אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן ו › א

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן ו · א

סימן ו

הנה ראיתי למעכ"ת שטרח ויגע בחיפוש אחר חיפוש ומצא כדי מדתו מדת חכמים ויליף מציאה מחיפוש להכשיר אתרוגים המורכבים אלא שהאריך הרבה והרכיב גם הוא בתשובתו ענינים ופלפולים שונים שאינם למעשה בנידון הנדרש ואני אומר כי בוודאי דבריו דברי תורה וראוי להשיב עליהם ולומר דילידא אימא כוותיה תיליד ואע"ג דאית ליה פירכא כי לדינא לא כן אנכי עמדי כאשר יבואר בתשובתי והנה הגיעני מכתבו קודם ר"ה לא פניתי עליהם עד אחר יו"כ העבר והשיב בתשובתו בתורף כחא דהתירא אשר כביר מצאה ידו לדחות דברי האוסרים ואנכי אחריו לפלפל בדבריו הנעימים ומאוד חפצתי להצדיק שיצדק בדבריו למען זכות עם בני ישראל להוציא ספק מלבן אך האמת יורה דרכו אשר לדעתי הם פסולים כל שבעה והנה בדברי הלבוש אשר פלפל מעלתו שחשב לפסלן מטעם שהא"י מצווין על הרכבה ונעבדה בהם עבירה וכן נמאס למצוה כמו כלאים אף דמותר באכילה אסור לקרבן וטרח מעלתו לדחות דברי הלבוש כי מה שהקשו על הלבוש מהנך אוונכרי הא עשה הגזל ונמאם למצוה ומעלתו כתב בזה ובאמת לק"מ דבגזל אין שייך פסיל הגוף שהרי לנגזל מותר ואפשר לסלוקי בזוזי ולא שייך פסול הגף כמו בכלאים שהפסול בגופו ונמאס וזה ברור וקרוב לדברי מעלתו:

ומה שהקשה המ"א עוד א"כ יהיה קרן כלאים אסור לשופר ומעלתו ביקש לומר אין ה"נ אין דעתי נוחה דסתמא דמתני' כל השופרות כשרים חוץ משל פרה ומה שדחה מפלתו שאין למדין מן הכללות מ"מ היכא דלא איתמר לחלק מהיכא תיתי לומר כן ולא אישתמיט שום פוסק לומר כן וא"צ לכך די"ל כיון דאפילו למ"ד גזל פסול משום מצוה הבאה בעבירה מ"מ תקע בשופר גזול יצא והוא מן הירושלמי ג"כ דאין גזל בקול וכן הוא בירושלמי ר"פ לולב הגזול ז"ל מה בין שופר ללולב אמר ר' יוסי בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם ברם הכא יום תרופה יהיה לכם מ"מ אמר ר' אלעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור בהנאה ע"כ ונראה החילוק בזה דבשלמא בגזילה נטילת הלולב בעצמו לו למזכיר עון ואינו יוצא בו שאינו יוצא כ"א בגופו של דבר עצמו וצריך ליטול הגז לה בידו לצאת אבל בשופר הקול בעצמו אין בו שייכות גזל והאי טעמא אפשר שיספיק גם לכלאים שהקול אינו דבר ממשי לומר עליו עבירה הן אמת כי בשופר י"ל טעם אחר דשופר עביד לאפוקי ביה רבים ידי חובתן ומצוה הבאה בעבירה אינו רק לגזלן עצמו וכיון שכל השומעין יצאו בשמיעה אין לחלק בין הגזלן לאחר וזה כוונת הירושלמי תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו וכיון שאין לפוסלו לאחר גם הגזלן בעצמו יוצא בו (וא"ל) [וא"כ] בשופר אפשר שיפסול לכל כיון שגופו עבירה מ"מ יש לחלק כדפרשתי ומה שהקשה בט"ז ומ"א לדברי הלבוש ל"ל קרא לפסול כלאים לקרבן תיפוק ליה שנעבדה בו עבירה ומעכ"ת דחק בשם פנים מאירות דמהא יליף לאסור כלאים ולכאורה אשתמיט להו הסוגיא דחולין (דף קטו) דפריך כלאים לתסרי מכל שתיעבתי לך ומשני כו' כלאי בהמה גופי' לתסרי דהא תיעבתי לך הוא ומשני מדאסר רחמנא כלאים לגבוה ש"מ להדיוט שרי והשתא מה קושיא להמ"א וט"ז דלא לכתוב כלאים לגבוה דאדרבה אי לא כתיב כלאים לגבוה הוי אסור אף להדיוט ואין מקים להקשות בזה אלא מהכא גופיה יש לדייק ג"כ מדאסר רחמנא כלאים לקרבן יש לדייק דלמצוה שרי וע"כ צ"ל בזה דהלבוש ס"ל דמצוה הוה כקרבן וזה ודאי אינו דהא נעבד (אין) אסור לגבוה ומ"מ חזינן בלולב של עבודת כוכבים אם נטל כשר ובאשירה ועיר הנדחת יהיב טעמא משום כתותי מכתת שיעורי' אבל משום נעבד אין אסור למצוה ועיין בע"ז בפ' כל הצורות (דף מז) באשירה שביטלה מבעיא ליה עכ"פ מהך סוגיין דלולב הגזול משמע דלמצוה יוצא בו עכ"פ וכיון דלענין נעבד מצוה אינו כגבוה וכמו שהביא גם כ"ת מן הירושלמי א"כ ממילא ליתא לטעם הלבוש דמשום הא אין לאוסרן למצוה דמדאצטריך קרא לאסור כלאים ש"מ למצוה שרי ובהדיא מם ק הר"נ בפ' כל הצורות דיצא בנעבד למצוה אפילו בלא ביטול א"כ הרי מפורש דמצוה אינו כהקדש ולא כהלבוש:

מיהו מה שחידש בט"ז לפוסלו למורכב מהא דאיתא בב"ק בפ' מרובה השתא נדמה פסול כלאים מבעיא ובאתרוג נדמה פסול כ"ש כלאים ע"ש דבאתרוג נדמה פסול כדאיתא בסיכה (דף לו) דכושי כשר דומה לכושי פסיל נראה לי דלאו ראיה הוא כל דכיון שהוכחנו דמצוה אינו כקרבן וא"כ כי היכי דדייק מדאיצטריך כלאים ש"מ להדיוט שרי א"כ יש לומר גם בנדמה מדאיצטריך נדמה לקרבן ש"מ למצוה כשר וא"כ אין טעם לאיסור נדמה וע"כ משום דלאו הדר הוא וא"כ המורכב שהוא מהודר ביתר שאת לא שייך לפוסלו כלל דע"כ נדמה הטעם שאי אפשר שיהא דומה לגמרי לכושי בתולדה ולהכי פסול משום הדר וזה לא שייך במורכב אם כן בהא יפה כוון כ"ת דליתא לטעם הלבוש:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה