם מנתה תסגי נמי בבדיקה מן המנחה ולמעלה שזה נגד השכל וי"ל דה"ק נדה שבדקה שחרית ולא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה וכמו שפירש רש"י (בדף נג) א"כ כבר עבר עלי' משחרית עד המנחה וסגי בהא לצאת מחזקת מ"פ ובשני סגי בבדיקת שחרית ובשני שכבר עבר עלי' עכ"פ יותר מלילה סגי בשחרית והכל על נכון וא"צ לדחוק כלל כדברי התוספות:

עוד ראיתי גמגום בלשון רש"י בלשון אלמא משראתה הויא כל היום בחזקת רואה עד גמר היום והוא מגומגם דהא מן המנחה ולמעלה קאמר וראיתי בספר סדרי טהרה שביקש לומר דהיינו מן המנחה קטנה ולמעלה שהוא סוף ומן מנחה קטנה שהוא עד בין השמשות דר' יוסי והוקשה לו על התו' דאמאי קשיא להו מר' יוסי הא מן המנחה ולמעלה הוא בין השמשות כפרש"י במשנה (דף סח) ולא נהירא כלל לפרש מן המנחה ולמעלה על בין השמושות ומי הכריחו לרש"י להוציא לשין מן המנחה ולמעלה מפשטה וכמו שמצינו בפ' מקים שנהגו לא יעשה אדם מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה וכן בערבי פסחים לא יאכל מן המנחה ולמעלה ועוד אם תפרש מן המנחה ולמעלה מסוף מנתה ולר' יוסי הוה בין השמשות ואז פשיטא דאינה טובלת לערב חם בדקה בין השמשות שהרי אפשר שהוא ליל שמיני לימי זיבה אלא נראה פשיט דכל מן המנחה ולמעלה נקרא בין השמשות כדמתרגמינן בין הערבים בין שמשיא ובתרגום יונתן בין שמשתא ויראה שהוא ע"פ מה שהביא בתוי"ט דברי הרמב"ן פ' בא כי מנחה הוא מנוחת השמש והשקט אורו הגדול לכן גם בשחרית נקרא מנחה ולזה מתרגם בין שמשיא שאז השתנות השמש ממה שהיתה בתקפה בצהרים וסמוך ללילה הוא השתנות השמש לגמרי שרפה היום לערוב ולא יראה אור השמש נמצא שכמו שמצינו במנחה סתם שיש הפרש בין מנחה גדולה למנחה קטנה כמו כן בין השמשות הגם שכל זמן מן המנחה נקרא בין שמשיא בין השמשות שדיברו בו חז"ל בענין ספיקא בין יום ללילה היא בין השמשות הסמוך לערב אבל ודאי מן המנחה ולמעלה יקרא בין השמשות וקרוב אני לומר דמן המנחה ולמעלה הוא מנתה גדולה שנקרא בין הערבים כתרגומו בין שמשיא שאז נקרא בין השמשות גדול והוא על השתנות השמש ממה שהיתה בתוקפה לכן אמר בין שמשיא שיש בענין אור השמש כאילו היה שנים שמשות וגם שם קרא רש"י גמר היום מן המנחה ולמעלה וזהו שקורא רש"י גמר היום היינו תוקף השמש בצהרים והשקט אורו וזה נקרא ג"כ בין השמשות וכן אמרו בנדה שהפרישה בין השמשות ובודאי בין השמשות ממש אי אפשר לה להפריש שהרי ספק לילה אלא משים דכל הזמן נקרא בין השמשות שפיר שייך בין השמשות מן המנחה ולמעלה עד הלילה אבל לא נתלה בוקי סריקי באשלי רברבי שיוציא רש"י לשין המשנה מפשטה דמן המנחה ולמעלה קאי על סוף מנחה ולמעלה גם אי אפשר כלל לומר מן המנחה ולמעלה סוף מנתה דא"כ איך [אפשר] שלא הפרישה מן המנחה ולמעלה הא פשיטא דלר' יוסי לא מהני בדיקה לנדה שתטבול בין השמשות שהוא ספק לילה וגם הוא רק כהרף עין וכן איך פרש"י דלר' יודא בעי' בדיקה בין השמשות והא לר' יודא נמי בין השמשות ספיקא הוא כראי' בשבת (דף לה) ואיך תבדוק בספק לילה א"ו כמ"ש וח"כ פשוט דמן המנחה ולמעלה היינו נמי בין השמשות:

עוד תירצו התו' (דף נג) דר' יוסי מיירי שלא בדקה כלל וצריך לפרש דמה שאמר ר' יוסי שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה וקשה הא אפי' הופרשה בשחרית נמי סגי וצ"ע דאורחא דמילתא קתני שאין דרך נדה להפריש ולבדוק בשחרית שאין מועיל לה הבדיקה שאין הראי' מפסיד לה דכל שבפת ימים היא בנדתה בין רואה ובין אינה רואה לכן דרכה להפריש מן המנחה ולמעלה שחו מסתמא פסק מעינה ואין חוששת לראי' עוד אבל כל שבדקה אין חילוק כלל לר' יוסי דכל שבדקה ונמצאת טהורה היא בחזקת טהורה ולתירוץ זה בלא"ה אין צריך לדחוק כמ"ש התו' דלא ליקשי' לר' יוסי לנפשי' וא"כ ממילא מילתא כפשטה דכל שבדקה שחרית בחזקת טהורה היא:

אלא שאין זה מספיק על יום ראשון שהיא בחזקת מעין פתוח וא"כ אם בדקה מן המנחה ולמעלה י"ל עם סילוק ידי' ראתה וכסברת הרמב"ן אלא דכבר כתבנו שאין דעת התו' כן ושפיר סגי מן המנחה ולמעלה להפסיק בטהרה ומ"מ ביום ראשון לא נוהגי זה דהא מחזקינן לה ברואה עד שני שחרית ולא יספיק תקנת הרמב"ן לזה אלא שכבר בררנו שאין לחוש בנמצאת טהורה אח"כ שפיר מקרי הפסק טהרה וכמו שבררנו בבירור:

ז

שוס האיר ה' עיני וראיתי כי אחרי המחילה מרוממות קדושתו של הרמב"ן ז"ל מעיקרא דדינא פירכא כי נוה שלמד הרמב"ן ממה שאמרו לר' יודא דבעינן ידי' בין עיני' בין השמשות אלמא לא מפלגינן מבדיקה בין המנחה ולמעלה עד שיהי' ידי' בין עיני' בין השמשות ומזה למד הרמב"ן בראתה ביום ראשון שהוחזק מ"פ בעינן ידי' בין עיני' בין השמשות ע"ז אני אומר דאפי' יש להחמיר ביום ראשון להיות ידי' בין עיני' היינו לדינא דש"ס דלא היה חומרא דר' זירא א"כ אין נ"מ לראשון כלל דשבעת ימים תהיה בנדתה וליכא נ"מ רק לענין שאם המתינה עד ימים אחר נדתה ומצאה טמאה לענין שנחזיק ימים שבנתים לזיבות ולפי מה דס"ל לר' יודא דגם בשביעי בעינן הפסקה נון המנחה ולמעלה ואם לא בפסיקה מן המנחה ולמעלה חיישינן שלא פסק מעינה וחייש לזיבה בלילה שמתחיל ימי זיבה א"כ שפיר אמרו לו כיון שחוששת בלא הפסיקה מן המנחה ולמעלה אימור עם סילוק ידי' ראתה אבל לדידן דמחמרינן משום חומרא דר' זירא שתשב שבעה נקיים א"כ בראתה ביום ראשון דניהו דמוחזק מ"פ ביום ראשון מ"מ סגי בבדיקה ולא ס"ל לחוש אימור עם סילוק ידי' ראתה דהא אפי' ראתה עם סילוק הא סגי בנדה דאורייתא בששה והוא דלימי נדות עולה גם יום ראשין דאפי' רואה כל שבעה ימים אם פסקה קודם בין השמשות טובלת לערב וא"כ ממילא דאין מקום לחומרא זו לדידן דהא איכא למימר דאף דהחמירו בנות ישראל ע"ע לספור שבעה נקיים מ"מ לא מחמרינן תרי חומרי דסתרי אהדדי דאם תחשוב לימי נדה הרי לא צריכה להפסק טהרה כלל מן התורה וע"כ אתה מחמיר עלי' לחושבה שמא בימי זיבה היא וא"כ כיון דחזינן דאפי' בשני לנדתה אהני בדיקת שמצאה טהורה להחזיקה בחזקת טהרה א"כ כ"ש בימי זובה שהיא בחזקת מסולקת דמים יותר כמבואר בגמרא דכל אחד עשר יום בחזקת טהרה היא א"כ פשיטא שאין ליתן עלי' תרי חומרי דסתרי אהדדי ולא משכחת לה מקום לחומרת הרמב"ן אלא כשעברו עלי' אחד עשר יום שבין נדה לנדה ושוב התחילה להיות נדה ביום ראשין ועדיין לא טבלה בראשונה והיתה זבה בראשונה ולא טבלה והמתינה לה עד שבאו לה התחלת ימי נדות דאז צריכה לשבעה נקיים ואינו עולה לה יום ראשון ובהא הוה שיירא חומרת הרמב"ן מאחר שהיום צריך להצטרף לשבעה נקיים ואם ראתה בלילה אינו יום שבדקה בו עולה לנקיים ואם בדקה וחיישינן שמא עם סילוק ידי' ראתה וכפי דברינו היה צריך שיהי' ידי' בין עיני' עד שחרית ובדיקה כזו לא מצינו כלל בגמרא א"ו ליתא:

ועוד אני אומר שכמעט הדבר מוכרח דהא ודאי תמוה איך מקשין שמא עם סילוק ידיה ראתה הא בלילה כבר הם מימי זיבה ובימי זיבה היא מסולקת דמים ומה"ת לחוש אלא דמקשין על ר' יהודא דע"כ חייש לזיבות בנתים כל שלא נודע שפסקה חיישינן שמא גם בליל שמיני ראתה והא גופי' קשיא למה ניחוש לימי זיבה שאז בחזקת מסולקת דמים היא אלא הדבר ברור דבטלה להך דמסולקת דמים בימי זיבה כיון שבדקה ומצאה טומאה בימי זיבה הא קמן דאינה מסולקת דמים א"כ ממילא נתחזקו דברים הנ"ל דבבדקה אח"כ ומצאה טהורה אפי' פסקה ביום ראשין לא חיישינן כלל שראתה אחר בדיקת יום ראשון דלא תלינן שראתה בימי זיבה אם לא דמבורר לפנינו הראי' בימי זיבה:

אבן העזר.

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה