שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן ח · א
תשובה כבר נודע כי הרב בעל שבות יעקב התיר השומן מאווזות פטומות וטעמו מפני שהוא רכיך ולא נתקשה הדם בתוכו ובאמת קשה לומר דבר זה ולהתיר והרב בעל נודע ביהודה (בחלק י"ד סימן כ"ד) דחה דבריו בשתי ידים דמ"ש בתשובת שבות יעקב דהשומן אינו מוחזק בדם כתב שדבר זה אין בו ממש שלא אמרו האחרונים אלא שאין בו דם הרבה כבשר אבל מ"מ דם יש בו וזהו אינה השגה דאטו עלה על דעת בעל שבות יעקב להתיר בלא מליחה דודאי מליחה צריך רק שאינו מוחזק כ"כ בדם ואין לחוש שלא יצא ע"י מליחה כי מפני שרובו שומן הרי הדם מתרכך מחמת שנבלע ברוב שומן ולא נתקשה כמו בשאר בשר וגדולה מזו כתב הר"ן גבי אין מחזיקין דם בבני מעים דאפילו בבני מעים יש דם כאשר נראה לעין וא"צ מליחה מפני שאותו דם המובלע אינו פורש בבישול וכ"ש הכא שלא בא השבות יעקב להתיר בלא מליחה רק מתוך שהדם מועט ורובו שומן אינו מתקשה מחמת שמובלע בשומן ומ"ש עוד בנ"ב שהרי אווז כחוש נמי יש עור והיה בה דם והיכן הלך הדם גם זה אינה תשובה שהדבר ידוע שכל התגרלות הגוף בשר ושומן הכל הוא מן הדם שהמזון מתהפך לדם שבלב ומזין כל הגוף ובגוף הראוי להתפטם מתהפך מן הדם וכח הזן לבשר הניזון וכל הגוף וא"כ אם מתפטמת מתהפך הדם לשומן וכעין דם נעכר ונעשה חלב וכ"ש שלא עלה בדעת בעל שבות יעקב להתיר בלא מליחה כלל ח"ו רק מפני ששהיית ג' ימים הוא חומרת הגאונים ולא נזכר בגמרא סמך להתיר בשומן דרכיך והרי הריב"ש כתב בתשובה והובא בב"י (סימן סט) ז"ל בבר צלונה נהגו לאוסרו אפילו לצלי והוא חומרא יתירא ואפילו לקדירה על ידי מליחה דלא גרע מאומצא דאסמיק וכן בשובר מפרקתה של בהמה אלא שראוי לחוש לדברי הגאונים במקום שנהגו עכ"ל הרי שהאיסור עצמו מרופה בידו ואינו מחמיר רק מצד המנהג ובהגהות ש"ד הובא בב"י שאם שרוהו בפושרין מתעורר דמו ויוצא ע"י המלח וכתב שמעתי כי במקום הגאונים נוהגין לשרותו בפושרין הרי שגוף האיסור אינו ברור א"כ אפשר שהגאונים גופייהו לא החמירו רק באפשר בצלי אבל בשומן שאי אפשר בצלי שיזוב השומן וילך לאיבוד אפשר שלא החמירו אלא דמ"מ כמה פעמים שבא מעשה לידי ולא מלאתי לבי להתיר בשומן:
אך עתה נתעוררתי שאפשר שיצורף לזה היתר בשומן על ידי חליטה דמדינא דגמרא שרי בחליטה א"כ גם זו מחומרת הגאונים דלא בקיאין בחליטה וכמ"ש הטור (בסימן עג) בכבד א"כ אפשר דתרי חומרות לא מחמרינן לאסרו ע"י מליחה מטעם בשר ששהה ג' ימים וגם לאסור החליטה מטעם שאין בקיאין והנה כאשר עמדתי על ענין החליטה ראיתי מבוכה גדולה בזה בין גדולי הפוסקים: