שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה רו
שאלה ראובן. ש"מ צוה לפני מותו שתהיה אשתו אפטרופ' על כל נכסיו ולראובן הנז' שתי בנות קטנות וצוה ג"כ ראובן הנז' שאם יהיו הבנות בנותיו שנתון יתנו להן שני אלפי' פרחים מנכסיו ואם ימותו הבנות ח"ו שיסלקו ליורשיו בחמשים פרחים לכל אחד מהם והשאר יהא קדש ואח"כ נפטר ראובן הנז' לבית עולמו וחיו הבנות איזה זמן אח"כ ננפו הב' יתומות הנז' ממגפה והקטנה מהן מחמת חולי המגפה נסתלק ממנה הדבור והגדולה שהיתה בת עשר שנים שאלו את פיה קודם מותה אם נותנת במתנה הב' אלפים פרחים לאמה שהם אותם שצוה אביה קודם פטירתו ואמרה הן אחר כך הבנות הנז' מתו גם שתיהן ביום אחד וחיי למר ולכל ישראל שבקו ילמדנו רבינו אם זכתה היתומה במה שצוה אביה לפני מותו ואת"ל שזכתה מתנתה מתנה או נאמר כיון שהיא מעצמה לא צותה שיתנו המתנה לאמ' אלא שמחמת שהיתה חולה בחולי מסוכן ושאלו את פיה אם היתה נותנת המתנה ואמרה הן מי נאמר שאין דבריה קיימים מחמת שהיא מעצמה לא אמרה דבר על זה ילמדנו רבינו המורה לצדקה ושכמ"ה אנ"ס:
תשובה מה שטען השואל שאין המתנה מתנה מפני שלא אמרה מעצמה דבר אין זו כלום דאפילו בגטין תנן בפרק מי שאחזו דמי שנשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו דבודקין אותו וכותבין ונותנין הנייר והא התם דהוא לא התחיל לרמוז אלא שאנחנו שואלים אותו וכיון שהרכין בראשו סגי והוא הטעם בנ"ד שאמרה הן ואף על גב דהתם צריך בדיקה אם הוא מיושב בדעתו או לא גבי ש"מ לא בעינן הני בדיקות כדכתב הריטב"א בתשובה הוזכרה בבית יוסף סימן ר"נ דלא הוזכרו אותן הבדיקות בפרק מי שאחזו אלא דוקא גבי נשתתק ואם כן כיון שזו הגיעה לעונת הפעוטות ולא עוד אלא שהיא בת עשר שנים ודאי דמתנתה מתנה כדאמרינן בפרק הניזקין דהפעוטות מתנתן מתנה אחד מתנת בריא ואחד מתנת שכיב מרע וכתב הטור בהלכות אונאה ומקח טעות סימן רל"ה בשם הרמ"ה דכיון שהיא בת עשר שנים בחזקת חריף ואינו צריך בדיקה והרא"ש ז"ל הוסיף לומר דאף על פי דאינו חריף כיוון דאינו שוטה והוא בן עשר מתנתו מתנה וא"כ האלף זהובים שהיה מגיע לה שהרי לגדולה ולקטנה הניח אלפים שמגיע לגדולה אלף נראה דודאי מתנתה שנתנה לאמה הויא מתנה:
אלא שמצד אחר היה נראה לומר דאין מתנה זו מתנה מפני שמדברי שכיב מרע זה נראה כוונתו במה שאמר שאם יחיו וכו' ואם ימותו וכו' ולא פירש זמן התחיה כמה יחיו כדי שיתנו לה האלף זהובים משמע דכוונתו לומר דכל עוד שהן בחיים, יתנו להן האלף זהובים ואחרי מיתתן יהיו המעות להקדש ומ"ש אם יחיו רצונו לומר כל זמן שיחיו יתנו לה האלפים זהובים, ואף על פי שלשון אם יחיו אין משמע פירושו כן אלא נראה שהוא מלה תנאית מכל מקום ע"כ צריך לפרש כן דבריו מדלא פירש ולא נתן קצבה עד כמה יחיו כדי שיתנו להם אלו האלפים זהובים אלא ודאי דכוונתו לומר דכל זמן שיחיו יהיו להן ואחר כך יהיו להקדש וכיון שכן הרי זה כאומר נכסי לך ואחריך לפלוני והא קיימא לן דאף על גב דאם נתן הראשון במתנה אין לאחריך כלום משום דאין לו אלא מה ששייר ראשון היינו דוקא במתנת בריא אבל במתנת ש"מ לא דאין מתנת ש"מ קונה אלא לאחר מיתה וכבר קדם לו אחריך וכן כ' הטור ח"מ סימן רמ"ח והוא מבואר בפ' יש נוחלין ואם כיון דאחר מיתת הבת המעות הם להקדש אין כח לתת לה במתנת ש"מ לאמה כלום מטעם זה יש לבטל מתנה זו:
אלא שעדיין יש לקיימה מטעם אחר אם אין לראובן בן אחר זולת אלו הבנות דאלו המעות אעפ"י שנתן לבנותיו במתנה דהא איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דאפי' אמר לשון מתנה ביורש הוי לשון ירושה ואין לה הפסק והוא דעת הגאונים והרמב"ם בפ"ב מהלכות זכיה וכיון שכן זכו הבנות מתורת ירושה לדידהו כיון שהן ראויות ליירש דהא אין לראובן בן אחר ומ"ש אחר כך והשאר להקדש כשימותו מילי דכדי נינהו דירושה אין לה הפסק ואף על גב דאיכא רבוותא דפליגי אוקי ממונא בחזקת יורשים ואין להקדש כלום וכבר כתב כן הריב"ש ז"ל בסימן קס"ז בענין כזה דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אי לשון מתנה מהני ביורש או לא דאין מוציאין מחזקת היורש על הספק דומיא דשכיב מרע שחלק נכסיו לעניים וכו' דסלקא בתיקו וכתב הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה בפרק ט' דחוזר וכן רוב הפוסקים ואף על גב דהרב רבינו אשר לא כתב כן וכדכתב הטור סימן ר"נ כולי עלמא פליגי עליה ולא עבדינן כוותיה וכן כתב הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל בתשובה בנדון כיוצא בזה הוזכרה בבית יוסף סימן רמ"ח וכתב שחכמי צרפת הודו לדבריו ואם כן כיון שאין לירושה זו הפסק המעות הן שלה ויכולה ליתן במתנה שכיב מרע לאמה האלף פרחים שמגיע לה שהרי צוה אביה שיתנו לה אם תחיה והרי היא חיה אחרי כן:
איברא דאיכא למימר ולפרש דברי הש"מ דה"ק אם יחיו בנותי יתנו לנשואיה ב' אלפים פרחים ואם ימותו קודם נשיאיה הוא מסלק יורשיו ואעפ"י שזה הפי' הוא דחוק בדברי הש"מ משום דלא הזכיר זמן הנשואין בדבריו מ"מ כיון שאמר אם יחיה ואם ימות דמשמע שהוא תנאי משמע טפי פי' זה מהפי' שפירשתי למעלה ולפי פי' זה ודאי דכיון שמתה קודם הנשואין לא זכו היורשים דהרי לא נתן להן אלא אם יחיו עד זמן הנשואין ואם נפרש דבאותה שעה שצוה הש"מ היו חולות ואמר אם יחיו ר"ל שאם יחיו מחולי ההוא יתנו להן ב' אלפים פרחים הרי כיון שחיו אחר כך ודאי דזכו במתנה וא"כ בין שנפרש כפי' זה בין כפירוש הראשון שפירשתי זכתה הגדולה בחלקה שהיא האלף וכיון שכן דאיכא לפרושי הני פירושי ופי' שפירשתי דתלה הדבר בזמן הנשואין הוא דחוק כיון שהוא לא הזכיר זמן הנשואין כלל ואפילו לא יהא פי' דחוק מ"מ הדבר שקול וכיון שכן מוקמינן ממונא בחזקתייהו שהן יורשות ולא מפקיעין מינייהו הירושה הנוגעת מדין תורה וא"כ הרי זכו במתנה והמתנה שנתנה הגדולה לאמה מאלף פרחים היא מתנה:
הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: