שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה ריב
שאלה שטר צוואת ש"מ שכתוב בלשון זה יו דיגו קי מי מיגיר שיאה אפטרופא סינייורה אי פטרונה שזברי עודה מי הזיינדה אי שוברי מיש קריאטוראש שין קי נינגונו לי פואידה דימאנדאר קואינטו ני טומאר קואינטו ני נינגונה קוזה ע"כ ואחר שמת המצוה מת בן שהיה לו ולא נשאר לו אחר אלא אשתו מעוברת נתבטל בזה האפוטרופסת או לא:
תשובה בתשובות להרמב"ן ז"ל סי' קי"ח כתוב יש דרך אחרת לסלק האפטרו' אפי' תוך זמן שעשאו אפטרופס אבי יתומים הואיל ומת אחד מהיורשים בטל אפטרופס ממ"ש הרמב"ם ז"ל האחים או שאר יורשים שלא חלקו ירושת מורישם אלא כולם משתמשים בה יחד הרי הם כשותפין לכל דבר וכתב בהלכות שותפין א' מהשותפין או מהמתעסקין שמת בטלה השותפות אף ע"פ שהתנו לזמן קבוע שכבר יצא הממון ליד היורשים עכ"ל והביאו הרב ב"י בתה"מ בסי' ר"צ וכתב עליו ואין דבריו נראים כי מה שהביא ראיה מדברי הרמב"ם יש לדחות ע"כ. ובאמת שנראי' דבריו שאין הנדון דומה לזה דהתם ראוי הוא שתתבטל השותפות שיאמר השותף עמו הייתי משתתף אבל לא עם יורשיו אבל לענין האפטרופסת אפי' שמת הא' אין טעם בדבר לומר שתתבטל האפטרופסת אבל מ"מ מי הוא זה ואיזה הוא שימלאנו לבו לעשות מעשה נגד התשובה ההיא ובפרט שהיא מהרשב"א ככתוב שם שאותם התשובות הם להרשב"א ז"ל וע"כ נר' לכאורה דכיון דבנ"ד מת האחד האפטרופסת היא בטלה ומה גם דבנ"ד היא אשה אפטרופסת ואפילו שיהא לנו ספק בדין ראוי לסלקה כיון דאמרו בפ' הניזקין אין ב"ד ממנין אשה אפטרופא וכמו שכ' מהר"י ן' לב ז"ל ח"ב סי' ע"ו דף צ"ג אבל מצאתי ראיתי תשובה להרשב"א הביאה בב"י סי' ר"ן וז"ל שם בח"מ דף רמ"ט וכתב עוד שנשאל על ש"מ שאמר אני ממנה את פלוני אפטרופס על בני ולא היה לו אלא בן אחד ילוד והניח אשתו מעוברת וילדה בן אחר מיתתו והבן הראשון נפטר והנער הנולד לאחר מיתת האב הוא שהאפטרופס משתדל בנכסיו אם יש לו דין אפטרופס והשיב נ"ל שהאפטרופס קיים על הילוד לפי שדעת האב קרובה אצל בנו ואע"פ שלא נולד עדיין דעתו למנות עליו אפטרופס שהרי הוא ידע שאשתו מעוברת וכשצוה ומנה אפטרופס על הכל צוה ע"כ. ולכאורה קשו דברי הרשב"א אהדדי שכאן כתב דאף ע"ג דנפטר אחד כיון שהיה דעתו על הכל נשאר האפטרופס קיים לבן הילוד ובתשובה שהבאתי למעלה נראה דכיון שמת האחד האפטרופסת בעלה א"כ נמצאו דבריו סותרים זה את זה לכך נראה לתרץ דהרשב"א ז"ל לא כתב בסי' קי"ח עוד יש דרך אחרת וכו' משום דאית ליה דעל טעם זה סמכינן אלא משום שכבר כתב עוד שם טעמים אחרים לסלק האפטרופס עשה טעם זה סניף להם ולכך כתב עוד יש דרך אחרת וכו' כלומר סניף אחר יש לזה אבל אין זה עיקר הטעם ואין ראוי לסמוך על זה ולכך בתשובה האחרת לא סמך על זה הטעם לחוד וכתב דהאפטרופס קיים על הבן הילוד וא"כ כיון דהרשב"א עצמו מוכרחים אנו לומר דלית ליה הך טעמא עיקר בנ"ד א"כ אין לעשות טעם זה עיקר ולבטל האפטרופס אלא הוא קיים וכן נתבאר מתשובה זו שהבאתי דבנ"ד דמת הא' ונשארה אשתו מעוברת דאע"פ דבאותה שעה שמנה האפטרופס לא היה ילוד מ"מ האפטרופס קיים והוא נדון עצמו דהרשב"א שכ' בתשובה הנז' לכך נראה ודאי דאפטרופסת האשה קיים הנראה לעניות דעתי:
הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: