שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה רי
שאלה אשה ובעלה ראובן מחזיקים בשתי בתים תחתיים בחצר שמחזיק בו שמעון משני צדדי הבתים הנז' ונתחייבו האשה ובעלה ראובן הנז' שבכל עת וזמן שירצו למכור הבתים הנז' שלא יהיו רשאים למוכרם לשום נברא בעולם בלתי אם לשמעון הנז' המצרן בסך שנים אלפים ושש מאות לבנים ולא יותר אפילו שאחרים ירבו עליהם מתן עד עשרת אלפים לבנים יהיו מחויבים למוכרם לשמעון הנז' בעד הסך הנז' והתחיל שמעון הלוקח לפרוע מהמעות הנזכרים מאתים לבנים ונכתב ונחתם שטר חיוב הנז' בכל חזוקי סופר ונאמנות וכו' ועתה נפטרה אשת ראובן ונשא אחרת והיא ובעלה מכרו ללוי בשצף כסף החצי פחות ממה שנתחייבו לבלתי מוכרם לשום נברא כי אם לשמעון הנזכר יורנו מורנו אם המכירה שמכרו ללוי היא מכירה אחר שקדם חיוב האשה ובעלה ראובן הנזכר למכור לשמעון בעד הסך המפורש בשטר והתחילו לקבל מהמעות כדי להבטיח לשמעון שימכרו לו ולא לאיש אחר אם לאו ושכר האדון כפול מן השמים: תשובה בסוף ע"ז אמרינן דההוא גברא דא"ל לחבריה אי מזביננא להאי ארעא לך מזביננא בק' זוזי וכו' אזל זבנא לאינש אחרינ' בק"כ וכו' ואסיקנ' התם דהאי זוזי אנסוה כלו' דכיון שמכרה לשני יותר ממה שפסק עם הראשון זוזי אנסוה וכתב הריב"ש ז"ל בסימן קמ"ה שאם כתב לראשון שימכרנו לו בסך כך וכך ושלא ימכרנו לאחר ואף אם יתנו לו בדמיו יותר מן הסך ההוא בענין זה קנה הראשון וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א זכרונם לברכה ע"כ וכן הרב המגיד כתב כן בשמו בפרק ו' מהלכות מכירה ונ"ד נר' דדמי לההיא עובדא דתלמודא מפני שכת' בשטר שבכל עת וזמן שירצו למכור וכיון דתלי ליה בהכי היינו כי עובדא דגמרא דהרב מהר"י קולין ז"ל כתב בשרש ן' וזה לשונו וגם מה שטען הטוען לבטל התנאי משום דאיכא למימר וכו' נראה דאין משם ראיה וכו' שהרי מתחלה תלה הענין דלכשיהיה רצונו למכור וכו' משמע דכיון דתלי בהכי הוי כי עובדא דגמר' ונדון דידן נמי דכוותא היא שהרי אמר שבכל עת וזמן שירצו למכור וכו' כמו שבא בשאלה וכיון שכן אם מכרו ראובן ואשתו בפחות מעשרה אלפים לבנים הבתים ודאי דאין מכירתם מכירה דהרי כבר התנו עם שמעון שאם ימכרו לאחר עד סך עשרה אלפים לבנים שיתנו לו בשני אלפים ושש מאות ותנאו ודאי קיים דהרי כתבו הרב רבינו משה בר נחמני והרב רבינו שלמה ן' אדרת זכרונם לברכה דאם התנה עם הראשון דלא ימכרנו לאחר אף אם יתנו לו בדמיו יותר מן הסך ההיא דקנה הראשון וכמו שכתב בשם הריב"ש זכרונו לברכה ובנדון דידן לענין העשרה אלפים לבנים מיהא הוי כי ההיא דהרב רבינו שלמה ן' אדרת דהרי התנה שלא למכור אותם לאחר בעד עשרה אלפים כי אם לשמעון בעד שני אלפים ושש מאות וכיון שכן מכירת ראובן ואשתו ללוי היא בטלה ואע"ג דאשתו הראשונה של ראובן מתה ונשא אשה אחרת לא איכפת לן כלל דאינה זוכה אשתו של ראובן ב' יותר ממה שהי"ל לראובן בבתים ההם וכיון דהוא נתחייב למוכרם לשמעון בעד הסך הנז' אשתו השניה ג"כ לא תזכה יותר בבתי' הנז' ואפי' אחר שימות ראובן ובאה היא לגבות כתובתה מאותו קרקע והיא רוצה למוכרו לאחר אינה רשאי בכך כ"ש שבעלה קיים הוא ואין לה זכות בבתים ההם כלל בחיי בעלה א"כ עכ"פ מכירת' שמכרו ללוי בטלה ויכול שמעון לסלק ללוי וכמ"ש מהרי"ק בשרש הנז' גבי ר' יצחק שהתנ' עם ר' שמואל שלא למכור החנות כי אם לו ואח"כ נתן החנות בקוטמו לר' משה ור' משה נתנו לר' קלמון כתב שם הרב הנז' וז"ל מאחר שהוכחנו דהמכיר' דקוטמו חשוב כמכירה גמורה וכו' א"כ ר' שמואל יצ"ו יכול לסלק לר' קלמון מהחנות דאפי' ה"ר משה היה יכול לסלק מן הדין ולא עדיף ר' קלמון מגברא דאתי מיניה וכו' ואע"ג ששתק ר' שמואל ולא מיחה בהח"ר משה ולא בר' קלמון יצ"ו אפי' הכי לא איבד ר' שמואל וכו' יעויין שם ומינה נלמוד לנ"ד דיכול שמעון לסלק ללוי מהמכירה הנז':
ואין לפקפק בנ"ד מההיא תשובה דכתב הרשב"א הביאה מוהריק"א בסי' ר"ו דמי שקנו ממנו בעדים שימכור ביתו דהוי קנין דברים ומייתי ההיא עובדא דע"ז בדאחזיק בההיא ארע' מהשתא דשאני נ"ד דיש כאן לשון חיוב שמחייב עצמו למכור והקנין קאי על החיוב ולא הוי קנין דברים וכבר הארכתי על זה בפסק אחר והוכחתי כן מכח תשובה אחרת מהרשב"א ז"ל ומדברי הטור בסי' קצ"ז שכת' שם שאין קנין נופל על החיוב דמשמע מינה דכשהזכי' לשון חיוב בשט' מהני הקנין עליה וכבר נתפשט המנהג בשאלוניקי לעשו' שטרו' כי הני ואנו דנים על פיהם להחזי' הקרקע לבעליו ובודאי דטעמ' משום דמשמ' לן דעל החיו' נופל לשון קנין כדכתיבנ' ועוד איכ' עדיפות' בנ"ד שבא בשאלה שנתן ב' מאות לבנים שמעון מוקדמי' לכך והקרקע נקנה בכסף וא"כ דמי למאי דמוקי הרשב"א ההיא עובדא דע"ז דאחזיק ביה מהשתא דמה לי קנין חזקה מה לי קנין כסף:
הכלל העולה דיכול שמעון לסלק ללוי מהמכירה וקנה שמעון בעד הסך שהתנה עם ראובן הנראה לע"ד כתבתי:
הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: