שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן ב ג · ה
גם מה שעלה בדעתו לומר שהוא באחריות הישראל ליתא דהרי אין הישראל חייב באחריות רק שיפסיד חובו מן העכו"ם ובהא לא מקרי קבלת אחריות שכבר נסתלק מן הנכרי מחובו ובשביל שיהיה חובו נפסד אם יאבד החמץ הא לא מקרי קבלת אחריות וכמו שהשגתי בספרי על ספר מקור חיים (בסימן תמ ססק"ג) דבקבלת אחריות חפץ שיהיה חמץ בעין להחזירו אבל במה שמפסיד חובו אם יאבד החפץ זה לא מיקרי קבלת אחריות ועוד הוה אחריות חמצו של נכרי בבית נכרי וגם מה שנסתפק אם אזלינן בתר דיניהם כבר כתבתי בספרי מגן אלף (סימן תמח) והשגתי על המג"א שנסתפק בזה אך נ"ל דלא שייך למיזל בתר דיניהם כ"א במה שמחוקי המלכות על כללות המדינה כיון שיקנה בכסף או בהכאת כף על כף שזה משפט כולל וחק ונימוס המדינה אבל במשפטים פרטיים התלוים בסברות השופט כאשר בודה מלבו לא שייך למיזל בתר דיניהם וכן משמע ממה שפסקו הפוסקים (בס"ס תמא) בישראל שהלוה לנכרי על חמצו ולא אמר מעכשיו אינו עובר ולא חילקו שמא בדיניהם יכול למוכרו מיד אם לא פרעו אח"כ למפרע הוא שלו וא"כ עבר כמו לאביי כיון דאם לא פדאו הוה מכירה למפרע אפילו לא הרהינהו הו"ל להפוסקים לחלק אם בדיניהם כשאמר לו מעכשיו אפי' הוא בבית הנכרי הוה שלו למפרע דאז אסור אפי' לא משכן אלא בדינים פרטים לא אזלינן בתר דיניהם מאחר שאינו חוק קבוע גם בנ"ד אינו מוכרח שיהיה דיניהם כשקיבל עליו לשלוח לו יי"ש שלא יוכל לחזור וליתן לו מעות לכן נ"ל שאין לחוש לזה:
וכל זה אם לא טענו היי"ש מן העגלה רק נכרים דלא זכה ישראל דאין שליחות אבל אם שלח הישראל לישראלים שיטענו לו היי"ש לחדר הנכרי א"כ זכה בו הישראל יש לאסור היי"ש ואין לסמוך על שאר סניפין:
ואין לדייק דקני הבית בשכירות ממה שפירשו בתו' פסחים (דף ו) דביחד לו בית א"צ לבתר משום דהוה כחו קבל אחריות חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם שיחד לו הנכרי להיי"ש וא"כ הוה ברשות ישראל דליתא ודאי לא קני המקום רק בקנין דשכירות שוה למכר ובהעמדה לא קני המקום כדפרישית לעיל והא דאמר למימרא דבשכירות קונים היינו משום דאיכא שהחזיק בבית כדין שכירות וכדאיתא פ' הזורק תיחוד ותפתח ואפי' אם נימא לפי האמת לפיר"ת יחוד בעלמא נמי סגי לאו משום דשכירות קינה רק משום דלא ימצא ואם יחד לו מקים תו לא מקרי מצוי תחת ידו אף שלא קנה המקום כדין וכ"ש לפמ"ש במגן אלף (סי' תס סק"ד) דבעי' גם התם קנין קנין מעליא בעי (וכן מוכח מדעת הגאונים שסוברים בישראל שהפקיד חמצו אצל העכו"ם מקרי אינו ברשותו אלמא אע"פ שיחד לו הנכרי מקום לחמץ לאו שכירות הוא והרא"ש שחולק עליהם וכתב דכיון שהשאיל ביתו לשמירת ממינו ביתו מקרי אין כונתו שקונה המקום דבהנאה לא קני אלא משום דעיקר הממון של ישראל אבל בהנחה לא קני המקום כמ"ש לעיל דבהעמדת בהמה לא קני) וכן מוכח מדברי הגאונים שכתבו בהפקיד חמצו בביתו של נכרי אין עובר עליו שאינו ברשותו ואם איתא דקני ביחד מקום א"כ איך כתבו שאינו עובר הא (המקום שהניחו) קנה המקום שהניחו שם והוי ברשות ישראל לגמרי ודוחק לומר דהגאונים מיירי בלא יחד לו מקום לפקדון דא"כ מאי קשיא להר"ן מנכרי שהלוה את ישראל על חמצו דהישראל עובר הא י"ל ששם יחד לו מקום לחמץ של ישראל וכיון דנכרי מישראל לא קנה משכון א"כ המקום ג"כ של ישראל אלא פשוט שאינו קונה המקום בלא קנין ואפילו הרא"ש דפליג על הגאונים היינו משום שעיקר הממון של ישראל והשאיל ביתו לשמירת ממונו קרינן ביה רשותו אבל הרא"ש לא פליג מחמת שיהיה המקום נוי לישראל דהא העמדת בהמה לא קני כדפרישית: