שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קצ
שאלה ראובן היו לו בנות ומת וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והניח לשמעון אחיו אפטרופס על בנותיו ושמעון היה נושא ונותן בנכסיו כדרך אפטרופס וג"כ היה מחזיק בחזק' א' שהי' מהיתומי' בדרך אפטרו' ובשע' נשואיהן בקש שמעון האפטר' מחילה מהן וכן עשו שמחלו לו כל מה שנשאר מאביהן ולהיות ששמעון ג"כ נתן להן יותר ממה שהניח להן אביהן לקחו היתומו' ג"כ מחילה ממנו ולא נזכר במחילות שום דבר מאותה חזקה ועתה טוען שמעון שגם החזקה מחלו לו והיתומות טוענות שמעולם לא מחלו החזקה רק הנכסים והמטלטלין ועוד טוענות שבשטר המחילה חתום שם גיסו משמעון בעל אחות אשתו ולא יועיל המחילה יורנו מורנו אם יש איזה זכות ליתומות הנז':
תשובה איברא דהרשב"א כתב בתשו' הביאה הרב ב"י בח"מ סימן רמ"א על ראובן שהיה תופס קרקע שמעון באלמות ונתן מעות לשמעון כדי שיעשה לו שטר מחילה ואח"כ טען שאין מועיל לו אותה מחילה דהוי כידי מסולקת המינה דהדין עם ראובן כיון שקנו מידו ותשובה זו הביאה ג"כ הרב הנז' בסימן י"ב ומשמע דחדא עובדא היא ואע"ג דבסי' י"ב כתב הדין עם ראובן כיון שלא קנו מידו ודאי דטעות סופר הוא דאי לא קנו מידו הדין עם שמעון מבעי ליה דאין המחילה מחילה ועוד דכיון שעשו שטר מסתמא יש בו קנין אלא ודאי צ"ל הדין עם ראובן כיון דקנו מידו ומ"ש ולענין המעות וכו' היינו להתלמד במקום אחר דחוזרים אם לא היה קונה מן הדין וכמו שכתב בתשובה הנז' בסי' רמ"א אבל בנדון דידיה ודאי דקנה והמעות אינם חוזרים משמע משם דאפילו בקרקע דלשון מחילה אינו מועיל אם קנו מידו מהני וכיון שכן בנ"ד דכתוב בשטר מחילה שמחלו לו כל מה שנשאר מאביהן ומדכייל כללא משמע דאפי' על הקרקעות קאמר ומהני בהו לשון מחילה אע"ג דהוי כדין ודברים אין לי על שדה זו כיון דקנו מידו מהני:
אלא שיש לחלק ולומר דהטור כתב בשם הרא"ש ז"ל בסי' ע"ג שכתב בתשובה דלשון מחילה לא שייך אלא במי שחייב לחברו מעות אבל בחפץ שהוא בעין לא שייך לשון מחילה אלא לשון נתינה וכן כתב מהר"י קולין ז"ל בשרש נ' וכיון שכן מצינו למימר דע"כ לא קאמר הרשב"א הכי אלא כשאמר מחילה בהדיא על הקרקע כנדון דידיה שכתוב שם ועשה שמעון כן וכתב לו שטר שמחל לו אותו קרקע אבל היכא דאינו מפורש בהדיא אמרינן דלא אמר לשון מחילה אלא על מאי דשייך ביה מחילה כגון מה שהיה חייב לאביהן אבל על דבר דלא שייך ביה לשון מחילה לא אמר ואע"ג דאמר כל מה שנשא' מאביהן ר"ל שהו' חייב לאביהן דלשון מחילה דקאמר שייך ביה אבל לא למאי דלא שייך ביה לשון מחילה. אבל מ"מ איני תוקע עצמו בחילוק זה מפני שכתוב כל מה שנשאר מאביהן ומשמע דכוליה כייל בין למאי דשייך ביה לשון מחילה בין למאי דלא שייך דאלו היה כתוב במחילה כל מה שנשאר מאביהן בידו וברשותו הייתי סומך על חילוק זה מפני שיש לי עוד סיוע אחר דבידו וברשותו לא משמע על הקרקעות דאינם בידו דאעפ"י שהוא היה דר בהם לא שייך בקרקעות תפיסה דברשות היורשים הם אבל כיון דאינו כתוב בידו וברשותו אלא כל מה שנשאר מאביהן סתמא משמע דעל הכל קאי אפי' הקרקעות:
אבל מצד הטענה האחרת שטענו שגיסו של שמעון חתום במחילה יש להם טעם נכון לבטל המחילה אם לא יש עדים כשרים חתומים בסוף בשיטה שתחתיה דהטור כתב בסימן מ"ה שטר הבא לפנינו ועדים הראשוני' פסולים אם שנים האחרונים כשרים כשר שאנו תולים שעל שם מלוה חתמו והגאונים לא חלקו בין אם הקרוב או הפסול וכו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה. ע"כ והרי"ף בסוף פ"ק דמכו' כתב וחזינן לגאון דקאמר ה"מ בעדות ע"פ אבל שטר שיש בו ג' עדים וב' מהם קרובים זה לזה אם לא נודע בעדות ברור' שיש בו שלשתן וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי כמאן דאמרי למסהד אתינן לא מבטלינן לשטרא מספק אלא התקיים העדות בשאר דאמרי' דילמא רווחא שבק למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שם שלא מדעת חברו וכו'. עוד כתב והיכא דליכא בשטרא אלא תרי וחד מינייהו פסול אי נמי תרי קרובי' להדדי אפי' מסהדי ניהליה באפי סהדי אחריני דכשרים לא מהני ולא מידי כדגרסינן בפרק דיני ממונות בענין ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי וכו' ע"כ. ולדבריו הסכים הרמב"ם בפ' ז' מה' עדות נמצא דלדברי הטור והרא"ש ור"י ור"ת אין הדבר תלוי אלא שיהיו העדים בסוף כשרים אבל אם הפסולי' בסוף פסול. והגם דהרא"ש לא ביאר דעתו יפה בפסקיו דנראה דעתו סותר מה שכתב בפרק גט פשוט עם מה שכתב בסוף פ' קמא דמכות דבגט פשוט כתב כדברי ר"ת ור"י ובפ"ק דמכות הביא דברי הרי"ף בסתם והוא תימא אלא שי"ל שסמך על מ"ש בפ' גט פשוט וכן גלה דעתו בתשובה כלל ס' דהוא כר"י ור"ת ומפני כן כתב החכם החולק על הריב"ש בתשובותיו סי' תס"ו דיש בידו תשובה של הרא"ש חולק עליו דבנדון של הריב"ש הוי הפסולים לבסוף כדכתב הוא שם והוא כתב בתשו' הנזכר כדברי ר"י ור"ת דהיכא דהפסול לבסוף פסול והתימ' על הריב"ש שכתב דלאו הרא"ש ז"ל חתום עלה וכתב והנה אתנו ספר ח"מ שחברו בנו ז"ל אשר שם כל תשובותיו ואין בספר ההוא דבר שיסתו' טענותי אבל מחזק אותם בשם הגאונים ז"ל ע"כ. ואיך לא ראה בדברי הטור דבר שסותר דבריו הרי הוא כתב בשם הרא"ש דהיכא דהפסול לבסוף כנדון דידיה פסול שכן כתב ואדוני אבי כתב כסברא ראשונה והוא עצמו כתב לעיל באותה תשובה שדעת הרא"ש כן הוא ואם הטור מחזק דבריו בשם הגאונים הרי חולק עליו מדברי אביו ז"ל:
מ"מ למדנו דעת הרא"ש דהיכא דהפסול לבסוף פסול וכן דעת ר"י ור"ת אחר החזרה כמבואר בדברי התוספות והרא"ש בפסקיו אע"ג דכתוב שם בתשובות הריב"ש ור"י ור"ת ז"ל מכשירים קרוב או פסול בין בתחלה בין באמצע בין בסוף ומפני כן כתב שם הריב"ש ומעתה ראה אם ראוי לסמוך על הגאונים ועל הרמב"ם ז"ל והר"י ור"ת נראה בתוספות שלנו דאינו כן דבפרק גט פשוט ובפרק המביא תני' מבואר בדבריהם דמעיקרא הוה משמע להו דבכל גוונא כשר ולבסוף אסיקו דדוקא כשהאחרונים כשרים אז כשר וכן מבואר בפסקי הרא"ש דדעתם כן הוא נמצא דלר"י ור"ת והרא"ש היכא דחתם הפסול בסוף השטר פסול והיכא דהוי באמצע כתב הרב ב"י דדעת הרשב"א והר"ן והמרדכי הוא דפסול ואע"ג דדעת הרא"ש להכשיר אפשר דהרא"ש איירי כשנודע לנו סדר חתימתן אבל היכא דלא נודע לנו סדר חתימתן כ"ע מודו דפסול. והעיטור ג"כ כתב שם הרב ב"י שמסכים לדבריהם אע"ג דהריב"ש לא כתב כן דכשהביא שם בתשובה הח' דברי העיטור שכתוב שם שטר שנמצאו הראשונים קרובים או פסולים ספקא דרבוותא וכו' כתב שם וכ"ש כי הרב בעל העיטור לא כתב זה כי אם בעדים הראשונים פסולים שהוא ספק אם חתמו וכו' אבל כשחתמו אחרונים לעול' כשר הרי כתב דהעיטור פוסל כשהראשונים פסולים דוקא אבל כשהם בסוף כשרים הפך ממה שכתב הרב ב"י דאדרבה כתב דסברתו דהיכא דהוא בסוף דפסול ואינו כשר אלא כשהפסול בתחלה איברא דלישנא דייק כהריב"ש שכתב שטר שנמצאו הראשונים קרובים או פסולים משמע הראשונים דוקא וטעמו של הרב ב"י הוא מפני שהעיטור הביא שם לעיל תשובה לרב משה חנוך שדעתו כדעת ר"י ורבינו תם והרא"ש דדוקא כשהפסול בראשונה אז כשר אבל כשהוא באמצע או בסוף פסול וזה כדעת הרא"ש והר"ן והמרדכי והרשב"א ותשובה זאת של ה"ר משה חנוך הביאה הריב"ש בשם העיטור בסימן הנזכר איברא דכתב עליה שם העיטור וקשיא לן הא דגרסינן בגטין מהתם בתחלה קרוב או פסול וכו' משמע דבשטרות דעלמא בתחלה פסול אבל בסוף כשר וכו' ומפני כן משמע ליה להריב"ש דאין דעתו כדעת רבי משה חנוך דהקשה עליו ואח"כ כתב ומסתברא בשטרות שנמצאו הראשונים פסולים או קרובים אם כן מדנקט ראשונים משמע ראשונים דוקא אבל הרב ב"י לא ס"ל הכי אלא דאעפ"י דהקשה עליו לא דחאו מהלכה ולכך כתב שדעת העיטור כהרא"ש ור"י ורבינו תם והמרדכי נמצא דלדברי אלו הרבנים ר"י ורבינו תם והרא"ש והר"ן והמרדכי והעיטור לדעת הרב ב"י הדבר תלוי דבעינן שיחתמו הכשרים בשיטה שתחתי' ואי חתמו כלהו בשיטה א' הרי כתב שם הרב ב"י דדעתו היא דהוי כחתמו זה תחת זה אבל בנמוקי יוסף כתוב בפ' גט פשוט דאמרי' לשם עדות נתכוונו ולדבריו אנו שומעין אבל נמצא דלדברי אלו הרבנים אם הם בשיטה אחד כשרים ופסולים או הפסולים באמצע או בסוף השטר פסול ואין כאן צד להכשיר אלא כשהכשרים בשיטה שתחת השיטה שחתמו בה הפסולים: ודעת הרי"ף והרמב"ם והגאונים כפי מה שכתבתי למעלה הוא דאין הדבר תלוי אלא שישבו כלם לחתום ביחד דאם יודע זה הוא פסול ואם לאו השטר כשר ולא פסלינן ליה מספקא אלא שכתב הרב ב"י שנראה מדברי הרמב"ם שכשהעדים קיימים שואלים אותם אם ישבו כלם לחתום או לא אבל אי לא ידענו לא פסלינן לשטרא: ונראה עוד מדברי הרי"ף שהבאתי למעלה דהיכא דליכא בשטר אלא ב' עדים לבד אז אמרינן ודאי דישבו יחד לחתום ולשם עדות הוו דכיון דליכא בשטרא אלא תרי ודאי דהני הוו סהדי דליכא למימר סהדי הוו חד מהנך וחד מעלמא והפסול בא כאן וחתם מעצמו דלא אמרי' הכי אלא היכא דיש בשטר עדים כשרים מלבד הפסול אבל כשאין שם אלא ב' עדים עם הפסול אז אמרי' דאלו היו עדי השטר כיון שאין אני רואה עד אחר כשר וא"כ כיון שישבו לחתום העד הב' הוא פסול ואינו זוקק לשבועה וגם אי מסרו השטר בפני שני כשרים לא מהני דהוי מזוייף מתוכו וזה מבואר אצלי בדברי הרי"ף שכתב בתחלה אבל שטר שיש בו ג' עדים וכו' ואח"כ כתב והיכא דליכא בשטרא אלא תרי וחד מינייהו פסול וכו' משמע דהחלוק בין דין א' לב' הוא דכיון דליכא בשטרא אלא תרי אז אמרינן ודאי שישבו לחתום והשטר פסול ובהכי אתי שפיר ההיא מתנתא דחתימי עלה תרי גיסי דאמאי אמר בגמ' בפ' דיני ממונות דהוי מזויף מתוכו נימא דאולי הפסול חתם מעצמו. מיהו אין זו קושיא דדילמא הוה ידיע להו הא דישבו שניהם לחתום ועם מ"ש א"ש דכיון דלא היו שם אלא ב' עדים לבד אז ודאי אמרי' דישבו לחתום והשטר פסול וכה"ג א"ש מ"ש בעל העיטור בשם הרי"ף הביאו הריב"ש בסימן תט"ו וז"ל ש"מ דשטרות דחתימי סהדי וחד מינייהו קרוב או פסול אע"ג דאיכא עדי מסירה מזויף מתוכו הוא ואע"ג דלא איברו וכו' וכתב בעל מתיבות נהי דלא מגבי' ביה אבל משבעינן אפומא דחד וכו' דקשה אמאי הוי מזויף מתוכו נימא דאולי הפסול חתם מעצמו אלא ודאי שאני התם דכיון דליכא אלא תרי לכך קאמר דהוי מזויף מתוכו דודאי ישבו לחתום כדכתיבנא והתם ודאי ליכא אלא תרי מדכתב שם בשם בעל מתיבות דמשבעינן אפומא דחד זה נ"ל פשוט ומבואר והתימא על הריב"ש שכתב שם דהא דכתב בעל העיטור בשם הרי"ף איירי שידענו שחתמו יחד הקרוב והפסול דלמה ליה הא הא כיון דהתם לא איירי דליכא אלא ב' חתומים משמע בהדיא מלשון הרי"ף בפ"ק דמכות דאמרי' דלשם עדות נתכוונו כדהוכחתי לעיל ועוד דאם כדבריו דנודע דישבו לחתום היכי כתב בעל מתיבות דמשבעינן אפומא דחד דתלינן רווחא שבק כדכתב הוא בעצמו שם דזהו טעמו של בעל מתיבות הא כיון דדברי הרי"ף ע"כ איירי שנודע שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה כי היכי דלא יקש' אמאי דכתב בפ"ק דמכות דהכי כתב שם בהדיא דלפסול השטר בעינן שנדע א"כ היכי שייך טעמו של בעל מתיבות דילמא רווחא שבק וכו' הא ידעינן ששלשתן ישבו להעיד ודוחק לומר דבעל מתיבות לא איירי בגוונא דאיירי הרי"ף דהא מדכתב בעל העיטור וכתב בעל מתיבות וכו' משמע דעל מאי דקאמר הרי"ף קאמר אבל עם מה שפי' א"ש ודבריו צריכים לי עיון:
נמצינו למדים בנ"ד דאם שטר מחילה זו דחתום בה גיסו משמעון דהוא פסול לו דתרי בעל כאשתו אמרי' בראשון בראשון והם נשואין ב' אחיות שהם ראשון בראשון הוא חתום בסוף או באמצע להרא"ש ור"י ור"ת ושאר הפוסקים שהזכרתי השטר פסול ומצי היתומי' לומר קים לן כהני כי היכי דלא יוציא שמעון מהן הקרקע דקרקע בחזקת בעליה עומדת אעפ"י שהוא דר בו ואפילו שהוא חתום עם הכשרים בשיטה אחת השטר פסול לדעתם כמו שכתבתי למעלה בשם נמוקי יוסף אבל אם הוא חתום בראשונה והכשרים חתומים לבסוף בשיטה שתחתי' אז השטר כשר לכ"ע דלהרא"ש וסייעתו הרי האחרונים הם כשרים ולהרי"ף וסייעתו הרי לא ידעינן אם ישבו לחתום ומספקא לא פסלינן לשטרא ומ"מ מדברי הרמב"ם שכתב והרי אין העדים קיימים לשאול אותם משמע דאם קיימים שיילינן להו וכן הוכיח הרב ב"י מדבריו והיכא דלא מצינן לשאול לעדים או שאינם זוכרים אז ודאי השטר כשר:
א"כ בנ"ד אם הם קיימים שיילינן להו אם ישבו לחתום ואם ישבו השטר פסול ואי ליכא שום חד מהני גווני אלא דהוא חתום בראשונה ולא ידעינן אם ישב לחתום עם הכשרים אז ודאי השטר כשר ואפילו ישב לחתום עם הכשרים אם הכשרים זוכרים לעדות על ידי ראיית השטר כתב העור בסי' מ"ו דשפיר דמי שיעידו בפני ב"ד כדכתב שם בשם הרא"ש יע"ש. זה נ"ל בטענה השניה שטענו היתומות דבטענה הראשונה אף ע"ג דיש לחלק בין נ"ד לתשובות לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אלא א"כ כתוב בשטר בידו וברשותו דאז אני סומך על החילוק ההוא כדכתיבנא מפני שיש לי סיוע אחר בלשון בידו וברשותו כדכתיבנא זה נראה לענ"ד:
נאם הקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: