אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן ז › ב

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן ז · ב

א

ומ"מ בעיקר הדין אם יצטרך בדיקה גם בעיני יפלא דלא נהגינן לבדוק ומ"ש דבתשובת מהר"ם לובלין מיקל לא ראיתי בזה קולא במהר"ם לובלין רק שכתב שא"צ בדיקה בכולה רק בחוט השדרה אבל לא נזכר שם שלא יצטרך לבדוק בחוט השדרה אם הלכה לאפוקי דעת האיכא מ"ד שכתב הר"ן:

אלא דמ"מ דעת תורה נוטה שבאם הלכה הילוך יפה כדרכה שא"צ בדיקה והוא דלכאורה היה נראה מצד הסברא דכל שנפסק החוט אינה יכולה לילך כדרכה וכדאמרינן באימרתא דמשדרן כרעי בתרייתא דלמא חוט השדרה איפסיק אלמא דדין גרמא שהיא צולעה וכן הדעת נוטה שהרי החוט הוא המחבר הפרקים והחוליות וכשיש פירוד בין הדבוקים אי אפשר שתלך כדרכה אלא שהוקשה לי הסוגיא דתולין (דף יא) דבעי למיפשט דאזלינן בתר רובא מהא דכתיב חלבו האליה תמימה דלמא איפסק חוט השדרה ואם נימא דהילוך יפה מופת חותך על שלימות החוט מאי ראיה דלמא משום שהיתה מהלכת הילוך יפה וליכא למיחש להפסקת החוט וע"כ אין הילוך יפה ראיה שלא לחוש לפסיקת החוט בהחלט ודוקא בנפילה כשהלכה הילוך יפה אזלא לה ריעותא דנפילה ומ"מ אפשר שתלך עם שנפסק החוט הילוך יפה מיהו יש לדחות דכיון דחיישינן למיעוטא חיישינן לכל חששות כמו במקום נקב שחוט וכדומה לכן יש לחוש שמא בשעת שלקחה לשחוט אז נפסק החוט ובאמת לא היתה מהלכת כדרכה אילו בוחן אז בשעה זו אבל לעולם אי אפשר שתלך הילוך יפה עם פסיקת החוט מטעם האמור למעלה ואי קשיא לפ"ז תקשי קושית התו' נימא דאזלינן בתר חזקה ואי משום דהוה חזקה שאינה מבוררת הא איכא חזקה מבוררת בשעה שהלכה ודאי לא נפסק חוט השדרה י"ל דגם כה"ג לא מקרי מבוררת דבכל רגע י"ל עתה הופסק ותפסיק מלילך כדרכה ודו"ק גם י"ל בפשיטות דכיון דחזינן דהילוך יפה מפיק מידי חשש פסיקות החוט בנפילה ממילא כ"ש בליכא שום ריעותא דהילוך יפה מורה שלא נפסק החוט והיינו משום דרוב פסיקות אין יכולין להלוך כדרכן ולא שכיח כלל שתלך כהוגן עם פסיקת חוטה אבל אי חיישינן למיעוטא איכא למיחש אפילו מהלכת כהוגן:

ועוד אני אומר דודאי צריך ליתן טעם למה בנפילה ההילוך מפיק מכלל חששי דטריפות אף שבשאר טריפות אין ההילוך מורה על כשרותן טעמא בעי ואף שכתב הר"ן דאם היתה נפילה ונטרפה מחמת החבט לא היתה יכולה לילך אין זה מתוקי פרה אדומה וטעמא מיהא בעי והדבר ברור דודאי הגם שטריפות חיות י"ב חודש ומהלכות יש הפרש בטעם וסברא והוא דמניעת ההליכה כדרכה בא מכאב אברים החיצוני' ומבשרינו נחזה שאפילו יהיה לאדם בועה קטנה ברגל אף שאין בו שום מיחוש סכנה מ"מ קשה לו לילך כדרכו מפני שמכאיב תנועת ההליכה ע"כ משמר עצמו שלא להתנוסע בתנועה חזקה שלא יגדל הכאב ואפי' אם יקרה הכאב בשאר הגוף ואברים שאינם מכלי ההליכה מונע ממנו ההילוך כדרכו לפי שע"י תנועה גדולה מתפרק קצת מקום הכאב ג"כ ומכאיב ליה וזה דבר חושיי משא"כ בחולי פנימי כמו בועה בריאה וכדומה אפי' יש בה סכנה מ"מ אחר שאין לו כאב באברים חיצונים לא תזיק לו תנועת ההליכה וזה דבר ברור מעתה נאמר בנפילה שבודאי פעולת הנפילה תתפעל יותר באברים חיצונים שנתתבטו על הארץ אלא שקיבלו חז"ל שתוכל לפעול ריעותא וריסוק באברים הפנימיים ג"כ עכ"פ האברים החיצונים הם מוכנים לפורעניות וכאב יותר מאברים הפנימים אלא שאנו אומרים שלא זו בלבד שפעלה ההכאה הכאב באברים החיצונים הקרובים אל החלל אלא אף גם באברים הפנימיים פעל כת ההכאה להוליד ריסוק וטריפות ומזה מבואר שאם ראינו שלא נעשה פעולת החבטה לעשות רושם וכאב באברים החיצונים שימנעו תנועת ההליכה שעיקרה תלוי באברים חיצונים כ"ש שלא תפעול ההכאה והחבטה באברים פנימים שיולידו טריפות פנימי לכן אם חזינן שלא פעלה ההכאה ונתרפא מכאב החיצוני ומהלכת כדרכה פשוט לן שאין לחוש שפעלה ההכאה כו' שיהי' טריפות באברים מ"מ מזה מבואר החילוק שאפי' נאמר שאפשר לפסיקת החוט לילך י"ל היינו כשאין הפיסוק בא רק מחמת חולי פנימית בחוט אשר לא יתחייב לגרום כאב בחוליות השדרה אבל אם החשש מכת שגדל הכאב כ"כ באברים וחוליות השדרה עד שהתפשט לפסוק החוט אי אפשר לה שתלך בשום אופן בהילוך יפה אילו גרמה ההכאה פיסוק בחוט שהוא בפנימיית החוליא ודאי גדל הכאב מאד באין מרפא שתלך כדרכה וזהו דברים ברורים שהשכל מסכים עליהם:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה