שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה ריג
את כרוב ממ"ש נר"ו ילמדנו על ענין צוואת ש"מ שכתוב בה שבתו תהא יורשת נחלה כא' הזכרים ולא יחלקו הנכסים כ"א עד שתנשא בתו ממה שאמר לשון ירושה ודאי לא אמר כלום אבל ממה שאמר שלא יחלקו הנכסים עד שתנשא בתו ואמר הרא"ש שלשון חלק הוא לשון מתנה והביאו הטור ז"ל סי' רפ"א והכא אפשר לומר ולא יחלקו עתה אך כשתנשא בתו יחלקו כי מכלל לאו אתה שומע הן הרי אמר לבתו לשון חלק ותחלוק עם האחים או לא אמרי' כן ממאי דאמר הרא"ש ז"ל סוף סי' הנז' ובדברים שבלב לא מעקרא נחלה דאורייתא וכן ממאי שהביא ב"י בסי' הנז' תשובת הרשב"א שכל שכן האח ראוי ליירש ואין אחר ליירש עמו אף ע"פ שסלקו מנכסים כל שלא נתנן לאחר ממלא הוא יורש דמאן לירות בר קשא דמתא והאחיו' ובניהם כנכרים גמורים הם במקום בן האח הראוי לירש ואינו דומה למשנתנו וכו' הא לאו הכי היה הוא מסולק והאחים האחרים יורשים ממלא ואע"פ שלא נתנם להם בפירוש דשאני התם שכולם ראוים לירש אבל כאן אין עסק לאחיות וכו' ומה להם עסק בנכסיו יותר משאר נכרי דעלמא הרי בהדיא שאף אם היה. סברא לו' מכלל הן אתה שומע לאו הוא כשהוא ראוי לירש אבל לאחר כל שלא נתנו בפירוש לא אמרי' ועוד דנוכל לומר כי מה שאמר ולא יחלקו הנכסים כ"א עד שתנשא הבת חוזר לבנים ולא לבת כי הבנים לא יחלקו עד שתנשא הבת ועוד שאפשר לומר לא יחלקו עד אותו זמן ואותו זמן ירשו כל אחד המגיע לו כי כן אמר שתהא יורשת נחלה כאחד הזכרים וא"כ ודאי לא אמר לזכרים כי אם לשון ירושה ובכלל הבנים שירשו תירש גם הבת אבל קודם לא יחלקו ולבנים לא שייך לומר דיחלוקו לשון מתנה כי אינה מתנה כי אם ירושה על כל הנזכר יגלה עיני כי אני בחזקת סומא ותהיה אדוני לי לעינים וכעל גמולות כעל ישלם:
תשובה נראה לי דהבת לא תירש כלל ולא משום מאי דכתב הרא"ש דדברים שבלב אינם דברים דשאני נדון דידן דלמ"ד מכלל לאו אתה שומע הן כמפורש דמי ולא הוי דברים שבלב וכן לאו משום ההיא דכתב הרשב"א ז"ל דהיכא דסילק את בן האח כל שלא נתנן לאחר ממלא הוא יורש דמאן לירות בר קשא דמתא לירות דאותו הנדון אינו ענין לפלוגתא דמכלל לאו אתה שומע הן דאפילו מ"ד מכלל לאו אי אתה שומע הן מודה בנדון דהרשב"א כיון דלא הזכיר לבני אחיות כלל אבל בנ"ד הרי הוזכרה הבת דאמר שלא יחלקו עד שתנשא בתו משמע כשתנשא בתו תחלק עם שאר האחים וגם אין לומר דלא יחלקו לא קאי אלא לבנים דכיון דמתחלה השוה הבת והבנים ואחר כך כתב ולא יחלקו וכו' נראה ממשמעות הלשון דעל כל האמורים קאמר וכבר כתב הרשב"א ז"ל בתשובה הוזכרה בב"י סי' מ"ב בח"מ וז"ל כלל גדול אמרו המוציא מחבירו ע"ה וכו' ופעמים שיד בעל השטר על העליונה בזמן שהלשון שאמר כולל לפי דעת השומעים ולפיכך מי שכתב סתם ע"ד משמעות השומעים הוא בוטח שאלולי כן הו"ל לפרש כיון שהוא יודע שמשמעות סתמן של דברים הפך כוונתו ע"כ בנ"ד ג"כ משמעות הלשון דאבת קאי וא"כ אין לבטל זכות הבת מאלו הטעמים אבל מה שאני אומר שאין לבת זכות משום דהא מילתא תליא בפלוגתא דר' מאיר ורבנן אי אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן או לא דאמרי' בפרקא קמא דנדרים גבי א' שאמר חולין שלא אוכל לך דלר"מ דבעי תנאי כפול ולית ליה מכלל לאו אתה שומע הן הוא מותר ואע"ג דמשמע מה שלא אוכל לך חולין הא מה שאוכל לך קרבן ולרבנן דפליגי עליה אסור ופסקו הפוסקים כר' מאיר וכן כתב הטור בי"ד סימן ר"ד עיין שם ואע"ג דהרי"ף ז"ל בתשובה פסק כרבנן דלא בעינן תנאי כפול וכמו שכ' הטור בשמו שם כיון דרובא דרבוותא פליגי עליה נקטינן כוותייהו ועוד דמוקמינן נחלה דאורייתא בחזקתה ולא מעקרינן לה אלא במילתא ברירא וכיון דאיכא ספקא דפלוגתא דרבוותא אמרי' דירשו היורשים בדין תורה והבת לא תירש כלל וכ"ת נדון דידן עדיף מחולין לא אוכל לך דהתם אע"ג דאמר חולין לא אוכל לך אינו מוכרח שנאמר אבל מה שאוכל קרבן אבל הכא נראה הדבר במוכרח יותר שהרי אמר לא יחלקו עד שתנשא משמע דכשתנשא יחלקו דכיון שאמר עד אותו זמן משמע דבאותו זמן יחלקו מ"מ אפילו ירצה החולק לחלוק ויחלק בין נ"ד לההיא דהתם נביא לו ראיה ממקום אחר היכא דאמר לא חולין שאוכל לך דהתם ודאי הדבר מוכרח לומר לא חולין הוי אבל קרבן יהא מה שאוכל לך ומ"מ כ' הר"ן ז"ל בפ"ק דנדרים דלר"מ דבעי תנאי כפול ולית ליה מכלל לאו אתה שומע הוי מותר דהיינו מכלל לאו אתה שומע הן וכמו שכ' גבי ההיא דתניא לחולין שאוכל לך אסור קשיא טובא למה אסור והא מכלל לאו אתה שומע הן וכו' לפיכך יש מי שאומר דלא גרסינן ליה וכו' ואחרים מקיימים הגירסא בשם הראב"ד וכו' משמע מהתם כדכתיבנא ואף ע"ג דהתוספות והרא"ש פליגי עליה וכמו שכ' הרב ב"י בסי' ר"ד מ"מ כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא מוקמי' ממונא בחזקתיה ולא מעקרינן נחלה דאורייתא וא"כ נדון דידן ודאי דגרע טובא מההיא דלא חולין שאוכל לך ופשיטא דלרבי מאיר דקי"ל כוותיה לא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן דהתם ודאי עדיף דהדבר מוכרח שאומר לא חולין שאוכל לך משמע אלא קרבן ומ"מ אמר רבי מאיר דלא מהני וא"כ זכינו לדון ברד דאע"ג דהזכיר בסוף ולא יחלקו דמשמע הא כשתנשא בתו יחלקו דהוי לשון מתנה לא מהני כלל ואף ע"ג דיש דברים דמהני גלוי דעת ולא בעינן תנאי כפול כההיא דזבין ארעתא למיסק לארעא דישראל וכמו שכ' הטור בח"מ סי' ר"ז שאני התם דאין אדם עשוי למכור קרקעותיו שהוא מתפרנס מהם וכמו שכ' שם הטור ולהכי בגלוי דעת סגי אבל הכא אדרבה כל מה שאנו יכולים לקיים הירושה דאורייתא ולומר דהאי גברא לא ליעבר אחסנתא אמרי':
הכלל העולה דלא זכתה הבת כלל:
הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: