שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה רכט
ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת החכם השלם הפוסק נר"ו אשר כתב קרוב לשמונה עשר דפים ודבריו מתוקים מדבש ונופת צופים ופלפוליו ערבים דברים טובים אך אמנה האריך במילתא דלא צריך אי לזאת לא אכתוב במקצת דבריו אשר יש לי להשיב עליו לבד זה באתי להפך בזכות הרב הגדול מורנו מהר"י ן' לב ז"ל הקשה עליו דמה שכתב חלק ראשון דף קל"ב בכללי המגו דהוציא כלל מדברי רשב"ם בפרק יש נוחלין ממה שכתב גבי היכא דאמר יש לי בנים ויש עדים שיש לו אחים דאע"ג דאית ליה מגו במאי דאמר יש לי בנים דהרי בידו לגרשה לא מהני ליה דהוי מגו להוציא וכי היכי דלא אמרי' מגו לאפוקי ממונא ה"ה הא וקשיא ליה להחכם הפוסק נר"ו דשאני ההוא מגו דגריעא כדכתבו התוס' דאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה והשתא שאומר בני זה לא כסיל לה ומשום הכי לא מהני במקום עדים דיש לו אחים ולי נראה לתרץ דמפשט לשון זה דרשב"ם ממ"ש כאן ועוד כתב באותה סוגיא דף קל"א גבי מאי דאמר התם ועוד דאמר בשעת מיתה וכו' כתב שם כדאמרי' נמי לעיל דאע"ג דמוחזק לן דאתי ואמר זה בני נאמן להתירה משום מגו דאתי מגו ומרע לחזקה ע"כ משמע מפשט דברים אלו דחזקה לחודא מרע מגו אבל לא עדים אע"ג דגם שם יש לדחות דלא אמר אלא מגו גרוע כי ההוא מ"מ פשט המאמר אינו מוכיח כן כיון דלא הוזכר גריעות זה בדברי רשב"ם כלל ומה שהקשה דאיך דמה איסורא לממונא ודאי דאין לדמות דהא אין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן אחר הרוב וא"כ טפי עדיף חזקה דממון מחזקה דאיסור אלא שדמה דהוי כאן עדים גבי איסורא כמו חזקה דממון וכי היכי דהתם לא מפיק מחזקה גבי איסורא לא מפיק מעדים זה נראה ליישב דברי הרב הנז' ואני חמוה על דברי החכם השלם הפוסק כעין מה שתמה הוא על הרב מהריב"ל ז"ל דאיך דמה מגו להוציא דנדון דידיה לההו' דהתם דנדון דידיה הוי דהעדים אמרו תפסת סימנים והוא אומר לא תפסתי ומתרצינן דבוריה ואמרינן לא תפסתי במקום הפוסל אלא במיעוט הסימנין ומגו כי האי לא הוי מגו אלא תירוץ דמתרצינן דבוריה דומה למה שאמרו בכריתות בפ' אמרו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי דר"ל דמתרצינן דבוריה והוי כאלו אומרו בפירוש והך מגו אמרינן אפילו להוציא אבל מגו דלא אמרינן להוציא הוא שאנו מאמינים אותו בהך טענה במגו שהיה יכול לומר טענה אחרת אעפ"י שעתה אינו אומרה ומגו כי האי לא אמרינן להוציא וקל להבין. גם במה שהשיג על הרב הנז' בתשובה כלל ט' סימן נ"ה דף פ"ג ע"ב בחלק הנז' דכאב שם בשם הרשב"א דלא אמרינן האמינה תורה עד א' במקום שנים בשאר איסורים והקשה שם דאיך אפשר להבין זה מדברי הריטב"א דא"כ מאי בכל מקום דקאמר עולא כיון דלא מיירי אלא בעדות דבר שבערוה לחודיה ועוד מאי האמינה תורה עד א' דהא גבי עדות דבר שבערוה לא האמינה תורה עד א' אלא שנים דילפינן דבר דבר מממון. ועוד קשה דבאיסור בעלמא סגי בעד א' לא האמינוהו רבנן אלא בחד א"כ גבי טומאה בסוטה דמדאורייתא סגי בחד כדכתיב ועד אין בה לפי זה אין להאמינו אלא בחד וכי תימא הכי נמי והרי בפ' מי שקינא גבי הא דתנן התם עד א' אומר נטמאת וכו' פריך תלמודא והאמר עולא וכו' ע"כ אלו הקושיות שהקשה ומחמתן על נפשיה בקופא דמחטא והפליג כוונת הריטב"א לדעת אחרת ממה שהבין הרב מהר"י ן' לב זיל ואני אומר אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכוונת דברי הריטב"א לא יצאו מפשטן ואי משום מאי דמקש' מסוט' הא לא הוה קושיא כלל דסוטה נמי הוי דבר שבערוה לאסור אשה על בעלה ומה שכתב דוקא בדבר שבערוה דבעי' שנים והאמינוהו לזה כשנים אינו כמו שחשב דר"ל דרבנן האמינוהו לזה כשנים דאע"ג דמדאורייתא בעינן תרי רבנן האמינוהו כשנים ומשום הכי קשה הרי סוטה דמדאורייתא בחד סגי דאין להבין זה מכוונת הריטב"א דהרי נמוקי יוסף כתב לעיל בשם הריטב"א דמשבח רבו הרא"ה בתירוץ שתירץ דמדאורייתא סגי בחד גבי אשה ומשום הכי אמר עולא כל מקום שהאמינה תורה דמשמע מן התורה ממש א"כ לפי זה נתבטל הפי' שהבין החכם הפוסק אלא כוונתו דמה שאמר והאמינוהו בין שהאמינתו תורה בין שהאמינוהו חכמים כיון דהוי דבר שבערוה וקי"ל דדבר שבערוה הוי שנים מג"ש דדבר דבר א"כ כל מה שהאמינה תורה גבי ערוה חד הוי במקום שנים. ובהכי נסתלקו קושיותיו דהיכי קאמר שהאמינה תורה וכן מאי דמקשה מסוכה אבל אי קשיא לי הא קשיא לי דהא בפרק עגלה ערופה גבי רוצח עד א' אומר ראיתי את ההרוג וכו' הביאו להך דעולא והתם לא הוי דבר שבערוה ומ"מ נראה לי לתרץ דלאו דוקא נקט דבר שבערוה אלא כל דבר שענינו בעי עדות שנים כגון ממון דלהוציא ממון בעי שנים או רוצח להרוג נפש או ערוה משום גזרה שוה דדבר דבר כיון דהוי דבר דצריך עדות שנים לחייב או לפטור להתיר או לאסור א"כ נאמר דכשהאמינ' תורה חד בכל דבר שיאמין אותו הוי במקום שנים כיון דהוא ענין עדות דעיקרו בעי שנים מה שאין כן באיסורין דבין להתיר בין לאסור לא בעי אלא חד דאז נאמר כשראינו שהתורה האמינה לחד דלא הוי אלא משום דבאותו עדות לא בעי חד זה נראה לי כוונת הריטב"א ז"ל. אח"כ ראיתי בדיני טרפיות להר"ש בר צמח שכתב שם וז"ל ואם הם שנים זה אומר טרפה וזה אומר כשרה אין האומר טרפה נאמן דעד אחד בהכחשה לאו כלו' הוא כמו שאמר בקדושין בפרק האומר ואפילו באו בזה אחר זה דאע"ג דאמרינן בסוטה דהאומ' נטמאת ובא עד אחד ואמר לא נטמאת שאם באו בבת אחת אין האומר נטמאת נאמן ואם באו זה אחר זה שהראשון הוי כב' והאחרון אינו אלא אח' ואין דבריו של א' במקום שנים שאני התם דלא האמינה תורה עד א' בסוטה אלא באומר נטמאת א"כ אם בא ראשון הרי הוא כשנים והאחרון אינו אלא עד א' שלא האמינתו תורה יותר מעד א' אבל בענין איסורין כל כך הוא נאמן עד א' לאסור כמו להתיר א"כ בין שבאו שניהם כא' או בזה אחר זה ה"ז כשתי כתי עדים המכחישים זה את זה ואין כאן עדים כלל ע"כ והוא מבואר כמו שכתבתי ואעפ"י שהזכיר הריטב"א דבר שבערוה נראה לי דכל מידי דבעי שנים הוי כדבר שבערוה ופירושו כמו שכתבתי כל זה הארכתי אעפ"י שיצאתי מכוונתנו למיפך בזכותיה דהרב מהר"י ן' לב ז"ל ולהבין כוונת הריטב"א ז"ל:
ועתה אבוא לנדון דידן ונאמר דפשיטא ופשיטא דהבודק הוא נאמן כיון דהוא מומחה ומוחזק בכשרות ולא היה צריך הח' השלם הפוסק להטריח עצמו להביא ראיות על זה גם ודאי אם העומדים עליו שלא ראו אם שחט הב' דיינינן להו כשמא והשוחט ברי ודאי דעדיף עד אחד ברי ממאה שישארו שמא דשמא אינו עדות לשום דבר וכל מה שהאריך החכם הפוסק על כל זה היא מילתא דלא צריך ולא בא לידי כך אלא משום יגדיל תורה ויאדיר:
אבל מה שיש לעיין בנ"ד הוא משום הא דכתב המרדכי בהגהו' סנהדרין בשם בעל העיטור דאע"ג דעדו' לא ראינו אינה ראיה כלל מ"מ אם יאמרו עדים אנן הוינן התם ודייקינן ולא חזינן מידי הוי כאומר לחברו לא ראית וכו'. וא"כ בנדון דידן נמי כיון שהעומדים שם לא ראו הוי כאלו אומרים לבודק לא ראית והוא מוכחש משני עדים וכבר הרגיש בזה החכם הפוסק וכתב דמ"מ הבודק היה קרוב יותר והיה יכול לראות ועוד דהוי מילתא דעליה רמיה ודייק טפי ואני אומר דנשאל לעומדים שם אם יאמרו דבקילוח כזה היה אפשר לראות מי שהו' קרוב מהימני' ליה לבודק ואמרינן דהעומדים מרחוק לא ראו והבודק שהיה קרוב ראה דכל מה שאנו יכולים לישב דברי העדים שלא יכחישו זה את זה יש לנו לישב כדאמרינן בפרק היו בודקין דא' אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה בחדש טעו בעבורא דירחא אבל אם יאמרו שהקילוח חזק שאפילו הקרוב לא יכול לראות ודאי דלא מהימן דהוי כאלו העומדי' שם אומרי' לו לא ראית כיון דאומרים דיש קילוח שא"א לראות ואפי' שיאמר שאפשר לראות אלא שהוא רחוק ואינו מצוי לא מהימני' ליה לבודק ומנא אמינא לה מהא דאמרינן סוף פ"ק דמכות אמר רבא באו שנים ואמרו במזרח בירה הרג פ' את הנפש ובאו שנים ואמרו והלא במערב הבירה עמנו הייתם חזינן אי כדקיימי במערב הבירה מחזא חזו למזרח הבירה אין אלו זוממין ואם לאו הרי אלו זוממין פשיטא מ"ד ליחוש לנהוריה בריא קמ"ל. עוד שם באו ב' ואמרו בנורא בצפרא בחד בשבא הרג פ' את הנפש ובאו שני' ואמ' בפניא בחד בשבתא עמנו היית' בנהרדע' חזינן אם מצפר' לפניא מצי אזיל מסור' לנהרדע' לא הוו זוממין ואם לאו הוו זוממין פשיט' מהו דתימ' ליחוש לגמלא פרחא קמ"ל ע"כ משמ' דאע"ג דיש אפשרות דאיכא גמלי' קלים דהולכין כעוף הפורח מ"מ לא תלי' בהכי כיון דאין דרך העולם בכך וכן הטור הלכות עדות סי' ל"ז כ' וז"ל בחלוקה קמא אין אומרים מאור עיניהם של ראשונים גדול והביטו מרחוק יותר משאר כל אדם ובחלוקה בתרא כתב אין אומרים שמא נזדמן להם סוס רץ יותר מכדרך העולם ובאו בו ביום אלא משערין כפי דרך העולם ולא יותר ע"כ. גם הנמוקי כתב שם שאין לנו לשער אלא בדבר המצוי לכל וכן מזומן ע"כ. וכיוצא בדברים אלו כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עדות א"כ נמצא דאפילו להרוג את המוזמן אנו משערין בדבר המצוי לכל אדם ולא יותר כל שכן בדבר דאיסורא דאנו משערין כן ואי בקילוח כזה דרך כל העולם לראות מי שהוא קרוב ודאי דנאמן הבודק ואם אין דרך העולם לראות ודאי דאינו נאמן אפי' שיהא לו מגו ואפי' שישבע שהרי יש שני עדי' מכחישים אותו הכחשה גמורה דעל פי השערה זאת אנו הורגים את הנפש כדכתיבנא. לכן אני אומר שאם הקילוח הוא חזק קצת ודאי דקשה הדבר לומר שאפילו העומד שם בקרוב יראה שחיטת הרוב של שני סימנים מ"מ ישאלו לעדים על כך ואם יאמרו שהיה אפשר לראות מי שהוא קרוב שם ודאי שנאמן הבודק ואם יאמרו שבקילוח כמוהו לא יוכל לראות מי שהוא קרוב שם אלא באפשרות רחוק אז אין הבודק נאמן והוי כאלו לא בדק הסימנים והיא נבלה וב"ד יפה יוציא הדבר לאמתו הנלע"ד כתבתי:
הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:
השאלה מהתשו' הזאת לא מצאתיה ומתוך התשובה נראה דעל זה נשאל: