שות מבעל טיב גיטין חלק א· רבי צבי הירש הלר
תשובה ד
(בעז"ה לידידי הרב המאוה"ג המופלג מוהר"ר ישראל אב"ד דק' ק דאהרע והגליל.) והנה תורף דברי מעכ"ת אשנה בקצרה למען יבואר באר היטב דברי תשובתי על דברותיו החביבים עלי והוא כי על דברי רי"ו שהובא בש"ך ז"ל בס"ק.. שהבין רבינו הש"ך ז"ל מלשונו זה שיש אוסרין בנמשכו השאובין חוץ למעיין שרבו השאובים עליו במקומם הביא לנו מעלת' דברי הגאון מרן בעל נו"ב ז"ל בתשובתו מהד"ת סי'.. שרצה להעמיסם בשיטת הגדולים שהביא רי"ו ז"ל ובש"ך ס"ק קי"ב בנסתם הנקב שחוזר לפסולו וה"ה כאן ודא ודא אחת היא. ומזה מבואר דה"ה במקוה שיש בה מ' סאה כשרים ורבו השאובין עליהם שג"כ להיש אוסרי' קפידא הוי לפי הבנת הגאון הנ"ל בדעתם. וע"ז הרבה מעלת לשפוך סוללה. ולבנות דוק על כל דברי הגאון ז"ל ושנעלמו ממנו משניות ערוכות במס' מקוואות דמוכחו בהדי' דכל שהוכשר פ"א אינו חוזר לפיסולו. ואייתי מתניתי' בידי' מההוא דממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה בפ'.. משנה. ומההוא דשלשה מקוואות זו בצד זו דפ' משנה. (ואמת שמשנה זו הרי הביא הגאון ז"ל בעצמו במסקנת דבריו לדחות דעת האוסרין ועמש"ל) ואחר כל אלה תפס לו מע"כ דרך אחרת בביאור דברי רי"ו בשני מקומות אלו. ושיש חילוק בין הנושאים ודכל שנתחברו המים זה לזה והושקו ממש הו"ל כנתחברו לכ"ע וא"ח לפוסלם דהו"ל כגוש אחד. ושם בנתחברו ע"י נקב כשפ"ה הוא דמספקא בהו להנהו גדולים שברי"ו משום דשם לא הוכשרו המקוואות כ"א בתורת חבור זה לזה ולכן כשנפסק חבורם חזרו לפיסולם ולכן ל"ק עליי' מהנהו משניות דלעיל. ובהא דמעיין שרבו עליהם השאובים במקומם דיש אוסרי' אעפ"י שנתחברו ממש כ' מעלת' דהוא במעיין דווקא הוא דס"ל הכי משום דאזלו בשיטת הסוברים דכל שנמשך המעיין ממקומו אין לו דין מעיין עוד לטהר בכ"ש ובזוחלין. ולכן אף דבמקומו הי' המעיין מטהר גם אם רבו השאובין היינו משום טהרת המעיין עצמו בכ"ש לא שהוכשרו השאובין על ידי המעיין משא"כ במקוה של מ' סאה שגם השאובין הוכשרו ע"י המקוה ונעשו כגוש אחד. כ"ז תורף שיטתו והאריך עוד בהמתקת דבריו אבל זה תורף דבריו:
א ובאמת כי אם ראוי להיפך בזכותן של ראשונים ז"ל למען יצילו מן השגות והתמיהות שעליהם וגם כי גם חפצי בצדקו להיות דבריו קיימין ושלא להיות יגיעתו בדת אמת לריק. עכ"ז האמת אהוב מן הכל ואין משוא פנים בתורה ובפרט בדבר הנוגע לדינא ולהלכה למעשה. וחזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי בזה דרך אשר יתכן בעיני לקיים בזה דעת הפוסקי' הנ"ל מכמה סתירות מבוארות ושאין בזה כדי תפיסה על הגאון מפראג ז"ל ולא עוד אלא שאם הי' מקום לחלק בין דין דרי"ו בנסתם הנקב לדעת הסוברים דחוזר לפיסולו ובין הך דג' מקוואות ושאר דינים השנויים במשנתינו כעין זה מטעם שכ' מעלת' או באיזה אופן אחר. לא על הגאון הנ"ל תלונה זו. כי לא ענה מלבו דמיונו בזה שהרי גם רבינו הרא"ש ז"ל בתשובותיו לא מצא ראי' אחרת מבוררת לדעתו שהכריע דאף בנסתם הנקב נשאר בהכשרו כ"א מדין השקה דמהני לעולם וממשנה זו דג' מקוואות ועל ראייתו זו נשענו כל הבאים אחריו והכריעו כן להלכה. והגאון ז"ל גם הוא מסיק להלכה שלא כדעת הפוסקי' המחמירין בדבר ג"כ ממשנה זו. ולא הי' בהעלם עין ממנו. ואטו כי רוכלא ליחשב וליזיל ואולי הי' להם גם איזה מקום דיחוי אבל חלילה שיעלם אמנם משניות מפורשות או איזה סברא פשוטה שיהי' ראוי לחלק ביניהם:
ובאמת שהדין כדבריהם שבאמת דין דנקב כשפ"ה ודינא דהשקה בנתחברו המים בעצמם דא ודא אחת היא. ואין מקום הבדל בין זה לזה דפשיטא דגם בחבור כשפ"ה דמקוואות אין טהרת השאובין כ"א בתורת השקה והוא ממש דין דהשקה שנאמר בכ"מ. אלא דבעלמא סגי בחוט השערה וע"י נקב מן הצד בעי כשפ"ה ודבר זה הרי מבואר בכל הפוסקי' ראשונים גם אחרונים יעויין בלשון הסמ"ג שהובא בב"י סי' זה עיי"ש היטב ובשא"פ שהובא שם ובתשו' רשב"א שהובא שם בב"י בדין שוקת ובחי' ריטב"א פ"ק דמכות באורך והובא בקצרה בבד"ה בסי' זה ובלשון הרא"ש בתשובה ההוא דינא ובשאר דוכתי טובא בהכשר כשפ"ה כולהו אתי עלה מטעם השקה והוא פשוט דמה יועיל טעם דחבור להכשיר השאובין אלולי טעם דהשקה ולא מצינו שיועיל טעם דחבור זה לזה כ"א בהכשר מקוה חסרה זו בצד זו. אבל פיסול דשאובין הי' פוסל גם במקוה שלימה. אם ניתוספו בה שאובין ורבו על הכשרים. וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובותיו ובפסקיו לב"ק וה' מקוואות. ולא הכשיר כ"א מטעם השקה ומכ"ש בחובר כשפ"ה דבעינן ה"ט. וכן התה"ד ז"ל גם הוא אזיל בזה כשיטת הרא"ש ע"ש בסי'.. מה דשקיל וטרי לחלק בין פיסול זוחלין לפיסול שאובין דבזוחלין מהני רביי' לפסול ואלו בשאובין מטהרין הכשרים את השאובים ומסקנת דבריו משום דבשאובין מועיל בתורת השקה והו"ל כמחוברין וזרועין. דלענין זוחלין לא שייך הכשר זה עיי"ש:
מבואר מדבריו דלית לן טעם אחר להכשיר בשאובין. דאי משום חבור אכתי הדק"ל דהא לענין זוחלין וודאי ל"מ חבור להכשיר הנוטפין כמבואר בפשיטות. ועיין בתשו' מעיל צדקה סי' ל"ט:
וכן רבינו מוהרי"ק ז"ל בתשובה שרש נ"ו יעוי"ש בדבריו באריכות במה שרצה להכריע בדעת הפוסקים דהא דמעיין מטהר בכ"ש לשאובין שהוא אף לטבילת אדם אע"ג דס"ל דלאדם בעי מ' סאה גם במעיין ורק לכלים סגי בכ"ש. אפ"ה מועיל לטהר השאובין משום כיון דע"כ בתורת השקה דמהני וכיון דשם מקוה עלה מיהת לכלים הוי השקה מעליא להועיל גם לטבילת אדם. וכתב לחזק טעם זה שהוא בתורת השקה. דאי משום חבור מהני במקוה של מ' סאה וכן במעיין לכלים לטהר השאובין. א"כ למה יתכשרו הפסולין ע"י חבור הכשרים. אדרבה יפסלו הפסולים את הכשרים מצד חבורן ובפרט כשרבו עליהם דהא בכל דוכתא חד בתרי בטל וכו' עיי"ש באריכות:
ומזה מבואר ג"כ דגם בנקב כשפ"ה אין ההכשר מצד החבור כ"א בתורת השקה וזה פשוט מאוד מן הסברא ובכל הנהו רבוותא. וע"כ ראיית הרא"ש מול הגדולים שנסתפקו ברי"ו ומה שהחזיק בראייתו מרן הגאון נו"ב כראוי מוצק ואין מקום לדחוי' של מעכ"ת:
עוד יש הכרע לזה דע"כ החבור דכשפ"ה אינו מעלה ומוריד להכשר השאובין בתורת חבור לולי תורת השקה ממה שמבואר לפנינו דאין מועיל להכשיר שאובין במקוה שבצד מקוה כשר בחבור דכשפ"ה כ"א במחובר למקוה שלימה שיש בה מ' סאה ולא מהני כה"ג אם מחובר למקוה שבצדו שאין שאוב בפחות מזה כמו דמצינו חבור כזה דמהני בשני מקוואות כשרים שאין בכ"א מ' סאה לצרפם זה לזה ולהשלים השיעור ולמה לא יצטרפו כה"ג גם לענין שאובין גם אם המקוה כשר יש בה רוב מהשאובין ואינו חסר אלא קרטוב משיעורו. אע"כ דטעמו דחבור ל"מ מידי לענין פיסול שאובין כ"א השקה והשקה לא מיקרי כ"א ע"י מקוה כשרה בפ"ע וזה פשוט ואין לדחות כ"א ע"צ הדחק והעקיש:
וכן מבואר עוד מלשון הרא"ש בתשובה.. וסייעתו וכל הנהו פוסקים דשקלו וטרו במקוה שיש בה מ' סאה אם נפסלו בשאובין ברביי' והרא"ש ז"ל איצטרוך לאסוקי הכשרו מטעם השקה. ואי הוי ס"ל טעמא דכשפ"ה דמהני הוא בתורת חבור א"כ הרי טפי עדיף מקוה שיש בה מ' סאה שנתחברו להשאובין במקוה אחד ויוכשר מטעם זה ול"ל לטעמא דהשקה. דדוחק גדול לומר דעיקר פלפולם אחר שנפרדו מחבורם דל"מ לדעת הסוברים טעם זה בחבור כשפ"ה לפי הבנת מעלת' בדברי רי"ו דפשטן של דברים אינו כן כמבואר לכל מעיין. אע"כ דבכל דוכתא דמהני הוא לדידהו בתורת השקה. ודמיונם עולה יפה ונכון בלי פקפוק וכמש"ל:
ב והנה גם מה שעלה ע"ד מעלת' ני' לפרש דברי רי"ו שהובא כאן בש"ך ס"ק י"ב דמיירי דווקא במעיין ושהאוסרין ס"ל דאינו מטהר בזוחלין כ"א במקומו ממש ומש"ה כי הומשכו אח"כ למ"א חוזר פיסולו למקומו אבל במקוה שיש בה ע' סאה כל שהושקו זה לזה א"ח לפיסולו עוד גם בזה דרכו נסתרה ממני שהרי כיון שמודה עכ"פ דכל דמהני בתורת השקה תו א"ח לפיסולו. א"כ מה בכך דהמעיין אינו מטהר לדידהו בנמשך ממקומו ואין לו דין מעיין. הרי עכ"פ במקומו הי' לו דין מעיין לטהר השאובין. ואז כבר הושקו השאובין למעיין ופרח פסולי' ומאין יחזור הפיסול למקומו בענין פיסול שאובין ול"ד לזוחלין דבעי בשעת טבילה שיהי' לו דין מעיין אבל בשאובין שכבר הוכשרו מה לי אם הוכשרו ע"י מקוה של מ' סאה שלפ"ש מעלתו אף שנפרדו אח"כ מחבורם כשרים השאובים גם להאוסרין ומה לי אם נפרדו מהמעיין כיון שכבר טהרו במקומו:
הן אמת שמעלת' הבליע בתוך לשונו להמציא עוד דבר מחידוש מאוד שהמעיין דנטהר השאובין בכ"ש במקומו הוא מטעם טהרת המעיין עצמו ולא בתורת השקה ובאמת אם הי' כן הי' מקום לחילוקו הנ"ל. אבל לא ידעתי טעמו ואנה מצא מזה דבמעיין לא יועיל השקה כמו במקוה של מ' סאה, ומי הוא שחילק בכך לענין ההשקה (ובפרט לדידן דבעי מ' סאה לאדם גם במעיין א"א כ"א בתורת השקה וכמש"ל) ועוד דהרי לרוב הפוסקים ומכללם גם רי"ו דלאדם בעי מ' סאה גם במעיין וא"כ ע"כ הרי א"א כלל שיטהר המעיין גם במקומו כ"א בתורת השקה והיינו משום דשם מקוה עליו לענין טהרת כלים. וכמ"ש מוהרי"ק באורך. אבל לולי טעם זה איך אפשר שיטהר מעצמותו לאדם כיון דאין בו שיעור והדרא ק"ל מ"ש מעיין ממקוה של מ' סאה:
ואמנם לא נעלם ממני הדבר הזה דהא דמטהר מעיין בשאובין הוא מטעם טהרת עצמו של המעיין כבר נמצא כן לאחד קדוש מדבר הוא רבינו הראב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש בשער המים ס"פ ראשון יעויין שם. אלא דבאמת שיטת הראב"ד ז"ל גם במקוה של ארבעים סאה לאו בתורת השקה נכשרו השאובין כ"א מצד הכשר המקוה הכשרה ולדידי' פוסל ברבו השאובין גם במקוה הכשרה כשנחסר מעט מארבעים סאה וגם במחצה על מחצה ולכן כשנפלו מ' סאה שאובין פוסל מיד בחסרונו. ובמקוה של מ"א סאה כשנחסרו כ' סאין ממדתו יעוי"ש חילוקי דיניו לפום שיטתו. ובמעיין דאינו פוסל בשום ענין היינו משום דהמעיין לא חסר ומטהר מצד המעיין ולדידי' דגם במקוה ל"מ בתורת השקה ניחא במעיין דצריכין לטעמו משום דמעיין מטהר בכ"ש. ולשיטתו באמת גם במקוה אם הומשכו למקום אחר י"ל דחוזרים לפסולם ג"כ. אבל שיטת מעלתו דבמקוה כשר בכל ענין משום השקה ובמעיין יהי' חילוק לא ידעתי לו מקום:
ועוד דהראב"ד לשיטתו הוא דמצי סבר ה"ט במעיין משום דאזיל לשיטתו דס"ל דמעיין מטהר לאדם ג"כ בכ"ש מן התורה. ואע"ג דמדרבנן מיהו בעי מ' סאה. אולי י"ל כיון דפיסול שאובה לדידי' מדרבנן גם בכולו שאוב י"ל שלא גזרוהו כלל במעיין שהרי בלא"ה נתקשו הראשונים למ"ד כולו שאוב מדרבנן למה גזרו כלל על שאוב. ותירצו משום גזירה שמא יטבול תוך כלי. וי"ל במעיין לא שייכא כ"כ הך גזירה אבל רי"ו וסייעתו הרי אזלו בשיטת שא"פ דלאדם בעי מ' סאה במעיין:
אלא דבהא הי' אפשר לומר דניהו דלדידן דס"ל עיקר לדינא דמעיין אינו מטהר לאדם כ"א במ' סאה ע"כ טעמא דמילתא מילתא דהשקה הוא. וממילא אין חילוק בין במקומו או נמשכו השאובין למקום אחר כיון שכבר נטהרו במקומם כמ"ש לעיל. אבל אכתי י"ל שחששו האוסרין לשיטת הראב"ד ז"ל דאולי עיקר הדין בהיפוך במעיין דמטהר גם לאדם וממילא א"צ לטעמא דהשקה. וי"ל כטעמו של הראב"ד ז"ל במה דמטהר במקומו משום טהרת המעיין עצמו ונמשך מזה חומרא בנמשכנו השאובין למקום אחר דהשאובין חוזרים לפיסולם הראשון ואזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא ולכן רמז רי"ו לדעת האוסרין אף שהוא נגד שיטתו דלעיל בדין המעיין:
ג אלא דאכתי לכאורה ע"כ השיטת האוסרין איננה מפאת שיטת הראב"ד ז"ל. דא"כ הו"ל לרי"ו לרמז לדעתם בכל מקוה של מ' סאה דלפסול ברביי'. וכשנחסר אח"כ ממ' סאה והרי בזה לא מצאנו שום פלפול בכל דבריו וסתם לעיל להכשיר במקוה שיש מ' סאה שאובין אעפ"י שנתרבו אלף סאין:
ואולי י"ל גם בהא דבאמת כיון דעיקר דעתו להלכה ברוב הפוסקים החולקים על הראב"ד ז"ל ובפרט לשיטתו דלמעיין בעי מ' סאה שאין קיום לשיטתו כלל אלא דלחומרא חייש לצאת ידי כל השיטות לא חשש לזה כ"א בפיסול דאורייתא ממש כגון ברובו שאוב והיינו שנמשכו במקוה אחרת אבל כל שנתערבו השאובין בתוכו אף למאן דפוסל אינו אלא מדרבנן כמש"ל. ובפיסול דרבנן לא חיישינן כ"כ להחמיר כיון דשיטתו דחוי' מרוב הפוסקי' וזה חילוק נכון:
ואולי גם האוסרין גופיי' הם ס"ל עיקר דלא כהראב"ד ולא חשו מעולם להחמיר כ"א בשל תורה והיינו בנמשכו למ"א וכלו שאוב. ואף דלהראב"ד גופי' כולו שאוב ג"כ מדרבנן. אבל אינהו לשיטתי' דפליגו. בהא עלי' יש מקום חומרא הנוגע לשל תורה. ודו"ק:
ובזה שקטה תלונת הגאון מוהר"ב וואלף ב"וו זללה"ה על רי"ו והש"ך דמאן נינהו האוסרין שהרי כבר היא נמצאת בפי קדוש ישראל וערוכה בפי רבינו הראב"ד ז"ל להחמיר בכזה גם במקוה גם במעיין ולמה יתפלא בזה הרי גם רבינו התשב"ץ ז"ל בחי'.. חשש לדברי הראב"ד בזה ולא לעשות מקוה לכתחלה ע"י רביי' ואף דהוא רק פיסול דרבנן לכ"ע וכמש"ל. למה לא ימצא מי שחשש לדבריו בפיסול דאורייתא וכמו שביארנו. ועיין עוד בתשו' הרא"ש כלל ל"א סי' בשם הרב מצליח:
וא"כ למ"ש הגאון הנו"ב דהוא עפ"י שיטת גדולי המפרשים דלקמן גבי נקב כשפ"ה דאם נסתם חוזר לפיסולו שהרי יש לפרשו עפ"י שיטת הראב"ד:
אלא דבאמת למה שבאנו למדה זו לפרש דעת האוסרין עפ"י שיטת הראב"ד ז"ל הרי ממילא נוכל לפרש ג"כ שיטת המפרשים גבי נקב כשפ"ה עפ"י שיטה זו עצמה. שהרי לכאורה לדעת הראב"ד דינם מוכרח להלכה כיון דאיהו ס"ל דכל מקוה שיש בה מ' סאה דאין פוסל בה שאובין לאו משום דנטהרו השאובין בהשקתם דאל"כ לא הוי פוסל רביי' וכשבחסר אח"כ. וע"כ רק משום הכשר הטבילה במים הכשרים א"כ ממילא בשני מקואות וא' שאוב דכשרה ע"י חבור כשפ"ה הוא ע"כ משום דהו"ל כחבור שני המקוואות לאחד והו"ל כאלו טבל במקוה שיש בה מ' סאה כשרים שאף אם יש בתוכה גם שאובין עלתה לו טבילה מחמת הכשרים ולא בתורת השקה. וא"כ ממילא כשנפסק החבור דהפסיל נשאר בפיסולו כבראשונה שזה לכאורה פשוט לשיטתו של הראב"ד הנ"ל:
אמנם אחר העיון יראה שאף אם נפרש שיטת האוסרין שרמז ברי"ו במקוה ומעיין שהומשכו ממנו שאובים למ"א עפ"י שיטת הראב"ד ז"ל. אבל שיטת המפורשים שהובא בדין נקב כשפ"ה שזה לא יתכן גם לשיטת הראב"ד ז"ל. שהרי באמת לכאורה מה מאוד יפלא דעת רבינו הראב"ד ז"ל בשיטתו זו שהרי אף אם יש לתת מקום גם לסברתו דטהרת המעיין וכן מקוה שיש בה מ' סאה כשרים תוכל להועיל ולהכשיר גם אם יש שאובין בתוכם מצד הכשר עצמם אבל איך נוכל להכחיש ענין זה דגם שאובין נטהרו ע"י השקה והרי הן משניות ערוכות בההוא דשלשה מקוואות דאם נתערבו והשאוב מן הצד דנטהרו כולן והיינו ע"י השקה. ועוד מפורש כן במשנתינו מטהרין העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב [כיצד] מביא סילון וכו' ומשיקו אפי' כחוט השערה עיי"ש פ' [ו'] משנה [ח'] ובפ'.. משנה.. וכן בדוכתי. טובי בתוספתא. וא"כ הרי ממילא א"א לפסול שאובין ברבי' על מקוה כשרה כשחסרו אח"כ כיון שכבר נטהרו כשהיתה כשיעורה ע"י השקה ול"ל לטעם אחר מצד טהרת המעיין עצמו או מצד הכשר טבילה של המקוה הכשרה. והוא לכאורה תימה רבה:
אמנם אחר העיון היטב מצאתי קצת מנוח לתמי' זו שהרי בלא"ה עוד יותר יפלא שיטת קצת פוסקים ומכללם רבינו הרשב"ם ז"ל בב"ב. דס"ל דגם מקוה של מ' סאה נפסלו בג' לוגין שאובין ורבותינו בעלי התוספות נתעצמו להביא ראיות לסתור דעתם להלכה והרי בלא"ה איך עלה על דעתם כזאת שיופסל מקוה כשרה ע"י השאובין כיון דמבואר במשנתינו להיפוך דגם השאובין נכשרו בהשקה למקוה כשרה ואין לך השקה יותר מזו (ומהא דמעיין מטהר בכ"ש ל"ק עלי' כ"כ די"ל דמצינן לדחוי' עפ"י שיטת הראב"ד דהוא מצד טהרת המעיין עצמו וכדעת הסוברים דמטהר גם לאדם בכ"ש) ובאמת שכן רבינו הרא"ש ז"ל הכריע מטעם זה להכשיר הרביי' במקוה של מ' סאה אבל על הרשב"ם וסייעתו קשה מה עלה ע"ד לפסול וגם קצת פוסקי' שפלפלו בגוף הדין ולא זכרו טעם דהשקה:
(ד) ולכן אומר אני בשיטת הרשב"ם וסייעתו דלא נעלם מאתם הך מילתא דהשקה המבואר במשנתינו אבל הם מחלקים בין הנושאים חילוק מרווח לדעתו והוא דאינהו סב"ל שהרי ההוא פיסולא דשאובין יש בו שני אופני ומיני פיסול. האחד הוא עיקר הכשר הטבילה שאין עולין לטהר הטהור מטומאתו ע"י טבילתו בהם וזה רק לענין הכשרם בעצמם. אבל אינו נוגע לפיסול הכשרים שנתערבו בתוכם ופיסול זה לדעת רוב הפוסקים בכולו או רובו שאוב פיסול דאורייתא ממש מדרשא דקרא דמה מעיין בידי שמים אף מקוה כו'. ומדרבנן גם במיעוטו שאוב וסובר ג"כ על פיסול זה דשאובין בעצמם להכשר הטבילה בצירופם. ולשיטת קצת פוסקים ראשונים גם זה הפיסול שלא יוכשר הטבילה בשאוב כולו או רובו הוא ג"כ מדרבנן. וקרא דמה מעיין אסמכתא בעלמא הוא. ועכ"ז הפיסול הזה על אסמכתא דקרא הנ"ל דאסמכינהו רבנן לפסילא דידהו אקרא וכל זה הוי ג"כ רק על הכשר השאובין בעצמם וכמ"ש ולא לפסול אחרים על ידם. ואמנם פיסול השני עוד הוא בשאובין דלכ"ע רק גז"ח שהשאובין אם נפלו לתוך הכשרים שפוסלים גם הכשרים ונעשה כולו פסול:
אמנם זה רק בנתערבו ונפלו לתוכן ממש כמ"ש הפוסקים ולא ע"י נגיעה וחבור ומש"ה אומר אני בשיטת הפוסקים הנ"ל דס"ל דעד כאן לא מצינו תורת השקה אלא בפיסול הראשון שהוא או מן התורה או מדרבנן דהיינו שהשאוב עומד בעצמו ולית בי' אלא פיסולו שאינו עולה להכשר טבילה והכשר עומד ג"כ בפ"ע שאז לא חלה כלל גזירת חז"ל שהשאובין פוסלים את הכשרים ולא שייכא בהא מילתא כלל (שמצד נגיעה וחבור זל"ז לא פסלוהו) בהא הוא דמצאנו תורת השקה וזריעה וכמו שעולה עי"כ המים מטומאה לטהרה ע"י השקה, והיינו ג"כ כה"ג שהרי המקוה הכשרה אינה בתורת קבלת טומאה מהטמאה. ואז הטהור מעלה הטמא וה"ה הכא הכשר העומד בכשרותו אין בו לתא דפיסול שאיבה הוא אדרבה בהשקתו מעלה גם השאוב מפיסול להכשרו. והוא הנדון דג' מקוואות הנ"ל וההוא דמטהרין העליון מן התחתון וכו'. אבל בגוונא שנפלו השאובין לתוך הכשרים. ונתערבו בתוכם ממש בהא שייכא כבר חלות גזירת חז"ל האחרת שגזרו שהשאובין יפסלו הכשרים אף אם רבו מאיזה טעם שראו לגזור כן. א"כ שוב לא חלקו בגזירת חז"ל אף שיש כדי הכשר המקוה בתוכו ולא פליג חז"ל בתקנתם וגם אינה בתורת הכשר השקה. שאדרבה מתחלה היתה גזירת חז"ל להיפוך שהפסילום ימשכו הכשרים אצלם לפוסלם. ולכן שפיר מצי למיסבר כל הנהו רבוותא פיסול זה דג' לוגן גם במקוה של מ' סאה. וזו סברא נכונה מאוד לדעתי בחילוק הענינים לשיטתם שלא יפלא עליהם משנתינו:
ה ואמת כי בעייני בסברא זו שהערנו לאו יחידאי אינן הנהו רבוותא הרשב"ם ז"ל וסייעתו אלא שגם אינך רבוותא דפליגו עליי' בעיקר הדין וס"ל במקוה שלמה אינו נפסל בשאובין י"ל דמודו במיקר החילוק הזה. דאי הוי שייכא פיסול שאובין מגזירת חז"ל שחזרו וגזרו שיפסלו הכשרין לא הוי אהני להו השקה כלל. אלא דס"ל דמעיקר הדין מעיקרא לא גזרו חז"ל כלל פיסול זה כ"א במקוה חסרה ולא במקוה שלמה או במעיין וזה נלע"ד מדקדוק לשונם של הרבה פוסקי' ז"ל שדקדקו כן בלשונם ולא זכרו כלל טעמא דהשקה יעויין בלשון התוס' בב"ב ובכמה דוכתא ובחי' הרמב"ן שם ועוד כיוצא בזה בלשון הרבה פוסקי' ראשונים שכולם כ' לפלפל בדינו של רשב"ם ז"ל ועיקר טעמם שלא גזרו פיסול ג' לוגין שאובין כ"א במקוה חסרה ולא בכשרה ולא צירפו טעם דהשקה גם אם הי' נסמך על טעם דהשקה לא הוי צריכין לתלות הטעם שלא גזרוהו במקוה שלימה דתיפוק לי' שהרי לא הי' אפשר להם לגזור כלל בכה"ג כיון דהכשרו ברור לפנינו בתורת השקה ולא מצאנו מפורש טעם זה כ"א בדברי הרא"ש בתשו' ובפוסקי' בפ' מרובה וגם הוא לא כתב כ"א בסיום דבריו לתוספת ביאור שגם סברא הוא שלא יופסל בשאובין כיון דהו"ל כנזרעו ומהני לענין טומאה לטהרה ה"ה לענין פיסול שאובין. גם בתוס' רפ"ק דמכות [דף ד'] אהא דחביות שנפלה לתוך ים הגדול. שהשיגו על פירש"י ז"ל שפירשו דמיירי במים ומשום פיסול בא ראשו ורובו במים שאובין לתרומה שם זכרו טעם דהשקה. וגם בזה הביאו ראיות אחרות מדין טומאה ולא הביאו כלל לראי' מהא דמקום שלמה אינו נפסל בשאובין לשיטתם. וגם מכל הנהו משניות דמס' מקוואות דאיתמר בהדי' דינא דהשקה וע"כ משום דאיכא לחלק בין הנושאים ושגם דינא דמקוה אינו נפסל בשאובין לא תלי' בהא וכמש"ל:
וכן בראה מוכח באמת דעת רש"י ז"ל לשם לפי פירושו שם דמיירי במים ואפ"ה ל"מ בתורת השקה להוציאם מידי שאובין והרי איהו מהחולקי' על דעת רשב"ם ז"ל בדינו וסובר דמקוה שלמה אינה נפסל בשאובין וכדמוכח מפירושו בכמה דוכתי בש"ס. ובפרט בפ"ק דשבת בסוגי' דח"י דבר יעוי"ש. ובההוא דנתן סאה ונטל סאה פירשו להדי' לענין מי פירות דווקא. וממקומו בסוגי' זו מוכרע כן דעתו דאל"כ לא הוי צריך לפיסול משום ראשו ורובו במים שאובין ולתרומה דווקא שהרי הג' לוגין פסלוהו מכל גם לחולין וע"כ משום דמקוה שלימה אינו פוסל בג' לוגין אע"ג דל"ל טעמא דהשקה יהי' מאיזה טעם שיהי' וע"כ דגם לדידי' לא תלי' הא בהא וכמש"ל וטעם הדבר כפשטן דלא גזרוהו כלל מעיקרא כ"א בחסרה:
ודע דלפ"ש רש"י ז"ל הנ"ל וכן לפ"ש הראב"ד ז"ל שמבואר בסמוך דל"ל טעמא דהשקה גם במקוה שלימה וא"כ ע"כ פיסול דראשו ורובו בשאובין נשאר בשאובין שנפלו גם למקוה שלימה וא"כ ההוא דמעיין מטהר בכ"ש לשאובין לא יועיל לתרומה וצ"ע שהיא נגד משמעות סתימת לשון המשנה בזה:
הן אמת דלמ"ש קצת ראשונים הובא שם בחי' ריטב"א פ"ק דמכות הטעם דל"מ בתורת השקה משום שהים מימיו מלוחים וכבדים וכו' י"ל דגם לשיטת רש"י ז"ל דמודה בשאר מעיינות דמועיל בתורת השקה וגם פיסול דראשו ורובו במים שאובין ליכא בהא לתרומה (ועמש"ל די"ל דגם הראב"ד ז"ל מודה במעיין ע"ש). אבל למ"ש שם בסוף דבריו בשם הרא"ה ז"ל וכ"כ באס"ז ביצה דמעיין ושאובין דאין דינם שוה לטהר בזוחלין ל"מ בהו תורת השקה ק"ק ההוא דמעיין ואכ"מ מזה. ויהי' איך שיהי' בדעת רש"י מבוארי' הדברי' כמ"ש דאף בגוונא דל"מ בתורת השקה אינו פוסל מקוה שלימה בשום שאובין בעולם:
נמצינו למידן מכל הנהו רבוותא עיקר הסברא שכתבנו לעיל בדעת רשב"ם דאע"ג דדין השקה מבואר במשנתינו לענין טהרת מקוואות שאובין דיש מקום לומר דמהני רק בשני מקוואות שזה בצד זה. ואין בהם פיסול מצד תערובות מים שאובין שנפלו בתוך הכשרים כ"א מצד פיסול השאובה של תורה בכולו שאוב למ"ד מדאורייתא ולמ"ד מדרבנן מצד הטבילה בתוך השאובין עצמם אבל בפיסול חז"ל שגזרו שהשאובין יפסלו גם הכשרים הי' מקום לגזירתם לחול גם דהשקה לא יועיל דהיינו בנתערבו ממש השאובין עם הכשרים והא דלשיטתם שחולקי' על דינו של רשב"ם במקוה שלימה וס"ל דאינו נפסל הוא רק משום דמעיקרא לא רצו חז"ל לגזור גזירה זו במקוה שלימה מאיזה טעם שראו בזה לחלק בגזירתם זו:
א"כ בהא י"ל ג"כ קיום שיטתו של רבינו הראב"ד ז"ל בחילוקי דיניו בין מקוה למעיין ודבמקוה מהני רביי' לפסול כשנתמעט אח"כ משיעור הכשר מקוה שגם בזה השיגו איש ריבו רבינו הרז"ה ז"ל בהשגותיו. שהרי במקוה שלימה גם הוא ז"ל מודה דאינו נפסל בכל שאובין שבעולם יעויין שם. דבאמת הא דאינו נפסל במקוה שלימה ברביי' לאו בתורת השקה הוא. גם מה דאינו נפסל בג' לוגין גם ברביי' דאי הוי בכלל גזירתם לא הי' מועיל השקה בכה"ג דהוא דרך נפילה ותערובת וכמ"ש להוכיח מדברי כל הפוסקי' הנ"ל. יהי' הסברא ע"ד שכתבנו לעיל או מטעם אחר:
(שבאמת יש להסביר החלוק בכמה אנפי) אלא שלא רצו לגזור מעיקרא במקוה שכולה בהכשרה לפנינו. ולכן לפום מה שפירש רבינו ז"ל ההוא דנתן סאה ונטל סאה במים שאובין ומוכיח מינה דברובו פוסל ע"כ דחז"ל מעיקרא הכי תיקונו מאיזה טעם שהי' נראה להם שאע"פ שכל שהוא שלימה עדיין לא יפסלו השאובין הכשרים ולא גזרו עלה אף ברביי'. אבל כל שנתמעט אח"כ יחזור פיסול השאובין שגזרו חז"ל בכל מקוה חסרה למקומו שאז הי' פיסולו בגוונא דלא מועיל גם השקה שזה הי' בכלל גזירתם אלא ששם גזרו זה גם במיעוטו שאובין. ובג' לוגין. והכא משום שאני אומר שלא רצו לעורר הפיסול כ"א ברביי' אבל כל שרבו השאובין חזרו לגזירתם שיופסלו הכשרים מחמת השאובין ודהשקה ל"מ להו כל שנתערבו זה לתוך זה ודו"ק:
וזה עצמו גם שיטת רבינו הרמב"ם ז"ל שהכשיר במקוה שלימה אפי' שפך בה כל היום ובנתן סאה ונטל סאה פוסל ברובו והרא"ש ז"ל נתקשה מאוד. ולמ"ש בשיטת הראב"ד א"ש:
והפוסקי' ז"ל כ' בשיטת רבינו הרמב"ם דהפיסול משום מראית העין וע"ד שכ' הרמב"ן בחי' ב"ב.. והוא לכאורה דחוק מאוד. ולדרכינו הוי א"ש ברווחא טפי אמנם עכ"ז הם יחידאי בשיטה זו וכל הפוסקי' כולם חלקו עליהם בכל שיטתם ודההוא דנתן סאה מיירי במ"פ. ושיטתם מרווח טפי ומוכרעת יותר וגם הכרעת הרא"ש ז"ל בתורת השקה מכרעת שאף למש"ל דכנגד גזירת חז"ל בפיסול השאובין אינו מוכרח שיועיל בתורת השקה שהרי אף במקוה שלימה משמע מלשון הרבה פוסקי' דהטעם משום דמיקלא לא רצו חז"ל לגזור היינו מטעם שכתבנו לעיל דאי הוי חל גזירת חז"ל שיומשכו הכשרים אחר הפסולין אין כאן תורת השקה. אבל לפי האמת שכבר משכו חז"ל תקנתם במקוה שלימה שלא יהי' פיסול על הכשרים מצד תערובות יהי' מאיזה טעם שיהי' הרי שוב באותו שעה חל תורת השקה על השאובין דלא גרע מזה בצד זה ושוב אין חוזרים לעישולם גם לאחר שיתמעטו. ויפה השיג הרא"ש על הרמב"ם וסייעתו לפי שיטתו. ודו"ק:
ואולי להראב"ד והרמב"ם טעם וחילוק אחר בין מקוה שזה בצד זה ובין נתערבו זה לתוך זה בדין ההשקה וממילא דיש קיום לשיטתם ע"ד הנ"ל ויהי' איך שיהי' יוצא לנו מזה ברור דגם להראב"ד ז"ל אי אפשר שיחלוק ע"ז שמקוה שאוב שבצד מקוה כשר שכשר בתורת השקה והיא מוכרע ממשנתינו. וא"כ אכתי לא אשכחנא פתרי לדברי גדולי המפורשי' ז"ל שהביא רי"ו שנסתפקו בדין נקב כשפ"ה אי חוזר לפיסולו כשנסתם הנקב גם עפ"י שיטת הראב"ד ז"ל הנ"ל. ולא עוד אלא דגם בדין הראשון של רי"ו לא ניחא עפ"י דרכינו דלעיל למ"ש שם דרי"ו לא חשש לדעתם כ"א בפיסול דאורייתא. ומ"ש כאן גם להראב"ד ז"ל אינו אלא חששא פיסול דרבנן מגזירת חז"ל דשאובין. ודו"ק:
(גם בדין מעיין יש לנו דברי' בגו לשיטת הראב"ד ז"ל די"ל דגם לדידי' מהני בתורת השקה כיון דלא משכחת בי' פיסול שאובין ברביי' לשיטתו. והי' נכון בזה גם מה שהערנו לעיל בהא דמעיין מטהר בכ"ש אי מהני גם לתרומה אלא שאין רצוני להאריך עוד בדברי' שאין נוגע כ"כ לדינא כפי מסקנת הפוסקים להלכה):
(ו) ואמנם בגוף דברי רי"ו בההיא דנקב כשפ"ה והסתפקות המפורשי' בנסתם הנקב אי חוזר לפיסולו ודלא יוקשו עליהם כל הקושיות העצמות האלה. עלה ברעיוני דבר נכון ומתקבל ליישב דעתם ושיטתם ברווחא. והוא שהרי באמת כבר עמדו בזה גדולי האחרונים ומכללם רבינו בעל תה"ד ז"ל בתשבותיו בסתירת הענינים מה דחיישינן לרבו הנוטפין על הזוחלין לפסול לטהר בזוחלין ובשאובין אינו פוסל ברביי' ורצה לחלק בזה איזה חילוקים ותוכן תירוצו למסקנא לחלק דבשאובין הטעם משום תורת השקה דנחשב כזרעין ומחוברין ע"י ההשקה אבל בנוטפין וזוחלין לא שייכא תורת השקה וזרועה:
אמנם הרב בב"ח וטו"ז קיהו בזה החילוק. והרב בטו"ז כ' דראוי דליהני ג"כ ההשקה שיהי' מחוברי' נוטפי' כמחוברי' זוחלין וע"ש בב"מ באריכו' ויש שם כמה פקפוק ולבסוף רצה לחלק בין פיסול שאובין דהוא מדרבנן אבל פיסול זוחלין דאורייתא ובאמת שגם בתה"ד כ' בסוף דבריו חילוק זה אלא שחילוקו למ"ד כולו שאוב מדרבנן אבל למ"ד כולו שאוב דאורייתא לא יתכן תירוצו זה. דניהו דהא א"ש דבמקוה שכבר יש בה כשיעור אם נפלו בה שאובין גם אם השאובין רבו י"ל שפיר דשם הוי ההשקה לפיסול דרבנן דזה פשוט ובעיני דגם חי נימא דרובו שאוב מן התורה היינו בעיקר הכשרו של המקוה שלא עלתה טבילה להטובל בה בהשאובין שעיקר טבילתו והכשרו על ידם. אבל אם כבר יש הכשר מקוה ונתערבו שאובין לתוכם גם אם רבו פיסול זה וודאי ליתרו מדאורייתא. וזה פשוט בעיני ולכן שפיר מהני בתורת השקה לכ"ע וז"ב:
אלא דעיקר הקושי' יחול לחילוק זה בין דאורייתא לרבנן ממקוה שאוב שבצד מקוה כשר דמכשרינן ע"י השקה. דא"ל דמיירי רק במיעוטו שאוב או ע"י ג' לוגין וכה"ג דהי' פיסולו רק מדרבנן שהרי בההוא דנקב כשפ"ה ע"כ מיירי בשאוב דאורייתא שהרי העלו שם האחרונים לדינא דבשאוב דרבנן סגי בנקב פחות מכשפ"ה ובדאורייתא הוא דבעי כשפ"ה. וא"כ שוב גם ההשקה בדאורייתא ואפ"ה מהני והדק"ל. ומ"ש מנוטפין וזוחלין. אמנם גם בהא י"ל דא"ש היטב שהרי עכ"פ הרי יש כאן נקב כשפ"ה דהוי תורת חבור להנהו מקוואות גם מדאורייתא. תדע שהרי גם במקוה חסרה מכשיעור מהני חבור דכשפ"ה להכשירו אלא שלענין שאוב ל"מ ה"ט לחוד להכשירו דמה בכך ששני המקוואות הם כמעורבים אכתי השאובין פוסלין הכשרים אי לאו טעמא דהשקה וכמו שביארנו בריש דברינו. אמנם הא וודאי למה שביארנו דכל שיש במקוה כשיעור כל הכשרו ונתערבו בתוכה השאובין לכ"ע הוי טפי מפיסול דרבנן לכ"ע כיון שעיקר המקוה כבר נגמר בהכשרו דלא מיקרי רובו שאוב כ"א בתחלת הכשר המקוה. ומעתה אם עכ"פ החבור כשפ"ה מועיל גם מה"ת להיותם כמקוה אחת וכאלו טבל בשניהם שוב גם השאובין לא הוי אלא פיסול דרבנן כמו במקוה א' כשרה שיש בה גם שאובין שפיר מועיל להכשיר ההשקה כשאר שאובה דרבנן ודו"ק:
ושפיר נוכל לקיים חילוקו של התה"ד והב"ח ז"ל. ואם זה הוא שיטת גדולי המפורשי' שהביא רי"ו ז"ל מה נעמו דבריהם וספיקות שלהם דאע"ג שפשוט דכל דמועיל בתורת השקה לא שייך כלל שיחזור לפיסולו ולא הוי מספקא להו כלל בהא. אבל כל זה במידי דמועיל השקה. אבל בההוא דשני מקוואות זה בצד זה דכל חד האי לחודי' קאי [והאי לחודי' קאי] הרי הוי פיסול תורה עליו משום שכולו שאוב. ומדינא אולי לא הוי לי' השקה כמו בפיסול זוחלין ובוטפי' אלא דכ"ז שהי' מחובר למקוה השלם וכשר כשפ"ה הרי אז גם השאוב הי' פסול דרבנן כיון דע"י חבור הו"ל כמקוה א' המעורב בה שאוב. ולכן לשעתו שפיר אהני לי' השקה דהא לשאוב דרבנן וודאי מהני וזה מהני גם לאחר שנפרד מהשקתו. אבל הכא כי נסתום הנקב הרי חוזר פיסול השאוב לשל תורה ממש דהו"ל כולו או רובו שאוב כדמעיקרא ושיוכשר ע"י מה שהושך פ"א ל"מ לי' משום דהו"ל השקה בשל תורה דמספק"ל אי מהני כלל ומשום די"ל דדמי לפיסול נוטפי' וזוחלי'. ותבן בזה כי הוא כפתור ופרח בעיני:
ויצא לנו מזה דבכל מילי דאינו נוגע כ"א לפיסול דרבנן גם אינהו מודו דכל שהושך פ"א א"ח עוד לפיסולו:
ומה ניחא נמי בזה ברווחא מה שתמה מעל"ת עליהם ממשנה דממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון אלמא דמהני השקה גם לאחר חבורו דלמה שנראה מלשון התוס' בתמורה דף ד"ה.. דבאמת שם גבי תחתון איכא ג"כ המשכה והיינו דמסתמא הומשכו דרך קרקע וכה"ג עד שמזה סייעו שיטתם דשאיבה שהמשיכה כולה פסולה עיי"ש (ועכ"פ הרי שפיר איכא לאוקמי בהכי) וא"כ י"ל דמש"ה מהני שפיר מה שנותן לעליון ע"י השקה וכל כה"ג שיהי' גם אחר חבורו רק פיסול דרבנן שהרי גם למ"ד כולו שאוב מן התורה בהמשכה היא דרבנן. וכמ"ש תוס' בפסחי'.. וא"כ ההשקה נוגע רק לפיסול דרבנן שפיר מועיל גם לדידהו לעולם וכמש"ל דלא מספ"ל רק אם נעשה אח"כ פיסול דאורייתא וכמש"ל:
בזה ל"ק מה שהבאתי ממשנה דמטהרין העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב ע"י השקה כחוט השערה. שהרי גם התם בלא"ה כ' רבינו שמשון דמיירי בפיסול שאיבה דרבנן ודמש"ה מהני חבור קטפרס. וכיון דהוא בדרבנן שפיר מודו דמועיל לעולם וא"ח לפיסולו:
ז והנה רבינו הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ל"א הוכיח דינו מהך מתני' דשלשה מקוואות וכו' שהוכשרו כולם וגם ממשנה דבור שנפלו בתוכו ג' לוגין שאובין וכו'. דקתני סיפא עד שיעמוד בחצר מקוה מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים וכו':
עוד הביא הך דג' גמריות [גממיות] ודחאה והנה בראיותו ממתני' דבור שנפלו ג' לוגין כבר מבואר לפי דרכנו שאין בזה סתירה לשיטת החולקי' הנ"ל שהרי מפורש הוא דמיירי בפיסול דרבנן ובהא גם לדידהו מהני השקה לעולם וכמש"ל:
אמנם ממתני' דשלשה מקוואות הוא ראי' עצומה לכאורה דקשה לאוקמה דווקא בשאוב דרבנן כל כמה דלא מצאנהו מפורש:
ומ"מ יש מקום לדחות גם ראי' זו דכיון דעיקר המשנה נקטה בגוונא שיש בכ"א ממקוואות עשרים סאה ע"כ הכשר' דהמקוואות דאשמעינן היינו בגוונא שיוסף להקוות עליהם מים כשרים עוד עשרים סאה וכמש"ש מפורשי הש"ע והוא פשוט. א"כ י"ל דלא הוי ג"כ אלא פיסול דרבנן שהרי גם עתה נתמעטו השאובין משיעורם ע"י עירוב המקוואות ונתערבו מעט הכשרי' לתוך הפסולי' ומן הכשרי' לפיסול וכל שיוסף אח"כ עשרים סאה כשרים עכ"פ וגם בשופי מעט שהרי א"א לצמצם יהי' בין הכל אח"כ רוב כשרי' שהרי בכ' סאה ומשהו סגי לדעת רוב הפוסקי' ומיעוט דשאוב דפיסול דרבנן שפיר אהני לי' השקה ראשונה שישאר בכשרתו גם לדעת הפוסקי' הנ"ל לפי מה שביארנו:
הן אמת שבזה צ"ע למ"ד דרובו בהכשר כשר מה"ת אי מהני ההוא רובא להכשיר השאובין שכבר קדמו. ואולי כל שנשלם רובו ויש בו ברוב הראשון תערובת השאובין הו"ל בכלל רובו שאוב דפיסול מה"ת. ובאמת שכן נראה מלשון הפוסקי' בכמה דוכתי' דכל שהספק שאובין קודם שנעשה רובו בהכשר הו"ל ס"ד. ויותר מבואר כן בלשון הרא"ש ז"ל בפסקיו לב"ק ובה' נדה. והובא גם בתוי"ט משנה ה' פ"ב במה שהוכיח שם כדעת הסוברי' דרובו שאוב מה"ת מדקתני אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה עד שלא הגיעו לגומא שלישית וכו' יעויי"ש. דקודם שנעשה רובו בהכשר הו"ל ס"ד ובעיני יפלא דבר זה ושגבו ממני שיהי' זה ס"ד כיון שכל המקוה נעשה בהכשר רק המיעוט שאובין נתערבו בשעת השלמת הרוב ואי בכה"ג הוא פיסול מה"ת במעט שאובין למה יהי' הפיסול רק בג' לוגין דאטו ג' לוגין כתובי בקרא והוא רק שיעור ששיערו חז"ל בפיסול דרבנן כמבואר. אלא די"ל דאזלו בשיטת ר"ת דג' לוגין בתחלה הל"מ וס"ל דבתחלה היינו קודם שנשלם רובו בהכשר. וכ"נ בלשון הרא"ש ז"ל בפסקי'. שהביא בסוף דברי ר"ת בלי חולק וכן הר"ן ז"ל בה' נדה הביא דברי הפוסקי' דרובו שאוב מה"ת ודברי ר"ת בחדא שיטה יעויי"ש. (ואגב אזכיר מה שיפלא בעיני על א' מגדולי האחרונים הרב בעל חו"י ז"ל. דכל רז לא אנס לי' בבקיאתו בחדרי תורה ובהשמטותי' דף רס"ח ע"ב. הביא דברי רש"ל בפי' שערי דורא בשם ר"ת ז"ל דג' לוגין הל"מ. והרבה לתמוה עליו שהעתיק דברי' אלו בשם ר"ת ז"ל ושהי' לו לתלות בט"ס ולמוחקו והרי דברי ר"ת הם כתובים בס' הישר שלו והובאו ברא"ש ובר"ן ובנמ"י ובמהרי"ק ובב"י. והיינו בתחלה ולמה הרעיש בזה בחנם על מרן רש"ל ז"ל ועכ"פ סי' לו לרמז לכל זה אם הי' נזכר מזה):
אבל לדידן דלא קיי"ל כר"ת הי' נראה דאין לחלק בין מיעוטו הראשון למיעוטו האחרון. והנה הרב"י ז"ל בדעתו בדעת הרמב"ם דרובו בהמשכה דמהני היינו בהי' הכשרי' בתחלה אבל לא במיעוט פסולי' לתחלה. והובא בהג"ה רמ"א סעי' ע"ד. ומזה נראה נמי דיש חילוק בזה בהכשר' דרובו של מקוה אם הוא רובו הראשון או שני אבל בחי' שם הבאתי דא"ז מוכרע ושבפירוש חולקים על זה מוהר"ם ב"ב והר"ש ז"ל וס"ל דרביי' מהני גם לאחר המשכת המיעוט וכמבואר בתוי"ט פ"ב ממשנה ז' ד"ה אבל או. ובר"ש שם. ובפ"ד משנה ד'. ולדעת הרמב"ן וסייעתו תלי' דינא דהמשכה בדין רובו שאוב. אלמא בכל גווני כשר רובו בהכשר וז"ל שיטות הפוסקי' הנ"ל כוותי' וא"ש משנתינו ע"ד שכתבנו. ואם כי לא ימלט מדוחק קצת אבל איננה עכ"פ סתירה מבוארת על שיטתם באופן שאף ששיטתם הנ"ל הוא ג"כ כנגד משמעות כל הפוסקי' דמבואר בכמה דוכתי' דלא נחתינן לחילוקי' אלו ודהשקה מהני בכל ענין אבל עיקר דברינו ליישב עליהם עכ"פ הקושיות החמורות ממשניות הערוכות הנ"ל. ועוד יש לנו ארוכות דברי' בחידושי' בדין טבילה בכלי ע"י השקה ובדין השוקת שהביא הרב"י בשם תשו' רשב"א ח"ג בשיטת הפוסקי' הנ"ל לפי דרכינו אבל אכ"מ עוד להאריך (עוד):
ח והנה עדיין לא יצאנו י"ח ביאור שיטת המפורשי' הנ"ל לפי דרכינו לחלוק בין דאורייתא לרבנן בדין השקה ודמש"ה מקוה כשר אינו נפסל ברביות השאובין משום דהו"ל פיסול דרבנן כיון דאינו רובו שאוב. אכל אכתי מה יענו להך דמעיין מטהר בכ"ש דהתם הרי נוגע לפיסול שאיבה מן התורה וכדמשמע להדי' דאף אם המעיין אינו אלא כ"ש אינו פוסל בשום רביי' בעולם:
והנה באמת הרב הב"ח ז"ל דמייתי נמי הך קושי' דתה"ד זו דמ"ש פיסול שאובין מפיסול זוחלין דבהא פוסל רביי' ובשאובין אינו פוסל. ראיתי כי הבליע בנעימות בתוך דבריו ליישב הקושי' במעיין והיינו משום דמעיין נמי מטהר בכ"ש גם בזוחלין במקום שהי' זוחל מתחלתו לדעת הראב"ד והר"ן וסייעתו וממילא דה"ה בשאובין. ולכן עיקר תוכן פלפולו למרמי מקוה אמקוה ע"ש:
ובאמת שלשיטת הפוסקי' האלה ע"כ לאו טהרת המעיין בכ"ש בתורת השקה שהרי לדעת התה"ד מבואר דלענין זוחלין לא שייכא תורת השקה כלל וע"כ משום חשובות המעיין במקומו דלא ליבטל בכל מימות שבעולם כמ"ש הפוסקי'. וא"כ י"ל שכן הוא שיטת המפורשי' ג"כ בטעמא דמעיין (אלא דלפ"ז הי' חילוק בין אם הוא במקום המעיין ממש ודקדם המעיין להשאובין ועמש"ל):
ובאמת שאם באנו להעמיס שיטתם עפ"י דעת הפוסקי' הנ"ל עכצ"ל נמי דאזלו בשיטת הפוסקי' דמעיין מטהר בה"ש לאדם דאל"ה לא שייכא כלל טהרת המעיין גם לזוחלין גם לשאובין:
ובאמת שכן הוא שכל הפוסקי' העומדי' בשיטה זו דהראב"ד דהמעיין במקומו מטהר לזוחלין אינהו גופיי' מכת הסוברי' דמעיין מטהר בכ"ש לאדם מה"ת הלא המה הרמב"ם והר"ן בתשו' ג"כ כ' שכן עיקר לדינא יעויי"ש:
אמנם אחר שבאנו למדה זו שהמפורשי' הנ"ל שנסתפקו בדין נקב כשפ"ה יהי' ג"כ מכת הסוברי' דמעיין מטהר בכ"ש לאדם מה"ת. בלא"ה א"ש לפי דרכינו דלעיל ואין אנו צריכין להעמיס בשיטתם עפ"ד הר"ן והראב"ד בדין הזוחלין וכמ"ש הב"ח ז"ל. אלא גם להחולקי' בזה א"ש ברווחא דעכ"פ לשאובין הרי הוא רק פיסול דרבנן דמה"ת הרי הוא כבר כמקוה של מ' סאה ונעשה כולו כולו בהכשר ואף שרבו השאובין הרי כבר איננו בגדר שאוב לפסול מה"ת רק מדרבנן דבעי מ' סאה ובדרבנן הרי מהני נמי בתורת השקה גם לפי שיטתם כמו שביארנו ודו"ק מאוד. וממילא דגם מטהר בכל ענין גם שלא במקומו וגם אם קדמו השאובין למעיין:
והנה לפי דרכינו זה בטעם שיטת המפורשי' הנ"ל שנסתפקו בדין נסתם הנקב אם חוזר לפיסולו ומטעמא דאוסרין לפי שנוגע לפיסול של תורה. הרי יוצא לנו מבואר באר היטב דאינהו נינהו גם האוסרין דלעיל ס"ק י"ג בש"ך בנדון זה בהלכו השאובין למקום אחר לעשות מהם מקוה שלימה שכולו שאוב דלדידהו כבר נחתינן להך ספיקא גופא אולי ל"מ השקה בשל תורה דניהו דבמקוה ראשונה וכן במעיין במקומו אהני לי' השקה מטעם דהוי מדרבנן כמש"ל דבמקוה הרי הי' כבר הכשר ע"י הכשרי' ובמעיין ממ"נ הוכשר או מטעם השקה ודמהני בשל תורה ג"כ לשיטת הסוברי' דמעיין בעי מ' סאה לאדם ואי ל"מ בשל תורה ע"כ המעיין מטהר בכ"ש גם עה"ת לאדם וממילא לא איפסל מה"ת. אבל בשלא במקומו הרי השאובי' עצמם חוזרי' וניעורי' להפסל מה"ת כדין כולו שאוב. ולכן לדידהו וודאי דאסור לעשות מהם מקוה. ובזה נתקיימו דברי הגאון בעל נוב"י ז"ל בתשובותיו הנ"ל דחדא באידך מישך שייכא אם כי לא מטעמי' ורוח אלקים דבר בו וזה פשוט. (ובאמת כי עוד הי' מקום לפרש דעת האוסרי' עפ"י שיטת הרא"ה ז"ל שהובא בחי' ריטב"א פ"ק דמכות. ובבד"ה בב"י סי' ר"א ודקאי רק אמעיין אבל אינו נראה בעיני):
ט ויצא לנו עוד מכ"ז דכל כה"ג אם הוא דרך המשכה למקוה השני אף אם הי' כולו שאוב דגם להאוסרין הנ"ל אין מיחוש למה שביארנו דעיקר חששתם רק לפיסול של תורה ממש דאז י"ל דהוי כזוחלי' דל"מ השקה אבל כה"ג דרך המשכה דלכ"ע דרבנן גם בכולה שאובה כמש"ל בשם התוס' ופוסקי' וא"כ שוב אינו רק מדרבנן ומצרפינן שפיר הכשר השקה בראשונה וכמש"ל ליישב הך ממלא בכתף:
והנה אם גם ההמשכה לא הי' ע"ג קרקע ממש רק ע"י צינור דלאו כלי הוא וכן בפחות מג"ט הלא רבו המתירין בכה"ג וודאי דיש לסמוך עליי' ברווחא:
והנה כ"ז כתבנו לפלפולא בעלמא וליישב דברי גדולי הראשונים ז"ל שלא יהי' עליהם סתורות ותמיהות קיימות כאשר כן חובה עלינו לחיבת הקודש דברי קדשם המיוסדי' על אדני פ"ז אמנם להלכה ולמעשה אין לנו כ"א שיטות המרווחות והמוסכמות ואשר זכו לקבוע הלכה כמותם בבעלי הש"ע. וכאשר דברי רבינו הרא"ש שפתיו ברור מללו דכל שנכשר בתורת השקה א"ח לפיסולו לעולם ויפה כ' מעלת' ני' דפיק חזי מה עמא דבר במקוואות שרבו ע"י השאובין וחוזרי' מממו ונוטלי' הרבה [החובר] שזה הי' פיסול לשיטות הראב"ד ולא חשו לזה. ולדרכינו זה בשיטת האוסרי' וגדולי המפורשי' ז"ל הנ"ל הי' ג"כ חשש איסור של תורה אם הי' נשארי' בסופם רוב מן השאובי' הראשוני'. ומש"ל דמשום דשייך שאני אומר יש להקל טפי הוא דוחק. וע"כ דהוא משום תורת השקה וע"כ דלא חשו גם לשיטת הראב"ד גם לא לכל השיטות הנ"ל:
אמנם מ"ש מעל"ת בדעת הש"ך ז"ל שלא חשש לדברי הראב"ד ז"ל כ"א בנתן סאה ונטל כו' בצירוף דעת הרמב"ם ז"ל והיינו כמ"ש הכ"מ בדעתו משום מראות העין ז"א שהרי הביא כן בשם התשב"ץ והתשב"ץ ז"ל הרי בפירוש חשש לדעת הראב"ד ז"ל לפיסול ברביי' מדינא ע"ש בח"א סי' י"ז ובח"ג סי' י"ב:
שאעפ"י שמלשונו שם משמע בח"א שאינו אלא זהירות במקום שאפשר לתקן לכ"ע. אבל בח"ג סי' הנ"ל משמע קצת דדווקא בהמשכה הקיל כיון שהוא מדרבנן ועכ"ז רק בשעת הדחק יעיי"ש. אבל עכ"ז כל דאיכא שעת הדחק שאין אנו צריכי' לחוש לכל חומרות שאינן מן הדין ובפרט במקום שאין מקוה מתוקנת וטובלין בנהרות דאיכא חשש איסור טפי לדעת הרבה פוסקי' ולדעת הש"ך לכ"ע במקום שנתפשט הנהר ע"י הגשמי' יותר מתחלתו אשר קשה ליזהר בכ"ז ואיכא נמי חשש מכשלות אחרינא' וביטול פ"ו שיותר ראוי לתקן מקוה כזה שהיא הכשר לרובא דרובא דרבוותא. אמנם אם יש תקנה קצת ע"י המשכה ע"י צינור קטן וכה"ג וודאי יותר נכון ומהיות טוב וכו'. וכמ"ש התשב"ץ. גם מחשש דעת הראב"ד:
והנה עתה בלומדי הל' מקוואות נתחדשי לי כמה הערות חדשות. אמנם עוד לא נבחנו עוד כולם בכור הבחינה. אמנם למען אהבת מעל' ני' התקוע בלבבי לא אמנע להודיעו קושי' אחת שנתקשיתי מידי עברי בעיון ענייני על מה שהחליטו רוב הפוסקי' ומכללם הרא"ש והטור וסייעתו דכל ספק בשאיבה קודם שנעשת רובו בהכשר דהו"ל ספק דאורייתא ולחומרא לשיטתם דרובו שאוב מה"ת ואינהו גופיי' ס"ל דמעיין ג"כ אינו מטהר לאדם מה"ת דק במ' סאה כמו מקוה ולדידהו העלו המוהרי"ק ותה"ד דכל הכשרו במקוה היינו לפי דכיון דשם מקוה עלה לענין ושרת כלים הו"ל מקוה להכשיר גם לאדם בתורת השקה יעויין שם באורך. ולפ"ז מ"ש לדידהו מקוה ממעיין לדינו של תורה שהרי מה"ת הי' מועיל רביעית גם במקוה כמו מעיין לענין מחטים וצינירות. וא"כ הוי עלה שם מקוה טהרה וממילא דמועלת בתורת השקה לענין שאובין, וא"כ אף דרבנן בטלוה לרביעית. אבל עכ"פ הרי מדאורייתא הי' טועלת נמי בתורת השקה וליהוי עכ"פ ספיקא דרבנן ולקולא אחר שנשלם שיעור רביעית בהכשר. והרבה חילוקי' עלה על רעיוני ולא נתיישב לבי עוד עד הנה בדרך מרווח: