אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן ב ג › ג

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן ב ג · ג

ב

וע"ז אני אומר עוד לפי הסכמת הפוסקים דביטול הוא מטעם הפקר וקיי"ל דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אפי' ביטלו אסור כדאיתא בסימן תמ"ח והנה ברא"ש פ' כל שעה הביא פלוגתא בירושלמי בהפקיר חמצו דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש ור' יוחנן אוסר ומפרש טעמא דר' יוחנן דחייש להערמה ופירש הרא"ש שלא יפקירנו ויאמר הפקרתיו מעתה י"ל דדוקא כשלא זכה בו אחר ע"פ הפקירו בהא הוא שקנסו אבל אם זכה בו נכרי א"כ כבר וכה בו ומה לנו לקנוס הנכרי שזכה בו קודם זמן איסורו והוה חמץ של נכרי לגמרי י"ל דלא קנסו כה"ג ואם נפשך לומר מ"מ שייך הערמה זו שמא לא יפקירנו ויאמר שהפקירו ע"ז אני אומר דצריך טעמא למה לא יפקירנו כדי לצאת מן האיסור דאפי' בישראל עוברי עבירה אמרין חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר מפני שהם מחליפין דלא שביק התירא ואכל איסורא וצ"ל דכאן ירא פן יזכה בו אחר קודם זמן איסורו והנה בנ"ד שהחמץ מופקד אצל נכרי ושפיר יכול להפקירו קודם זמן איסורא ופקדון יכול להקדיש כשלא כפרו כמ"ש התו' (ב"מ דף ו) א"כ היה יכול להפקירו בשלימות ואין לחוש שיזכה בו אחר שהרי הנכרי לא יתנו לאחר מסתמא שטוב שיזכה הנכרי לעצמו ואם אינו יודע שזוכה בו ממילא לא יניח לאחר לזכות בו רק שהיה לנו לחוש שהנכרי עצמו יזכה בו מן ההפקר והא ליתא דממנ"פ אם הנכרי יודע דין ישראל כשמפקירו יכול לזכות בו א"כ ממילא אפילו לא יפקירנו כלל יוכל הנכרי לזכות בו לעצמו בפסח ואין לישראל טענה עליו כלל דאין דמים לאיסורי הנאה ואפי' לכתחלה יכול לזכות בו וא"כ בודאי י"ל שישראל הפקירו בלב שלם שאם הנכרי ירצה לקחתו לאחר זמן איסורו אין לישראל שום טענה עליו אפי' לא הפקירו וא"כ כשהוא ביד הנכרי מופקד שפיר יכול להפקירו שאין ישראל אתר יכול לזכות בו מאחר שהוא ברשות נכרי והנכרי יעכב לא יניח לישראל לזכות בו שהרי הוא ברשות נכרי ואם ירא שיזכה בו הנכרי עצמו הרי בלא"ה בפסח הנכרי יוכל לעשות בו כרצונו ואין הישראל יוכל לעכב על ידו וא"כ שפיר יוכל להפקירו ואין לו הפסד מן ההפקר ולא שייך ביה הערמה א"כ י"ל דבזה שהוא מופקד ברשות נכרי לכ"ע מותר בהפקירו קודם זמן איסורו ולא תקשי הא דקיי"ל בנכרי שהלוה ליש אל על חמצו שאסור דאפילו איירי בביטלו י"ל דשם לא שייך הפקר דאין ברשות ישראל להפקירו כיון שחייב עליו לנכרי והרהינהו אצלו ובלא"ה נמי ע"כ הך מיירי בלא הפקירו אי דלא מהני הפקר דאל"כ תקשי לר"ל דס"ל הפקר מהני אמאי אסור בנכרי שהלוה אלא ודאי איירי בלא הפקירו או דאין ברשותו כיון שאין בידו רק ביד נכרי והנכרי הלוה עליו א"כ כשביטלו הרי זכה בו הנכרי דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו וגם בנכרי איכא חצר לכ"ע כמ"ש במגן אלף (סימן תמח) וא"כ אינו חמצו של ישראל כלל:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה