אור ברסלב
שות לחם רב שאלה רכג

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה רכג

שאלה רכב

נדרשתי לאשר שאלני הגביר זקן ונשוא פנים כה"ר אברהם ן' יחייא ע"ד בתים אשר בחצר בית הכנסת אשר בסופיא"ה שנשרפו ונתפשרו הקהל עמו שיחזור ויבנה הבתים כחפצו ויתן השכירות מהיום ועד מאה שנה ואח"כ בנה הגביר הנז' הבתים הנזכרים ואחר עבור ימים מכר כל זכותו וכחו אשר לו לאיש אחר וקמו הקהל קדוש למחות במכירה זו מפני שאמרו שה"ר אברהם הנזכר הקדיש את הבתים והביאו עדים על כך ואלו הם העד הראשון העיד שאמר לו רבי אברהם הנזכר תנו הקרקע של הקדש בסך זה ואם מעט הוא לא תראו עמי על כך כי אפשר שבהמשך הזמן אעשה ושתק ולא אמר יותר. השני העיד שרבי ברוך גרשון ז"ל היה אז אפטרופס על הקרקע של קדש והיה מתווכח עם ה"ר אברהם יחייא ואני הייתי בפניהם ושאלתי אותם מה היה זה ושמעתי שרבי אברהם יחייא אמר לרבי ברוך גרשון ז"ל תנו לי קרקע בשכירות בעד סך ש"ע לבנים לשנה אע"פ שאחרים נותנים יותר כשאבנה אותו ואלך לצפת תוב"ב ושמא אעשה אותם קדש לק"ק ואם יקח אחר לא יעשה כל זה. הג' העיד באתי לתבוע לרבי אברהם המעות שחייב לי בעד הבשר ואמרתי לו ה"ר אברהם כבר וקצת ושבת כמה שנים יש שאתה מקבל השכירות מהבתים למה אין אתה מקדישם והשיב בני כי בעודי בחיים חייתי אני אוכל הפירות אבל אחר שאמות קדש הם עוד קבלו ביד עדות שלא בפניו משום ששלחו אחר רבי אברהם ולא מצאו אותו וקבלו עדות שלא בפניו והם שני עדים שהעידו כל א' זה שלא בפני זה וכוונו שניהם לדבר אחד וזה לשון ה"ר משה הלוי ז"ל שאמר לרבי אברהם יחייא הייתי חפץ לקנות ביתך אמנם אני מפחד ומתיירא מהק"ק שיקחו ממני שגם אני העד שהקדשת אותם והשיב רבי אברהם הנז' כי בעודני חי אני אוכל הפירות ואחר מיתתי יעשו הק"ק מה שירצו וכמו כן העיד ה"ר דוד ברוך ושניהם העידו בתורת עדות. עוד העיד רבי משה לוי בחומרא הנז' כי רבי ברוך גרשון ז"ל ספר לי שהלך לבקר את ר' אברהם יחייא שהיה אז חולה ושאל רבי ברוך הנזכר לרבי אברהם הנזכר אם אין אתה עושה צדקה והשיב האם הבתים אינם קדש הם אך בעודני חי אני אוכל הפירות ואחר מיתתי יעשו הק"ק עמהם מה שירצו ע"כ אלו הם העדויות אשר העידו נגד ה"ר אברהם יחייא הנז' וראיתי פסק החכם השלם כמה"ר יוחנן אשכנזי שפסק שאין בכל אלו העדויות ממש לבעל זכות ה"ר אברהם הנז' וכתב שאין לבטל העדים הנז' מפני שהם נוגעים בדבר שהם מהקהל שהרי כתבו הפוסקים עכשיו נהגו לקבל עדים מהקהל על תקנתם והסכמתם ועל ההקדשו' ועל כל ענייניהם וכשרים אפילו לקרובים כיון שקבלום עליהם ע"כ והרב ב"י בח"מ סי' ל"ז האריך בכל זה יע"ש:

והגם כי ראיתי להרב הגדול מוהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בתשובותיו דף רל"ד סי' קל"ד שכתב בענין אותם הב' עדים שהעידו כיון שהם מהקהל נוגעים בעדות ואינם נאמנים כי יש להם הנאה בזה שכל אנשי העיר מוטל עליהם לתת בית לעניים שביניהם וגם לעניים העוברים ממקום למקום ללון בו וכשהיה להם זה הבית מההקדש אינם צריכים בני העיר לבקש להם בית אחר והרי הם נוגעים בעדות כיון שיש להם הנאה בזה ואינם נאמנים ע"כ וכתב בסוף דבריו והאמת שהנני חפץ למלא רצון הק"ק יצ"ו אמנם בדבר שאני רואה שאין הדין עמכם לא נכון לי לכתוב כי יעלגו עלי הרואים כתבי יפטירו בשפה יניעו ראש ע"כ ולכאורה יש לתמוה על הרב הנז' דהרי כתבו הפוסקים דעכשיו נהגו להכשיר בדבר עדות של אנשי העיר מפני שאין מביאין עדים ממדינה למדינה וכמ"ש הרא"ש והרשב"א ז"ל הוזכרו בהרב ב"י בסי' הנז' וכן הריב"ש בסי' קצ"ה כתב כן בפשיטות ואיך תפס במושלם שאין העדות מועיל:

לכך עלה בדעתי לומר דאם מנהג זה היה פשוט בזמן הקדמונים אבל בזמננו אינו פשוט כל כך ואין לסמוך עליו אלא יעמוד הדבר על דין תורה ולכך לא סמך הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל על זה ועל פי זה היינו יכולים לבטל כל אלו העדויות אבל מ"מ איני סומך על זה אחר שראיתי כל הפוסקים הראשונים כתבו זה המנהג בפשיטות וכן הריבית שהוא אחרון כתב הדבר בפשיטות ולכך אני מודה להחכם השלם כמה"ר יוחנן נר"ו שאין לזכות לרבי אברהם יחייא מזה הצד:

אבל מה שרצה לבטל עדות השני עדים ראשונים מפני שכיון שלא הוציא בפיו הקדש אף ע"פ שגמר בלבו אינו כלום והביא ראיה ממ"ש הרא"ש בתשובה הביאה הטור בח"מ סי' רי"ב דהאידנא כל הקדש שלנו חולין הוא שאין עתה הקדש לבדק הבית ואינו אלא צדקה הילכך צריך להוציא בשפתיו ע"כ וכתב שאע"פ שהרא"ש ז"ל בפ' קמא דע"ז כ' הברייתא דאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר פרות כסות וכלים ירקבו וכו' לא כתב שם כן אלא כשכוונתו להקדיש לבדק הבית בפירוש אבל על הסתם סתם הקדש הוי הקדש לעניים והוי צדקה וכדכתב בתשובה הנז' דסתם הקדש בזמן הזה הכי הוא וכיון שסתם הקדש הוי לצדקה א"כ צריך שיוציא בפיו ובשפתיו ואע"פ שגמר בלבו לא סגי זהו כלל דברי החכם השלם נר"ו אע"פ שהוא האריך יותר ובמחילה מכ"ת אלו היה רואה מ"ש מוהרי"ק ז"ל בסי' קס"ה לא היה כותב כן שהוא כתב שם דהרא"ש באותה תשובה תפס שיטתו כר"י דפסק גבי תענית דצריך להוציא בשפתיו ולא סגי בקבלת הלב משום דס"ל דחולין מקדשים לא ילפי' או משום דהוי ב' כתובים הבאים כאחד אבל רבינו תם נחלק עליו ופסק דסגי בקבלת הלב וכו' וכתב שהרא"ש עצמו חזר בו בפסקיו שכתב בפ"ק דתענית סברת ר"ת ז"ל וכתב שם דוקא לענין שבועה בעינן הוצאה בכה דכל ענייני נדר ילפינן מהדדי וגם אמר בהדיא דגבי צדקה מועיל גמר בלב הפך מ"ש בתשובה והיינו בדברי ר"ת ואל תתמה אם פוסק בספרו הפך תשובות שכן תמצא גם לענין מלוה על המשכון וכו' ונחזור לדברינו דא"כ דרבינו פרץ והרא"ש בספרו וגם התוס' דע"ז ר"ל כשיטה השניה שהבאתי כולם פסקו כר"ת ראוי הוא לפסוק כמותו ולומר דלא בעינן הוצאה בפה כ"א לענין שבועה דגלי קרא לבטא בשפתים וכו' ע"כ הרי כתב שם בהדיא הרב מוהרי"ק דאין לעשות מעשה כההיא תשובה דהרא"ש דהולך שם לשיטת ר"י והרא"ש עצמו חזר בו אלא שאני תמה מאד דא"כ קשו דברי הטור אהדדי שבח"מ סי' רי"ב כתב ההיא תשובה דהרא"ש בסתמא ובהלכות תעניות בספר א"ח סי' תקס"ג כתב דברי ר"ת שכתב שם ואם היה בדעתו להתענות והרהר בלבו קבלת תענית היה אומר ר"ת דהוי שפיר קבלה אע"פ שלא הוציאו בשפתיו דהוי כמו נדר דאמרי' שאם גמר בלבו להביא עולה חייב אע"פ שלא הוציא בשפתיו וכר הרי כתב שם דברי ר"ת בלי חולק וכיון דההיא תשובה שכתב הרא"ש בח"מ היא ע"פ סברת ר"י איך כתב הטור שניהם שהם סותרים זה לזה וכל אחד כתב במקומו בסתם ואולי מפני כן כתב באורח חיים כשכתב סברת רבינו תם היה אומר דלשון היה משמע דלפי האמת לא קאי מפני שחלקו עליו והיא סברת ר"י שכתב בח"מ ורמז במלת היה שמ"ש בח"מ הוא עיקר אבל באמת אין כל זה מספיק והדבר צ"ע ומכל מקום למדנו דליתא לההיא תשובה דהרא"ש אלא אפילו בצדקה כשגמר בלבו סגי וא"כ איני מודה להחכם השלם נר"ו לבטל אלו העדויות מזה הצד אבל מה שמבטל אותם הוא מפני הפעם האחר שכתב דאין כאן גמר בלבו דאפי העד הב' שאמר שהזכיר בדבריו שיעשה קדש לא אמר אלא שמא אעשה אותם קדש ואין זה גמר בלבו כיון שאמר שמא והוא פשוט ואין צריך לפנים והאריכות בזה מותר אבל במה שאמר העד הג' שא"ל למה אינך מקדישם והשיב כי בעודי בחיים חייתי אני אוכל הפירות אמנם אחר שאמות קדש הם משמע לכאורה דכוונתו להשיב קדש הם על הפירות דהוה משיב לשואל מפני מה אינו מקדיש הכח שיש לו דהיינו הפירות והוה כמשיב לו לומר שלאחר מיתתו יהיה קדש משמע ודאי דעל הפירות אמר והגם כי החכם השלם נר"ו פי' דבריו בפירושים רחוקים לא נעלם ממנו דאין פשט הדברים כן וכבר הרגיש עצמו בדבר שכתב ואף על גב דיש לפרש בסגנון אחר וביאורו עתה אני אוכל הפירות ולאחר מיתתי גם הפירות יהיו קדש מכל מקום כלל גדול בתורה הממע"ה שכן היה בדעתו ע"כ ובאמת שזה הסגנון שכתב הם פשט הדברים לפי דעת השומעים וכבר כתב הרשב"א בתשובה הוזכרה בב"י ח"מ סי' ע"ב וז"ל כלל גדול אמרו הממע"ה ולפיכך כל מוציא שטר ידו על התחתונה ופעמים שיד בעל השטר על העליונה בזמן שהלשון שאמר כולל לפי דעת השומעים ולפי' מ"ש סתם ע"ד השומעים הוא בוטח שאלולי כן היל"ל לפרושי כיון שהיה יודע שסתמן של דברים הוי הפך כוונתו וכאות' שאמרו בפרק חזקת וכו' ע"כ משמע דאפילו להוציא ממון דאין פירוש הדברים אלא כפי דעת השומעים גם בנ"ד נאמר כן דודאי כוונתו לומר קדש הם אפילו הפירות ואלו היה אומר אחר מיתתי קדש הם הפירות ודאי דלא מהני וכדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות ערכין דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ואם אמר מה שיוציא אילן זה יהיה קדש אינו כלום וכן כתב הטור בח"מ סי' רי"ב בשם הרא"ש וכ"כ הראב"ד בהשגות בהלכות מכירה פרק כ"ב והגם כי לפי מה שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות מכירה פרק כ"ב משמע דאפילו לא אמר אקדישנו אלא יהיה קדש מהני דשאני דין הדיוט מדין הקדש וכן הבין דבריו הטור ז"ל בח"מ סימן רי"ב מ"מ כבר כתב שם הרב בית יוסף ז"ל לפרש דמ"ש דמהני הוא דוקא כשאמר אתננו להקדש או אקדישנו אבל אם אמר יהיה קדש לא מהני כדי שלא יקשה על מ"ש בפ"ו מהלכות ערכין ומ"מ בין שנאמר דפירוש דבריו בהלכות מכירה כדברי הטור או כדברי הרב ב"י מ"מ לפי סברת הרא"ש והראב"ד והגאונים אינו מועיל כלום ויכול המוחזק לומר קים לי כוותייהו אפילו שיהיו מעוט כ"ש שהן רבים וכ"כ מהר"י ן' לב בפסקיו הראשונים סימן נ"ט דף פ"ו בענין כיוצא בזה דהקדש יע"ש א"כ אם היה אומר זה אחר מיתתי קדש הם הפירות ודאי דלא מהני אבל מה שאני אומר שאין לבטל עדותו הוא מפני שאמר קדש הם סתמא וקדש הם משמע הבנין שעשה בהם שהוא שלו יהיו קדש אחר מיתה והבנין דבר שבא לעולם הוא וה"ק בחיי אני אוכל פירות מפני שבנין הבתים שלי ואחרי מותי קדש הם שאני מקדיש כל בנינם ודייקא לישניה דלא אמר ואחרי מותי הפירות קדש אלא קדש הם דמשמע דקאי על הבתים ועוד שהוא משיב לשואל שאומר לו למה אינך מקדישם דמשמע דאומר לו שיקדיש הבנין אשר לו שם שהוא מממונו ועל זה השיב שאחרי מותו יהיה כן אבל יש ללמד זכות על ה"ר אברהם ולבטל עדות זה מטעם אחר דלא אמר יהיו קדש אלא קדש הם וא"כ אינו כמקדישן עכשיו דאין זה לשון להבא דאע"ג דאמרינן בגט דהיכא דאמר בטל הוא דמשמע להבא והוי מבוטל שאני התם כדמפרש טעמא בריש השולח דבטל הוא משמע לשעבר ומשמע להבא וכי טען איניש במילתיה מילתא דמהניא ביה קאמר ולהכי אמרינן דבגט בעל הוא להבא משמע ומבוטל ובמתנה אמרינן איפכא דהיכא דאמר בטלה היא משמע לשעבר והמתנה בטלה כי היכי דליהוי דבריו קיימים דאי במתנה אמרינן דלהבא משמע לא אהנו דבריו מידי וכן בגט אי אמרינן דלשעבר משמע לא מהני אבל בנ"ד לא שייך הך טעמא משום דאפילו דנאמר לשעבר משמע לא הוי מילי דכדי דזה משיב למה ששואלין ממנו למה אין מקדישן ועל זה השיב דכבר הן קדש וכי תימא אפילו דהוי מלת' קדש הם לשעבר מ"מ הודאת בע"ד כק' עדים דמי והרי הודה על עצמו שהם קדש לאחר מיתה לזה יש לומר דהודאה בפני עד אחד איכא פלוגתא דרבוותא אי מהניא או לא וכדכתב הטור בח"מ בסימן ל"ב וסימן פ"א וכיון דזה מוחזק יכול לומר קים לי כמאן דאמר דלא הוי הודאה ואע"ג דהוי לגבי הקדש והרא"ש ז"ל פסק בההיא דש"מ שהקדיש נכסיו דסלקא בתיקו דאינו חוזר ומשמע משום חומרא דהקדש רבים חלקו עליו כמבואר בטור ט"מ סי' ר"נ ועוד דהרא"ש לא כתב שם אלא משום דאיכא טעמא דאנו באים לבטל מעשיו מכח האומדנא כדכתב שם ואע"ג דהרשב"א כתב בתשובה הביאה מהר"י קארו בסוף הלכות צדקה דבהך בעיא דש"מ כיון דהוי תיקו דאסורא יש פוסקים לקולא ויש פוסקים לחומרא טוב הדבר שישאל השואל על הקדשו דיש שאלה בהקדש לרווחא דמילתא אמר כן אבל ודאי אם לא שאל על נדרו אין מוציאין ממנו בשביל כך ואם כן בנ"ד אף ע"ג דהוי לגבי הקדש היה אפשר לומר דקדש הם לשעבר משמע והודאה בפני עד לאו כלום הוא ומה גם כי אפשר כי מה שאמר לעד היה מפני הבושה שביישו מפני מה אינו מקדישם אחר שהוא זקן ואעפ"י שאין הדבר כן דחהו בדברים אבל בלאו הכי ודאי דהדין עם ה"ר אברהם מפני שאין כאן אלא עד א' ואפילו שיודה שזה העד הוא עד ברור כי השני עדים שאמרו שיעשו הקהל מה שירצו אחר מותו פשיטא ופשיטא דאין בכאן גילוי קדש כלל וא"כ אפשר דכוונתו לומר שאחריו יעשו הקהל מה שירצו ואין מי שימחה בידם אחר שימות וכמ"ש החכם השלם הפוסק נר"ו ור' משה הלוי שהעיד בשם ר' ברוך גרשון אעפ"י שהזכיר מלת קדש שאמר האם הבתים אינם קדש הוא עד מפי עד ואעפ"י שנהגו להכשיר נוגעים בעדות היינו מפני שאי אפשר בענין אחר שלא יצטרכו להביא עדים ממדינה למדינה אבל לא נהגו להכשיר עד מפי עד ועוד שאמר דבריו בלשון תימא האם הבתים אינם קדש כלו' איך תאמר שאינם קדש והרי כיון שהקהל יכולים לעשות מה שירצו אחר שימות הוא כקדש מפני שאין מוחה בידם שיכלו לעשות מה שירצו ואינו מזכיר בעדות זה שהוא עושה אותם קדש ומה גם שהוא עד מפי עד כדכתיבנא. ומ"ש ר' משה לוי בעדות הראשון שאמ' לר' אברהם אני העד שהקדשת אותם אין כוונתו לומר ששמע מפי ר' אברהם שעשאם קדש אלא כוונתו על מה שהעיד אחרי כן ששמע מר' ברוך גרשון וכמ"ש החכם השלם הפוסק נר"ו והכרח הוא לומר כן דאם הוא שמע מפיו למה לא העיד כן בב"ד ששמ' שהקדיש ומה לו להעיד שאמר לר' אברהם והוא השיב לו שיעשו הקהל מה שירצו אחרי מיתתו ועוד למה הוצרך להעיד משמע מר' ברוך גרשון שא"ל ולמה לא העיד שהוא שמע כן אלא ודאי הדברים מוכיחים שעל מה שהעיד אחר כן בשם ר' ברוך גרשון אמר כן:

ועוד שקבלו כל אלו העדיות שלא בפניו ואעפ"י ששלחו אחריו ולא מצאוהו היה להם להמתין שימצאוהו אלא שבזה י"ל אולי היו רוצים העדים לילך חוץ לעיר ולכך קבלוהו ומ"מ בין כך ובין כך מכח הטענות האמורו' זכה ה"ר אברהם בדינו שיכול למכור הבתים עד מאה שנה כמו שקנה הוא מהקהל לכל מי שירצה: ולהיות כי בנדון זה ששאלו ממנו שאלה זו קודם ששאל לי ה"ר אברהם הנז' והציגו השאלה לפני שעשה ה"ר אברהם שטר מכירה לקהל כהלכתו ועתה טוען ה"ר אברהם שהוא אנוס אשיב גם לזה ואומר דהדין פשוט שאם היה אנוס ומסר מודע' על המכר דאין מכירתו מכירה אבל אם ידענו באונסו ולא מסר מודעא בזה יש לדון ולומר דאע"ג דקיי"ל תליוה וזבין זביני זביני יש מהפוס' שכתבו דדוקא היכא שנתן לו כל שויו וכדכתב הרב ב"י בסימן ר"ה ודקדק כן מדברי רשב"ם דאמר ולא מפסיד מידי וכיון שה"ר אברהם הוא מוחזק דהיה מושכר בידו מעיקרא ונפל לנו הספק אם מכירתו מכירה או לא וא"כ אעפ"י שגוף הקרקע שלהם מ"מ שכירות הקרקע בחזקתו ויכול לומר קים לי כמ"ד דצריך שיתן כל שויו ואין מכירתי מכירה ואף על גב דנדון דידן הוי שכירות קרקע וקי"ל דאין אונאה לקרקעות ולא לשכירות קרקע וכדכתב הטור בסימן רל"ז והיינו טעמא דר' יונה דמודה בקרקעות וכמ"ש העור בסימן ר"ה בשמו ורשב"ם שאמר ולא מפסיד מידי אפשר דלאו בקרקעות קאמר מ"מ הריטב"א שכתב נ"י בשמו וכן הרנב"ר שנטה לדעתו בקרקע איירי אעפ"י שהם לא כתבו בפי' דצריך שיתן כל שויו אלא כתבו מי איכא למימר דמשום פרוטה שנותנים מתרצה על הקרקע ואפשר דהם לא אמרו אלא היכא דמוזיל טובא מ"מ לא חלקו ופשט דבריהם משמע דבעי' שיתן כל שויו אפי' בקרקע וכן הבין דבריהם הרב ב"י וא"כ לכאורה נר' דאפי' לא מסר מודעא הדין עם ה"ר אברהם כיון שיביא עדים שהיה אנוס דיוכל לומר קים לי כהני רבוותא דאמרי דבעי' שיתן כל שויו אבל מ"מ אני אומ' דאם לא מסר מודעא אפי' שיביא שהיה אנוס אין הדין עמו מפני שכתוב שם באותה שאלה שמחלו לו על שבועה אחד שהיה חייב להם מד' אלפים לבנים וכיון שמחלו לו על כך הוי כאלו נתנו לו כל הממון בשוה דכ"כ הוי פטור כמו ממון וכמ"ש מהרי"ק בשרש קפ"ו:

הכלל העולה מכל מה שכתבנו דזכה ה"ר אברהם בדינו והיה יכול למכור הבתים למי שירצה עד מאה שנה כמו שקנה ואם מכר לקהל באונס ועשה שטר מכירה אם יש לו מודעא מכירתו לקהל בטלה הנראה לעניות דעתי כתבתי אם יראה בעיני הרב הגדול נר ישראל מורי ורבי נר"ו:

הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה