אור ברסלב

שות מבעל טיב גיטין חלק א· רבי צבי הירש הלר

תשובה ג · (ג)

תשובה ג

הן אמת שראיתי להרב בעל סדרי טהרה בסי' קצ"ח שנתקשה על רבינו הרמב"ם ז"ל שהעתיק המשנה דפ' י"א דכלים לדינא דכל שנעשה לשמש אין מקבל טומאה שהרי איהו פסוק כרבנן במחובר לקרקע והניחו בצ"ע. מבואר דעתו דתליא הא בהא ולדעתי זה אינו שהרי בשנעשו לשמש הרי אינו מקבל טומאה אף שלא בשעת חבורו וכמ"ש הרא"ש בפ' י"א דכלי' באונקלי שבכותלי' דמיירי שלא בשעת חבורו דאל"כ בלא"ה טהור משום דמחובר לקרקע וכ"כ התוי"ט במשנה [ב] פ' י"ח דכלים דהא דחשוב הנהו דטהורין אף קודם שנקבעו ע"ש ויעוי' עוד בזה ביו"ד סי' שע"א בטו"ז ונה"כ שם (ובאמת שמה שכ' בפשיטות דמחובר לקרקע כקרקע צ"ב שהרי קיי"ל כרבנן דאינו כקרקע ולקמן נבאר עוד בענין זה לדינא) עכ"פ משמע דלא מודו במה דמחובר וא"כ אף לרבנן מ"ע בנעשה לשמש ויודים ולק"מ קו' הרב על הרמב"ם. ואמת שגם בלשון התוס' והרע"ב שם פקפקו בלשונם בפ"ח [מש"ט] בד"ה פורנא. ששינו את טעמם שהרע"ב כתב רק טעם שנעשו לשמש והרב בעל תוי"ט הוסף בסוף דבריו ולא טומאה התורה במחובר לקרקע שאינו משמש אלא עם הקרקע משמע דתרתי בעינן. ואולם בפרק כ' דכלים [מש"ד] כ'. הרע"ב ז"ל ולא אמרינן מחובר לקרקע הקרקע אלא כשהוא מחובר לקרקע מתחלתו ועד סופו או נעשה ע"מ לשמש משמע דעכ"פ צריך שיהי' מחובר אלא שאין צריך שיהי' מחובר מתחלתו בנעשו לשמש (וכהנה רבות נתעורר לי סתירת בפ' ובפי' הר"מ והר"ש בשוטטי בענינים האלה וק' לפורטם ולהעמידם על מכונם מעומק הענין והמושג ובפרטות כי אינו נוגע לעניני' כעת וכמו שיבואר) ויהי איך שיהי' בנעשה לשמש ומחובר אף שאין מחובר מתחלתו וודאי דסגי לכ"ע וא"כ הרי עכ"פ קו' הרב לק"מ. ואולם נראה שדעת הרב בעל סדרי טהרה אם כי לא נעלם ממנו דברים האלה דבנעשה לשמש טהור אף כשלא נתחבר עוד כמ"ש התוי"ט וכדמוכח נמי מהך דאונקלי. עכ"ז ס"ל להרב דכל זה למ"ד דמחובר לקרקע כקרקע דמי והרי עכ"פ בשעת חבורו יהי' כקרקע וכיון שנעשה ע"מ כן הו"ל כאלו דבוק ומחובר בו דאז הו"ל כקרקע. אבל לרבנן דאף בשעת חבורו אינו כקרקע א"כ לא יועיל מה שנעשה להדבק בארץ ולשמשו כיון שאינו מחובר ע"י כן. זה נראה ביאור כוונתו של הרב בעל סדרי טהרה ז"ל:

אבל גם זה אינו מוכרע דנראה דנעשו לשמש אין טעמו משום דמחובר לקרקע כקרקע אלא משום דאין כלי השתמשותו כ"א ע"י הקרקע הו"ל כאלו גם הקרקע חלק מהכלי כיון שמסייעתו לשמשו וכלי אדמה אין מטמאי'. ועיי' ברא"ש כלל ל"א סי' ז' דמשמע נמי הכי והיינו טעמא דיתדות האהלים בפ' י"ד משנה ג' דטמאים אף שמחוברים כיון שתשמושם לדבר המטלטל וכמ"ש הרע"ב שם (וצריך לחלק בין הך דהכא ובין אונקלי שבכותלי' דהתם הכותל מסייע להשתמש) ולכן נראה דאף אם מחובר לקרקע אינו כקרקע מ"מ נעשה לשמש טהור וממילא דשפיר העתיק הרמב"ם המשנ' דאתי' ככ"ע וכדפרישת:

נחזור לענינינו דבהך דצינור הי' נראה בפשיטות לפרש דמיירי בנעשה לשמש דומי' דמתני' דפ' י"א דכלים ולכן שפיר משני שאני שאובה דרבנן עד שלא ניתן בעיני לכתוב מרוב פשיטתו דרך קושי' ותי' ע"ד הרב נו"בי' ז"ל. אולם אנכי הרואה כי לא כן פירשו הראשונים ונטו מדרך זה והוא מבואר בלשון הר"ש ז"ל בפ"ב ממקוואות שאחר שפלפל הרב ז"ל בדין כולו שאוב אי הוא מהתורה או מדרבנן וצדד בראיית לכאן ולכאן והעלה לחלק דע"י כלים המקבלי' טומאה הו"ל כולו שאוב ופסול תורה משום דאין הווייתו ע"י טהרה ובכלי גללים היא דהוי דרבנן והוא כדברי התוי"ט ז"ל וחזר והקשה מהך דב"ב דמוכח דכולו שאוב דרבנן עד שהוצרך לדחוק דמשמע לי' דמיירי גם בשלשה לוגין וע"ש. ואי איתא מעיקרא לק"מ די"ל דמיירי בכולו שאוב ונעשה לשמש והווייתו ע"י טהרה וע"ד שכ' לעיל. וכן העתיק הר"ן ז"ל בה' נדה דברי ר"ש אלה כהווייתן ולא פי' כנ"ל. ושוב אחר זמן מצאתי להגאון מהר"י מפראג בתשו' סי' ק"ט שפלפל בזה עם השואל וסוף דבריו דצינור דמיירי בברייתא הוא נעשה שלא לשמש הקרקע כיון דמיירי בעשוי' לקבלה ולפי דבריו הדרא קו' לדוכת' (ואולי זה כוונת הר"ן והר"ש שלא רצו לפרש בנעשה לשמש מטעם הרב ז"ל) והרי הרב ז"ל אומר כן בתשובתו סי' קמ"ב שלדעת האומרי' דכולי ניחא הסוגי' ועיי"ש. והרי גם לשיטתו שאר פוסקים דמוקי לה לכולו שאוב אף לפי המסקנא לא מיירי אלא בג' לוגין הוא דוחק גדול לענ"ד:

אלא שבדברי הר"ן ורש"י ז"ל י"ל דאינהו לא קשי' להו אלא אריש הסוגי' דפריך ומי איכא שאובה דאורייתא שהרי אכתי הו"מ לאוקמי בנעשה שלא לשמש ומשו"ה הוצרך לדחוק דקו' הש"ס דעכ"פ בג' לוגין בכל ענין הוי דרבנן אבל למסקנא א"צ לאוקמי דווקא בג' לוגין וי"ל דמיירי בנעשה לשמש. ועדין לא יומלט מדוחק:

תוכן העניינים

שות מבעל טיב גיטין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה