אור ברסלב
שות לחם רב שאלה רכח

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה רכח

שאלה רכז

שאלה שמעון ולוי אחים קנו חזקת בית א' בהמתנה מיהודה בכ"כ ואילנסייאש כך וכך ואילנסייאש בכל שנה עד תשלום ג' שנים ועשו שטר חוב ביניהם וליפוי כח מיהודה שעבדו האחים ג"כ הבתים הנז' והנה לזמן פרעון הא' מהואלינסייאש נפלו דברי ריבות בין האחים הנז' עם יהודה הנז' ובא יהודה ואמר לעדים החתומים על השטר שילכו להעיד לפני ערכאותיהם והעדים לא רצו ללכת רק קראו לאחים הנז' ודברו על לבם ויתפשרו אותם בזה האופן שהפרעון הא' יהיה בכ"כ ואלינסייאש והפרעונות אחרות יפרעו בכ"כ מעות בעין ליהודה והבתים הנז' יהיו ג"כ משועבדות ליהודה ובזה נתפייסו הב' כתות אך יהודה טען ואמר שהיה רוצה שיהיה קיים בידו השטר הא' מהואלינסייאש שהיה ירא אולי בתוך זה הזמן נתנם במתנה לאחר כמו שנתברר הדבר אח"כ או משכנו אותם ונמצא שמה שמשעבדים לו עכשיו הוה ליה כמאן דליתיה שכבר קדם אחר וזכה בהן אשר על כן באו האחים הנז' לו וא"ל שיעשה השטר עצמו אות באות אך שבמקום סכום ואלינסייאש יכתבו סך ממעות באופן שישארו הבתים משועבדות לו כבתחלה והעדים הראשונים הם הם העדים עצמם ובזה נתרצו ונתפייסו והעדים בראותם שנתפייסו הב' כתות ושאלו לחכם העיר אם יוכלו לעשות כדבר הזה ואמר להם כיון שאתם מתרצים בזה שיוכלו לעשות כן חתמו העדים כדי לתווך השלום ביניהם והנה לזמן הפרעון הב' כתות לחרחר ריב על ענין ירידת המעות והלכו לפני דיין מישראל והדיין עצמו הוא היה מחזיק הריב עד שבהמשך הדברים הוציא לעז בעדים אשר על כן בא השואל לשאול אם יש בזה הענין שום צד פסול כלל כיון שהעדים לש"ש כוונו לשום שלום ביניהם ובפרט שהב' כתות נתרצו לעשות השטר הזה בזה האופן דמה דאמרינן שטרי חוב המוקדמים פסולים ה"מ היכא שהעדים מכוונים להעיד לחייב את הלוה שלא מדעתו אבל היכא שהוא מדעת הלוה כנ"ד לא. ועוד שבנ"ד העדים מהשטר הא הם הם העדים מהשטר הב' ועל האמת חתמו ולא היה הפרש מהשטר הא' לב' רק מואלינסייאש למעות ועוד שהעדים הם שלשה לכן יורנו מורנו וגאוננו אורנו אור ישראל והדרו הדין ומה' יהיה משכורתו שלמה:

תשובה נראה לי ודאי דאין ראוי לפסול העדים על כך אדרבה אני אומר שיש פנים להכשיר השטר כמו שאבאר בה"י תנן בפרק גט פשוט מי שנמחק שטר חובו יעמיד עליו עדים ובאים לב"ד וכתב הטור בח"מ סימן מ"א אבל עדים בלא ב"ד לא יעשו שטר מזמן שנמחק וכיוצא בזה אמרינן בההוא פרקא גבי מי שפרע מקצת חובו דב"ד מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן א' ואמרו שם טעמא בשלמא ב"ד אלימי לאפקועי ממונא אלא עדים שעושים שליחותם חוזרים ועושים שליחותם:

איברא דראיתי תשובה להרא"ש כלל ס"ח סימן כ"ז הוזכרה בב"י בסימן הנז' דפליג על הטור שכתב שם וז"ל ולא מבעיא זה שנכתב בטעות אלא אפי' נכתב בדין ובא ליד המלוה וידעו העדים שנקרע או נשרף ולא נפרע כותבים למלוה שטר אחר כדאיתא בפרק ג"פ תיר מי שבא ואמר אבד שטרי וכו' אין כותבין בד"א בשטרי הלואה וכו' והא דאין כותבין בשטרי הלואה היינו כשאין ידוע לעדים אבל כשידוע לעדים שאבד כותבין לו שטר אחר כמו בשטרי מקח וממכר ולא אמרי' עשו עדים שליחותם ע"כ משמע דאית ליה דמתניתין דנמחק שטר חובו וכו' דצריך לבא לב"ד היינו משום דהם עדים אחרים אבל עדי השטר עצמם דידעו שנאבד או נמחק כותבין וזה דבר תימא בעיני דבפ' גט פשוט על ההיא דאמרי' עשו עדים שליחותם הקשו ולא והא אמר רב יהודה אמר רב עדים כותבין עשרה שטרות על שדה אחר ופי' רשב"ם מי שאבד שטרו ואמר לעדים כתבו לי אחר חוזרין וכותבין אפי' עשר שטרות זה אחר זה ותירצו רב יוסף אמר בשטר מתנה וכו' משמע דהעדים עצמם אין יכולים לכתוב שטר אחר אפילו שידעו שנאבד משום דעשו עדים שליחותם. ותו קשיא דהוא עצמו כתב בכלל צ"ד וז"ל ומה ששאלת אם יכולים ב"ד לעשות שום דבר בזה אם היה עד א' שמעיד על כך היו כותבין לו שטר אחר אבל כיון דליכא תרי סהדי לא מצו ב"ד למכתב שטרא אחרינא וכו' משמע לכאורה מהלשון דב"ד הוא דכותבין ולא עדים הפך הנאמר בכלל ס"ז. ותו קשיא דבכלל צ"ד כתב דאפילו נאבד אין כותבין לו ב"ד שמא ימצאנו אלא אם יש ערים שנשרף זולת באותו הנדון שנפל מיד אחר וכ"כ הטור בשמו סימן מ"א ובכלל ס"ז כתב דאפילו שידעו שנאבד לחוד סגי ואע"פ שקושיא זו איתא ג"כ בדברי הטור שכתב שם וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה וכו' או כיוצא בו כגון שידוע לעדים שאבדו וכו' ובתשובה אחרת כתב וכו' הרי התשובות שהביא הטור סותרות זו אינה קושיא דבתשובות הרא"ש ז"ל, ראיתי שאין כתוב שם אלא כיוצא בו לבד והאי כגון הוא פי' הטור דפריש מאי דהיה סבור הוא מסברא דנפשיה ואחר שאח"כ ראה בתשובה אחרת שאין אותו הפי' אמיתי אלא צריך שיעיד שנשרף אבל התשובות הנזכרות שהבאתי הם סותרות אלא שלזה יש לתרץ דהאי אבד הוי מיד אחר או אפשר דהוא נקט לישנא דברייתא דקאמר מי שאבד שטר חובו וכו' וכבר פי' הוא בכלל צ"ד דפי' הברייתא שאבד ר"ל אבד באור דהיינו נשרף וכי האי גוונא הוי פי' לשונו אבל קושיות הראשונות עדיין צ"ע מ"מ דעת רוב המפורשים ודאי דאין העדים עצמם יכולים לכתוב שטר אחר דעשו שליחותם. וא"ת הרי כתב הטור ז"ל בסימן שפ"ז גבי טורף שטרותיו של חבירו שאין עדים וכו' שאם יש עדים שיודעים וכו' שהעדים יעשו למלוה שטר י"ל דהאי דקאמר העדים ר"ל שיבאו לב"ד ויעשו לו שטר אבל עדים ודאי לא:

וראיתי מחלוקת בטעם הדבר לע"ד בין התוספות ורשב"ם והרב הנמוקי דלפי' התוס' טעמא דנמחק שטר חובו וכן מי שפרע מקצת חובו אין כותבין העדים השטר מזמן הראשון הוא משום דדומה למוקדם אבל מן הדין ודאי אינו מוקדם אלא משום דלא אתו למטעי פסלוהו וכן כתבו בפרק גט פשוט בהדיא בדבור המתחיל אלא עדים שעשו שליחותם וכו' וז"ל בסוף הדבור שא"כ יאמרו כל שטר מוקדם וכו' ואתי למחתם בשטר מוקדם אבל במה שיכתבו לו ב"ד מזמן ראשון לא יבא לחתום בשטר מוקדם כי ידעו שהוא פסול ובזה יתלו הכשרו וכו' וכיוצא בזה כתבו בדבור דלעיל מיניה כמה פעמים דדומה למוקדם אבל מן הדין אינו מוקדם אבל מדברי רשב"ם נראה שהוא מוקדם גמור שכ"כ וכותבין אותו מזמן ראשון לטרוף שלא כדין מזמן ראשון דמן הדין לא אלים וכו' משמע דמן הדין הוי מוקדם והרב הנמוקי ביאר הדברים יותר שכתב לא עשאן שלוחין אלא לכתוב שטר אחר והשטר ההוא כבר נפקע כשנפרע וכו' דשליחותן הא' כבר נגמר ונפקע והוא אינו יכול עתה לעשותן שלוחין וכו' מבואר מדבריו שם דמן הדין היה מוקדם ודלא כהתוספות ונראה לע"ד דאיכא נפקותא בין תרי טעמי דלטעמא דתוספות לא הוי השטר פסול אם עשו כן העדים כיון דקי"ל כרבנן דאמרו באיזהו נשך דלא קנסינן התיר' אטו איסור' וטעמ' דפסול מוקדמין הוי גזרה שמא יגבה מזמן ראשון א"כ בנמחק שטר חובו או במי שפרע מקצת חובו אפילו יגבה מזמן ראשון גבי כדינו ולא הוי אלא גזרה שמא יעשה שטר מוקדם אחר אין ראוי לפסול השטר בשביל כך ראיה לדברינו שטר שיש בו רבית דמדמי ליה להא התם דשטרי חוב המוקדמין אם הרבית מפורש בשטר כיון דליכא גזרה שמא יגבה הרבית השטר כשר לגבות ממשעבדי אע"ג דנעשה באיסור ושלא כדין שכתב הרב ב"י בסימן נ"ב בשם ה"ה דהמוצאו יקרענו ואם יבא לב"ד יקרעוהו מ"מ לא קנסו לגבות את הקרן. וגדולה מזאת כתב הרב מהר"י קולין בשרש י"ז דאע"ג דיש עדים על הקרן ואינו מבורר בשטר לא קנסו רבנן אע"ג דאפשר לבא לידי תקלה יע"ש כ"ש בהא דלא הוי אלא גזרה לגזרה גזרה דילמא אתי לעשות שטר מוקדם ושטר מוקדם הוי גזרה שמא יגבה מזמן ראשון וסברא זו נכונה בעיני לפי טעמם של בעלי התוספות דהשטר הוא כשר ומה שכתוב בהגהות אשר"י הוה ליה מוקדם ופסיל הוא משום דסובר כרשב"ם והרב הנמוקי ז"ל דמשום הכי כתב הוה ליה מוקדם ולא אמר דדמי למוקדם ולזה כוון הרב ב"י ז"ל בסימן נ"ג שכתב על זאת ההגהה דהיא כסברת רשב"ם ז"ל כלומר דהוי פסול מדינא ומוקדם מן הדין כדכתיבנא ואף ע"ג דבהגהה כתוב פי' ר"י אולי לבעל ההגהה היה נוסחא אחרת בר"י דדעתו כדעת רשב"ם או תרי ר"י הוו ובודאי שלא הייתי תוקע עצמי לנפקותא זאת אלא שיספיק לנו לתת פנים להכשר השטר: ועוד יש לי פנים אחרים דבשטר זה כתוב ג' עדים ואמרינן בפרק י"נ ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ופי' רשב"ם שם דוקא שלא נתכוונו להעיד ולא הוזמנו להעיד אבל אם נתכוונו להעיד אין עד נעשה דיין והתוספות כתבו דאפילו נתכוונו להעיד וכ"כ הרב הנמוקי בסנהדרין וכתב שם דאיכא מ"ד אפילו הוזמנו להעיד וכיון שכן בנ"ד אע"ג דכתוב בשטר בפנינו עדים ח"מ נאמר דאלו נתכוונו להעיד והם דיינים דעד נעשה דיין כיון שהוא עד הרואה ולא עד המעיד ואע"ג דאיכא מ"ד דבעינן הגדה בדיני ממונות ולכך אין עדים יכולים להיות דיינים הרי כתב הריב"ש בסימן תי"ג בשם כמה גדולים דלא בעי' הגדה בדיני ממונות וכתב שם שיש בידו תשובה מהר"ן ז"ל דהכשיר מעשה ב"ד על גט שנמסר שראו שנמסר הגט בפניהם לפי שרוב המפו' והגדולים הסכימו דלא בעינן הגדה בדיני ממונות. איברא דקשיא לי קצת בההיא תשובה הביאה הריב"ש ז"ל בסימן ש"ץ ולא סמך הר"ן על הטעם ההוא אלא נתן טעם אפילו למ"ד דבעינן הגדה בדיני ממונות אלא שמשום שנחלש הטעם מפני שבעל שאמר גרשתי חיישי' לה לכך נסתייע מכל הגדולים שהסכימו כן אבל הא לחוד לא סגי ליה מ"מ למדנו דעתו דלא בעינן הגדה בדיני ממונות א"כ אף ע"ג דהוו עדים וכתוב שם שהם עדים כיון דהם עדים הרואים נאמר שלא סלקו עצמם מלהיות דיינים דעד הרואה נעשה דיין ונאמר כן כדי לקיים השטר בכל מה שנוכל דכבר השרישנו כן הריב"ש בסי' תש"ג בהקדמה שלישית והביא כמה ראיות לדבר דיש לנו לתלות בכל מה שאפשר כדי להחזיק השטר בכל מה שנוכל. וראיתי להרב מורי ורבי ז"ל בפסקיו הראשונים סי' קפ"ג שכתב דאע"ג דאין מקבלים עדי צואה היכא דאיכא יתומים קטנים אם העדים ג' הוו כב"ד ומוציאים ממון על פיהם וכתב שבזה כ"ע מודו ולא יוכלו היתומים לומר קים לן דליכא בזה פלוגתא:

איברא שקשה לי קצת על מורי ז"ל למה לא חקר דאם נתכוונו להעיד לא יוכלו להיות דיינים לפירש"י ורשב"ם ועדיין לא יצאנו עידי מחלוקת מ"מ למדנו מדברי מורי ז"ל דאלימי ג' להיות ב"ד וכיון שכן נאמר דאע"ג דכתוב בשטר לשון עדים הם עדים וגם דיינים וב"ד יכולים לכתוב שטר דאלימי לאפקועי ממונא. איברא דגם על טעם זה איני סומך דראיתי להריב"ש בסימן שי"ח שכתב ואף ע"פ שבנדון זה מזכיר בשטר השליחות שהם עדים ואין מזכיר שהיו ב"ד אין חשש בזה לפי שכבר נראה מתוך לשונם שהיו ג' עם השליח וכבר הם ב"ד בצרופו אלא שהם חותמים עדים על מה שנעשה בפניהם בהיות שלשה בצרוף השלי' ודמיא הא למאי דכתב הרא"ה ז"ל בההיא דפרק האשה שנתארמלה דג' שישבו לקיים את השטר וכו' הכא נמי כיון שאין זה חמור מקיום שטרות אבל ראוי להיות קל ממנו כל שנראה שהיו ג' בצירוף השליח די ע"כ ואע"ג דהראיה שהביא מהרא"ה אינה מוכרחת דשאני התם דלא כתב לה לשון טוב ולא לשון גרוע דליכא לא לשון עדים ולא לשון דיינים אבל בנ"ד היא לשון גרוע דאם הם ב"ד לא היה לו לכתוב לשון עדים מפני שהרגיש בחולשת הראיה כתב ודמיא וכו' ומ"מ נראה דלא סמך על טעם זה אלא בדבר דרבנן דקיום שטרות דרבנן אבל בנ"ד דהם מעידים על עיקר השטר לא נסמוך על טענה זאת מ"מ למדנו דיש פנים להכשיר את השטר והגם כי לא יספיקו להוציא ממון בודאי משום דבכל מה שכתבתי איכא פלוגתא דרבוותא ולא עוד אלא שאין הדברים מוכרחים כ"כ מ"מ יספיק לנו לסתום פי המדבר פסול על העדים דכיון דיש פנים להכשיר את השטר א"כ אין זה פסול ח"ו כדאי לפוסלם. זאת ועוד אחרת כי כבר נודע דכל דבר שהעדים מצויים לטעות אין לפוסלם בשביל כך וכמ"ש הרמב"ם בפרק ב' מהלכות עדות וז"ל בד"א כשעבר על דברים שפשט בישראל שהן עבירה כגון שנשבע לשקר וכו' יע"ש כ"ש בנ"ד דאין פסול זה ברור דיש מקום להכשיר השטר כדכתיבנא: ובר מן דין היה די לנו ההיא סברא של ר' יהודה בגמרא דהעדים יכולים לעשות שטר מזמן הראשון וכשיטעו העדים בסברת ר' יהודה אין ראוי לקרותה פסולים לכן אני אומר כיון שעדים אלו לא הוסיפו על השטר הראשון אדרבה אמרו אלי שגרעו מהסך הראשון ששמו הואלינסייאש בערך היותר פחות שאפשר למוכרם ושמו אותם במעות ועשו השטר מזמן הראשון ודאי דאין לפוסלם בשביל כך ח"ו דאדרבה יש מקום קצת להכשיר השטר ומה גם כי יש בתוכם חכם ירא אלהים מוחזק בכשרות דכתב הריב"ש בסימן תי"ג אפילו יש עדים שהלוה ברבית קציצה מלמדין עליו זכות כ"ש בנ"ד דלא טעה אלא בדבר נקל מאד שודאי הוא כשר ובחזקתו הראשונה הוא עומד ומי שקורא לעדים אלו פסולים עתיד ליתן את הדין וגדול עונו מנשוא וצריך לבקש מחילה וסליחה וכפרה כי חלל התורה: נאם הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה