אור ברסלב
שות לחם רב שאלה רה

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה רה

שאלה רד

שאלה דונה פאטה בת ה"ר יעקב ן' וארון נוחו עדן שצותה מחמת מיתה וז"ל קי דייטין אאון יתום קי טיניאה סו מאדרי אין קאזה סוברי קואטרו טיינטוש אש' קי לי דיויאה לה מאדרי אה איל יתום קי לי קונפלייסין אה איל יתום דיגו די לה מונידה קי טייני אין קומירגינה אשטה קאנטדאד די מיל אש. עוד צותה קי אחר די דאדו לו דיגו קי סודו לוקי ריסטה די שו אזיינדה טאנטו מונידה קומו רופה די אשוגאר אי לאש קאזאש קי טייני אין קומירגינה אי אונוס טילאריש אי אונאש מנודינסייאש קי אלייא איי פארה איל היגו אי הינה די דונה אסתר אירמאנה די סו פאדרי אי אלגון אוטרו יורש סי סי אלייארי קי טודו סי ליש די קי סי ריפארטה אינטרי אילייוש קומו פואירי לה ליי עתה שואל השואל אם זכו בני דונה אסתר בשאר הנכסים הנזכרים שהם פיגו אי פיגה הנזכרים הם לבדם יזכו באותן הנכסים ושאר היורשים היתומים הנזכרים לעיל שצותה הנפטרת לתת להם אלף לבנים לכל אחד מהם אין להם שום חלק בשאר הנכסים ומה' תהיה משכורתו שלמה:

תשובה בסוף פרק יש נוחלין תניא שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לאשתי נוטלתן ונוטלת כתובתה ואם אמר בכתובתה ידה על העליונה רצה נוטלתן רצה נוטלת כתובתה. ונחלקו המפרשים ז"ל היכא דאמר תנו מאתים זוז לאשתי סתמא דרשב"ם ז"ל אית ליה דדיניה כדינה דסיפא דידה על העליונה והרא"ש ז"ל אית ליה דדיניה כדינה דרישא ונוטלת את כתובתה כל זה מבואר בפסקי הרא"ש ובדברי הטור ח"מ סימן רנ"ג:

איברא דקשיא לי על הרא"ש דהוא כתב בריש כלל פ"ג בעובדא דרבי משה ן' זמרא דזיכה למ' זאמילה אשתו אלפים זהובים דידה על העליונה אם תרצה תטול אותם או תטול כתובתה ואמאי הא התם אמר לאשתו סתמא ולא אמר כתובתה והוא סובר דכיון דאמר סתמא נוטל את שתיהן והדבר צריך עיון אם לא שנאמר שחולק בתשובה עם מה שכתב בפסקים כמו שדרכו כן בקצת מקומות מכל מקום למדנו דהוי פלוגתא דרבוותא היכא דאמר דנותן לאשתו סתמא או לבנו כל כך מעות אם הוא עודף על כתובתה והירושה ואם כן נראה לכאורה דנ"ד דמי לההיא והיתומים היורשים שנתן להם אלף לבנים לכל אחד סתמא לרשב"ם ידם על העליונה ולהרב רבינו אשר זכרונו לברכה נוטלתן ונוטלים הירושה: אבל הא ודאי לאו מילתא היא ודברים פשוטים אני רואה כאן דכיון שזאת האשה צותה שיתנו לכל יתום אלף לבנים מהשני יתומים והשאר לבני אחות אביה אי איתא דכוונתה שיחלקו גם כן עמה היתומים היורשים הנזכרים היה לה לומר והשאר יהיה להם ולבני אחות אביה כיון דבדידהו קא עסיק אלא ודאי מדפתח בהו ושביק להו ולא עוד אלא שאמרה אוטרו יורש סי סי אלייארי משמע דלא על יורש הידוע לה קא אמרה אם כן משמע דאין כוונתה לתת לבד אלא אלף לבנים לכל אחד דוקא ומה שאמרה אי אלגון אוטרו יורש סי סי אלייארי רצונה לומר יורש אחר זולת היתומים וכי תימא דילמא לא הוה סליק אדעתא דהיתומים הנזכרים יורשים לה והיתה סבורה שאינם יורשים לה מן הדין דאם היתה סבורה דהם יורשים לה ודאי דהיתה מפרשת ואומרת שירשו עם בני אחות אביה כיון שהם יורשים כיון דכוונתה שיחלוקו בני אחות אביה עם שאר יורשים אשר הם יורשים בדין תורה ומאי שנא הני מאחריני ודמיא הא להא דאמרינן בפרק מי שמת דמי ששמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחרים ואחר כך בא בנו דאומדים דעת הנותן ומתנתו בטלה דאם היה סבור שבנו קיים לא היה כותב נכסיו לאחרים הכי נמי אם סבורה שאלו הם היורשים לא היה שבקה להו ויהיב לשאר יורשיו יש לו' דלא דעי דהתם ודאי דבטעות היה כיון שראינו ששמע שמת אבל הכא מאן לימא לן דהוה בטעות אדרבה נימא דאעפ"י שידעה שהם יורשים לא רצתה לתת לה אלא ליורשיו האחרים ועוד דהתם אומדנא דמוכח הוא דלא שביק איניש בריה ויהיב לאחרינא כדמשמע מדברי הרמב"ן ז"ל הביאו הטור חשן משפט סימן רמ"ה אבל הכא ליורשיו דידיה קא יהיב אלא שסלקה מזה ונתנה לזה ואפשר דה"ה והוא הטעם אם היה נותן בהדיא דשמע שמת בנו לבן אחר כל נכסיו דלא היינו מבטלים המתנה מכח האומדנ' דכיון דיהיב לבריה אחרינא נימא דלאו משום ששמע שמת האחר הוא אלא שרצה לסלק מזה ולתת לזה ואי אמרינן הכי לא הוי אלא משום דיהיב לאחרינא ע"כ אמרתי הדבר פשוט בעיני שאין היתומים היורשים בכלל מה שאמרה אי אלגון אוטרו יורש ולא זכו אלא כל אחד אלף לבנים הנלע"ד כתבתי וחתמתי:

הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה