שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן ו · ט
ובאמת אין אנו צריכין לכל זה דודאי לא שייך ביטול בגורמים ואבאר יותר הנה קיי"ל ביבמות א"י ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ובטל חלק זרע אב לגמרי ואפקרי' לזרעי' וכן בבא על השפחה אין חוששין לזרע אב והולד כמותה ובפסולים הלך אחר הפסול כדאיתא בקידושין (דף סט) דכתיב לו הלך אחר פסולו והנה כתיב בתורה לא יבא עמוני וגו' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל וגו' עד עולם והנה קיי"ל עמוני ולא עמינית וא"כ כל ולד חצי מהיתר לקהל וחצי מאיסור מצד אב וא"כ דור השני הוא רובו להיתר ולא. נימא טירת הכתוב אי הוי שייך ביטול דגורמים א"ו לא שייך ביטול כלל דסוף סוף בא הדבר מכח שני גורמים ובזו גילתה התורה שהפסול הוא עיקר לילך אחריו אבל אי הוי בטל הי' לו להיות מיעוט פסול בטל ברוב כשר ובזה אני מבין מה שהפליגה תורה גם דור העשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם וכיון דכתיב עד עולם למה נקט דור עשירי הגם שאינו מיותר ואתי לדרשה או לדרוש ג"ש לממזר שאסור עד עולם כדאיתא בספרא מ"מ למה תלתה התורה ההפלגה בדור עשירי אמנם לפמ"ש מובן היטב והוא לפי שהקבלה היתה שהנקיבות מותרות א"כ בכל דור ודור מתמעט חלק האיסור בעמוני שנשא עמונית כיון שהנקבות מותרות ולפי שהביטול המופלג הוא באלף ולא תמצא ביטול חלק הפסול באלף רק בדור עשירי דוק ותשכח עכ"פ חזינן דלא שייך ביטול בגורמים מאחר שהזרע נולד משניהם אחד המרבה ואחד הממעיט שוין לגמרי וכל דבר הוא כפי דינו אם הולכין אחר מי שעשתה התורה עיקר וכן בממזר שנשא ישראלית אפילו אלף דורות לא בטל והוי כולו איסור:
ואולם בבהמות דלא שייך בהו חשובות ופסלות בזה פליגי איכא מ"ד אין חוששין לזרע אב וזה ודאי שעיקר בנין וריקום הולד רק במעי האם ואיכא למ"ד חוששין לזרע אב כיון שא"א שתלד בלי ט פת הזכר הוי כחצי של אב וחצי של אם וכן מוכח גמ' (חולין דף פ') כוי יש אומרים זה הבא מן התיש ומן הצביה ר' יוסי אומר כוי בריה בפ"ע הוא ולא הכריעו בו חכמים כו' משמע שלא נחלקו על תואר הכוי רק מאין הוא והנה הכוי שבא מן היער מסתמא נולד מחיות היער אף דרובא הם חיות ביער א"כ בדורי דורות שמוליד כיוצא בו ואפילו אם הכוי בא על הצביה בפנינו ודורי דורות כולם יש בהם דין כוי ולא יתבטל חלק התישות שבו שאין ביטול בגורמים ותערובות הוא ענין אחר והיינו דבר שהוא אסור מצד עצמו כמו איסור בהיתר. אתה המעיין פקח עיניך וראה כי בתוס' (חולין דף סט) ד"ה תלתא שהקשו והא הוי זה וזה גורם לא הקשו אלא מכח דאמרינן התם כל בהמה מכח חלב ודם קאתי הקשו דה"ל זוז"ג אבל למאי דמסיק מהו לגמוע את חלבו משום דחלב כאבר מן החי דמי לא קשיא דהו"ל זוז"ג דכיון דהאי אבר הוי ממש אבר מן החי והחלב הבא מכחו ג"כ אבר מן החי לא שייך ז ז"ג מאחר שאיסור אמ"ה בעצמו הוא והחלב הוא כאיסור האבר ממש לא שייך זוז"ג רק תערובות כמ"ש האחרונים ולפ"ז אין קושית התוספות קושיא כ"כ מאחר דאינו אלא ס"ד בעלמא ולמסקנא לא קאי ובהכי ניחא לשון הגמ' דקאמר כל מכח לא אמרינן דשרי והוא שפת יתר דהא פשיטא דחלב זה אין בו איסור מכת יותר מחלב דעלמא אלא דהש"ס בעי לאורויי דהך אבעיא אם יהיה לו מציאות לחלק בין תרי איסורי לתלתא איסורי היה צריך לומר זוז"ג אסור ובאמת קי"ל זוז"ג שרי לכן קאמר הש"ס אלא כל מכח בלא"ה קי"ל דשרי כיון דקי"ל זוז"ג מותר רק מהו לגמוע החלב שהוא גוף האיסור לא שייך בו ז ז"ג ובהכי ניחא מה שהקשה בפלתי (סי' יד) דלמה הוצרך הגמרא לומר כל חלב כאמ"ה דמי ושרי הרי נמי ל"ש לימא כדמעיקרא כל ח"ב נוכח חלב ודם קאתי ושרי הה"ד איסור אמ"ה שרי ג"כ (או הכא) (והכא] ליכא תקנתא בשחיטה ולפמ"ש לק"מ דלפי האמת מסיק כל מכח לא אמרינן דה"ל זוז"ג א"כ לא מבעיא ליה רק מצד שאותו האיסור ממש ישנו ואין זוז"ג שייך רק היכא דליכא אותו איסור ממש מעורב בו וז"ב. וכ"כ הר"ן בע"ז דהיכא דיש שבח עצים בפת לא שייך זוז"ג ודבר מוכרח הוא כמ"ש בספרי מגן אלף (סי' תמה) כ"ש דבתערובות ממש לא שייך זוז"ג מיהו בתערובות שייך ביטול אבל בגורמים לא שייך ביטול כלל:
וכן בהך דינא (דסי' יג סעיף יד) בן ט' חי שנמצא במעי אמו ובא על הבהמה דעלמא והוליד אותו הולד אין לו תקנה דמצד אחד הוי כשחיט אין חילוק אפי' אותו הולד בא על בהמה דעלמא אין לו תקנה עד דורי דורות וראיתי למרן בפלחי (סי' יג סק"ו) שכתב אם בא אותו הולד על הבהמה דלדעת הש"ך דהחלב מבהמה זו טריפה ה"ל זוז"ג ומותר כמ"ש התוס' פ' אלו טריפות (דף נח) ע"ש ואני אומר לא כן אבי והנני מבאר לשון התוס' ד"ה מכאן ואילך אע"ג דפסקינן כר' יהודא בפרידות דמספקא ליה אם חוששין לזרע אב אם לא היינו במלתא דשרי כל חד באנפיה נפשיה ולא שייך זוז"ג אבל הכא דחד חסור וחד שרי הו"ל זוז"ג ומכאן יצא לו לרבינו דאם החלב יש בו איסור מותר משום זוז"ג ודברי תימא הם וכי האיסור יגרום ההיתר אלא הדבר ברור דזוז"ג אין הטעם משום שחשוב גורם זה יותר מזה דלמה נחשוב גורם זה יותר מזה ולא שייך זוז"ג אלא בדבר שאין האיסור גופא שייך בו רק כח האיסור כמו ולד שנולד מן פרה שנטרפה למ"ד טריפה יולדת או ולד נרבעת או נוגחת אם נולד הולד אחר שנטרפה לא נאמר להתיר הולד משום זוז"ג שאין חלק האב חשוב כלל דמ"ש אי חוששין לזרע אב לא נאמר הולד חצי מן האב וחצי מן האם אלא להכי אמרינן זוז"ג משום דאיסור שנאסרה אמו לא שייך בולד שהאם אסורה מחמת טריפות שאינה חיה והולד הוא בריא אולם אלא שהיה לנו לאוסרו משום שיצא מן הטמא ואסור ועל זה אמרינן זוז"ג מותר ואינו בכלל יוצא מן הטמא הוא אבל כשאין אנו באין לדון מצד האיסור רק לבטל ולומר שחלק אב אינו בבהמה זה לא נוכל לומר אי חוששין לזרע אב דהרי יש בו חצי כח אב וחצי כח אם לענין כלאים אלא דלא נאסר מכח שבא מכח איסור ויוצא מן הטמא רק הוא עצמו חצי ממין האב וחצי ממין האם ומ"מ אין לגזור עליו כיון שאין גוף האיסור בטיפת זרע אב רק כח בעלמא וכשכח היתר מעורב בו לא מקרי יוצא מן הטמא מעתה זכינן בענין בן פקועה שבא על בהמה מעליותא אי חוששין לזרע אב הרי הוא כנשחט חציו הרי תולדות ו כיוצא בו שאין אנו דנין בו מצד האיסור שבו רק סימן אחד וכל תולדותיו יש להם דין זה ואין אנו דנין בו מצד איסור רק מצד שזרעו כמותו שיש בהם חלק שחוט וחלק בלתי שחוט ולא מהני סימן שחוטה כמו באביו וגם בז ז"ג לא אמרינן דליתא לחלק אב שהרי הוא שוה כמו אם אלא דאינו מזיק חלק אב שאין כאן יוצא מן הטמא לבדו וכן בנטע והבריך והרכיב דהוי זוז"ג ומותר אין דנין שאין חלק מענף הילדה דודאי גם הענף פועל בו אלא דלא אסרה התורה הנצמח כ"א כשהוא איסור ערלה לבד אבל הנצמח מערלה ומה שכבר נעשה היתר זה לא אסרה התורה שאין איסור פרי ערלה מתערב בפרי היוצא רק כח וגורם להוציא הפרי וכיון שגם היתר גורם להוציא הפרי והאיסור לא היה מוציא הפרי מבלי כח צמיחות הזקינה זה לא אסרה התורה רק כשכל הצמיחה הוא מן האיסור בתולדה הוא ערלה ודברים אלו ברורים וישרים בצדק נאמרים כמסיני מסורים:
מעתה אמור בנ"ד שהאתרוגים הם מורכבים ממה שמרכיבים יחור אתרוג בלימון היה לנו לדון בו אם אנו חוששין לזרע הנרכב ואם באנו להכשירם היה צריך לומר שאין חוששין כלל לכח הנרכב ומאן ספין ומאן רקיע לומר כן הרי מצינו לענין ערלה עכ"פ ילדה שם בכה בזקינה בטלה הרי שאין כח הנרכב נתבטל והפרי הוא בא משני הכחות מהיכי תיתי לומר שכח הנרכב בטל שהרי אם חוששין לזרע אב חיישינן ודיינינן ליה פלגא ופלגא עם זרע האם כדאיתא בחולין (דף עט) אם חוששין לזרע אב כל מיני פרידות אחד הם שעכ"פ כח הגידול בא משניהם אף דעיקר התהוות הולד מזרע האם ויש לנו לומר דאפי' למאן דאמר אין חוששין לזרע אב היינו משו' שעיק' התהוות וריקים וגידול הולד הוא מן האם כדאמרינן אוכל ממה שאמו אוכלת וכו' אבל בפירות פשיטא שכח הצומת בא משניהם ואף שהמורכב מוציא פרי למינו מ"מ עכ"פ כח הנרכב מעורב בו ויש בו חלק מורכב ונרכב וכבר כתבתי שבגורמים לא שייך ביטול שהרי הפרי אינו הכת הצומח ממש כי הכח הצומח אינו רק כח בעלמא להוציא הפרי ולא הפרי עצמו ואם אין הלימון מצמיח האתרוג מ"מ יש בו חלק לימון ואין חילוק בין רב למעט מאחר שאינו רק גורם בעלמא אחד המרבה ואחד הממעיט: