אור ברסלב
שות לחם רב שאלה רט

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה רט

שאלה רח

שאלה ראובן מת וחיי לרבנן שבק והניח בניו יתומים קטנים ולא הספיק לצוות את ביתו למנות אפטרופס על נכסיו שהיו חייבים לו יהודים ותוגרמים והוא ג"כ היה חייב ליהודים ותוגרמים כדרך הסוחרים וכל מה שהיו חייבים לו התוגרמים היה בחוגי"ט וטישקייריש באופן שהיה כח ביד היתומים לגבות החוב ההוא בעש"ג והניח ג"כ חצר בבתים בנויים ושדות וכרמים וכסף וזהב ומטלטלים ושפחה א' ואשתו אלמנה בכה תבכה על בעלה ולא ידעה מה לעשות בנכסי עזבון בעלה ראובן הנז' ובפרט לגבות חובות התוגרמים וג"כ הכרמים שהניח שעתידים להיות ארץ גזרה מבלי היות משגיח עליהם והקהל ב"ד אביהם של יתומים לא השגיחו למנות אפטרו' אלא הניחו לאלמנה הנז' לאבד הממון הנז' ואחר עבור ב' שנים מכרה האלמנה הנז' ברשות ב"ד חצר של בתים שנשרפו לשמעון בסכום מעות פחות ממה שהיה שוה והחזיק בו הקונה כמה שנים ויהי היום שהגדילו היתומים קמו וערערו במכירת אמם ורוצים להוציא הקרקע מתחת יד הקונה באמרם שאין מעשיה קיימין מכמה אנפי חדא שהקונה אינה את אמם אונאה גמורה ולקח החצר בזול ועוד שמכרה קרקע ללא צורך ותועלת היתומים שאפילו מכרה לפרוע חוב אביהם עכ"ז היה לה למכור המטלטלים שהם קודמים לקרקע וכסף וזהב ולא קרקע ומה גם שהיו מטלטלים משכון ביד נאזי"ר העיר ומכרו הקרקע לפדות המטלטלים שהם דברים העשויים לעשות בלויי סחבות כנודע לכל שער עירנו וגדולה מזו שהיה לה למכור השפחה שמכרה אחר מכירת הקרקע ללא צורך רק ליתן המעות ברבית מקודם ולפרוע החוב הנז' משום שהשפחה עשויה שתמות וג"כ היה לה למכור הכרמים שהיו עתידים להעשות ארץ גזרה או דברים אחרים דאית בהם חשש גנבה ואבדה ולא הקרקע אשר ע"כ נראה שלא עשתה מעשיה בחכמה ובעצת ב"ד יפה ויהי כראות הב"ד שקראו אותם ב"ד טועים קם חכם הקהל עם שני אנשים אחרים ואמרו אנחנו היינו ב"ד ונתננו רשות למכור החצר ולא השפחה בעבור שהשפחה היתה צריכה לאלמנה לשמשה והאלמנה צועקת ואומרת שדברי הב"ד הם שקר ואדרבה היא בקשה מהם שימכרו השפחה שהיה לה פחד שתברח מפניה אחר מיתת אדוניה וטוענים היתומים אם האמת אתכם למה לא מכרתם המטלטלים וכסף וזהב שמכירתם קודמת למכירת קרקע והב"ד אומרים שמכירת הקרקע נראה להם שהוא תועלת היתומים בעבור שהמטלטלים הם שמורים מעין כל ולא יחטפו אותם בעלי חובות משא"כ הקרקע והיתומים אומרים שטענתם זו שקר ואין זה תועלת ברור למכור קרקע של יתומים קודם המטלטלים והראיה על זה שאחר שמכרה אמם הקרקע הנז' קמו עליה בעלי חובות ומכרה כמה כסף וזהב לפרוע להם וא"כ מה הועילו הב"ד במכירת הקרקע ועוד למה לא חטפו הכרמים והשפחה שהיו הכל יודעים בהם אם היה כח בידם לחטוף אשר ע"כ אומרים היתומים שמה שטוענים הב"ד הם בוקי סריקי זאת ועוד אם כוונתם היתה לתועלת היתומים היה להם למכור הכרמים שהיו עתידות שלא לעשות פרי בשנה שאחריה מהעדר משתדל בעבודתם ועוד שאם היה כח ביד הב"ח לטרוף החצר למה לא טרפו הבתים קודם השרפה שהיו בקומתם ובצביונם אשר ע"כ אומרים היתומים שהב"ד הנז' טעו במכירת החצר הנז' טעות גמורה ועשו מעשיהם שלא ע"פ הדין ומה גם שמכרה האלמנה שלא בהכרזה ולא כתבו אדרכתא ולא דקדקו בשומא והם אומרים שכל דבריהם היו לתועלת היתומים והיתומים טוענים עוד שא"כ שכל מעשיהם היו לתועלתם למה לא השגיחו שנתאנית האלמנה במכירת הקרקע ועוד למה לא השגיחו גם על המטלטלים והחובות אלא על מכירת קרקע זה דוקא אשר ע"כ אומרים היתומים שאין הב"ד ב"ד יפה והמכירה אינה מכירה עתה יורנו מורנו מורה הצדק הדין עם מי ושכר האדון כפול ומכופל מאת ה' מן השמים:

תשובה בפרק הניזקין תניא האפטרופסין תורמין וכו' ומוכרין להם בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמי' להאכיל אבל לא להניח וכתב הרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו הראשונים סימן ע"ח בשם הר"ן ז"ל שאם עבר על דברי חכמים ומכר מה שלא היה לו למכור מה שעשה אינו עשוי וא"כ אלו אשה זאת בלא רשות ב"ד היתה מוכרת קרקע של יתומים אפי' אי דייני' לה כדין אפטרו' משום דהיתומים סמכו אצלה ודמי לההיא סבתא דהוו יתמי סמיכי אצלה דאמרינן בפרק הניזקין דמכירתה מכירה בנכסי יתומים מ"מ כיון שעברה ע"ד חכמים שמכרה, קרקע היכא שהיה להם מטלטלים מה שעשתה אינו עשוי וכל:

זה אפילו לדעת הרא"ש ז"ל דאית ליה דיתומים שסמכו אצל ב"ה הוי כאפטרופא ממש ואפילו בקטן ממש וכמו שכתב הטור בח"מ בסימן ר"צ כ"ש לפי דעת הרמ"ה שכתב הטור בשמו בסימן הנז' ולדבריו הסכים הריב"ש ז"ל בסימן קמ"ב ובסימן תצ"ב שאין דין יתומים שסמכו אצל ב"ה אלא כשהיתומים הגיעו לעונת הפעוטות דודאי אם נ"ד לא הגיעו בשעת המכירה לעונת הפעוטות אין המכירה מכירה ואפילו הגיעו לעונת הפעוטות הרי כתב דדוקא במטלטלים מכירתו מכירה אבל לא בקרקע ונ"ד קרקע הוי ואפי' שהיה החצר הזה חזקה דנסתפק לרבנן קמאי אי דיינינן לה כקרקע או מטלטלים הרי הרב הגדול מורי נר"ו כקרקע דן אותה וכן אנו דנים אחריו:

איברא דלפי דעת הרב הגדול מהריב"ל בתשו' הנז' יכול אפטרופ' למכור החזקות אפי' להניח וכ"כ בתשו' הקודמת לזו שכתב שם כלל הדברים שדעתי וסברתי הוא שיכול למכור האפטרו' החזקו' אפי' לכתחלה ואפי' בלא רשות ב"ד אם נ"ד הויא חזק' והגיעו לעונת הפעוטות בשעת המכירה הויא מכירת' מכירה בין לדעת הרמ"ה בין לדעת הרא"ש כיון שאין לאלו החזקות דין קרקע אבל מ"מ נאמר דבנ"ד כ"ע מודו דאין המכירה מכירה מטעמי אחריני שנבאר בס"ד וכל זה שכתבנו הוא דוקא כשמכרה האשה לבדה בלא רשות ב"ד אבל בנ"ד שמכרה ברשות ב"ד כמו שבא בשאלה נר' לכאורה דמכירת' מכירה דהרי כתבו המפ' דההיא בריית' דבפ' הניזקין לא אתאמרה אלא כשמכר אפטרו' דוקא אבל ב"ד יש להם למכור כל מה שיר' להם שהוא תועלת היתומים וכן האפטרו' ברשות ב"ד וכמ"ש הטו' בסי' הנז' בשם הרמ"ה ואע"ג דבנ"ד עשו ב"ד שליח לאשה למכור וקי"ל דאין ממנין אשה אפטרופא י"ל דשאני אפטרופס משליח דטעמא דאין ממנין אשה אפטרופא כתב רש"י ז"ל בפרק הניזקין שאין דרכן לצאת ולבא ולטרוח ולכך אין ממנין לה אפטרופא ב"ד על נכסי יתומים אבל לעשות לה שליח למכור ודאי דיכולין כיון דאין ממנין לה לפקח על כל נכסיהם אלא לדבר פרטי לבד דהיינו למכור וכיון שעשתה שליחותם של ב"ד ומכרה נר' דמכירתה מכירה וכי תימא הרי ב"ד זה אתרע חזקתייהו שלא השגיחו על נכסי יתומים והניחו לאשה לפקח בהם וכתב הרב מהר"י ן' לב בריש כלל ב' דאע"ג דלא חיישינן לב"ד טועי' היכא דאתרע חזקתייהו שעברו על דברי חכמים יש לחוש להם שטעו והכריח הדבר ממאי דכתב הטור בח"מ בהלכות הלואות סי' מ"א בשם הרא"ש דאם כתבו לאדם טופס שטר ובא לפני ב"ד אין ב"ד גובים בו עד שיוציא גוף השטר וכו' יעויין שם א"כ בנ"ד נמי דאתרע חזקתייהו נימא דלא ראו שהיה תועלת היתומים אלא עשו שלא כדין דטעמא דב"ד יכולים למכור שדות משום דלא חיישינן לב"ד טועים וכמ"ש הרב מהריב"ל בסימן ע"ז ובודאי הם ראו הדבר שהוא תועלת ליתומים אבל בנ"ד דאתרע חזקתייהו לא אמרינן הכי מ"מ לא הייתי סומך על טענה זו לבטל המכירה מפני שאין ראוי לקרותם טועים אלא במה שעשו מעשה וטעו אבל במה שלא השגיחו על נכסי היתומים אפשר שהיו טרודים בענינים אחרים ולא אסיקו אדעתייהו או שום סבה אחרת וכיון דאין ראוי לקרותם טועים בשביל כך א"כ הדרינן לדינא קמא דכל מה שעשו ב"ד עשוי דהם ראו שהדבר היה תועלת ליתומים ואף עפ"י שבא בשאלה שהאלמנה והיתומים מכחישים להם בכל טענותיהם ויש להם ראיות ואמתלאות מוכיחות ב"ד הם נאמנים יותר וחזקה על ב"ד שלא יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידם והם ידעו מה שעשו וחם כן אין בידי לבטל המכירה מהאי טעמא לחוד אבל יש לבעלה מהטעמים האחרים הבאים בשאלה חדא שהקונה אינה את האשה וכיון שהאשה הויא שליח ב"ד אין מכירתה מכירה דכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות מכירה בד"א וכו' אבל השליח שטעה בכל שהוא בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר וכתב שם ה"ה ורוב המפר' פי' בשליח ב"ד כ"ש בשאר שלוחין ע"כ וא"כ בנ"ד דהויא האשה שליח ב"ד אין מכירת' מכירה כיון שהקונה אינה אות' ואפי' יהבינן לה דין אפטרו' משום דיתומים סמכו אצלה וכמו שכתבנו למעלה מ"מ הרי כתב הרמב"ם ונ"ל שכן הדין באפטרו' שטעה בכל שהוא בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר א"כ ודאי שמהטעם הזה בטלה המכירה ועוד מהטעם שבא בשאלה דמכרה האלמנה שלא בהכרזה המכירה בעלה דלא עדיף שליח ב"ד מב"ד עצמם וב"ד עצמם שמכרו שלא בהכרזה מכרן בטל אפילו שמכרו שוה בשוה וכדאמרי' בפ' אלמנה ניזונת וכתבו הטור בסימן ק"ט וכל הפוסקים א"כ ודאי דאין מכירת האשה הבאה מכחם מכירה ואפי' יהיה נ"ד חזקה ואיכא מ"ד דחזקה הוי מטלטל וכמ"ש למעלה שנסתפקו רבנן קמאי בכך ומדברי הרב מהר"י אדרבי ז"ל נר' קצת שדין טלטל יש לה שכתב בפסקיו סי' ע' גבי אשה שמכרה חזקת טינטי של יתומים ואח"כ החזיקו בה הקונים כמה שנים דכיון דהדבר הוי פלוגתא דרבוותא אין להוציא החזקה מיד המחזיקי' בה כמה שנים דאוקי ממונא בחזקת מאריה ואי אית ליה דדין קרקע יש לה אדרבה אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא אלא נר' דהוא סבור דדין טלטל יש לה ולכך כתב דאין להוציאה מיד המחזיקים בה ואעפ"י שלא ביאר שם הדברים כך נר' דעתו ז"ל דאם אין כוונתו זאת איני יודע לו טעם וא"כ כיון דאיכ' מאן דאית ליה דהוי טלטל היה אפשר לומר דלפי אותה סבר' אינה צריכה הכרז' דהוו כמטלטלין דאינם צריכי' הכרזה מ"מ אני או' דכבר נהגו באלו החזקו' בהכרזה וכיון שהדבר תלוי במנהג המקום וכמ"ש הטור ז"ל שם בד"א בדברי' שצריכין הכרזה ובמקו' שמכריזין וכו' א"כ אפי' דדיינינן להו כדין מטלטל אם מכרו ב"ד שלא בהכרזה אין מכירתם מכירה וכ"ש אם נ"ד הוי קרקע גמור דאין מכירתם מכירה:

הכלל העולה מכל מ"ש דמכירת האשה נתבטלה וזכו היתומים בדינם הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי:

הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה